1. בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 בגין תאונה בה היה התובע מעורב ביום 6.6.10 (להלן: "התאונה").

2. התובע הינו יליד 14.4.65, גרוש ואב ל-4 ילדים, ובעבר הוא עבד בשיפוצים ובמסגרות.

3. התאונה אירעה כאשר רכב אחר פגע ברכב בו נהג התובע והמבוטח באמצעות הנתבעת.

כתוצאה מאירוע התאונה נפגע התובע בראש, בצוואר ובגב והוא אושפז בבית החולים "זיו" בצפת מיום האירוע ועד ליום 8.6.10.

בהתאם להמלצת רופאיו נקבעה לתובע תקופת אי כושר מיום אירוע התאונה, 6.6.10, ועד ליום 20.6.10, שבועיים ימים, והוא היה במעקב רפואי ועבר טיפולי פיזיותרפיה.

4. אין מחלוקת בין בעלי הדין ביחס לנסיבות אירוע התאונה והכיסוי הביטוחי, אלא לעניין גובה הנזק שנגרם לתובע והפיצוי המגיע לו בעקבות התאונה.

5. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, מונה ד"ר אליהו סלטי בתחום האורתופדי (להלן: "ד"ר סלטי"). כמו כן, לבקשת התובע מונתה ד"ר אילה שינקמן כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי (להלן: "ד"ר שינקמן").

ד"ר סלטי בדק את התובע ובהתאם לחוות דעתו נקבע כי בעקבות אירוע התאונה נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל, וזאת בגין הגבלת תנועות קלה בעמוד שדרה צווארי.

ד"ר שינקמן בדקה את התובע והפנתה אותו לבדיקה נוירו-קוגניטיבית ועם קבלת ממצאיה, היא נתנה חוות דעת בה נקבע כי לתובע נכות נפשית בשיעור של 15% בהתאם לתקנה 34(ב)(2-3) לתקנות המל"ל, וזאת בשל תגובה דיכאונית עם אלמנטים פוסט-טראומתיים חלקיים ביותר. כן קבעה ד"ר שינקמן בחוות דעתה כי מחצית מהנכות של התובע הינה בשל מצב קודם, והמחצית השנייה הייתה בעקבות התאונה.

6. ד"ר סלטי השיב לשאלות הבהרה אשר הופנו אליו על ידי התובע, וכן הוא וד"ר שינקמן נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם. בעקבות חקירתו של ד"ר סלטי, ולבקשת התובע, מונתה ד"ר מרגריטה לקר-לייבזון כמומחית מטעם בית המשפט בתחום רפואת הכאב (להלן: "ד"ר לייבזון").

ד"ר לייבזון בדקה את התובע ונתנה חוות דעת בה נקבע כי בעקבות כאב כרוני ממנו הוא סובל, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%. יובהר כי ד"ר לייבזון לא הוזמנה על ידי מי מבעלי הדין לחקירה בבית המשפט על חוות דעתה, אף כי התובע שלח אליה שאלת הבהרה והיא השיבה לאותה השאלה בהתאם.

7. במסגרת התביעה הגיש התובע תצהיר עדות ראשית, הוא העיד בבית המשפט והצדדים סיכמו טענותיהם בתביעה.

8. לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, הגיש התובע, על דעת עצמו ומבלי שנטל רשות בית המשפט לכך, סיכומי תשובה. בנסיבות העניין, בהחלטה מיום 17.8.17 נקבע כי בית המשפט יתעלם מאותם סיכומים. בעקבות זאת, הגיש התובע בקשה להגשת סיכומי תשובה והנתבעת הגישה תגובתה לבקשה.

אדון אפוא תחילה בבקשת התובע להגשת סיכומי תשובה.

9. תקנה 158(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 קובעת סדר הגשת סיכומי טענות הצדדים, ולפיה התובע מגיש את סיכומיו ראשון ולאחריו על הנתבע להגיש את סיכומיו. אין לתובע זכות מוקנית להגשת סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת, זאת אלא ברשות בית המשפט. בנדון, נקבע בתקנה 158(א)(6) לתקנות סדר הדין האזרחי כדלקמן:

"בית המשפט רשאי להרשות לבעל דין שסיכם את טענותיו תחילה להשיב לסיכומיו של בעל דינו, אם ראה שהדבר דרוש להבהרת טיעון שהושמע בפניו".

