נגד המשיב 1, שוטר בעת ביצוע העבירות, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו באישום הראשון עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284; הזנחת השמירה על כלי ירייה, לפי סעיף 339; שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 241; וסיוע לגניבה, עבירה לפי סעיף 31 + 383, הכל לפי חוק העונשין. באישום השני יוחסה לו עבירה של עשיית עסקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2); קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א); התפרצות לרכב בכוונה לבצע פשע או גניבה, עבירה לפי סעיף 413(ו) סיפא; גניבה בידי עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 390; ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244, הכל לפי חוק העונשין. יצוין כי המשיבה 2 היא אשתו, אשר הייתה מעורבת בחלק מהמעשים.

בתמצית, מדובר באירוע אשר במסגרתו השאיר המשיב נשק אצל בן דודו, שהוא נאשם אחר באותה פרשה, וכן ציוד משטרתי נוסף, לרבות אקדח טיזר. נשק זה, ככל הנראה, נגנב. בהמשך, וכדי לחפות על הגניבה, הזמין המשיב שוטר העובד עמו, לכאורה כדי שזה ייקח אותו מביתו לבסיס. במהלך אותו אירוע הוזמן השוטר הנ"ל לביתו של המשיב, כאשר באותה שעה בוצעה פריצה לרכבו של השוטר, ונגנב נשקו של השוטר, ביחד עם תיקים אשר לכאורה היו אמורים להכיל את נשקו של המשיב, אשר נגנב קודם לכן. כל זאת נעשה כדי שניתן יהיה לטעון שהנשק נגנב ובדרך זו להימנע מחשיפת אירוע הזנחתו והיעלמותו של הנשק.

אין, למעשה, מחלוקת על קיומן של ראיות, שיש בהן סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. המשיב הודה בעיקרי המיוחס לו. אשתו, שהיא המשיבה 2, הודתה גם היא וחשפה את כל הפרשה. קיימות ראיות נוספות, לרבות עדות נאשם אחר בפרשה, שהוא קטין, אשר תיאר את המעשים. בהעדר מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית, לא ארחיב מעבר לכך ודי באמור כדי לבסס תשתית ראיות.

אין חולק כי המעשים גם מקימים, מעצם טיבם, עילת מעצר. מדובר לכאורה בעבירות בנשק. הנשק טרם אותר. הלכה היא, כי עבירות מסוג זה, עבירות שעניינן הפצת נשק לידי מי שאינו מורשה להחזיקו, מקימות עילת מסוכנות, כך שרק במקרים חריגים יורה בית משפט על שחרור של נאשם לחלופת מעצר. ראו:

בש"פ 817/09 דראר ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.3.09);

בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.10.07);

בש"פ 10388/05 עבד אל קדר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.11.05);

בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.6.05);

בש"פ 6036/00 פורת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.9.00).

גם כאשר קיימות עילות למעצרו של נאשם, חובה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר. ראו לעניין זה בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.3.11) והפסיקה שצוטטה שם. בית המשפט בוחן, אל מול נתוני כתב האישום והראיות, את עברו של הנאשם וכן שוקל הוא אם ניתן לתת בו אמון וכן אם ניתן לתת אמון בסדרי הפיקוח בעניינו.

כאמור, במקרה זה מדובר במי שהיה שוטר. בצד החומרה שיש לראות במעשיו, ובמיוחד בהיותו שוטר, לא ניתן להתעלם מהעובדה שאין לו כל עבר פלילי. על זאת יש להוסיף כי מדובר במשיב שהודה במיוחס לו והביע חרטה. בשים לב להודאתו והודאת אשתו בעבירות, הרי שלא קיים סיכון של ממש להשפעה על עדים, ונראה שהגם שמדובר בעבירות שהובילו להיעלמותו של הנשק, כי לא ניתן לייחס לו מסוכנות של ממש. אם נאמר בעדינות, ומבלי לפגוע במשיב, הרי שיותר מכל מדובר בהסתבכות על רקע של מעשה אשר אינו מצביע על חוכמה יתרה, ועבירות שנעברו כדי למנוע מגורמי המשטרה לדעת על התנהגותו הרשלנית, אשר הובילה לאובדן הנשק הראשון. ואולם אינני סבור שניתן ללמוד מהתנהגותו על היותו מי שנמנה על שרשרת הסחר בנשק או החזקה של נשק בלתי חוקי.

בית המשפט התרשם גם מהמפקחים המוצעים בעניינו. מדובר בבני משפחה נורמטיביים. כולם שירתו בצבא או בכוחות ביטחון. כולם עובדים או עבדו באופן סדיר, דבר המלמד על יציבות וניהול אורח חיים נורמטיבי. בנסיבות אלו, כאשר מביאים בחשבון את כלל הנתונים, והגם שהעבירות המיוחסות לו הן עבירות חמורות, סבור אני כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, וזאת בכפוף להפקדת בטוחות כספיות משמעותיות, אשר יפחיתו את התמריץ להפר את תנאי השחרור.

