1. לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים 2-4 (להלן: "הבוררים") להימנע מלקיים דיון בוררות במחלוקות הנטענות על ידי המשיב 1 (להלן: "סגל") כנגד המבקשת ולהימנע מקיום דיון הבוררות שנקבע ליום 20.11.12.

2. הבקשה הוגשה בנספח להמרצת פתיחה בתיק הפ"ב 38241-11-12, שהוגשה על ידי המבקשת ובה היא עותרת לסעד הצהרתי, הבוררות המתנהלת בין המבקשת לבין סגל בפני הבוררים בטלה.

עיקר טענות הצדדים

3. על פי הנטען בהמרצת הפתיחה וכנגזרת גם בבקשה לצו המניעה הזמני, במסגרת הטענות לגבי טיב סיכוייה של המבקשת לזכות באותו הליך, סגל שיזם את הבוררות זנח את ההליך, בבוררות לא התקיימו דיונים במשך שלוש שנים ולפיכך ההליך פקע.

4. עוד נטען, כי הליך הבוררות במתכונתו הקיימת מהווה כסות לניסיונותיו של סגל לסטות מפסקי דין שניתנו לגבי הנכס על ידי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בירושלים, כי לסגל אין זכויות במקרקעין נשוא ההליך. בהקשר זה נטען, כי כל קביעה שתצא מהליך הבוררות, תסתור את פסיקותיהם של אותם בתי המשפט, כי לסגל אין זכויות באותם מקרקעין ולפיכך תסתור את תקנת הציבור. עוד נטען, כי הבוררות פקעה מאחר שלמעשה נזנחה על ידי סגל וכי כל שנעשה מצידו הוא "פניות עקרות" לבוררים לחדש את הבוררות וגם זאת רק כל אימת שנדרש להבהיר בפני ערכאות שיפוטיות את זכויותיו בנכס. בנוסף נטען, כי בבקשתו לעכב את ההליכים בתביעת הפינוי, נסמך סגל, בין היתר, על נימוקי הערעור שהגיש לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי וטען כי לאור השפעה אפשרית של תוצאות הערעור על היקף הבוררות, מן הראוי לעכב את הליכי תביעת הפינוי. לטענת המבקשת, בהליך הנוכחי, סגל מנוע מלהציג עמדה סותרת וכי עמדתו בהליכי הפינוי מחייבת לעכב גם את הליכי הבוררות, עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור.

5. סגל, מנגד, באמצעות באי-כוחו, טוען כי הבקשה נגועה בשיהוי. זאת לנוכח העובדה שבית המשפט המחוזי, בפסק דינו, דחה את הטענות לגבי עצם קיום הבוררות, כבר בראשית חודש דצמבר 2011 והמבקשת הגישה בקשתה להפסיק את הליכי הבוררות רק בחלוף שנה ממועד זה. עוד נטען, כי המבקשת הסכימה באופן ברור בשטר הבוררות מיום 27.2.10 להעביר את כל הסכסוכים בינה לבין סגל הנוגעים לזכויות בנכס להכרעה בהליך הבוררות. לטענתו של סגל, לאחר שהתקיימו שלושה דיונים בהשתתפות פעילה של המבקשת, הוא נדרש להמציא לבוררים מסמכים מסויימים להוכחת טענותיו אשר הצריכו נסיעה לחו"ל. אולם, לאחר שהודיע לבוררים עם שובו, כי המסמכים בידו וניתן להמשיך בדיונים, עשתה המבקשת כל מאמץ לחמוק מתיאום דיונים וכשהם נקבעו התחמקה ולא התייצבה אליהם בטענות שונות. כאשר במקביל נקטה במישרין ובעקיפין בהליכים משפטיים שונים בקשר לבוררות ובקשר לנכס, שנועדו לסכל את קיום הבוררות. זאת מתוך הנחה, שסיכויי סגל לזכות בדין באותו הליך, טובים. עוד צויין לגבי תוקף פקיעת הבוררות, כי בשטר הבוררות מצויין במפורש כי תוקפו הוא לזמן בלתי מוגבל.

