1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של הובלת נשק, הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט וסיוע למעשה פזיזות ורשלנות ואי ציות לרמזור. ואלה המעשים: בתאריך 12.10.2012 התארח נאשם 2 עם נאשם 1 ואדם נוסף בחתונה בירושלים. קרוב לחצות עזבו השלושה ונסעו ברכבו של נאשם 2, נהוג על-ידי נאשם 1, כשבתא המטען רובה. הרכב נסע במהירות עבר צמתים באור אדום ונמלט מרכב משטרה שדלק אחריו ולא שעה להוראתו ואף ביצע פניית פרסה. בשלב מסוים הושלך הרובה מהרכב שהאט ושלושת נוסעיו נמלטו.

2. נאשם 1 נדון בהסדר טיעון לשישה חודשי מאסר בפועל.

המעורב הנוסף הורשע בעבירות נשק בלבד ונדון בהסכמה למאסר של שישה חודשים בעבודות שירות.

3. נאשם 2, יליד 1992, רווק, מתגורר בבית משפחתו בשכונת ואדי אל גו'ז במזרח ירושלים. נאשם 2 סיים 10 שנות לימוד, החל לעבוד בעבודות מזדמנות, ומתחלפות, שירות המבחן התרשם כי עדיין קיים קושי בהסתגלות ויציבות. הרקע המשפחתי שלו מורכב הן בשל מצב ההורים והן בשל המצב של אחיו. שירות המבחן מצא כי נאשם 2 נמצא עדיין בתהליך התבגרות וגיבוש, נוטל אחריות חלקית בלבד לעבירות והמליץ על ענישה מוחשית של מאסר. עם זאת, כיון שעברו של נאשם 2 נקי והוא מצוי בצומת של חייו ובשל חשש להתדרדרות לחברה עבריינית, הומלץ על מאסר שירוצה בעבירות שירות.

4. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר באירוע אחד בו בוצעו מספר עבירות, נפגעו ערכים מוגנים של סיכון חיי אדם, הן בעבירת הנשק והן בעבירות הנהיגה בכביש. הוגשה פסיקה על עונש נוהג בעבירות נשק המחייבות כעיקרון מאסר בפועל ונטען כי מתחם הענישה של 24-8 חודשים. לנאשם 2 אמנם אין עבר פלילי, אך הוא ניהל הליך מלא, לפיכך עתרה המאשימה לגזור על הנאשם 2 עונש הולם, במחציתו של המתחם.

5. ב"כ הנאשם הביע פליאה על עמדות התביעה, שכן שני המעורבים האחרים הגיעו להסדר טיעון ביום ההוכחות. התביעה הייתה צריכה להתייחס לנאשם 2 כמו לנאשמים הנוספים שגם הם נמלטו, אך בהסדר נמחקו להם העבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר. לפיכך, ביקש הסנגור לבטל מחמת הצדק עבירות של שיבוש, הפרעה לשוטר ואי ציות לרמזור אדום בהן הורשע נאשם 2.

הסנגור חולק על מתחם הענישה שהוצע על-ידי התביעה, שכן בהסדרים הוצבו למעשה מתחמי ענישה של שישה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי עבודות שירות. עוד טען כי ניהול התיק היה ענייני, ולא מכביד ובעיקר נטען כי הנאשם 1 הוא העבריין העיקרי, שכן הוא זה שהחזיק נשק בחתונה, הוא נהג ברכב והוא זה שהחליט להימלט. הסנגור הפנה לתסקיר שהדגיש גיל צעיר ואישיות לא מגובשת של נאשם 2 בצד נטילת אחריות.

הנאשם עצמו הביע צער וחרטה.

6. חוק העונשין (תיקון 113) קבע את עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה. כך עולה מהצעת החוק וכן מהפסיקה בה צוין כי עקרון זה הוא "כוכב הצפון", אם כי קיימים כמובן בצידו יסודות הענישה האחרים (ע"פ 1523/10 פלוני נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). קרי, יש לבדוק העבירה וכל העולה ממנה ולאחר מכן הנסיבות האישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם ענישה ואחר כך יש לבחון הנסיבות האישיות. דהיינו, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם מכתיבים את גזירת הדין.

ביצירת המתחם מספר שיקולים: האחד, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. השני, מדיניות הענישה הנוהגת. השלישי, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט והם: תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, הסיבות לביצוע העבירה, הבנת הנאשם ויכולת להימנע מעבירה, מצוקתו הנפשית, קרבה לסייג אחריות פלילית, מידת האכזריות כלפי נפגע העבירה, ניצול כוח ומעמד.

על-פי סעיף 40יג לחוק העונשין, כאשר הנאשם מורשע בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לגזור עונש בנפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.

ניתן לסטות מהמתחם לקולא אם הנאשם השתקם או שיש סיכויי שיקום (סעיף 40ד) וניתן לחרוג לחומרה אם מדובר בנאשם מסוכן (סעיף 40ה). גזירת הדין תהיה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40י"א), קרי, פגיעת העונש בנאשם, במשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם עקב העבירה ומההרשעה עצמה, נטילת אחריות, מאמצים שעשה לתיקון הנזק ולפיצוי, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, נסיבות חיים מיוחדות, התנהגות חיובית, חלוף הזמן, עבר פלילי או עבר נקי.

7. מתחם הענישה שהוצע על-ידי המאשימה מקובל עליי ככלל, אולם במקרה שלפנינו יש לסטות ממנו שכן שני המעורבים האחרים נדונו לשישה חודשי מאסר, האחד בפועל והשני בעבודות שירות. בחינה של מעשי כל השלושה מלמדת כי נאשם 1 הוא המחולל העיקרי של האירוע, הן בעניין הנשק והן בעניין הנהיגה הפרועה ואילו הנאשם השלישי הוא הפסיבי מבין השלושה. לפיכך ניתן לדרג ולקבוע כי נאשם 2 נע בין שני קטבים אלה ולזכותו עומד גם עבר נקי וגיל צעיר. בצד אלה יש להדגיש כי עבירות הנשק מחייבות ענישה מהותית ועל-כן אין מקום להימנע ממאסר בפועל.

בגזירת הדין יש ליתן משקל גם לעובדה כי נאשם 2 היה במעצר בית מלא במשך חודש ולאחריו, ובמשך תשעה חודשים, במעצר בית חלקי.

8. לאור האמור אני גוזר על נאשם 2 העונשים הבאים:

א. שלושה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו 23.10.2012-13.10.2012.

ב. מאסר של שישה חודשים אותם ירצה אם במשך שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירת נשק או עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 3.10.2013 עד השעה 10:00 בבית המעצר "ניצן" ברמלה.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"א בתשרי התשע"ד, 15 בספטמבר 2013, במעמד הצדדים.