1. התובע, יליד 16.10.71, נפגע ביום 04.04.12 בתאונה שארעה במסגרת עבודתו ונגרמו לו נזקי גוף, כך לפי הטענה (להלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"), ולחילופין מדובר בתאונת עבודה שנגרמה בשל רשלנות הנתבעות 1 ו-3.

הדיון בתביעה פוצל כך ששאלת החבות תוכרע בתחילה.

רקע עובדתי

1. נפתלי ניסן ובניו בע"מ עוסקת בעבודות בניין ופיתוח, והינה הבעלים של טרקטור שמספרו 99558 (להלן: "הנתבעת 1"; "הטרקטור").

מנורה חברה לביטוח בע"מ ביטחה את הטרקטור בביטוח חובה (להלן: "הנתבעת 2").

א. שומרי הנגב בע"מ הייתה מעסיקתו של התובע בזמן התאונה (להלן: "הנתבעת 3").

1. ביום 04.04.12 נהג הטרקטור, מטעמה של הנתבעת 1, מר גבריאל כלפה, העלה לגג מבנה בן שתי קומות, שעליו נמצא התובע, חבילת ברזלים שמשקלה כ- 800 ק"ג, וזאת באמצעות זרוע- טלסקופ של הטרקטור. על התובע הוטל לפרוק את חבילת הברזל על הגג.

בעלי הדין חלוקים באשר לנסיבות אירוע התאונה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

טענות הצדדים

1. התובע טען כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק הפיצויים, ועל כן הוא זכאי לפיצוי בהתאם לחוק. לחילופין טוען התובע, כי הנתבעות 1 ו- 3 חבות כלפיו מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הנתבעת 1

הנתבעת 1 טוענת כי האירוע מושא התביעה הינו תאונת דרכים. לשיטתה, הפעולה שהובילה בסופה לפגיעה בתובע מהווה תאונת דרכים, והעדים שהעידו במהלך המשפט תומכים במסקנה זו.

הנתבעת 2

הנתבעת 2 טוענת כי אין מדובר בתאונת דרכים שעה שהתובע לא הצליח להוכיח כי הוא נפגע מזרוע- הטלסקופ. היא סבורה כי הפגיעה של התובע אירעה עקב איבוד שיווי משקל ולמעשה לא היה מגע פיזי בין התובע לבין זרוע- הטלסקופ. כמו כן נטען להיעדר קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק שנגרם.

הנתבעת 3

הנתבעת 3 מצטרפת לטענות הנתבעת 1 וסבורה אף היא כי האירוע מושא התביעה הינו בגדר תאונת דרכים.

הפלוגתא

1. בין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס לאופן התרחשות התאונה ואף מחלוקת משפטית בשאלה אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו. בהתאם לאמור, תחילה אבחן ואכריע כיצד התרחשה התאונה. בשלב שני אבחן ואכריע אם מדובר בתאונת דרכים.

דיון והכרעה

אופן התרחשות התאונה

1. בסעיפים 3-4 לתצהירו התובע תיאר את התרחשות התאונה כדלקמן:

"עליתי לגג ועובד של הנתבעת העלה חבילת ברזלים באמצעות טרקטור, ניסיתי לשחרר את חבילת הברזלים אך כאשר לא הצלחתי ביקשתי מנהג הטרקטור להנמיך את החבילה. בשל חוסר מיומנות של נהג הטרקטור נתפסה החבילה בטפסנות שעל גג הבניין. ניסיתי לשחרר את החבילה ואז נהג הטרקטור הזיז את הזרוע החבילה פגעה בי והפילה אותי מהבניין בגובה של 5 מטר".