עמדת הבוררים

6. הבוררים עצמם שלחו לבית המשפט תגובה מיום 25.11.12 לבקשת סגל, שבה פרטו את מהלכי הבוררות. בתגובה צויין, כי לאחר שובו של סגל משוויץ והודעתו כי הביא את המסמכים המבוקשים, נעשה ניסיון לתאם מועד שיהיה מתאים לצדדים, אך בתאריך 15.11.11 התקבל מכתב מב"כ המבקשת המודיע על ביטול ההליך. לאחר קבלת תגובתו של ב"כ סגל שביקש שלא לבטל את ההליך ולזמן את הצדדים להמשך הבוררות, התקבלה ההחלטה של הבוררים ביום כ"א אלול תשע"א (20.9.11), להמשיך בהליך הבוררות עד למתן פסק דין סופי. המבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע ולפיכך נקבעו מועדים נוספים תוך התראה שאם צד מהצדדים לא יופיע, יתקיים דיון בהעדרו. על פי הודעת הבוררים לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי "המאפשר את המשך הבוררות במגבלות מסויימות", ביום 1.12.11, ופג תוקפו של צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי כנגד המשך קיום הבוררות ביום 3.11.11, נקבעה ישיבת בוררות נוספת ליום ו' שבט תשע"ב (30.1.12). אך באותו מועד התקבלה הודעה של ב"כ המבקשת לפיה היא לא תתייצב לדיון ולדיון התייצב רק סגל. לאחר שנתקבלה בקשה נוספת של סגל לקבוע מועד לדיון וניסיונות לכינוס הבוררות שלא צלחו "בגלל התנהגות המבקשת" הציעו הבוררים בתאריך כ"ג חשוון תשע"ג (8.11.12), בו הודיעו כי למרות אי הענותה של המבקשת יורו על קיום דיון בהקדם, וביום כ"ח חשוון תשע"ג (13.11.12), הורו על קביעת מועד לדיון ביום ו' כסלו תשע"ג (20.11.12), שיתקיים אף בהעדר אחד מן הצדדים "ויידון בה מתן החלטת הבוררים".

התשתית העובדתית של יסוד הבקשה

7. כדי להבין את התשתית העובדתית העומדת ביסוד הבקשה, ראוי לעמוד על העובדות הבאות ועל תמצית ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים לפני ובמהלך הבוררות, שמרביתם אינו שנוי במחלוקת:

א. בין המבקשת לבין חברת אנגינטל פרופרטיס לימיטד (להלן:"אנגינטל"), חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים נעשה הסכם ביום 26.6.07 בנוגע לרכישת הזכויות בנכס מקרקעין המוכר בשם "מכון גולד" ברח' הטורים, פינת רח' מלכי ישראל בירושלים והידוע כחלקה: 151 בגוש: 30078 (להלן: "הנכס"). בהסכם המכר מצוין, כי סגל משכן זכויות נטענות בקשר לאנגינטל או לנכס לטובת חברה בשם גולדמן טראמפ בע"מ (להלן: "גולדמן") וכי טענותיו בעניין זה מתבררות בהליך המתנהל בבית משפט השלום, אך אין בכך כדי למנוע את קיומו של הסכם המכר (סעיף 3.2 להסכם).

ב. יצוין, כי אותו הליך שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים (ה"פ 783/05) דן בתביעה שהגישה גולדמן נגד אנגינטל, נגד סגל וכן נגד אדם נוסף בשם לסר, בגדרו ביקשה, כי יוצהר שלסגל יש זכויות בנכס וכן באנגינטל, כדי שיאופשר לה לממש משכון שניתן לטובתה על זכויות שיש לסגל באנגינטל. בפסק דין מיום 10.1.10 ניתח בית המשפט השלום (כב' השופטת ח' מאק-קלמבוביץ') את המערכת ההסכמית שעל בסיסה נטען, כי לסגל יש זכויות בקשר לנכס וקבע, כי סגל וויתר על אותן זכויות בעבר ולכן משכונה לטובת גולדמן, הוא ריק מתוכן. בפסק דינו קבע בית המשפט השלום עוד, כי בעת ההתקשרות בהסכם עם גולדמן, לא היו לסגל זכויות כלשהם בקשר לנכס וממילא גולדמן לא רכשה זכויות אלה ואין באפשרותה לממשן (להלן: "פסק הדין בשלום").

