הנסיבות והרקע העובדתי להחלטה זו פורטו בהחלטתי מיום 2/12/15. בהחלטה שם קבעתי כי קיימות סוגיות בהתנהלות החייבת ונושאים נוספים המצריכים בירור במעמד הצדדים. על כן, קבעתי את התיק לדיון בפני אליו זומנו, החייבת, בעלה, עו"ד קלינגהופרשייצג את החייבת ואת "הרוכש" – רפאל ואנונו, את הרוכש עצמו ואת המציע הנוסף – מר אברהם יונה וכן ב"כ הנושה ובנק דיסקונט.

לאחר ההחלטה הגישו צדדי ג' נוספים, ניב ויצחק ממן, בקשה והודעה, לפיה הם ניהלו מו"מ עם בעלה של החייבת ועם עו"ד קלינגהופר ואף הוחלפו טיוטות חוזה, אלא שהמשיב 2 ניתק קשר. המבקשים ביקשו להודיע שסכום התמורה במלואו מצוי בידם והם נכונים לשלמו מידית אם יתאפשר להם לרכוש את הדירה. כמו כן, הודיעו שהם מוכנים לבצע התמחרות מול רוכשים פוטנציאליים נוספים, ככל שישנם.

בדיון שנערך במעמד הצדדים, עדכן הנאמן את בית המשפט בהתפתחויות בתיק כדלקמן:

• החייבת באמצעות בא כוחה - עו"ד קלינגהופר, ביקשה וקיבלה אישור למכירת הנכס, אך מאז לא נעשה דבר.
• הנאמן קיבל פנייה מעו"ד סלומונוב, לפיה היא מונתה לכונסת נכסים על הנכס מטעם הבנק הממשכן – בנק הפועלים, לאחר שהחייבת ובעלה הפסיקו לשלם את תשלומי המשכנתא השוטפים שנצטברו מאז הכרזתה של החייבת כפושטת רגל.
• החייבת הפסיקה לשלם את התשלומים החודשיים שנקבעו בתיק הפש"ר והפסיקה להגיש דוחות דו חודשיים, כפי שחויבה בפסק הדין שהכריז עליה כפושטת רגל. צברה 25 פיגורים נכון למועד הדיון. כמו כן, התברר שהחייבת גם צברה פיגורים נוספים לנושים פרטיים ומוסדיים.
• לא ברור כלל אם העסקה דווחה כמתחייב לרשויות המס. אם לא דווחה, האם הוטלו קנסות ואם כן, מי ישא בהם.
• עו"ד קלינגהופר – ב"כ החייבת וזה שערך את ההסכם עם "הרוכש" רפאל ואנונו, מצוי בניגוד עניינים מוחלט.
• החייבת יצרה חובות חדשים. היא מתגוררת בדירה ששכרה, אך איננה משלמת את דמי השכירות, משכה שיקים, למרות האיסור החל עליה בהיותה פושטת רגל ובהיותה "מוגבלת חמורה".
• החייבת יצרה חובות חדשים לעירייה ולתאגיד המים.

תגובת ב"כ החייבת

• הסיבה ל"דממה" מצידה של החייבת ובא כוחה, מאז ההסכם שערכה עם הרוכש הפוטנציאלי היתה משום שתוקפו של ההסכם, מלכתחילה, היה מותנה ומותלה. מעורבים בו, מלבד הצדדים להסכם, שלושה גורמים : בית המשפט, הבנק הממשכן – בנק הפועלים והנושה הגדול – בנק דיסקונט, שהוא נושה גם של החייבת וגם של בעלה.
• רק ביום 8/9/15 נערך הסכם עם בנק דיסקונט, בו הם התנו את הסכמתם בקבלת סכום נקוב מהמחיר שיתקבל מהמכירה.
• מתפקידו של עורך הדין לדאוג גם לאינטרס של הבעל, שאיננו מצוי בהליכי פש"ר.
• בתחילה הסכים הבנק הממשכן (בנק הפועלים) להמתין ולעכב את הליכי ההוצל"פ שנקט נגד בעלה של החייבת, אך סבלנותו קצה וביום 5/9/15 הוא התחיל בהליך של כינוס נכסים מכח שטר המשכון.
• אכן לא נעשה דיווח למס שבח, זאת משום שמדובר ב"הסכם מותנה" שהותנה בקבלת הסכמת כל שלושת הגורמים : בית המשפט, בנק דיסקונט ובנק הפועלים – בעל המשכנתא. לדבריו, הוא פנה לשלטונות מס שבח לברר האם יש חובת דיווח לגבי ההסכם ונמסר לו כי אין הוא מחויב בדיווח עד אשר ההסכם ימומש.
• ב"כ החייבת מסכים שלאור בקשתה העצמאית של החייבת להחליף את הרוכש, הוא אכן מצוי במצב של ניגוד עניינים.
• כיום אין קונה ספציפי. ישנם 3 קונים פוטנציאליים שיש להכריע ביניהם. שני הרוכשים הנוספים הציעו סכומים גבוהים יותר מזה שהציע הראשון איתו נחתם ההסכם המותנה.
• באשר להפרות הנטענות כלפי החייבת, אין בידו תשובה מושכלת.
• ב"כ החייבת מאשר כי הוא מחזיק בידיו, בנאמנות, סך של 44,000 ₪ שהפקיד "הרוכש" מר ואנונו.