בחקירתו הנגדית נשאל התובע כיצד נפגע והעיד:

" ... כשהטרקטור הוריד חלק מהברזל נתפס על הטפסנות. ניסינו לשחרר את החלק הזה ולשים אותו במקום הנכון, ברגע שאני הייתי בצד אחד והפועלים מצד אחר שניסו לעזור לי, ניסינו לשחרר את הברזל מהטרקטור ולא הצלחנו, על העץ איפה שאני עמדתי הייתה תנועה מסוימת הייתה תזוזה איפה שעמדתי ולא שלטתי על עצמי. אני הייתי בקצה. הזרוע של הטלסקופ זז ואז זה עשה תנועה בקשר של הברזל, הברזל היה תפוס על הטפסנות שעמדתי עליו, לא שלטתי על עצמי בתנועה הזו שקרתה ואני נפלתי" (פרו' מיום 18.12.14 עמ' 2 ש' 10-16).

בהמשך פירט התובע כיצד התרחשה הנפילה כדלקמן:

"אני נפצעתי בגלל שהברזל היה קשור לטפסנות, כשרצינו לשחרר את זה מהטפסנות זה היה חבילה גדולה, ניסינו לשחרר את זה מהטפסנות ושעמדתי הייתה תזוזה מתחת לרגליים שלי, לא יודע אם זה היה מהטרקטור או מהברזל, אני רק יודע שהייתה תזוזה מתחת לרגליים שלי ולא שלטתי על עצמי" (ע' 2, ש' 30; ע' 3, ש' 2; הדגשה לא במקור- מ.ה.).

כמו כן, בהמשך לשאלת בית המשפט האם זרוע- הטלסקופ של הטרקטור זזה כאשר ניסה לפרוק את חבילת הברזל העיד-

" ... אני חושב שהוא עשה תנועה, אני לא ראיתי בעיניים שלי שהוא עשה תנועה רק הרגשתי תנועה מתחת לרגליים ואני חשבתי שזה בגלל שהוא החזיר את הזרוע אחורה" (שם, עמ' 3 ש' 21-22; הדגשה לא במקור- מ.ה.).

הינה כי כן, התובע שינה את גרסתו במהלך עדותו. בעוד שבתצהירו גרס שכאשר ניסה לפרוק את חבילת הברזל נהג הטרקטור הזיז את זרוע-הטלסקופ וכתוצאה מכך נפגע, הרי שבמהלך חקירתו בבית המשפט העיד שאינו יודע כיצד נפגע. יתרה מכך, התובע העיד מפורשות כי לא ראה כלל את זרוע- הטלסקופ בתנועה אלא חשב שהייתה תנועה של הזרוע.

1. הבדלי הגרסאות שהציג התובע בעניין מהותי הנוגע לנסיבות קרות התאונה גורע גריעה של ממש במידת המהימנות שניתן ליחס לעדותו, ולכן לא מצאתי לנכון לתת משקל של ממש לעדותו בעניין זה.
2. מטעם התובע העידו שלושה עדים ביחס לנסיבות התאונה (העדים לא הגישו תצהירים והעידו לראשונה בבית המשפט).
3. מטעם התובע העיד מר ספיאן שראונה שהיה עובד של הנתבעת 2.

על פי עדותו ביום התאונה עבד עם התובע על גג הבניין וסייע לו בפריקת הברזלים מהטרקטור.

עדותו של ספיאן שראונה לא הייתה עקבית באשר למצבה של זרוע- הטלסקופ עובר לנפילתו של התובע.

בתחילה העיד "הטלסקופ הזיז משהו ואז התובע נפל" (ע' 7, ש' 19; ע' 8, ש' 4). כן העיד שראה את הזרוע ואת חבילת הברזלים (ע' 8, ש' 12). עם זאת, בהמשך העיד מספר פעמים שהסתכל על חבילת הברזלים בעת שניסו לחלץ חלק מהברזלים מהטפסנות (ע' 8, ש' 9-10; ע' 9, ש' 11-13 ), וכן העיד שלא ראה את האופן שבו זזה זרוע הטלסקופ. "נהג הטרקטור הזיז את הזרוע לא יודע אם קדימה אחורה" (ע' 9, ש' 31-32). לקראת סיום חקירתו העיד מפורשות כך: " ... הטלסקופ כן הזיז את הזרוע אני לא יודע אם זה קדימה או אחורה, אני לא הסתכלתי על הטלסקופ הסתכלתי על הברזל, אני ראיתי שהוא זז אבל לא יודע איזה תזוזה עשה" (ע' 10, ש' 7-9; הדגשה לא במקור- מ.ה). עם זאת, חזר והעיד שראה את תזוזה בזרוע (ע' 10, ש' 11).

