בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רמזי חדיד) מיום 28.9.17 בת.א. 38207-11-12.

המערער הגיש נגד המשיבה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 6.6.10. הערעור הוא על גובה הפיצויים שנפסקו למערער.

המערער יליד שנת 1965. בתאונה נפגע המערער בראשו, בצווארו ובגב התחתון. לתובע נקבעה נכות רפואית משוקללת בשעור של 25.07% כדלקמן:

בתחום האורטופדי – 10% בגין הגבלה קלה בכל תנועת ע"ש צווארי

בתחום הנפשי – 15% מתוכם 7.5% עקב התאונה , בגין תגובה דכאונית עם אלמנטים פוסט טראומטיים חלקיים ביותר.

בתחום רפואית הכאב – 10% (התובע התלונן בפני המומחית על כאבים בכל המפרקים, בצוואר, גב אמצעי וגב תחתון והגבלה בתנועות בכל הגוף. בבדיקה נמצא כי סובל מכאב סומטי בגב, נוירופטי ברגל).

בפסק הדין נפסק למערער סכום של 286,407 ₪ לפי הפרוט הבא:

41,378ב ₪ בגין כאב וסבל.

20,000 ₪ גלובלי בגין הפסד השתכרות בעבר.

194,392 ₪ בגין הפסד השתכרות בעתיד.

25,727 ₪ בגין הפסד תנאים סוציאליים

10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות.

5,000 ₪ גלובלי בגין עזרת צד ג' ונסיעות בעבר ולעתיד.

בהודעת הערעור טען המערער כי שגה בימ"ש קמא כאשר פסק למערער פיצוי בשעור נמוך, בכל ראשי הנזק כדקלמן:

הפסד השתכרות – למרות הקביעה כי הנכות התפקודית הינה בשעור של 25% הסכום שנפסק הינו נמוך ביותר, כאשר מדובר ב- 7 שנים בהן המערער כלל לא עבד.

תנאים סוציאליים – היה מקום לפסוק בגין תנאים סוציאליים 12% מכל סכום שיש להעמיד את הפסד ההשתכרות.

עזרת צד ג' – המערער נפגע באורח קשה ונכותו המשוקללת הינה 25.076% והפיצוי שנפסק אינו משקף, את העזרה לה נזקק והוא זקוק ואת הסכומים שנפסקים בגין נכות בשעור זה.

הוצאות רפואיות – המערער הציג מסמכים רפואיים בגין הוצאות רפואיות שנגרמו לו ובדבר נחיצות הטיפולים, אך בימ"ש קמא התעלם מצרכיו ולא נתן להם משקל ראוי. בעקבות התאונה סובל המערער מכאבים והוא נזקק לקנאביס ושגה בימ"ש קמא כאשר לא פסק לו פיצוי בגין הוצאות רכישת הקנאביס, בהסתמך על קביעת מומחה בכאב כי הקנאביס עוזר למערער רק לשינה.

המשיבה טענה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא , שקביעותיו הן קביעות שבעובדה ובמהימנות וכי בערעור מעלה המערער טענות שכבר נבחנו על ידי בימ"ש קמא ואין מקום לדיון מחדש בהן.

המשיבה טענה כי במשך חודשים רבים לפני התאונה התובע כלל לא עבד, וכי לא נמצא אמין בטענותיו בדבר השתכרותו בעבר ולפיכך צדק בימ"ש קמא כאשר העמיד את בסיס השכר על 5,500 ₪ וכאשר פסק בדין הפסד השתכרות בעבר פיצוי שמשקף את העובדה שכמעט ולא עבד עובר לתאונה. אשר לסכום שנפסק לעתיד, טענה כי המערער "זכה" בפיצוי בגין נזק שספק רב אם נגרם לו לאור עברו התעסוקתי וספק אם הוא קשור בתאונה , וכי המערער גם לא הוכיח הפרשות פנסיוניות לפני התאונה.

המשיבה טענה כי טענת המערער בדבר השימוש בקנאביס נדחתה על ידי בימ"ש קמא על בסיס תשובת המומחה ואין להתערב בכך.

באשר לעזרת צד ג' טענה המשיבה כי בימ"ש קמא היפנה בפסק דינו לדברי המערער עצמו כי לא העסיק עזרה בשכר ולא הזמין מי מבני משפחתו שעזר לו.

בדיון בפנינו חזרו ב"כ הצדדים על עיקר טענותיהם. ב"כ המערער הדגיש את העובדה שהמומחה בתחום האורטופדי קבע כי לתובע נכות בשעור של 10% בגין הפגיעה בעמוד שידרה צווארי וכי הוא סובל מכאב כרוני בעמוד השידרה הגבי. מאחר ולא יכול היה לקבוע נכות בגין הכאב מונה מומחה בתחום הכאב שקבע לתובע נכות בגין כאב הנ"ל, ולפיכך היה מקום לפסוק לו פיצוי בגין התרופות להקלת הכאב (שלא היה קיים עובר לתאונה).

ב"כ המערער גם טען כי הוכח כי בסיס שכרו של המערער עובר לתאונה היה כמעט 8,000 ₪ וכי בימ"ש קמא כבר התחשב בעברו התעסוקתי כאשר העמיד את בסיס השכר על 5,500 ₪ וכי לא היה מקום לקחת עובדה זו בחשבון פעם בקביעת בסיס השכר ופעם בקביעת ההפסדים על בסיס שכר זה.