טענות מר ואנונו

• מר ואנונו טוען כי לא הפר את ההסכם. שילם לידיו הנאמנות של ב"כ הצדדים סך של 44,000 ₪ - 10% מהתמורה.
• מר ואנונו מסכים שההסכם כולל תנאי מתלה וכי ההסכם מותנה בהסדר עם כל הנושים. רק אז תשולם התמורה.
• האפשרות לביטול בתוך 4 חודשים אם לא יתקיימו התנאים המתלים, ניתנה לו לבקשתו.
• בשלב מסוים התקשר אליו עוה"ד והציע, בשמה של החייבת שהיתה אצלו במעמד ניהול השיחה, לבטל את ההסכם ולפצות את מר ואנונו ב – 30,000 ₪, אך הוא סירב.

טענות מר ממן יצחק

הוא ניהל מו"מ עם החייבת ובעלה מיום 3/11/15, לאחר שאלה פרסמו את הדירה למכירה. לאחר שביקרו בדירה, ניגשו למשרדו של עו"ד קלינגהופר לעריכת הסכם, הוכן הסכם ונשלחה אליו טיוטה. התמורה שנקבעה – 45,000 ₪. הוא שלח תגובה לטיוטה ובה מס' הערות והסתייגויות , מאז היתה "דממת אלחוט" והמוכרים ובא כוחם ניתקו קשר.

בדיון העידה הגב' יניב אורית, בעלת דירה שהשכירה את הדירה לחייבת תמורת סך של 3,250 ₪ לחודש החל מיום 1/8/15. על פי עדותה, החייבת נכנסה לדירה עוד קודם לכן, ביום 15/7/13. מאז ממשיכה החייבת להתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות. החייבת משכה שיקים לטובת המשכירה לתשלום דמי השכירות. החייבת לא אמרה לה שהיא פושטת רגל ושהיא מוגבלת. היא התגוררה בדירה המושכרת יחד עם בעלה. המשכירה לא ידעה שהם התגרשו. החייבת אף הכניסה דייר נוסף למושכר. בשלב מסוים, בעלה עזב את הדירה והדייר הנוסף – בן הזוג שלה – אלברט עמר, החליף צילנדר ומפתחות של המושכר. התברר לה כי החייבת יצרה חובות גם בעירייה, ארנונה ומים. השיקים שמסרה לה החייבת לא ניתנים לפירעון, הח-ן מוגבל.

טענות החייבת

החייבת העידה ולא הכחישה את עיקר הטענות נגדה. היא אישרה שהפסיקה להגיש דוחות ולשלם את התשלומים החודשיים. לדבריה, היא התגרשה בינואר 2015. ההסכם עם המשכירה נעשה לאחר מכן. היא אישרה שחתמה על הסכם השכירות. אישרה שמסרה לה שיקים עבור דמי שכירות, אך לדבריה השיקים היו לביטחון בלבד כיוון שהיתה לה בעיה בחשבון. לדבריה, היא העבירה את דמי השכירות מדי חודש בהעברה בנקאית. החייבת אישרה שצברה חובות חדשים לרשות המקומית, מים, מיסים.

החייבת אישרה שהיא השכירה מס' חודשים לפני הדיון את הדירה שבבעלות המשותפת שלה ושל בעלה לשעבר, לשוכרים חדשים, אחרי שהדירה עמדה ריקה מס' חודשים. החייבת אישרה שלא עדכנה את הנאמן שהיא משכירה את הדירה וכי קיבלה לידיה את כל דמי השכירות לשנה מראש.

בתום הדיון ניתנה החלטה המורה להעביר את פרוטוקול הדיון לנושה המובטח, להתייחסותו ותגובתו לטענות.

אחרי הדיון הגיש עו"ד קלינגהופר תגובה לטענות שהשמיע מר ממן יצחק בדיון. הוא הכחיש את הנטען.