מעבר לכך, בעדותו נפלו סתירות לגבי המיקום שלו ושל התובע ביחס לזרוע- הטלסקופ. בתחילה העיד שהוא עמד במקום יותר גבוה מהתובע ולכן ראה את הזרוע ואת חבילת הברזלים, וזאת בניגוד לתובע שלא יכל לראות את הזרוע. "אני הייתי בצד והתובע היה בצד השני ... ואני עמדתי במקום יותר גבוה הוא לא יכול לראות את הטלסקופ. אני כן יכול לראות את הטלסקופ" (ע' 8, ש' 15-17). בהמשך חקירתו שינה מטעמו והעיד שהתובע עמד על הטפסנות ולכן במקום יותר גבוה ממנו, והדברים אינם מתיישבים (ע' 8, ש' 22-29).

בהמשך כאשר נשאל האם הסתכל למעלה על הזרוע השיב שהסתכל על רגליו וכן קדימה, "הסתכלתי איפה שהרגליים שלי וגם קדימה", ובהמשך העיד שממקומו על הגג ראה גם את הזרוע (ע' 10, ש' 16-20), אלא שהדברים אינם מתיישבים, מכיוון שעל פי חומר הראיות שבפניי עולה בבירור שהזרוע הייתה תלויה מעל הגג.

עדותו שלפיה הייתה תזוזה של זרוע הטלסקופ שגרמה לנפילתו של התובע, אינה מתיישבת עם חלק אחר של עדותו שלפיה התמקד בחבילת הברזלים, בעת שניסו לחלצה מהטפסנות, ועם עדותו שלא ראה את האופן שבו נעה הזרוע, ובוודאי שאינה מתיישבת עם המשך עדותו שלפיה לא הסתכל כלל על זרוע הטלסקופ אלא על הברזלים.

הדעת נותנת, כך על פי ניסיון החיים ושכל הישר, שאם היה מבחין בתזוזה של הזרוע, היה יודע להעיד לגבי האופן שבו זזה, ואילו בעדותו לא ידע למסור פרטים בעניינים אלה.

מהטעמים שפורטו לעיל לא מצאתי לנכון לתת אימון בגרסתו של עד זה.

1. עד נוסף מטעם התובע הינו ספיאן עבד אל רחמן, אלא שעדותו אינה רלבנטית כלל לצורך הבנת האירוע הנדון, מכיוון שהעיד שלא הבחין כלל בהתרחשותו, ובלשונו: "אני לא ראיתי את רגע הנפילה" (ע' 11, ש' 26), וחש לסייע לתובע רק לאחר נפילתו.
2. מטעם התובע העיד גם אימן שרחה.

אקדים ואציין שלא מצאתי לנכון לתת לעדותו משקל של ממש, ועדותו אינה מהימנה עלי, לאור הסתירות שנמצאו בין הגרסה שמסר בחקירתו הראשית לגבי אופן התרחשות האירוע, לבין עדותו בעניין זה בחקירתו הנגדית, וכן לאור סתירות שהתגלו במהלך חקירתו הנגדית בעניינים שונים.

על פי עדותו, ביום התאונה עבד עם התובע על גג הבניין וסייע לו בפריקת הברזלים.