ג. הזכויות בנכס נרשמו ביום 7.8.08 בספרי רישום המקרקעין על שמה של המבקשת. עקב כך, פנה סגל לבית דין צדק של העדה החרדית (להלן: "בד"ץ"), ביום 18.8.08 בבקשה לצו מניעה הנסמך על טענותיו על זכויותיו בנכס. בד"ץ הפנה את הצדדים ביום 22.11.08 לבוררות זבל"א (זה בורר לו אחד). ובהמשך חתמו הצדדים על "שטר ברורין".

ד. לאחר חתימה על "שטר הברורין" ולאחר שהוסכם בחלוף זמן על זהות הבוררים (המשיבים 2,3,4), נחתם בין הצדדים ביום 17.2.10, "שטר ברורין" נוסף שבגדרו מסרו להכרעת הבוררים על פי דין תורה את כל הסכסוכים שיש ביניהם בקשר לנכס. בין הצדדים התנהלו שלושה דיוני בוררות בשנת 2010. ביום 15.8.11 הודיעה המבקשת, באמצעות בא כוחה, לבוררים, כי מאחר ובשנה החולפת לא התקיימו דיונים, הרי שלשיטתה הליך הבוררות פקע והיא רואה עצמה משוחררת מהמשך ההליך. למרות זאת זומנה המבקשת במהלך חודש 10/11 לישיבת בוררות שאליה לא התייצבה. לאחר מכן, זומנו הצדדים לישיבה נוספת בפני הבוררים ביום 3.11.11 תוך שהבורר מטעם הבד"ץ מבהיר, כי העדר התייצבות יוביל לקיום דיון בהעדר.

ה. עקב כך, ביום 27.3.11, עתרה אנגינטל לבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ה"פ 49906-03-11. באותה המרצת פתיחה, ביקשה בין היתר, סעד לפיו פסק הדין בשלום מהווה מעשה בית דין אשר יש בו כדי למנוע מסגל ומהמבקשת לנהל הליך בוררות בשאלת הזכויות בנכס. בית המשפט המחוזי נתן לבקשתה, צו מניעה זמני במעמד צד אחד למניעת קיום ישיבות בוררות עד להחלטה אחרת. יצוין, כי המבקשת צורפה כמשיבה להמרצת הפתיחה (משיבה 5) ותמכה למעשה בעמדתה של אנגינטל לבטל את הליך הבוררות, תוך כדי שהיא טוענת בין היתר, כי חתימתה על שטר הברורין נעשתה מתוך אילוץ ומפני החשש שיוצא נגדה צו סירוב על ידי הבד"ץ.

ו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת תמר בזק-רפפורט), דחה בפסק דין מנומק מיום 1.12.11 את העתירה להורות על הפסקת הבוררות. בעניין זה, דחה בין היתר את טענת האילוץ שנטענה על ידי המבקשת, באשר לטענה כי הליך הבוררות פקע משום שסגל זנח את ההליך וכי הלכה למעשה פג המועד למתן פסק הבוררות קבע בית המשפט, כי שאלת פקיעת ההליך לא הייתה חלק מהמחלוקת, כפי שתוחמה על ידי אנגינטל, בתובענתה ולכן, אין מקום להכריע בה בגדרי אותו הליך. עם זאת צוין, כי "אם סבורה המשיבה 5 (המבקשת-מ.ה.), כי הליך הבוררות פקע, פתוחה הדרך בפניה הדרך ליזום הליך מתאים או לפעול כמיטב הבנתה במצב מעין זה" (פיסקה 22 לפסק הדין).

