זהו ערעור על פסק דינו של כב' השופט רונן פלג, תא"מ 51724-10-12, בבית משפט השלום בכפ"ס, מיום 11.1.14, עת דחה תובענה שהגישה המערערת כנגד עיריית רעננה, בעניין הליך משפטי, שתחילתו בדו"ח שהוגש כנגדה בקשר לכך שבן זוגה שליווה את כלבה לא אסף את צואת הכלב (להלן: "פסק הדין").

המערערת סברה, כי הדו"ח שהוגש כנגדה הוגש שלא כדין, ולכן בחרה לקיים דיון בבית משפט לעניינים מקומיים.

עדי המאשימה, עיריית נתניה – נשמעו, ובא כוחה של המערערת(הנאשמת באותו שלב) טען כי "אין להשיב לאשמה".

בית משפט לעניינים מקומיים מפי כב' השופט עמית פרייז (חע"ק 26995-03-12) קיבל את הטענה ופסק כי אכן אין להשיב לאשמה ובלאו הכי זוכתה הנאשמת (המערערת כאן) והעירייה חויבה לשלם לה הוצאות בסך 1,000 ₪ (להלן: "הכרעת הדין").

בקשר להכרעת הדין, הגישה המערערת תובענה כנגד העירייה בה תבעה נזקים בסך של 63,480 ₪ הכוללים את עלות שכר טרחתו של ב"כ המערערת בהליך הפלילי, בזבוז זמן והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

בית משפט קמא דחה את התביעה מהטעמים המפורטים בפסק הדין וחייב את המערערת לשלם למשיבה הוצאות בסך של 6,500 ₪.

על פסק הדין הוגש הערעור, הוגשו עיקרי טיעון, התקיים דיון לפניי, ובסופו של יום, הסכימו הצדדים כי אפסוק בפשרה בהתאם לסעיף 79א' בתנאים האמורים:
יקבע פיצוי שלא יעלה על סך של 3,600 ₪, וכמו כן אני אתערב, בהתאם לשיקול דעתי, בפסיקת ההוצאות בגינן חויבה המערערת בפסק הדין בבית משפט קמא.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שלפניי, אני קובע כי המערערת זכאית לפיצוי נוסף בסך של 1,800 ₪ (ללא קשר להוצאות שקיבלה על סך 10,000 ₪ בבית משפט לעניינים מקומיים).

כמו כן, מצאתי, כי נסיבות העניין, לא הצדיקו חיוב המערערת בהוצאות משפט בסך של 6,500 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא ואני קובע , כי אלו יעמדו על סך 1,800 ₪.

מעבר לאמור, אין צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו, העירבון יושב למערערת.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ד, 05 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה