לקראת הדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל הגישה המנהלת המיוחדת חוות דעת שלילית, לאחר שהתרשמה שהחייב סיפק גרסה לא סדורה ולא מהימנה לאופן הסתבכותו, גרסה המעוררת תהיות לא מעטות והינה בעייתית. במהלך ניהול ההליך מסר החייב מידעים שאינם מספקים תיאור אמיתי ושקוף להתנהלותו ולמצבו הכלכלי. המנהלת המיוחדת הודיעה כי לא תתנגד ליתן לחייב הזדמנות להוכיח את גרסתו.

נערך דיון במעמד הצדדים, בסיומו ניתנה החלטה "נדחה לעיון ולמתן פסק דין".

לאחר הדיון הוגשה בקשה דחופה ומוסכמת לעכב את מתן ההחלטה. במסגרת הבקשה הוסכם גם על הגדלת התשלום החודשי.

ביום 13/2/14 ניתנה החלטה מפורטת במסגרתה ניתנה לחייב הזדמנות להישאר בהליך.

ביום 30/6/14 הגישה המנהלת המיוחדת תסקיר משלים, לפיו החייב לא מילא אחר החלטת בית המשפט מיום 13/2/14.

המנהלת המיוחדת מציינת כי בינתיים קיבלה מידע ונתונים מתיק אחר – 28881/07/12 שמנהל אחיינו של החייב, שם נמסרה גרסה סותרת ושונה לעומת גרסת החייב.

על כן, ביקשה המנהלת המיוחדת את איחוד הדיון בשני התיקים על מנת לעמת בין הגרסאות.

בדיון שנערך ביום 9/12/14 התגלה כי קיימות סתירות מהותיות בין שני החייבים. התברר כי שני החייבים מסרו נתונים לא מדויקים ולא נכונים, בלשון המעטה. הגדיל לעשות האחיין – זוהיר.

במהלך הדיון ניתן פס"ד הדוחה את בקשתו של החייב להכרזה ונדחה למתן החלטה בעניינו של החייב נזמי.

לאחר הדיון הגיש החייב נזמי בקשה לכנס אסיפת נושים. המנהלת המיוחדת לא התנגדה, אולם הכנ"ר הגיש תגובה בה הודיע כי הוא מתנגד לכינוס אסיפת נושים בנסיבות תיק זה. ב"כ הכנ"ר מציינת את העובדה כי בבעלות החייב נכס- בית מגורים פרטי. בהתחשב בכך שהחייב הצהיר על חובות בסכום העולה על מיליון ₪, ולאחר שמס' נושים הודיעו כי הם מבטלים את תביעת החוב, כך שסכום תביעות החוב כיום עומד על סך של כ – 92,000 ₪, אין הצדקה לאשרהסדר בו ישלם החייב סך של 30%בלבד. ב"כ הכנ"ר מפרטת התנהלות בעייתית של החייב גם במהלך ניהול ההליך, צבר לחובתו 9 פיגורים, הגיש דוחות במקבץ אחד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומאחר וגרסתו של החייב התבררה כלא מדויקת בלשון המעטה, ובכל מקרה החייב לא התנהל בשקיפות, ולאור התנהלותו המתחמקת ואי העמידה בצו התשלומים, אין הצדקה לאפשר לחייב ליהנות מהגנת הפקודה.

אישור הצעת הסדר נתון תמיד לשיקול דעת בית המשפט.

בנסיבותיו של מקרה זה, אין מקום לאשר הצעת הסדר כפי שהציע החייב.

לפיכך, אני מורה על דחיית בקשת החייב להכרזה ומורה על ביטול צו הכינוס על כל הוראותיו.

למרות האמור, ככל שהחייב יפקיד בקופת הפש"ר בתוך 45 יום מהיום את מלוא הכספים שיאפשרו דיבידנד בשיעור של 100% מסכום תביעות החוב, בנוסף להוצאות ההליך, הוא יהא רשאי להגיש בקשה לביטול פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.