בחקירתו הראשית תיאר העד את התרחשות התאונה כדלקמן:

"אני עבדתי עם התובע על הגג והייתי בצד השני של התובע, ואז הטרקטור הרים את הברזל על הגג, במקום שישים את הברזל על הגג הוא שם את זה על המעקה. התובע עלה כדי לשחרר את הברזל, הטלסקופ במקום לשים את הברזל על הגג הוא משך את הברזל והברזל השתחרר מהטלסקופ ונפל והתובע נפל איתו" (ע' 12, ש' 26-29; הדגשה לא במקור- מ.ה.).

מעדותו עולה שכאשר התובע עלה לשחרר את הברזלים מדופן הגג, תנועה של זרוע-הטלסקופ גרמה לכך חבילת הברזלים השתחררה מהזרוע, נפלה, ועמה נפל גם התובע.

מן הראוי לציין שלא ניתן למצוא תימוכין לגרסה הנ"ל שהעלה העד לגבי אופן התרחשות התאונה- תנועה של הזרוע שגרמה לשחרור חבילת הברזלים ממנה, נפילתה, ונפילת התובע- בגרסאות שמסרו התובע והעד ספיאן שראונה, לגבי התרחשות התאונה.

מהגרסה שמסר התובע עולה שעובר לנפילתו חבילת הברזלים הייתה מחוברת לזרוע ונותרה תפוסה בטפסנות (ע' 2, ש' 14-16; ע' 2 סיפה, ע' 3 רישא; "... הברזל נשאר תלוי מעל לראש שלי" ע' 6, ש' 30). מעבר לכך, התובע העיד שחבילת הברזלים לא פגעה בו, "החבילה לא פגעה בך נכון? ת. לא. ..." (ע' 4, ש' 7-10).

גם מעדותו של העד ספיאן שראונה עולה שבמועד התרחשות התאונה חבילת הברזלים הייתה מחוברת לזרוע, ונותרה תפוסה בטפסנות, כך לשיטתו, ומכל מקום לא מצאתי שהעיד שחבילת הברזלים השתחררה מהזרוע ונפלה, ועמה נפל התובע.

בחקירתו הנגדית של אימן שרחה התגלו סתירות שונות לגבי הגרסה שמסר בחקירתו הראשית. כאשר נשאל האם חבילת הברזלים השתחררה מזרוע- הטלסקופ השיב בחיוב, ובאופן המתיישב עם הגרסה שמסר בחקירתו הראשית. "הברזל השתחרר מהטלסקופ? ת. השתחרר מהטלסקופ" (ע' 13, ש' 13-14). כאשר חזר ונשאל האם חבילת הברזלים נפלה מהזרוע, שינה טעמו והעיד שלא נפלה מהזרוע אלא נותרה תלויה עליה. "לשאלת בית המשפט האם הברזל השתחרר מהטלסקופ, אני משיב שהברזל לא נפל מהטלסקופ וזה נשאר תלוי בטלסקופ" (ע' 13, ש' 12-18), והדברים אינם מתיישבים. בהמשך מסר גרסאות סותרות לגבי אופן הפגיעה בתובע. בתחילה העיד שהתובע נפגע מחבילת הברזלים. "ש. הברזל פגע בתובע"? ת. כן". אלא שמיד בהמשך מסר גרסה שונה. "ש. התובע קיבל מכה מהברזל? ת. לא. ..." (ע' 13, ש' 21-24).

כפי שצוין לעיל, לאור הסתירות בגרסאות שהעד מסר לגבי אופן התרחשות התאונה, עדותו אינה מהימנה עלי, ואין בידי לקבלה.

1. מטעם הנתבעת 2 העיד נהג הטרקטור, מר גבריאל כלפה, לגבי נסיבות התאונה.