תגובת הנושה המובטח

• ביום 14/12/14 נקט הנושה המובטח בהליכי הוצל"פ נגד בני הזוג – החייבת ובעלה (תיק הוצל"פ 514904-12-14) לשם מימוש המשכנתא הרובצת לטובתו על הנכס.
• החייבת הגישה ביום 27/1/15 בקשה לראש ההוצל"פ לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא, בנימוק שבכוונתה למכור את הנכס במכר עצמי. הבנק הסכים לעיכוב הליכים לתקופה של 60 יום. רשמת הוצל"פ הורתה על עיכוב הליכי המימוש עד ליום 18/4/15.
• לבקשת עו"ד קלינגהופר, המציא הבנק לקראת סוף אפריל 2015 מכתב שכותרתו "יתרה לשחרור שעבוד" (להלן : "מכתב הכוונות הראשון") שתקופו עד ליום 10/5/15.
• לאחר שפקע תוקף מכתב הכוונות הראשון, המציא עו"ד קלינגהופר לבנק עותק מהחלטת בית המשפט מיום 10/5/15, המאשר לחייבת למכור את זכויותיה בנכס, בכפוף לתנאים ולהגבלות שציין הנאמן, וביקש שיוצא מכתב כוונות מעודכן שתוקפו יהיה ל – 30 יום על מנת לתת שהות למימוש ההסכם.
• הבנק נעתר והוציא ביום 11/6/15 מכתב כוונות שני שתוקפו עד ליום 10/7/15.
• החייבת ובעלה לא עמדו בתנאי מכתב הכוונות השני.
• יתר על כן, החייבת ובעלה חדלו מלשלם את התשלום החודשי השוטף של המשכנתא.
• בנסיבות אלה, לא נותר לבנק אלא להמשיך בהליכים. רשמת ההוצל"פ נעתרה לבקשה ומינתה את ב"כ הבנק לכונס נכסים.
• "הרוכש" מר ואנונו, איננו יכול להיחשב לרוכש ואיננו יכול לדרוש מימוש ההסכם שכן התנאים המתלים לא התקיימו. הנכס לא הועבר על שמו ולא נרשמה אפילו הערת אזהרה לטובתו.
• הבנק מתנגד למכר העצמי או למימושו של הנכס במסגרת תיק הפש"ר ועומד על זכותו לממש את הנכס במסגרת הליכי הוצל"פ.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבור כי הדין הוא עם הנושה המובטח. על כן, התוצאה היא שהאישור שניתן למכירת הנכס למר רפאל ואנונו מבוטל. הרשות שניתנה לחייבת לפעול למכירת הנכס במסגרת מימוש עצמי מבוטלת. הבנק הממשכן רשאי להמשיך בהליכי מימוש המשכון, כנושה מובטח, בתיק ההוצל"פ. כונס הנכסים מטעם הבנק יעדכן את הנאמן בזמן אמת על פעולותיו ויעדכן אותו באופן מידי על כל בקשה ו/או החלטה שיפוטית בעניין מימוש הנכס.

בטרם אנמק את החלטתי, ראוי להבהיר כי ההחלטה מתייחסת אך ורק למימוש הנכס ולביטול האישור למכירתו שניתן על ידי בהחלטה קודמת, אך לא לכל שאר ענייני הפש"ר ובכללם, ביטול הכרזתה של החייבת כפושטת רגל, לאור מחדלים כפי שפורטו על ידי הנאמן שאליהם הצטרף הכנ"ר ויצירת חובות חדשים כפי שהעידה המשכירה של המושכר בו מתגוררת החייבת – הגב' אירית יניב.

הטיפול בתיק הפש"ר, על כל חלקיו, הועבר למותב אחר במסגרת סידור העבודה כפי שנקבע על ידי כב' הנשיא.

ומכאן לנימוקים:

לא יכול להות ספק כי לא יכול להיות תוקף מחייב כלפי הבנק הממשכן ללא הסכמתו של הבנק, אם לא יכולה להיות מחלוקת כי זכותו של הממשכן כנושה מובטח עדיפה וגוברת על זכותם של כל יתר "השחקנים".

מהנתונים שהוצגו על ידי הבנק, הסכם המכר לא קיבל את אישורם. הם אינם צד להסכם. תוקף ההסכמות העקרוניות שבמכתב הכוונות פג.

החייבת עצמה טוענת כי אין כל תוקף להסכם וכי יש לבטל את האישור שניתן למכירת הנכס למר רפאל ואנונו והיא מנועה מלטעון אחרת.

מר רפאל ואנונו עצמו אישר שידוע לו כי צריך להתקבל אישור של הבנק הממשכן כתנאי לקיומו של ההסכם וכי הוא עומד בקשר עם עו"ד קלינגהופר לברר האם בנק הפועלים מאשר את ההסכם (עדות מר ואנונו בעמ' 5 שורה 19 לפרוטוקול מיום 17/2/16).

כאשר תוקף מכתב הכוונות פג, עדיין לא היתה שום הסכמה עם בנק דיסקונט – הנושה העיקרי.