ז. בית המשפט ניתח בהרחבה את סוגיית סמכות הבוררים לפסוק בעניין שנמסר להכרעתם, זאת לאור טענת המבקשת ואנגינטל כי מדובר בסוגיות קנייניות מסוג בעלות במקרקעין, שהסמכות הבלעדית לדון בהם מסורה לבתי המשפט המחוזיים. לאחר שנדרש לספרות המשפטית ולפסיקה בנושא זה קבע, כי הצדדים להסכם הבוררות אינם יכולים למסור לבוררות סכסוך שהכרעה בו תהיה בעלת תוקף IN REM , היינו כלפי צדדים שלישיים, אולם כאשר הזכות הנקבעת בבוררות היא בין הצדדים לאותו הליך בלבד, אין מניעה לקיום בוררות ביניהם. בעניין זה קבע בית המשפט עוד, כי מאחר ולסר ואנגינטל אינם צדדים לבוררות, אין הבוררים מוסמכים להכריע לגבי זכויות הנובעות לכאורה מתוך המערכת ההסכמית שהתקיימה בין סגל לבינם. לעומת זאת, בכל הנוגע למערכת היחסים שבין סגל למבקשת, נקבע, כי "אם ימצאו הבוררים כי לסגל היו זכויות כלשהן בקשר לנכס מכוח דין תורה, אין לשלול מראש כי יפסקו סעדים שיחולו במערכת היחסים שבינו לבין משיבה 5 (המבקשת - מ.ה.). מובן, כי לא יתכנו סעדים שיחולו כלפי כולי עלמא, כמו למשל שינוי ברישום זכות הבעלות של משיבה 5 בנכס, כן לא ייתכנו סעדים שישנו את זכויות המבקשת (אנגינטל – מ.ה.), או כל אדם אחר שאינו צד להליך הבוררות. מאידך גיסא כאמור, אין לשלול סעדים כלפי משיבה 5, שאינם משליכים על זכויות מי שאינם צד להליך הבוררות, כך שאין הצדקה לחסום את הליך הבוררות בשל סמכות הבוררים" (פיסקה 25 לפסק הדין).

ח. פסק הדין הוסיף וקבע, כי משהסכימה המבקשת למסור את הסכסוך שבינה לבין סגל בקשר לנכס להכרעת הבוררים לפי דין תורה "נראה כי עליה להשלים עם תוצאה אפשרית שלפיה קנה סגל זכויות בקשר לנכס מכוח דין תורה... וזאת אף אם תוצאה זו אינה מתיישבת עם שיטת המשפט הישראלית". פסק הדין הוסיף וקבע, כי כל עוד לא נתנו הבוררים החלטתם בשאלה אם יש תוקף לשטר הבוררות, לאור קיומו של פסק הדין בשלום וכל עוד לא ניתן פסק בוררות המכריע בזכויות צדדים שלישיים, פסיקה שאינה מתחייבת ממהות הסכסוך, לא ניתן לקבל את הטענה, כי הבוררים אינם מוסמכים לפסוק בסכסוך שנמסר להכרעתם (פיסקה 26 לפסק הדין).

ט. בית המשפט גם דחה את טענת אנגינטל, כי עצם ניהול הבוררות פסול ובלתי חוקי מעיקרו, משום שיש בו כדי לסתור את הקביעות החלוטות שבפסק הדין בשלום ולפיכך, עצם קיומה סותר את תקנת הציבור. בעניין זה צוין, כי טרם הוכרעה על ידי הבוררים הטענה המקדמית שהעלתה המבקשת בישיבה מיום כט' תשרי תשע"א בעניין העדר תוקפו של שטר הבוררות לנוכח קביעות פסק הדין בשלום. בעניין זה נקבע, כי כל עוד לא נדונה אותה טענה מקדמית ולא ניתן פסק בוררות שתוכנו סותר את ממצאי פסק הדין, לא ניתן לקבל את הטענה, כי עצם קיומה של הבוררות סותר את תקנת הציבור. בעניין זה, נסמך בית המשפט על הנאמר ברע"א 9583/10 בראשית יהלומים בע"מ נ' ב.י.נ.ו יהלומים בע"מ (בפירוק), (פורסם במאגרים ביום 27.12.10) לפיו, סמכותו של בית המשפט לפקח על הליכי בוררות, אינה כוללת הכרעה בטענות בדבר קיומו של מעשה בית דין, טענות אשר מטיבן מקומם להתברר במסגרת בירור התביעה בבוררות עצמה.