אוסיף עוד, כי המשיב עצור כבר מזה כחודש. יש להניח כי תקופת המעצר שחווה תהווה עבורו גורם מרתיע. ראו:

בש"פ 10535/08 מאור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.12.08);

בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד סל (ניתן ביום 4.1.09).

ער אני למסוכנות העולה מעצם טיבן של העבירות, הגם שסבור אני כי אין מדובר בנסיבות המקרה במסוכנות במדרג גבוה. ער אני גם להעדר אפשרות לאיין באופן מוחלט כל מסוכנות בדרך של חלופת מעצר. אלא בכל חלופת מעצר מדובר באיזון בין סיכונים. לא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר. ראה:

בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09);

בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09);

בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' רומן אגרונוב (24.10.10);

בש"פ 6239/11 פלוני נ' מדינת ישראל (13.9.2011).

במקרה שבפני כאשר סבור אני כי רמת המסוכנות אינה גבוהה, סבור אני גם כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

אשר על כן אני מאשר את חלופת המעצר המוצעת שכתובתה בבית אביו, כמאל גאנם, שבכפר סג'ור. המשיב ישוחרר ממעצר וישהה בדירה הנ"ל בחלופת מעצר בית מלא וכל עת ישהה עימו אחת המפקחות/אחד המפקחים שאושרו, ושהתייצבו בפני בית המשפט ביום 25.11.12. כל מפקח/ת י/תחתום על התחייבות עצמית בגובה 15,000 ₪ ויפקיד 1,000 ₪ במזומן להבטחת התחייבותו לפקח על המשיב ולדווח אם יצא המשיב את הבית ללא אישור.

יובהר למפקחים/מפקחות, כי התחייבותם היא שבכל עת ישהה אחד מהם עם המשיב, וככל שהמשיב ייצא את הבית ללא אישור, כי אז על המפקח/ת להתקשר למשטרת ישראל ולדווח על כך. יובהר, כי התחייבות זו מחייבת את המפקח/ת גם אם לא תפורט בטופס ההחתמה על ההתחייבות/ערבות.

המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקורות בכתובת הנ"ל כדי לוודא שהמשיב מצוי בדירה בכל עת בהתאם להנחיות בית המשפט.

בנסיבות העניין לא מצאתי צורך בפיקוח אלקטרוני.

נאסר על המשיב לצאת את הבית למעט לצורך התייצבות בבית המשפט לכל דיון בעניינו ולצורך פגישות עם עורך דינו במועדים שימסרו מראש לפרקליטות. כמו כן אני מתיר את יציאתו מהכתובת בה הוא שוהה כל יום בין השעות 09:00 - 10:00 ובין השעות 16:00 – 17:00 וזאת לצורך התאווררות. בכל יציאה מאושרת יהיה המשיב מלווה במפקח שאושר.

המשיב יתחייב להתייצב לכל דיון בעניינו. עוד יתחייב כי גם בעת יציאה שתאושר כמפורט לעיל לא ייצא מתחומי סג'ור ובכל מקרה נאסר עליו להגיע לבית בו שוהה אשתו. עוד יתחייב המשיב להימנע מיצירת כל קשר עם עדי תביעה שאינם שוטרים.

יינתן צו לעיכוב יציאת המשיב מהארץ. הצו יומצא למשטרת הגבולות בדואר והמצאתו לא תעכב את הליכי השחרור.

להבטחת קיום חיוביו יפקיד המשיב בקופת בית המשפט סכום של 15,000 ₪ במזומן ויחתום על התחייבות עצמית בגובה 50,000 ₪.

בכפוף להפקדת הבטוחות הכספיות והתחייבויות המפקחים ניתן יהיה להורות על שחרור המשיב ממעצר. המשיב ילווה מנקודת השחרור לחלופת המעצר ע"י מפקח שאושר.

הובהר למשיב ולבא כוחו, כי ככל שיסתיים ההליך הפלילי, עליו לדווח על כך לבית המשפט באופן שבו, ולפי העניין, יוסר הצו לעיכוב יציאתו מהארץ.

הובהר לכל מפקח/ת, כי אם יפרו את תנאי הפיקוח כפי שפורטו בהחלטה, יהיה בכך עילה לחלט את ההתחייבות האישית ויהיה עליהם לשלם את הסכום שפורט בהחלטה.

הסנגור יבהיר למפקחים את התחייבותם ואת משמעות הערבות שיחתמו עליה במזכירות בית המשפט, וכי התחייבותם היא בהתאם להחלטה, גם אם לא פורטו כל התנאים בכתב ההתחייבות.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.