1. לפני בקשת התובעת להתיר לה הגשת חוות דעת מומחה בתחום שמאות.

2. בהליך זה, הגשת תצהירי העדות מטעם הצדדים הושלמה עוד במרץ 2016. ביום 23.02.17 התקיים דיון הוכחות שבו נשמעו העד מטעם התובעת ונתבע 2. התיק קבוע לגמר הוכחות לשמיעת נתבע 3. הבקשה להגשת חוות הדעת הוגשה כחודשיים לאחר דיון ההוכחות ולאחר שבדיון ההוכחות ב"כ התובעת הכריז "אלה עדיי".

3. לטענת התובעת, היא צירפה למוצגיה חלקים מאותה חוות דעת וסברה שדי בכך על מנת שחוות הדעת תתקבל כראיה. לאור התנגדות ההגנה לקבלת אותם חלקים מחוות הדעת כראיה, עתרה התובעת להגשת חוות הדעת בשלמותה.

4. דין הבקשה להידחות.

5. ככל שהיה ברצון התובעת להגיש את חוות הדעת, ולא כל שכן לאור טענתה כי מדובר בראיה חיונית, היה עליה להתכבד ולהגיש אותה במועד שהיה קבוע לה להגשת התצהירים, עוד בפברואר 2016. מתן היתר להגשת חוות דעת לאחר שהנתבעים הגישו את ראיותיהם ולאחר שמרבית העדים נחקרו, יש בו כדי לפגוע פגיעה מהותית בזכות הנתבעים להתגונן וכן תגרום לעיכוב ממשי של הבירור. זאת כאשר מדובר בתובענה ישנה משנת 2012. בנסיבות אין לכך כל הצדקה. בנוסף לאמור, לאור המחלוקות בין הצדדים וכן לאור מכלול הראיות בתיק זה ומהות הראיה שהגשתה מבוקשת, אין מדובר, לכאורה, בראיה מרכזית או חיונית.

6. התובעת תשלם לנתבע 3 את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 1,500₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.