בחקירתו הראשית תיאר העד את התרחשות התאונה כדלקמן:

" ... הבחור שנפל הלכנו ביחד לקשור את הברזל עם הרצועות ונסעתי עם הברזל לכיוון הבית שבו הייתי אמור להוריד את הברזל, הבחור שכביכול נפל מהבניין עלה עם הסולם על הגג, אני עם הטרקטור למטה ייצבתי את הטרקטור על הרגליים שיהיה במצב מאוזן והתחלתי לשלוף את הזרוע לכיוון הגג של הבית, הבחור שהיה על הגג כיוון אותי כביכול, הגענו למצב שלא הייתי צריך לשלוף את הזרוע והוא אמר לי לעצור. במצב הזה עצרתי והוא בא לכיוון הברזל עם הגב לכיוון הטרקטור ומשך את הברזל לכיוון החזה שלו, כתוצאה מהמשיכה הוא קיבל את הברזל בחזה ונפל אחורנית" (ע' 17, ש' 1-8; הדגשה לא במקור- מ.ה.)

בהמשך עדותו טען כי זרוע-הטלסקופ של הטרקטור הייתה במצב סטטי והתובע משך את חבילת הברזל אליו ולכן נפגע ונפל (ע' 18, ש' 3-4, ש' 27-28).

ובהמשך- "... המשיכה שהוא משך את הברזל לכיוון שלו הוא משך בלי רגש, עם כח לא עובדים, צריך לעבוד עם הראש ... ברגע שהוא משך את הברזל הוא משך אותו בצורה מאוד חזקה וזה מה שגרם לטריקה של הברזל בחזה ושהוא עף אחורה ..." (שם, עמ' 21 ש' 6-7 וש' 14-15).

כן העיד שכוונתו של התובע הייתה לכוון את חבילת הברזלים לצורך הנחתם במקום מסוים על הגג, כדי שיקל עליו לסדר את הברזלים על הגג, לצורכי עבודתו (ע' 17, ש' 28-31).

עדותו של נהג הטרקטור לגבי נסיבות התרחשות התאונה מהימנה עלי.

הגרסה שמסר נהג הטרקטור הייתה עקבית וסדורה לכל אורך חקירתו הנגדית, ולא מצאתי שהתגלו סתירות בעדות שמסר בחקירתו הנגדית לגבי הנסיבות שהובילו, לשיטתו, לנפילתו של התובע.

תימוכין לגרסתו שלפיה עובר לנפילתו של התובע חבילת הברזלים הייתה תלויה מעל לגג, ולא נתפסה בטפסנות של מעקה הגג, ניתן למצוא בעדותו של התובע, " ... הברזל נשאר תלוי מעל לראש שלי" (ע' 6, ש' 30). העד אימן שרחה העיד שהברזלים היו בגובה של 4 או 5 מטר מעל הגג, "ש. באיזה גובה היה הברזל? ת. 4 או 5 מטר". (ע' 14, ש' 14-15), ולאחר מכן העיד שהברזלים היו בגובה של מטר עד מטר וחצי מעל לגג. "ש. ... אני משיב שגובה החבילה שהייתה תלויה על הטלסקופ הייתה מטר, מטר וחצי" (ע' 14, ש' 18-19).

בשים לב לכך שגובה הטפסנות של המעקה, עליו עמד התובע, עובר לנפילתו, היה בגובה של 70-80 ס"מ, הרי שהגרסה שמסרו התובע ועדיו שלפיה הברזלים נתפסו בטפסנות של מעקה הגג והיה צורך לשחרר אותם, אינה מתיישבת עם העדויות שלפיהן הברזלים היו תלויים מעל הגג, מטר או מטר וחצי לפחות, ובמצב דברים זה לא סביר שנתפסו בטפסנות, ויש בכך כדי להוות תימוכין נוספים בגרסה שמסר נהג הטרקטור לגבי נסיבות קרות התאונה.