במקרה דנן, העלה התובע בבקשתו נימוק סתמי להגשת סיכומי תשובה ולפיו "בסיכומי הנתבעת ישנן נקודות שונות להן נדרשת תשובה מטעמו של התובע".

למותר לציין כי הנימוק הנטען לעיל אינו עונה על המבחן שנקבע בתקנה 158(א)(6) כמצוטט לעיל.

ודוק, התובע לא קימץ את ידו בפרישת טענותיו במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמו, סיכומים הכוללים 31 עמודים, 189 סעיפים, לא פחות.

לאור הנימוקים לעיל, כמו גם העובדה שהתובע הגיש סיכומי תשובה מבלי שטרח והגיש מבעוד מועד בקשה לקבלת רשות בית המשפט, אין להתיר הגשת סיכומי תשובה ובקשת התובע בנדון נדחית בזאת.

10. עיקר המחלוקת בין בעלי הדין מתייחסת להכנסות התובע לפני אירוע התאונה והשפעת עברו התעסוקתי על חישוב גובה הפיצוי המגיע לו בגין הפסד ההשתכרות לעבר ולעתיד, כמו גם לעניין בקשת התובע לסטות מהקביעות בחוות דעתם של ד"ר שינקמן וד"ר סלטי.

אדון להלן בשני העניינים לעיל.

11. כאמור, ד"ר שינקמן הפנתה את התובע לביצוע בדיקה נוירו-קוגניטיבית, ואשר מוצגיה הוגשו וסומנו נ/4. במהלך הבדיקה התייחס התובע לעברו התעסוקתי, באומרו:

"שירת שירות צבאי מלא כחשמלאי מטוסים, ולאחר מכן עבד מספר שנים במכון התקנים, ולאחר שהמעבדה נסגרה, עבד מספר שנים בתחום השיפוצים. לדבריו עסק בתחום זה עד לגירושיו לפני כ-7 שנים, ועבד כשכיר בתפקיד מנהל צוות התקנות עד לתאונה". (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.)

גם בחוות דעתה קבעה ד"ר שינקמן כי התובע "עבד עד לתאונה הנדונה כראש צוות התקנה ושיפוצים".

יתרה מכך, בסעיף 27 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/4, העלה התובע טיעון דומה, באומרו:

"עובר לתאונה במשך שנים עבדתי בעבודות שונות, כולן פיזיות. עבדתי כעצמאי קבלן שיפוצים, חשמלאי, טכנאי ולפני התאונה עבדתי כמסגר". (ההדגשה במקור – ר.ח.).

מהמצוטט לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי באופן עקבי– הן במהלך הבדיקה הנוירו-קוגניטיבית, הן בבדיקה אצל ד"ר שינקמן והן בבית המשפט – הציג התובע מצג כאילו עובר לאירוע התאונה ובמשך שנים הוא עבד והשתכר באופן סדיר.

12. כחלק מראיות הנתבעת במשפט הוגש דו"ח רציפות בעבודה של התובע, מוצג נ/2, והנה, מעיון בו עולה כי טיעון התובע לעיל חף מכל אמת. שכן, מאותו מוצג עולים מספר נתונים כמפורט להלן:

א. החל מחודש אוקטובר 2009 ועד לאירוע התאונה, פרק זמן של כ-7 חודשים, התובע לא עבד בתור שכיר והוא לא היה רשום כעצמאי.

ב. במהלך שנת 2009 התובע עבד במשך 9 חודשים, בשנת 2008 הוא לא עבד כשכיר ולא היה רשום כעצמאי, בשנים 2006-2007 הוא עבד כחודש אחד בלבד בכל שנה בתור שכיר ולא היה רשום כעצמאי.

ג. התובע סיים שירות חובה בחודש אוגוסט 96 ומאותו מועד ועד לאירוע התאונה בשנת 2010 הוא עבד בתור שכיר אצל 33 מעסיקים, לא פחות, כאשר תקופת ההעסקה אצל כל אחד מהם לא עלתה על מספר חודשים לכל היותר. כמו כן, בכל התקופה הנ"ל, התובע היה רשום בתור עצמאי למשך 4 שנים בלבד, והפעם האחרונה בה היה עצמאי הייתה בשנת 2001, כ-9 שנים לפני אירוע התאונה.

