1. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים"), בעתירה לחייבם בתשלום סכום של 58,275 ₪. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, בעתירה לחייב את התובעת בתשלום סכום של 271,522 ₪.

2. שתי התובענות עוסקות בהסכם סוכנות ושיווק בלעדי שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת, מיום 31.1.11 כפי שצורף כנספח א' לשני כתבי התביעה (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, ניתנה לתובעת הזכות הבלעדית למכירה, להפצה ולשיווק של מוצרי הנתבעים באזור העיר עפולה, תוך שאלו השתתפו בהוצאות הפרסום של התובעת למשך 6 חודשים ועד לסכום של 4,500 ₪ לחודש.

3. התובעת טוענת כי ההסכם הופר כדי כך שנגרמו לה הפסדים כספיים קשים ונמנעה אפשרותה לרכוש סחורה. נטען כי הנתבעים לא עמדו במחויבויותיהם בהקשר לפרסום עסקה של התובעת, לא הנפיקו תעודות סיום לבוגרות הקורס שניהלה, פרסמו דווקא עסק מתחרה לתובעת, לא סיפקו לה סחורה בזמן, זו שסופקה הייתה נגועה באי התאמות שונות והתבצעו העלאות מחירים באופן חד-צדדי ובניגוד למוסכם.

התובעת סוברת כי הנתבעים ביקשו להתחרות בעסקה ולהימנע ממתן זיכוי הולם בגין המוצרים שרכשה ולכן ביטלו את ההסכם והתנהלו בניגוד מוחלט להוראותיו ולתכליתו. התובעת טוענת כי נדרשה להוצאות רבות על מנת לקיים את מחויבויותיה על פי ההסכם, תוך שהסתמכה על רצינות מחויבותם של הנתבעים.

התביעה נחלקת לסכום של 4,553 ₪ בגין השתתפות בפרסום; סכום של 112 ₪ בגין גביית יתר; סכום של 3,610 ₪ בגין החלפת שילוט, חשבוניות ותעודות וסכום של 50,000 ₪ בגין הפרת ההסכם בהקשרים של שימוש שלא כדין בשם התובעת, פרסום חברה מתחרה, הימנעות מפרסום, פיצויי הסתמכות, נזקים נלווים ועוגמת נפש.

4. הנתבעים טוענים כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, בכך ששיווקה ומכרה מוצרים של ספקים ויבואנים אחרים, גזלה סוד מסחרי, פנתה אל לקוחות הנתבעים ועשתה שימוש במידע שנמסר לה להעתקת מוצריהם בשיטות השיווק והפרסום שלהם. עוד נטען כי הנתבעת התעשרה על חשבון הנתבעים שלא כדין, בכך שעשתה שימוש בשמה בעסק חדש שפתחה וכן במוניטין של הנתבעים על מנת לקדם את עסקה ומכרה מוצרים במצג שווא, לפיו אלו מוצרי הנתבעים. נטען כי לקוחות רבים חדלו לעבוד עם הנתבעים שחוו ירידה ניכרת בהיקף הכנסותיהם.

התביעה שכנגד נחלקת לסכום של 100,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי; סכום של 100,000 ₪ בגין עוולת גניבת עין; סכום של 65,000 ₪ בגין הפרת ההסכם; סכום של 3,712 ₪ בגין הוצאות פרסום; סכום של 1,740 ₪ מכוח סעיף 10 להסכם וסכום של 1,100 ₪ בגין הימנעות התובעת מהשבת מיטת טיפולים.

5. הוסמכתי לפסוק במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ללא חקירת עדים, לאחר הגשת תצהירים ודברי סיכום.

6. מטעם התובעת הוגשו תצהירה שלה, תצהיר בעלה, מר אסייג חיים ותצהיר עובדת בעסקה, הגב' שלי ביטון. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי הנתבע, מר אלעד כהן – עובד שכיר בנתבעת ואחיו של הנתבע ומר אמיר גנס – מנהל השיווק בנתבעת בעת הרלוונטית.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את התובענות ההדדיות.

8. אשר לתביעה העיקרית, שוכנעתי כי התובעת לא נשאה בנטל לשכנע כי גרסתה עדיפה על פני גרסת הנתבעים. התובעת לא פעלה בזמן אמת בתאימות לטענותיה כעת אשר לנזקים שנגרמו לה. היא לא פנתה בכתב מוסדר כלשהו לנתבעים כפי הסיפא לסעיף 17.2 להסכם בכל הקשור באיכות המוצרים, בהחלפתם (ר' אף סעיף 14 להסכם), בפרסום חסר או אסור של שמה כנגד פרסום עסק מתחרה, בתעודות סיום, בהעלאת מחירים, בגביית יתר ובהקשר לכל הטענות המובאות בכתב התביעה ובתצהירי עדיה.