ב"כ הנתבעת טען כי בגין הפגיעה בעמוד שידרה גבי נקבע במפורש כי לתובע לא נגרמה נכות בתחום האורטופדי ולפיכך אין לפסוק לו פיצוי בגין התרופות שנוטל, מה עוד שנקבע כי הן לא עוזרות לו לכאב אלא לשינה בלבד.

ב"כ הנתבעת חזר וטען כי אין להתערב בקביעות בימ"ש קמא בכל ראשי הנזק שפורטו.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו מצאנו כי יש מקום להתערב חלקית בפסק דינו של בית משפט קמא. אנו ערים להלכה לפיה:

"ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק וכל תג ותג מבין ראשי הנזק הרבים, אלא בבחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק. רק אם נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק, תתערב ערכאת הערעור באותו רכיב, ובלבד שההתערבות בראש נזק כזה או אחר או בקביעה כזו או אחרת של הערכאה הדיונית, אכן מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. כך, ייתכן כי בראש נזק אחד יש להגדיל את הפיצוי, ומנגד, יש להפחית את הפיצוי בראש נזק אחר.." ע"א 3573/12 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ואח' (02/02/14).

אך בענייננו, אנו סבורים כי קיימת חריגה בולטת מהמקובל הן בראש הנזק של הפסד ההשתכרות לעבר, והן בראש הנזק של הוצאות רפואיות, ולפיכך מצאנו לנכון להתערב בראשי נזק אלה.

בראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר דחה בימ"ש קמא את טענת התובע כי בעקבות התאונה הוא לא שב למעגל העבודה ותבע הפסדי השתכרות מלאים עבור התקופה הנ"ל. בימ"ש קמא ציין כי בהתאם להמלצות הרופאים נקבעו לתובע 14 ימי אי כושר בלבד "והרי ממילא הוא לא עבד עובר לאירוע התאונה" ובנוסף, הנכות הרפואית אינה מבססת את המסקנה לפיה אינו מסוגל להשתלב בכל עבודה.

לאור האמור קבע בימ"ש קמא פיצוי בסכום גלובלי של 20,000 ₪.

כאמור, העמיד בימ"ש קמא את השכר הקובע של המערער על סך של 5,500 ₪ לאחר שכבר לקח בחשבון את העובדה שהמערער לא עבד תקופה מסויימת עובר לתאונה, ואת שיעור הנכות התפקודית על 25%.

בהינתן העובדה שבמועד התאונה היה המערער כבן 45 שנים ואין מחלוקת כי עבד בעברו , גם אם לא היה מקום לפסוק למערער הפסד השתכרות מלא , היה מקום לתת ביטוי לפגיעה בכושר העבודה , מה עוד שבית משפט קמא כבר הביא בחשבון את העובדה שהתובע לא עבד בחודשים עובר לתאונה בקביעת השכר הקובע.

מאחר וממועד התאונה ועד מועד הפסק דינו של בימ"ש קמא חלפו 7 שנים ושלושה חודשים, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות, על בסיס הקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא, על סכום של 120,000 ₪ ( 5,500 ₪ X 25% X 87 חד') בצירוף ריבית מאמצע תקופה – 124,829 ₪.

על סכום זה יש להוסיף אובדן תנאים סוציאליים בשעור של 12% = 14,980 ₪

בראש הנזק של עזרת צד ג' פסק בימ"ש קמא למערער סכום של 5,000 ₪. אנו מסכימים כי הפיצוי הינו על הצד הנמוך, יחד עם זאת, איננו מוצאים לנכון להתערב בסכום שנפסק נוכח קביעת בימ"ש קמא כי המערער לא הציג כל ראיה בדבר תשלום ואף לא הזמין לעדות מי מבני משפחתו שלטענתו נתן לו עזרה לאחר ארוע התאונה.

בראש הנזק של הוצאות רפואיות ונסיעות פסק בימ"ש קמא למערער סכום גלובלי של 10,000 ₪, בקובעו כי לאור קביעת המומחית, הקנאביס אינו תרופה ולא מסייע למערער לשיכוך כאביו אלא רק לשינה.

גם בראש זה אנו סבורים כי הפיצוי הינו על הצד הנמוך ביותר. המומחה בתחום האורטופדי ציין בחוות דעתו כי המערער מטופל המרפאת כאבים ונוטל משככי כאבים וגם המומחית בתחום הכאב מציינת כי המערער מטופל במרפאת כאב. היא אמנם מציינת כי המערער "מציין שהקנאביס עוזר לשינה ולא לכאב" אך בפירוט הטיפולים של המערער היא מציינת במפורש כי ב- 13.9.13 רופא פנימאי המליץ על שימוש בקנאביס וביום 17.1.16 המערער אובחן כסובל מ- MUSCULOSCEKETAL PAIN ומקבל טיפול תרופתי וקנאביס . מאז התאונה המערער מתלונן על כאבים וגם אם הקנאביס אינו עוזר לו לכאבים אלא לשינה , העובדה כי ניתן לטיפול בכאבים ולפיכך היה מקום לפסוק למערער פיצוי בראש נזק זה, ולו באופן גלובלי ואף באופן חלקי ולא מלא .

בנסיבות אלה, אנו מעמידים את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות על סכום של 40,000 ₪.

לפיכך, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער, בנוסף לסכומים שנפסקו לטובתו בבימ"ש קמא את הסכום של 149,809 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הנ"ל ומע"מ.

ככל שהמערער הפקיד ערבון – הוא יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ח, 24 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.