13. בחקירתו הנגדית עומת התובע עם ההיסטוריה התעסוקתית שלו, כעולה מדו"ח רציפות בעבודה, ובתגובה הוא העלה טענה כבושה לפיה, עובר לאירוע התאונה הוא עבד ב"שחור" והייתה לו הכנסה לא מדווחת (שם, עמ' 39 שורה 1 ועמ' 40 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

אין לקבל טיעון התובע לעיל ואין לתת בו כל אמון, לא רק מפני כי מדובר בטענה כבושה אלא גם מאחר והטענה לא נתמכה בכל עדות נוספת או ראיה כלשהן. יתרה מכך, משנשאל התובע בחקירתו מדוע לא העלה טענותיו בנדון בכתב התביעה או בתצהיר עדותו הראשית, הוא השיב באומרו:

"ש. לפי תפיסתך, מי שמחליט אם להגיד את כל האמת או רק חלקה בתצהירו, זה אתה לפי מה שנוח לך?

ת. זה לא מדויק. אמרתי את מה שזכרתי, ומעבר לזה אני לא יודע אם ישרת לי את האינטרס, זה יכול לפגוע בי אפילו". (שם, עמ' 39 שורה 23 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.)

הנה אם כן, התובע בחר לסנן את הטענות העובדתיות המפורטות בתצהירו והוא נמנע מהעלאת טענות, נכונות ורלוונטיות ככל שתהיינה, באם יש בהן כדי לפגוע באינטרס שלו.

14. לאור הנימוקים לעיל, אין לקבל את טענת התובע כאילו הוא עבד והשתכר למחייתו עובר לאירוע התאונה, ותחת זאת יש לקבוע כי עבודתו לא הייתה סדירה, הוא החליף מקומות עבודה חדשות לבקרים ואף במשך כ-7 חודשים עובר לאירוע התאונה הוא לא עבד כלל ועיקר.

15. המסקנה אליה הגעתי לעיל רלוונטית גם ביחס לממצאים שנקבעו בחוות דעתה של ד"ר שינקמן ולחקירתה בבית המשפט. אבהיר להלן.

ד"ר שינקמן קבעה את נכותו של התובע בהתאם לתקנה 34(ב)(2-3) לתקנות המל"ל, ולפיה:

"2. רמיסיה מלאה או קיום סימניים קליניים אפיקטיביים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה – 10%

3. רמיסיה, סימנים קליניים אפיקטיביים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה – 20%".

מהמצוטט לעיל עולה כי השפעת התאונה על כושר העבודה של התובע הינו רכיב רלוונטי בקביעת נכותו הנפשית, ולעניין זה מן הסתם יש להתחשב בנתוני התעסוקה שהיו לתובע לפני אירוע התאונה בכדי לבחון את השפעת התאונה על כושר עבודתו לאחר התרחשותה.

16. בחקירתה בבית המשפט הופנתה ד"ר שינקמן על ידי ב"כ התובע לתיעוד הרפואי הדל ביחס למצבו הנפשי לפני אירוע התאונה, ובעקבות זאת היא העידה באומרה:

"ש. יש פה נפגע שב-2005 יש מסמך מרופא משפחה, ב-2008 יש מסמך מפסיכיאטר שעל פניו לא מצא דבר. אחרי התאונה, גם מרפאת כאב, וחוות דעתך מצביעים שיש סימנים. האם יהיה הוגן יותר לחלק את הנכות אחרת? שרוב המצב נובע מהתאונה.

ת. אתה יודע מה? אני אסכים איתך על 1/3." (שם, עמ' 15 שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

בהסתמך על התשובה לעיל, התובע מבקש לייחס לתאונה 10% מהנכות הנפשית שנקבעה בחוות דעתה של ד"ר שינקמן, וזאת במקום 7.5%.

אין כל מקום לקבל את טיעון התובע לעיל, ואשר מטעמים השמורים הוא בחר להתעלם מתשובותיה של ד"ר שינקמן לשאלות ב"כ הנתבעת, וזאת לאחר שנחשפו בפניה נתוני התעסוקה הדלים שהיו לו לפני אירוע התאונה. בנדון, העידה ד"ר שינקמן באומרה:

"ש. כשיש לך את המכלול, נדמה שאלה אותם דברים שראית בחוו"ד והבחנת ביחס לאישיות ומצב הקודם, בבדיקה ובחומר שהיה בפנייך?