י. פסק הדין דן בהרחבה בסוגית השתק הפלוגתא שנטען כלפי סגל לגבי זכויותיו באנגינטל ובנכס וקבע, כי מתקיים השתק פלוגתא כלפי סגל בעניינים אלה מכוחו של פסק הדין בשלום. יחד עם זאת קבע, כי אין בקיומו של השתק זה כדי למנוע מסגל להתדיין בבוררות מוסכמת עם המבקשת "בדבר זכויותיו הנטענות בקשר לנכס מכוח דין תורה". בעניין זה קבע פסק הדין, כי המנדט של הבוררים להכריע בטענות אלה, הוא אך ביחסים שבין סגל לבין המבקשת. הבוררים אינם מוסמכים לחייב בקביעותיהם את אנגינטל שאינה צד לבוררות, הבוררים אף אינם מוסמכים לקבוע קביעות בדבר זכויות קנייניות שתוקפן הוא כלפי כולי עלמא. עוד נקבע, כי ככל שימצאו הבוררים, מכוח דין תורה, כי יש לסגל זכויות בקשר לנכס או כלפי המבקשת, הרי שקביעות אלו יחולו אך ביחסים שבין הצדדים לבוררות ולא יהיה להם תוקף כלפי כולי עלמא. לפיכך נקבע כי הפלוגתא שהוכרעה ונדונה בבית המשפט השלום – שאלת זכויותיו של סגל באנגינטל ובנכס מכוח כך, אינה עומדת להכרעת הבוררים ולא ניתן לקבל את הטענה שעצם ניהול הבוררות מהווה פתח לשינוי קביעותיו של בית משפט השלום ככל שהם מתייחסות לזכויותיו של סגל באנגינטל.

יא. ביום 8.8.11, בטרם ניתן פסק הדין בבית משפט המחוזי, הגישה המבקשת תביעת פינוי נגד סגל מן הנכס לבית משפט השלום בת"א 13470-08-11. בכתב ההגנה שהגיש סגל כנגד התביעה, הוא טוען כי קיימות לו זכויות קנייניות בנכס מאחר והיה ועודנו בעלים של חלק ממניות אנגינטל ומאחר שקיימת לו זכות ל-14% ממניות אנגינטל, הרי שהוא זכאי ל-14% מן הנכס. סגל הגיש לבית המשפט השלום בקשה לעיכוב ההליכים באותו הליך ביום 13.11.11, שנסמכה על קיומו של ההליך בבית משפט המחוזי שבו אמורים להתברר תוקפו של פסק הדין בשלום וכן המשכם של הליכי הבוררות. לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 1.12.11, נתבקש סגל להבהיר בהחלטה של כב' השופט א' דראל (בשבתו בבית משפט השלום) מיום 4.3.12, מהו גדר המחלוקת שאמורה להתברר לשיטתו בפני הבוררים והאם אין בקביעות פסק הדין כדי להקים למבקשת זכות לפינויו או לסילוק ידו מהנכס ללא קשר לבוררות וזאת לנוכח הקביעה של בית המשפט המחוזי כי קיים השתק פלוגתא לגבי העדר זכויותיו של סגל בנכס.

יב. בהבהרה שניתנה מטעמו של סגל ביום 19.3.12, עמד סגל על כך שביום 12.1.12 הוגש מטעמו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 401/12), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדבריו, הערעור תוקף שתי קביעות של בית המשפט המחוזי. האחת, כי קיים השתק פלוגתא בעקבות פסק הדין בשלום בנוגע לזכויותיו בנכס. השנייה, צמצום סמכות הבוררים להכרעה בזכויות הנכס על פי דין תורה בלבד. סגל, בערעורו, עותר לכך שהליך הבוררות לא יוגבל להכרעה על פי דין תורה אלא גם על פי הדין הישראלי. סגל טוען, בתגובתו, כי "בית המשפט העליון עשוי לקבוע כי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום אינו מקים השתק פלוגתא ביחס לזכויות המבקש בנכס וכי הליך הבוררות המחייב הוא שיכריע בדבר הזכויות בנכס הן מדין תורה והן מכח הדין הישראלי" (הדגש לא במקור – מ.ה.) (סעיף 4 לתגובה).