נהג הטרקטור העיד שהברזלים נקשרו ברצועות לזרוע- הטלסקופ (ע' 17, ש' 2, 15). העד אימן שרחה העיד שהברזלים היו מונחים על "מזלג" שהיה מחובר לזרוע- הטלסקופ (ע' 8, ש' 8-11), מבין שתי הגרסאות שהוצגו בעניין זה עדותו של הנהג נראית לי יותר אמינה. העד אימן שרחה העד בתחילה שהברזלים היו תלויים על רצועות שחוברו לזרוע- הטלסקופ. "ש. הברזל תלוי על רצועות נכון? ת. כן" (ע' 14, ש' 22-23), אלא שבהמשך שינה את טעמו והעיד שלא נקשר לרצועות אלא היה מונח על מזלג. יש ליתן את המשקל הראוי לסתירות שונות שהתגלו בעדותו של אימן שרחה, מהטעמים שפורטו לעיל, שהובילו אותי למסקנה שעדותו לגבי נסיבות האירוע אינה מהימנה. התובע ועדים נוספים מטעמו לא נחקרו לגבי אופן קשירת הברזלים לזרוע- הטלסקופ, ויש ליתן את המשקל המתאים לכך שעדותו של הנהג לגבי נסיבות האירוע מהימנה עלי.

יש לשים לב לכך שנהג הטרקטור הינו עובד של הנתבעת 1, ועדותו אינה מתיישבת עם האינטרס של מעבידתו לסווג את האירוע כתאונת דרכים, ואת התביעה דנן כתביעה על פי חוק הפיצויים, שבמסגרתה לא נבחנת שאלת האשם, ולהרחיק מעצמה את תביעת החבויות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובכל זאת מסר עדות העומדת, ולו לכאורה, בניגוד לאינטרס מעבידתו.

1. בהעמידי את הגרסאות שמסרו התובע והעדים מטעמו לגבי הנסיבות שגרמו לנפילתו, שלא ראיתי לנכון לקבלן כגרסאות מהימנות, מהטעמים שפורטו לעיל, אל מול הגרסה שמסר נהג הטרקטור, שראיתי לנכון לקבלה כעדות אמינה, מצאתי לנכון להעדיף את גרסתו של האחרון.
2. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כממצא עובדתי כי התאונה התרחשה כדלקמן-

התובע עמד על הטפסנות של מעקה גג המבנה כשהוא עם הגב אל הטרקטור, כאשר חבילת הברזלים הייתה תלויה על זרוע- הטלסקופ, שהייתה במצב סטטי. התובע משך את הברזלים לכיוונו, תוך הפעלת כוח, וכתוצאה מכך, הברזלים פגעו בו, התובע איבד את שיווי משקלו, ונפל.

1. יש מקום לבחון האם יש מקום לסווג את אירוע התאונה, כאמור לעיל, כתאונת דרכים, בהתאם להגדרה הבסיסית של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, והן בהתאם לחזקה המרבה שעניינה ניצול הכוח המכני של הרכב.
2. תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים כך:

"תאונת דרכים- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

הואיל וקבעתי כי התובע נפגע עת ניסה לכוון את חבילת הברזל, שהייתה תלויה על זרוע- הטלסקופ, כאשר הזרוע הייתה במצב סטטי, ותוך כדי כך איבד את שיווי משקלו, נפל ונחבל, איני סבור שניתן לסווג את האירוע כתאונת דרכים על פי הגדרתו של מונח זה בחוק הפיצויים.

1. לפי ההלכה הפסוקה יש לבחון האם אירוע התאונה נופל לאחת החזקות המרבות שבהגדרת המונח "תאונת דרכים".

החזקה הרלוונטית במקרה דנן היא- "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". חזקה מרבה זו חלה מקום בו לרכב יש ייעוד מקורי דו- תכליתי, בנוסף על היעוד התחבורתי, והנזק נגרם בעת ניצול הכוח המכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב.

1. במקרה הנדון, מדובר ברכב שלו ייעוד דו- תכליתי. האחד- ייעוד תחבורתי, והשני- ייעוד נוסף של העמסה ופריקה באמצעות זרוע- טלסקופ המהווה חלק אינטגרלי של הטרקטור, ולא נטען שנערכו בו שינויים מבניים כלשהם הנוגעים לייעודו המקורי.

