זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא השופט שלמה לבנוני) מיום 28.10.12 אשר דחה את בקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף בטענת התיישנות. למשיב ניתנה הזדמנות להשיב לבקשה, אך למרות שניתנה לו אורכה, הוא לא השיב לבקשה.

החלטת בית המשפט קמא קצרה, והנימוק היחיד שצויין בה לדחיית הבקשה הוא טיעונו של התובע, שבמסגרת אחת התובענות הקודמות שהגיש התובע נגד הנתבעת, הגישה הנתבעת כתב הגנה מפורט, אך לא טענה בו לסילוק על הסף בטענת התיישנות. לדברי בית המשפט קמא, "מול טיעון חד משמעי ומוחץ זה" אין בתגובת ב"כ הנתבעת מיום 10.7.12 ולו בדל התייחסות, והעובדה שהנתבעת מתעלמת מהטיעון לעניין ההליך הקודם, אומרת דרשני. לכן נדחתה הבקשה, והמבקשת חוייבה בהוצאות.

לא אעסוק בשלב זה בשאלה, אם אכן הטיעון שטענת ההתיישנות לא עלתה בכתב הגנה שהוגש בתיק קודם, דהיינו ש"ההזדמנות הראשונה" שבה יש להעלות טענות התיישנות היא בפעם הראשונה שבה נפגשים הצדדים, גם אם אין מדובר בתובענה זו, היא "טיעון חד משמעי ומוחץ".

לא אעסוק גם בשאלה האם כאשר העדר התייחסות אומר "דרשני" משמעות הדבר היא שיש לקבל את הטענה, או שעל בית המשפט אכן "לדרוש" ולמצוא את הדין הנוהג בשאלה שהועלתה האומרת דרשני, ולפסוק בהתאם לדין הזה.

הסיבה שלא אעסוק בשאלות אלה, היא שאין ספק שבית המשפט טעה טעות עובדתית, שכן המבקשת אכן התייחסה לטיעון המוחץ כביכול, והשיבה תשובתה בטיעון משלים שהוגש ביום 11.10.12, ואשר עליו החליט בית המשפט "רשמתי לפני". כנראה שעקב טעות נעלם מבית המשפט קמא הטיעון המשלים שאותו רשם לפניו, ובבואו לתת את החלטתו סבר שהמבקשת לא הגיבה לטיעון זה.

אילו היה בית המשפט מציין את הטיעון הנוסף ודן בטענות שבו, או אילו היה דן בדין הנוהג בשאלה זו, גם ללא שתגובת המבקשת שהוגשה היתה מונחת לפניו, ניתן היה לבחון אם צדק בניתוחו המשפטי. משנתן בית המשפט את החלטתו ללא דיון במצב המשפטי, ועל בסיס ההנחה המוטעית שהמבקשת לא הגיבה לטיעון של התובע המשיב, דין ההחלטה להתבטל.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה לרשות ערעור, דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור ומבטל את החלטתו של בית המשפט קמא מיום 28.10.12, כך שבית המשפט קמא ישוב וידון בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, תוך שהוא מתייחס לטיעון המשלים מטעמה של המבקשת, כפי שהוגש ביום 11.10.12., ומחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות הבקשה והערעור בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.