יג. סגל טען עוד באותו עניין, כי ראוי לעכב את ההליכים בהסתמך על ההלכה שמקום בו הליכים בבתי משפט עשויים להיות מושפעים מתוצאות ערעור שהוגש על פסק דין הקשור לאותם הליכים, יעוכבו הליכים אלה עד להכרעה סופית בערעור על פסק הדין. עוד טען, כי מתקיים באותו עניין העיקרון של הליך תלוי ועומד (Lis Alibi Pendens), שעיקרו כי כאשר מתקיימות בשתי תביעות שאלה מרכזית זהה, אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית. בנוסף הסתמך על הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות וציין כי גם בית המשפט המחוזי קבע בכפוף לסייגים שציין כי הליך הבוררות תקף. באשר לגדר המחלוקת שאמורים הבוררים לברר, ציין כי גם אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגביל את סמכות הבוררות להכרעה בזכויות הנכס על פי דין תורה בלבד, הרי שהסוגיות שנותרו בסמכות הבוררים הינם כשלעצמן זכויות קנייניות מהותיות וכבדות משקל "אשר יש בהם כדי להקים למבקש זכויות חזקה ואף בעלות בנכס מכח דין תורה".

יד. בית משפט השלום, בהחלטה מיום 12.11.12, החליט להעתר לבקשה לעיכוב הליכים בתביעת הפינוי בקבעו כי שתי הסוגיות העומדות להכרעה בלב הערעור, קיומו של השתק פלוגתא כנגד סגל בדבר העדר זכויות באנגינטל והעדר זכויות בנכס עצמו מכח כך, וכן הגבלת סמכות הבוררים לדון בטענות הנוגעות לנכס אך ביחסים שבין סגל לבין המבקשת, הן בעלות השפעה על תוצאות ההליך שלפניו וכן על השאלה אם יש מקום להורות על עיכוב הליכים לנוכח הליך הבוררות שבין הצדדים. לפיכך, הורה על עיכוב הליכים עד למתן פסק דין בבית המשפט העליון בערעור שהוגש.

טו. יצויין כי כמפורט בתגובת הבוררים, לאחר מתן פסק דינו של בית משפט המחוזי, נעשו ניסיונות חוזרים על ידי הבוררים לחדש את הבוררות שנתקלו בהתנגדות מצידה של המבקשת, תוך טענה שעצם קיום הבוררות סותר את קביעותיהם של בית המשפט המחוזי ושל פסק הדין בשלום וזאת עד להגשת המרצת הפתיחה והבקשה לצו מניעה זמני בתיק זה.

דיון והכרעה

8. המסגרת המשפטית לדיון בבקשה למתן סעד זמני, מצויה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ובפרט בתקנה 362. על מבקש סעד זמני לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, עליו להצביע על קיומה של עילת תביעה לכאורה, והשני, עליו להראות כי שיקולי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטים לטובתו. כמו כן, יש להביא בחשבון שיקולים של תום לב מצד מבקש הסעד, מידת הצדק שבמתן הסעד ומידתיות.

9. כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב הליכי בוררות, כבענייננו, נקודת המוצא, כפי שנקבע בסעיף 18 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), היא, כי: "הגשת בקשה לבית-המשפט בקשר לבוררות, אם על ידי בעל-דין ואם על ידי הבורר, אין בה כדי לעכב את מהלך הבוררות, אלא אם הורה על כך בית-המשפט או הבורר". הרציונאל העומד מאחורי הוראה זו הובהר ברע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (לא פורסם, מיום 23.8.05) בסעיף 6 להחלטתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"יעילותה של הבוררות כמוסד ליישוב סכסוכים עלולה להיפגם באם ינתן על נקלה סעד זמני המעכב את התנהלותה. צד שאינו חפץ בקיום תניית בוררות יוכל להגיש תובענה לבית משפט להפסקת הליכים על פיה, ואם יזכה על נקלה בסעד ביניים המעכב את הליכיה, עלולה להיפגע תכליתה העיקרית – ליתן פתרון מהיר ויעיל למחלוקת בין הצדדים, וזאת גם מקום שבסיומו של ההליך העיקרי יתברר כי אין בתובענה ממש. בנסיבות אלה יפגע האינטרס הציבורי החותר להבטיח את ניהולה וסיומה של הבוררות בהכרעה מוקדם ככל האפשר ובלא הפרעה, תוך הותרת הפיקוח השיפוטי לגביה, במידת האפשר, לשלב הסופי שלאחר נתינתו של הפסק."