כאשר מופעלת זרוע- הטלסקופ לצורך הייעוד הלא תחבורתי של העמסה ופריקה, הפעלתה הינה באמצעות הכוח המכני של מנוע הטרקטור.

יש לבחון אפוא האם במקרה זה השימוש בכוח המכני הוא שגרם לנזק, או שמא ארע הנזק בשל גורם אחר.

1. על פי ההלכה הפסוקה, המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכני לבין הנזק הוא מבחן הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני:

"כדי להכריע בשאלת קיומו של קשר סיבתי כאמור, עלינו להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני של הטרקטור, כאשר הטרקטור מופעל במסגרת ייעודו המקורי הלא תעבורתי ... נראה לנו, שעל - פי מבחן זה ולאור יישומו של המבחן בפרשת קואסמה התאונה שבה נפגע התובע אינה תאונת דרכים" (ע"א 2606/97 איילון, חברה לביטוח בע"מ נ' חאלד גאנם).

דברים דומים נקבעו במקרה בו הניזוק הועלה באמצעות מלגזה שעליה עמד, נטל קופסת קרטון מאחד המדפים, איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה, ובית משפט העליון קבע:

"אפילו נראה במלגזה נשוא הבקשה רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים, ואפילו סברנו כי נוצל הכוח המכני שלה עובר לאירוע הנזק, הרי שלא נתקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכני לבין התוצאה המזיקה ... המשיב לא נפגע 'עקב' ניצול הכוח המכני ואף לא במהלך ניצול הכוח המכני, כי אם עקב איבוד שיווי המשקל. לפיכך, לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק" (רע"א 2616/00 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' אביהוד לחמי).

1. במקרה דנן, כפי שקבעתי לעיל כממצא עובדתי, התובע נפגע עקב איבוד שיווי משקלו לאחר שניסה לכוון את חבילת הברזל שהייתה מחוברת לזרוע- הטלסקופ. הכוח המכני של הטרקטור הוא שהניע את הזרוע והוביל את הברזלים אל גג הבניין לכיוונו של התובע. עם זאת, עובר לנפילתו של התובע הזרוע הייתה במצב סטטי, חבילת הברזלים הייתה מחוברת לזרוע, והתובע ניסה להזיז אותה באמצעות כוחו הפיזי, ואז נחבט בחזהו על ידי חבילת הברזלים, ונפל.

יוצא אפוא שהתובע לא נפגע במהלך ניצול הכוח המכני של הטרקטור, ואף לא עקב ניצול הכוח המכני, כי אם עקב איבוד שיווי משקלו, ולכן לא מתקיים בענייננו קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני של הטרקטור לבין התאונה.

התוצאה

1. מהמקובץ לעיל, מסקנתי היא כי התאונה אינה תאונת דרכים מכיוון שהיא לא באה בגדרו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, ואף לא בגדרה של החזקה המרבה הרלבנטית, ולכן דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות, וכך אני מורה.
2. התביעה תמשיך להתברר כנגד הנתבעות 1 ו- 3 בעילה החילופית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].
3. התובע יגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתוך 45 ימים ממועד מתן החלטה זו.

אם ירצו הנתבעות לחלוק על ממצאיו של המומחה מטעם התובע, עליהן להגיש חוות דעת רפואית נגדית מטעמן בתוך 60 ימים ממועד המצאת חוות הדעת הרפואית מטעם התובע.

פגרות בתי המשפט הינן במניין התקופות שנקבעו בהחלטה זו ואין בהן כדי להאריכן.

1. התובע ישלם לנתבעת 2 את שכר טרחת באי כוחה בגין ההליך המשפטי בתיק זה, בסכום כולל של 5,310 ₪, בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לבאי כוחו, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.
2. ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
3. קובע לתזכורת פנימית למעקב אחר הגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע ביום 10.8.2015 .
4. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.