1. תביעה למתן צו עשה, אשר יחייב את הנתבעים לחלק את נכסי עזבונו של המנוח אביטן, בהתאם

לצו קיום צוואה שניתן על ידי הרשם לענייני ירושה ביום 2.9.12.

2. הנתבע 1 הגיש כתב הגנה, ובו העלה טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות עניינית. לטענתו, לאור

העובדה שעילת התביעה עוסקת בירושה, נתונה הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה, למרות

זהות הנתבעים. בהחלטתי מיום 23.12.12 אפשרתי לב"כ התובעים לטעון בסוגיית הסמכות

העניינית.

3. בתאריך 27.12.12 הוגשו טיעוני ב"כ התובעים, בהם נטען כי ביקש להגיש את התביעה מלכתחילה

בבית המשפט לענייני משפחה, אך נתקל בסירוב. עוד טוען ב"כ התובעים, כי נושא התביעה אינו

עונה על הגדרת המונח "ענייני משפחה" בסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה –

1995 (להלן:"החוק") שהרי הסכסוך המובא לפתחו של בית המשפט אינו סכסוך בתוך המשפחה,

אלא סכסוך בין כל בני המשפחה לבין הנתבעים, המסרבים לקיים צו קיום צוואה שניתן אחר

המנוח.

5. עיינתי בטיעוני הצדדים, ומצאתי כי, בשלב זה, לא קמה סמכות עניינית לבית משפט זה, אך

לטעמי, אף לא לבית המשפט לענייני משפחה.

6. כל עוד לא בוטל צו קיום הצוואה, על הנתבעים לקיימו ולפעול לחלוקת העזבון בהתאם לו,

ואין הם רשאים להרהר אחריו.

ככל שסבורים הנתבעים כי נפל פגם בצוואה, באופן שקיומה על ידיהם עלול להוות הפרה של

חובת האמון או חובת הזהירות אותה הם חבים ליורשיו החוקיים של המנוח, עליהם להגיש

בקשה מתאימה לרשם לענייני ירושה, בהתאם לסעיף 72(א) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965.

אם ימצא הרשם לענייני ירושה ממש בטענה, יועבר הדיון ממילא לבית המשפט לענייני משפחה.

7. יחד עם זאת, טעות סופר במספר תעודת הזהות של מוטב בצוואה, מהוות טעם ראוי לאי

קיום הצו, כפי שהוא כעת. הרשם לענייני ירושה הוא המוסמך לתקן טעות סופר שנפלה בצוואה ולהצהיר על זהות המוטבים על פיה. משכך, גם על התובעים מוטלת החובה לפנות אל

הרשם בבקשה לתיקון הטעות הנטענת.

8. הצדדים יפעלו בהתאם לאמור לעיל. ככל שיתוקנו מספרי תעודות הזהות, ולא תוגש בקשה

לביטול צו קיום הצוואה, יהיו הנתבעים מנועים מלהתנגד לחלוקת העזבון בהתאם לצו.

9. ב"כ התובעים יעדכן, לכל המאוחר בתוך 90 יום, האם הוא מבקש להמשיך בבירור התביעה,

לאחר שהובהרה סוגיית מספרי תעודות הזהות.

התיק יובא אלי ביום 15.4.13.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.