ת. כן.

ש. למעט דבר אחד, לא היית ערה לאי העבודה המתמשך כפי שהצגתי לך?

ת. לא.

ש. לא היית מודעת לריבוי החלפת מקומות עבודה בהיקף חריג, כפי שהצגתי לך?

ת. לא.

ש. האם נכון בהתחשב במכלול של כל מה שראית, שהחלוקה שעשית בחוות דעתך היא בסה"כ הוגנת ואין סיבה לסטות ממנה, ואם לסטות אז לכיוון השני, לאור הנתונים שהוצגו בפנייך?

ת. לסטות לכיוון השני, בהחלט הייתי סוטה. התלבטתי לאחר מה שב"כ התובע אמר לגבי אדם שמ-2005 עד 2012, התאונה או 2010 לא זוכרת, היה אדם כביכול בריא עם תפקוד תקין. בהחלט נשמע לי מאוד משכנע, אבל אם ניקח בחשבון, אם אתם לא תשמעו הסבר אחר הגיוני לגבי החלפת מקומות עבודה, אז אשאר בחלוקה של 50-50% שלי. אבל אם יש לזה הגיוני ולא רפואי, יכול להיות שהיה בריא והרוויח.

ש. בהנחה שהנתונים הם כמו שאת רואה ברציפות ביטוח, אז החלוקה היא 50-50%?

ת. כן.

ש. 7.5% מהתאונה ו-7.5% ממצב קודם?

ת. נכון. " (שם, עמ' 19-20 החל מהשורה 16 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

הנה אם כן, לאחר שהוצגו לד"ר שינקמן נתוני התעסוקה האמיתיים של התובע, ואשר הוסתרו על ידו תוך הצגת מצג מטעה, היא חזרה בה מתשובתה לשאלת ב"כ התובע לעניין גובה הנכות הנפשית שיש לייחס לתאונה, והיא שבה ואישרה את התוצאה אליה הגיעה במסגרת חוות דעתה.

בנסיבות העניין, אין כל מקום לסטות מהמסקנה אליה הגיעה ד"ר שינקמן במסגרת חוות דעתה.

17. התובע חולק על קביעתו של ד"ר סלטי, לפיה לא נותרה לו נכות בעקבות התאונה בגין פגיעה נטענת בעמוד שדרה מותני וזאת בנימוק כי הוא מתלונן על כאבים במקום.

טיעון התובע לעיל אינו משכנע בעיניי כלל ועיקר, שכן עצם התלונה על כאבי גב תחתון אינה טעם מוצדק לקביעת נכות רפואית. יתרה מכך, ד"ר סלטי נחקר בבית המשפט והוא נותר עקבי בעמדתו, עמד מאחורי חוות דעתו ולא התגלתה כל סתירה בחקירתו.

לא זאת אלא זאת, ד"ר סלטי הינו ידו הארוכה של בית המשפט ובהתאם להלכה הפסוקה לא בנקל בית המשפט יסטה מקביעותיו וממצאיו אלא יעשה זאת אך בהתקיים נימוקים כבדי משקל. למותר לציין כי במקרה דנן לא הוצגו נימוקים כאמור.

בנסיבות העניין, אני מאמץ את קביעותיו של ד"ר סלטי בהתאם לחוות דעתו.

18. התובע פנה לד"ר לייבזון בשאלת הבהרה ביחס לתרופות שהוא נוטל, וביקש את התייחסותה לקשר שבין אירוע התאונה לנטילת אותן תרופות (מוצג נ/14). במענה לשאלה הנ"ל, השיבה ד"ר לייבזון באומרה (מוצג נ/15):

"1.Lyrica היא תרופה שניתנת לצורך טיפול בכאב נוירופטי. מר שוחט סובל מהכאבים האלו כתוצאה מהתאונה ומקבל את התרופה להקלתם

2. קנאביס בעישון אינו מהווה תרופה. לפי דבריו של מר שוחט, הקנאביס לא עוזר לו בשיכוך הכאב והתייחסותי היא לכאב בלבד.

3.סיאליס היא לא תרופה לשיכוך כאב, והיא לא בתחום התמחותי."

יצוין, כי גם בחוות דעתה ציינה דר לייבזון מפיו של התובע "מציין שקנאביס עוזר לשינה ולא לכאב".