אין די בשיחות ופגישות נטענות שנוהלו עם הנוגעים בדבר, כהפניית מצהירי התובעת וככל שהיו – עצם הסתפקות התובעת באלו, אינו מתיישב עם עוצמת נזקיה כהפנייתה כעת. הימנעות התובעת מפנייה מוסדרת לנתבעים בכל הקשור לנזקיה הנטענים, תואמת את התייחסותה המתבקשת אליהם משמע אין בהם ממש. למצער, על תחנוניה הנטענים של התובעת בפני ספקים, כהדגשתה בסיכומיה, היה למצוא ביטוי בכתב כלשהו לתובעת והעדרו מכרסם במהימנות גרסתה.

שוכנעתי כי בנסיבות שנוצרו, לא על הנתבעים לשאת בעלות החלפת שם עסקה של התובעת.

אין די בנספח ט' לתצהיר מר אסייג כדי לאפשר קביעת ממצא עובדתי מושכל לעניין חיוב הנתבעים בעלות השתתפות בהוצאות פרסום כפי התחשיב שערכה התובעת. לא ראיתי מדוע לא ניתן להעדיף את התחשיב הנגדי כפי שנערך על ידי הנתבעים בסעיף 36 בסיכומיהם.

התייחסות התובעת לחיוב הנתבעים במחירי פרסום בגין חשבונית מיום 31.7.11, אינה תואמת את מועדי חיוב הנתבעים בנושא שחלפו בעת זו, את מועד ביטול ההסכם ואת הוראותיו (ר' סעיף 7.5 להסכם).

התייחסות התובעת להעלאת מחירי המוצרים באופן חד-צדדי אינה תואמת את הוראות סעיף 9 להסכם, שאינה אוסרת מהלך שכזה. אכן, אין הודעה תואמת מטעם הנתבעים, כמחדל נמשך מטעמם בהתייחסותם לתובעת, אך זה ייזקף לחובתם בהערכת הראיות שהובאו בתימוכין בתביעה שכנגד.

לא עלה בידי התובעת להוכיח תרמית בהתנהלותם של הנתבעים.

9. אשר לתביעה שכנגד, לא הוכחה הטענה כי התובעת "גנבה" את לקוחות הנתבעת. הנתבעים הסתמכו על נספח ג' לתצהירו של הנתבע המבאר רשימת לקוחות והעתקי חשבוניות. לא הוצג תצהיר ביחס למי מלקוחות אלו וכך גם בהקשר לגב' בן חמו, שבעניינה הוצגה חשבונית מאת התובעת. לא נוצר הקשר העובדתי הברור כמתבקש בין אזכור שמו של אדם מסוים כלקוח הנתבעת, לבין היותו כזה ופניית התובעת אליו.

הנתבעים טוענים כי התובעת המשיכה לעשות שימוש בשם הנתבעת לאחר ביטול ההסכם, אך גם הנתבע, כנוהגה של התובעת, הסתפק בדרישה בעל-פה לתובעת כנטען ולא טרח לגבותה בכתובים (ר' סעיפים 9 ו- 11 לתצהיר הנתבע). ככל שהתנהלותה של התובעת, שבחרה להחליף שילוט וגלופה לאחר מספר חודשים ולא בחלוף יום, לא נשאה חן בעיני הנתבעים – דבר לא מנע אותם מניסיון לכפות שינוי התנהגותה בזמן אמת ככל שאזכרה במכתב מיום 14.9.11. התייחסותם המתירנית של הנתבעים אל התובעת בהקשר זה, אינה מצדיקה חיובה בעילת תביעתם.

אשר לפיצוי בגין אובדן הכנסות צפויות, צירף הנתבע כנספח ה' לתצהירו דו"ח רכישת מוצרים של התובעת מאת הנתבעים במהלך תקופת ההתקשרות. עילת תביעה זו לא נזכרה בשני המכתבים שיצאו מאת הנתבעים לתובעת ולבאת כוחה. משביקשו הנתבעים פטור מכל מחויבות הקיימת להם מכוח ההסכם (ר' סעיף 5 למכתב מיום 14.7.11), לא ראיתי לנכון להורות על חיוב התובעת גם בראש נזק זה.

דומה כי הטענות בדבר הפצת מוצר מתחרה הנן כורח המציאות שנוצרה בין הצדדים והטענות בדבר העתקת מוצרי הנתבעים לא נתמכו בראיות אובייקטיביות.

גם יתרת עילות התביעה שכנגד לא נתמכה בראייה ממשית.

10. שכר העדה, הגב' גרינפלד נועה – בסכום של 250 ₪, לתשלום על ידי התובעת.

כל צד יישא ביתרת הוצאותיו.

השבת אגרה בהתאם להוראות התקנות.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

ניתן היום, א' אלול תשע"ד, 27 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.