10 פברואר 2014

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

החלטה

1. לפני בקשה שכותרתה "בקשה לביטול החלטה", אך בשונה מכותרתה הרי שבמהותה הינה בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין מיום 30/01/14 (הגם שנרשם מתוך טעות שההחלטה מושא הבקשה היא מיום 30 אוקטובר 2014).

2. בבקשתו מלין ב"כ התובעת על כך שבית הדין השית עליה, בהחלטה האמורה, הוצאות משפט, חרף העובדה שלכאורה קבע כי "אינו מוצא לנכון לקבל את הטענה שאין התייצבות מטעם התובעת" ו – "אינו מוצא לנכון לחייב בהגשת תצהיר העד מר ברק יצחקי".

יוער כי לבקשה זו קדמה בקשה נוספת, שהוכתרה בכותרת "בקשה להבהרת החלטה", אשר בית הדין הביע הסתייגותו ממנה בהחלטה שניתנה ביום 03/02/14.

בהחלטה זו, ציין בית הדין כי מעבר לכך שאין מוכר לו הליך של "הבהרת החלטה" לבקשת בעלי הדין, גם לא היה מקום לנסח את הבקשה באופן בלתי הולם כפי שנעשה.

למרות האמור טרח בית הדין והבהיר כי ההוצאות הושתו מאחר ומדובר היה בישיבת הוכחות שנקבעה זה מכבר, וזו התייתרה בשל העובדה ש"עדי התובע לא הגיעו, כאשר אחד מהם אף לא זומן באמצעות בית הדין".

3. למרות שבית הדין טרח, כאמור, והבהיר, את מה שהיה ברור מלכתחילה, מדוע הושתו ההוצאות, מצא לנכון ב"כ התובעת להודיע כי "הליך "בקשה להבהרת החלטה" הינו הליך רשמי בבית הדין הארצי לעבודה ומוגש בדרך שגרה על גבי טופס אר-2-17.

לא זה המקום להדרש בהרחבה להלכה הפסוקה הנוגעת לבקשות להבהרת החלטות (ראו, למשל, בג"צ 897/78 אליהו יגאל - ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד ל"ג (2)6, 7; בג"צ 6103/93 סימה לוי ואח' - ביה"ד הרבני הגדול פ"ד מ"ח (4) 591, פיסקה 27; דב"ע מ"ו/ 80-3 מרום שירותי תעופה בע"מ - גדעון פינקלשטיין פד"ע י"ח 73, פיסקה 16 ; עע (ארצי) 15189-07-10 הצופה בע"מ -מרדכי זפט (פורסם בנבו, 10.01.2012).

ב"כ התובעת בחר להתעלם מהלכות אלה ולהתנצח עם בית הדין, ולהפנות לטופס המצוי בקובץ טפסים של בית הדין הארצי (ונעדר מקובץ הטפסים של בית הדין האזורי), וטוב היה באם לא היה מתיימר לטעון טענה שמדובר ב"הליך רשמי" ומוסיף וטוען, לא ברור בהסתמך על מה, שנעשה בו שימוש בדרך שגרה...

4. הוסיף ב"כ התובעת ונטל לעצמו דרור לטעון טענות שאין להן יסוד או עיגון בהחלטות בית הדין או באופן שבו התנהלו הדברים ופורטו בפרוטוקול.

וכך, טען כי בישיבת יום 03/02/14 לא ניתן היה לקיים דיון הוכחות אך ורק משום שהעד מר ברק יצחקי לא הגיע לדיון, וכן שנפלה טעות בהערת בית הדין לפיה עד זה לא זומן ע"י בית הדין.

כך – למרות שבדיון אמורה היתה להישמע עדותם של שני עדים מטעם התובעת, שהראשון שבהם הוא בעלה שהגיש תצהיר עדות ראשית אולם לא הגיע לדיון, והוא זה שלא טרחו ב"כ התובעת לבקש זימונו באמצעות בית הדין הדין.

לו היה ב"כ התובעת טורח לקרוא היטב את פרוטוקול הדיון בו לא נכח, היה רואה כי נרשם בעברית פשוטה שאחד העדים לא זומן דרך בית הדין, ולא מר יצחקי, שהיה ברור שהוזמן דרך בית הדין.

5. בנוסף, הודיע ב"כ התובעת, לראשונה, כי הוא מוותר על עדותו של בעלה, שכן העד חושש שככל שיבוא להעיד יעצר ע"י רשויות ההגירה.

יש להוציא, אם כן, את תצהירו של הבעל מהתיק,בנסיבות העניין, וכן יש לזמן את העד מר יצחקי לישיבה הנדחית שנקבעה.

ב"כ התובעת הודיע, אמנם, כי הוא מצרף להודעתו בקשה להוציא צו הבאה כנגד עד זה, אולם בקשה כזו לא הוגשה משום מה.

6. ולבסוף – חזר ב"כ התובעת על בקשתו שבית הדין יעיין מחדש בהחלטה לחייבה בהוצאות משפט.

גם בהקשר זה, כפי שאין מקום לבקש "ביטול החלטה" שאיננה כזו שניתנה במעמד צד אחד (או נמנית על סוגי ההחלטות שתקנה 50 לתקנות בית דהין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991 מתייחסת אליהן), וגם יש טעם לפגם בבקשה שתוכנה וכותרתה לא חד המה, הרי שגם "בקשה לעיין מחדש" מקום בו אין מדובר בשינוי בנסיבות – איננה במקומה.

אשר ל"בקשה לעיון חוזר" הרי שזה מכבר נפסק כי "כבר בפתח ההחלטה יש להדגיש כי הפרוצדורה של "בקשה לעיון חוזר" אינה מוכרת בהליכים אזרחיים והיא אינה קבועה בתקנות. בית הדין לעבודה אמנם רשאי לנהוג בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק, אולם אין זה המקרה שלפנינו. קבלת עמדת המבקשת תביא לכפל דיונים ומשמעותה המעשית הינה שבית הדין ידון פעמיים בבקשה: פעם אחת בבקשה שנוסחה לפי מיטב הבנתו של בעל הדין ובפעם השנייה - בתשובה לנימוקים שהובאו בהחלטה שאינה לרוחו".

(ראו, למשל, בש"א 02039/01 עפרה פרידמן - נעמת - תנועת נשים עובדות ומתנדבות (מיום 15/05/01) ; רע"א 4015/02 אילן אוקו נ. יחיאל שמי ואח , פד"י נ"ו (4) 505 ; וראו עע 224/07 יוסי לוי - JINYU CHI ניתן ביום 28/05/07).

בענייננו, מעבר לכך שכאמור לא הובאה כל הנמקה עניינית לבקשה, מעבר להתנצחות עם בית הדין, הרי שגם עיון מחדש מביא למסקנה שיש להותיר ההחלטה על כנה.

7. לסיום, יוער שמוצאת אני שמהלך עניינים זה,הוא דוגמא להתנהלות שמצדיקה השתת הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה, משגורמת היא להשחתת זמן שיפוטי יקר, שלא לצורך ומתוך התנהלות בלתי ראויה, אולם הפעם אמנע מכך.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ד, (10 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.