והנה, על אף עמדתה של ד"ר לייבזון לעיל ביחס לשימוש בקנאביס, התובע מבקש פיצוי בגין כך תוך הכחשת דבריו כפי שנרשמו בחוות הדעת.

19. אין לקבל טיעוני התובע ודרישתו לעיל.

התובע, ומשיקולים השמורים עמו, נמנע מהזמנת ד"ר לייבזון למתן עדות במשפט, ולפיכך אין להטיל כל ספק כי האמור בחוות דעתה בנדון אכן נאמר מפי התובע. לעניין זה, אין אלא להפנות לעובדה כי ד"ר לייבזון הינה מומחית מטעם בית המשפט שאין לה כל עניין בתוצאות ההליך, ולפיכך לא בנקל בית המשפט יסטה מקביעות אלה.

בנסיבות העניין, התובע אינו זכאי לפיצוי עבור שימוש בקנאביס רפואי.

20. בפרק סיכום ומסקנות בחוות דעתה מנתה ד"ר לייבזון את תלונות התובע, כדלקמן:

"כאבי ראש, כאבי גב עליון וגב תחתון, כאבים ברגל ימין, כתף ימין ויד ימין. כאבים ברגל שמאל".

הואיל וחלק מהכאבים עליהם התלונן התובע בפני ד"ר לייבזון אינם קשורים לתאונה, טענה הנתבעת כאילו הנכות שנקבעה בחוות דעתה, כולה או בחלקה, אינה כתוצאה מאירוע התאונה.

כן מפנה הנתבעת לעובדה כי ד"ר לייבזון לא נקבה בחוות דעתה בסעיף הרלוונטי של תקנות המל"ל לפיו קבעה נכותו של התובע, ומכל מקום אותה נכות חופפת לנכויות שנקבעו על ידי ד"ר סלטי וד"ר שינקמן.

21. אין לקבל טיעוני הנתבעת לעיל.

כזכור, הנתבעת, בדומה לתובע, נמנעה מהזמנת ד"ר לייבזון לחקירה בבית המשפט על חוות דעתה, והיא אף נמנעה מלפנות אליה בשאלות הבהרה. יתרה מכך, בתקנות המל"ל לפיהן קבעו ד"ר שינקמן וד"ר סלטי את הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה אין זכר לכאב, ללמדך, כי הטענה בדבר הכפילות של הנכות שנקבעה על ידי ד"ר לייבזון, אינה בדין יסודה. אדרבא, בחקירתו של ד"ר סלטי הוא העיד כי אינו מוסמך לקבוע נכות בגין כאב, והרי זה אחד טעמים שבעטיים מינה בית המשפט מומחה בתחום הנ"ל. בנדון העיד ד"ר סלטי באומרו:

" ש. אני מבין שלא מצאת הגבלה בתנועות בעמוד שדרה מותני , ולכן לא מצאת לתת נכות בגין הגבלה זו. האם נכון שאדם שסובל מכאב כרוני, ואתה בבדיקה שלך מצאת ממצאים אובייקטיבים שמאשרים את הכאב הכרוני בעמוד שדרה מותני, לא יהיה נכון לתת סעיף 35(1) א' שהוא סעיף סל, גם כשאין הגבלה בתנועות. אני לא מדבר על הפחתת מצב קודם.

ת. אתה רוצה שאני יענה על פי הטפסים של מרפאת הכאב?

ש. אני חוזר שוב על השאלה.

ת. סעיף 35 זה סעיף כללי שיכול להינתן על כאב מסיבה כלשהי. הסיבה לכאב יכולה להיות, כאב הוא דבר סובייקטיבי, סיבה לכאב יכולה להיות כאבים כרוניים בעבר, כאבים בעקבות תאונה, אני לא יכול וגם לא אמור לקבוע נכות לפי סעיף 35 שהוא סעיף כללי, אני יכול לקבוע נכות לפי סעיפים אורטופדיים, שהם הגבלת תנועה. סעיף 35, לפי השאלה, מתייחס האם אני יכול לתת נכות סעיף 35 לפי ממצא סובייקטיבי של כאב.

ש. לא שאלתי על ממצא סובייקטיבי. מצאת שיש לו ממצאים אובייקטיביים שהוא סובל מכאב.

ת. כן.