עדיפותו של הבנק הממשכן היא לא רק כלפי מר ואנונו אלא כלפי כל רוכש פוטנציאלי אחר.

בינתיים גם חלה התפתחות משמעותית. במבוא להסכם מיום 1/4/15 נכתב כי המוכר מר פנקר יגאל אינו מצוי בהליך פש"ר. בינתיים הגיש מר פנקר בקשה להכריזו כפושט רגל. הבקשה הוגשה ביום 7/4/16. ביום 10/5/16 ניתן נגדו צו כינוס בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 67943/03/16 וביום 4/8/16, החליטה כב' נשיאת בית המשפט העליון להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי בנצרת בו מתנהל התיק בעניינה של גרושתו – החייבת, שהיא עובדת של בית המשפט המחוזי בחיפה.

עובדה זו שבעלה לשעבר של החייבת שהוא הבעלים של מחצית מזכויות הדירה ושההסכם שלו עם בנק דיסקונט – הנושה העיקרי, נערך בטרם היותו פושט רגל, נמצא כעת בהליכי פש"ר וניתן נגדו צו כינוס, מחייבת את ביטול ההסכמות בין הנושה "הרגיל" – בנק דיסקונט לבין בעלה לשעבר של החייבת, שכן לאור שינוי הסטטוס שלו עלול להיווצר מצב של העדפת נושים ככל שהמצב יישאר על כנו.

ב"כ הצדדים להסכם המכר – עו"ד קלינגהופר, הצהיר בפני בית המשפט כי ההסכם לא הבשיל ועל כן גם לא דווח לשלטונות מס שבח.

בהקדמה להסכם צוין :

"והואיל : והסכם זה לרבות יישומו כפוף לאישור בית משפט מחוזי של פשיטת רגל וכן לפירעון יתרת המשכנתא לבנק הפועלים".

עו"ד קלינגהופר הודיע בבית המשפט וגם בהודעה בכתב כי מר רפאל ואנונו לא הפר את ההסכם משום שלא התקיימו התנאים המתלים ולא הגיעה העת לשלם את התמורה (זאת בניגוד לטענתה של מרשתו – החייבת שטענה שמר רפאל ואנונו הפר את ההסכם הפרה גסה ועל כן, יש לבטלו).

הבנק היה רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ למימוש המשכון במצב בו המשכנתא לא רק שלא נפרעה במלואה, אלא שהחייבים הפסיקו לשלם את התשלום החודשי השוטף של המשכנתא שהוא, כשלעצמו, עילה המצדיקה דרישה למימוש המשכון.

הליכי ההוצל"פ למימוש המשכון החלו עוד ביום 14/12/14, זמן ניכר לפני הכרזתה של החייבת כפושטת רגל ופלני הבקשה והאישור למכירה עצמית של הנכס. ההסכמה שנתן הבנק לעיכוב זמני לפרק זמן קצוב, מתוך רצון לבוא לקראת החייבת ובעלה, אין לראות בהם כויתור על זכותו הקניינית, שעה שהחייבים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה וחלפה לה.

במועד תוקפם של שני מכתבי הכוונות לא היתה בידי הצדדים הסכמה עם בנק דיסקונט – הנושה העיקרי, ובכל מקרה במכתב הכוונות צוין שהתנאי לנכונות הבנק הממשכן הוא תשלום מלוא סכום המשכנתא בתוך מועד תוקפם של מכתבי הכוונות ואין מחלוקת שסכום זה לא שולם לבנק ועל כן, לא היתה הסכמה של הבנק הממשכן למכירה, הסכמה שבלעדיה אין אפשרות למכור.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

1. ההחלטה לאישור הסכם המכר, מבוטלת.

2. זכותו של בנק הפועלים עדיפה כנושה מובטח.

3. הנושה המובטח רשאי להמשיך בהליכים למימוש הבטוחה בהתאם להלכות שנקבעו (רע"א

4839/14 אליהו אמיתי נ' בנק המזרחי, ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי בע"מ, מיום

13/2/14), תוך עדכון ודיווח מלא לנאמן בזמן אמת.

היתרה שתיוותר, ככל שתיוותר, לאחר תשלום המשכנתא והוצאות המכירה תועבר לקופת הפש"ר של שני החייבים בחלקים שווים.

4. עו"ד קלינגהופר יחזיר למר רפאל ואנונו את הסכום שהופקד אצלו בנאמנות על חשבון התמורה.

אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכותו של צד ג' כלשהו – "רוכשים פוטנציאליים" ומר ואנונו מלנקוט בהליכים בגין הנזקים שנגרמו להם, ככל שנגרמו.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ז, 10 מאי 2017, בהעדר הצדדים.