ש. הוא גם מתלונן על כאב במשך השנים ומטופל במרפאת כאב על עמוד שדרה מותני. אם תקבל את הטענה שלו שיש לו כאבי גב כרוניים ואין לו הגבלה בתנועות, האם אפשר לקבוע לו נכות על פי סעיף 35.

ת. כן. אפשר לקבוע סעיף 35 על כאב, אך לא בתחום סמכותי, כי אני לא מטפל בכאב. אני לא מוסמך לקבוע נכות. כי זה כאב. מה שהגדרת בשאלה ובספיחי השאלה, שאדם שסובל מכאב, זה לא תחום הסמכות שלי אני מומחה באורטופדיה. יש רופא כאב. אם בית המשפט יהיה סבור להפנות לרופא כאב. (שם, עמ' 24-25 החל משורה 16 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

כמו כן, תשובתו של ד"ר סלטי לעיל משלימה את החסר בחוות דעתה של ד"ר לייבזון, שכאמור לא ציינה בחוות דעתה את תקנת המל"ל לפיה נקבעה נכותו של התובע.

אמנם נכון, בחוות דעתה של ד"ר לייבזון תועדו תלונות על כאב אצל התובע שאינן רלוונטיות לתאונה, אולם בסיכום חוות דעתה קבעה המומחית כדלקמן: "עקב כאב כרוני, אני קובעת נכות בשיעור 10% לצמיתות כתוצאה מתאונת הדרכים". הנה אם כן, הנכות שקבעה ד"ר לייבזון בחוות דעתה קשורה במלואה לתאונה נשוא התביעה, ומטעם זה אין לקבל את טענת הנתבעת בנדון.

22. מדו"ח רציפות בעבודה של התובע עולה כי במהלך החודשים פברואר – אוקטובר 2009 הוא עבד בתור שכיר והשתכר סכום כולל של 71,056 ₪, משמע 7,895 ₪ בממוצע לחודש. יחד עם זאת, יובהר כי לא ניתן לבסס את חישוב הפסדי השתכרותו של התובע על נתון בודד זה, וזאת לאור מכלול הנתונים העולים מהדו"ח כמפורט בסעיף 12 לעיל, לרבות העובדה כי הוא לא עבד ולא השתכר במשך 7 חודשים עובר לאירוע התאונה.

בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה, הפסד השתכרותו של התובע בעקבות אירוע התאונה יחושב על בסיס שכר חודשי בסך של 5,500 ₪ נטו.

23. לאור מכלול הנימוקים לעיל, כמו גם יתר הנתונים כמפורט בהמשך, אדון להלן בגובה הפיצוי המגיע לתובע בעקבות אירוע התאונה בראשי הנזק השונים.

24. כאב וסבל:

בהתאם לחוות דעת מומחי בית המשפט – ד"ר שינקמן, ד"ר סלטי וד"ר לייבזון – לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 25.075%. כן יש לצין כי התובע היה מאושפז למשך 3 ימים בעקבות התאונה. לאור זאת, בהתחשב בגילו של התובע במועד אירוע התאונה, הוא זכאי בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976 לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 41,378 ₪ נכון להיום.

25. הפסד השתכרות לעבר:

א. לטענת התובע, בעקבות אירוע התאונה הוא לא שב למעגל העבודה ומכאן הדרישה לפיצוי בגין הפסדי השתכרות מלאים עבור התקופה הנ"ל.

ב. אין לקבל טיעון התובע בדרישתו לעיל, שכן, כזכור, בהתאם להמלצת רופאיו בעקבות התאונה נקבעו לתובע 14 ימי אי כושר בלבד, והרי ממילא הוא לא עבד עובר לאירוע התאונה. כמו כן, הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי מומחי בית המשפט בשום אופן אינה מבססת את המסקנה כאילו הוא לא מסוגל לשוב ולהשתלב במעגל העבודה. יתרה מכך, דומה כי הימנעות התובע מלשוב לכל עיסוק לאחר אירוע התאונה תואמת את ההיסטוריה התעסוקתית שלו מלפני האירוע, ולפיכך אין לייחס אותה לתאונה.

אין באמור לעיל כדי לחייב את המסקנה כאילו התובע לא זכאי לפיצוי כלשהי בגין הפסד השתכרות לעבר. בנדון, יש להדגיש את העובדה כי שני המומחים מטעם בית המשפט – ד"ר שינקמן וד"ר סלטי – קבעו לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 16.75%, וכי לנכות הנ"ל ביטוי תפקודי מובהק בהתאם לתקנות המל"ל.

ג. לאור הנימוקים כמפורט לעיל, כמו גם מכלול נסיבות המקרה, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר בסכום גלובלי של 20,000 ₪.

26. הפסד השתכרות לעתיד:

בהתחשב בביטוי התפקודי של הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בתחום הנפשי והאורתופדי,

מאחר ואין להוציא מכלל אפשרות כי גם לנכות הרפואית שנותרה לו בעקבות התאונה בתחום רפואת הכאב ביטוי תפקודי, מצאתי לחשב את הפסד השתכרותו של התובע לעתיד על בסיס שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת שנותרה לו בעקבות התאונה, 25.075%.

כאמור, התובע הינו יליד 14.4.65 ועד הגיעו לגיל הפנסיה, 67, נותרו לו 14.5 שנות תעסוקה. בנסיבות העניין, חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרותו לעתיד בהתאם למקדם ההיוון המתאים הינו כדלקמן:

194,392=140.9535*25.075%*5,500

27. הפסד תנאים סוציאליים:

כפי שנפסק ב-ת"א (חי) 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (פורסם בנבו), התובע זכאי להפסד תנאים סוציאליים בשיעור של 12% מתוך הפסדי השתכרותו, וזאת בהתאם לחישוב כדלקמן:

25,727=12%*(20,000+194,392)

28. עזרת צד ג':

לתמיכה בטענתו בדבר קבלת עזרת צד ג' בשכר, הגיש התובע את תצהירה של גב' שרון בנדלי, אולם העדה לא התייצבה לדיון שנקבע לשמיעת הראיות בתביעה, ובהתאם לכך תצהירה נמשך מתיק בית המשפט. יתרה מכך, בסעיף 31 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי הוא שילם לגב' בנדלי סך של 1,100₪ לחודש, ולעיתים אף יותר. דא עקא בחקירתו בבית המשפט חזר בו התובע מטיעון זה, ואישר כי הוא לא שילם תמורה כלשהי עבור עזרת צד ג' (שם, עמ' 47 שורה 27 לפרוטוקול הדיון).

זאת ועוד, התובע לא הציג כל ראיה בדבר תשלום עבור עזרת צד ג', ומטעמים השמורים עמו הוא אף נמנע להזמין מי מבני משפחתו ואשר לטענתו נתנו לו עזרה לאחר אירוע התאונה.

בהתחשב במכלול הנימוקים לעיל, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

29. הוצאות רפואיות ונסיעות:

לאור קביעתה של ד"ר לייבזון, לפיה קנאביס אינו מהווה תרופה ולא מסייע לתובע לשיכוך כאביו אלא רק לשינה, אזי אין לקבל את דרישתו לפיצוי בגין עלות הקנאביס. מנגד, ד"ר לייבזון אישרה כי תרופת ה-Lyrica שהתובע נוטל, הינה נגד כאבים מהם סובל התובע בעקבות התאונה אפוא אף הציג קבלות חלקיות עבור רכישת התרופה הנ"ל.

כמו כן, התובע הציג קבלות עבור נסיעות ומילוי דלק, שמן הסתם הוא נאלץ להוציא במסגרת המעקב הרפואי והטיפולים אשר עבר בעקבות התאונה.

בנסיבות העניין, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 10,000 ₪.

30. העולה מן המקובץ, התובע זכאי לפיצוי בסכומים ועבור ראשי הנזק כמפורט להלן:

• כאב וסבל סך של 41,378 ₪.
• הפסד השתכרות לעבר סך של 20,000 ₪.
• הפסד השתכרות לעתיד סך של 194,392 ₪.
• הפסד תנאים סוציאליים סך של 25,727 ₪.
• עזרת צד ג' סך של 5,000 ₪.
• הוצאות רפואית ונסיעות סך של 10,000 ₪.

ובסה"כ 296,497 ₪.

31. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות בא כוחו סך של 296,497 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע באמצעות בא כוחו הוצאות האגרה, חלקו של התובע בשכרם של ד''ר סלטי (ככל והתובע נשא בו) ושל ד''ר לייבזון ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מתוך הסכום שנפסק לעיל בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על ההוצאות ממועד הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 7.11.17.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ח, 28 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.