כפועל יוצא מכך נקבע בפסיקה, כי צד להליך בוררות המבקש לעכב את הליכי הבוררות, נדרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו, וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת (ראו: רע"א 9609/11 ריאד אספניולי בע"מ נ' בן עזריה בע"מ (לא פורסם, מיום 11.1.12), סעיפים 25-26 להחלטתו של כב' השופט י' דנציגר).

10. אולם, בענייננו, מעבר לאותם שיקולים, שבמקרה שלפניי יש להם פנים לכאן ולכאן, מתקיים שיקול נוסף וחריג שיש בו להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. שיקול זה הינו קיומו של הערעור בבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי וטענותיו של סגל במסגרת הערעור, שהן סגל והן המבקשת הם צדדים לו (יצויין בעניין זה, כי ניתנה באותו ערעור החלטה מיום 19.3.12, על הגשת סיכומים בכתב ונקבע דיון להשלמת טיעונים בעל-פה ליום 3.6.13). סגל, כפי שהבהיר בתגובתו לבקשת ההבהרה של בית המשפט השלום, עותר בערעורו, הן לביטול קביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיומו של השתק הפלוגתא כנגדו לטעון לזכויות בנכס על פי הדין הישראלי גם במסגרת הבוררות והן לביטול הקביעה, כי הבוררים יוסמכו לפסוק לגבי זכויותיו הקנייניות הנטענות בנכס, רק על פי דין תורה ולא על פי הדין הישראלי, כולל בנוגע לזכות הסירוב החוזיות הנטענת על ידו (ראו פסקה 7.יב לעיל). אין ספק כי הכרעה של בית המשפט העליון באותן סוגיות, יהיה בה כדי להשליך במישרין ובאופן ברור, על הפרמטרים לפיהם מוסמכים הבוררים לדון בסכסוך שבין הצדדים לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המונח כיום בפניהם. בהקשר זה, יש לזכור גם כי נכון למועד כתיבת החלטה זו, טרם הכריעו הבוררים גם בטענת הסף שהעלתה המבקשת, לפיה השתק הפלוגתא שקבע בית המשפט המחוזי לגבי טענות סגל בעניין זכויותיו בנכס, מונע את המשך קיום הבוררות (ראו פסקה 28 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). אין ספק שקביעה של בית המשפט העליון בעניין זה, ככל שתשנה את קביעתו של בית המשפט המחוזי, תשליך באופן ישיר גם על החלטת הבוררים בעניין זה. בנסיבות אלה, לאור האפשרות שהכרעת בית משפט העליון תשנה את הפרמטרים לדיון בבוררות, ככל שיתקבלו טענות סגל (וכמובן שאינני מביע עמדה כלשהי בעניין זה), הרי שאין טעם בהמשך הליכי הבוררות כל עוד לא תתקבל הכרעה בסוגיות המועלות בערעור, וזאת כדי למנוע הליכי סרק וכן להימנע מהכרעות סותרות בשני ההליכים (ראו רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל-אביב, והאסמכתאות בפיסקה 6, שם). לטעמי, אותו רציונאל המצדיק עיכוב הליכים בבית משפט בשל קיומו של ערעור תלוי ועומד שיש בו השלכה ישירה על הסוגיה הנדונה בפניו בסכסוך בין צדדים, תקף גם לגבי הליכי בוררות שבהם מתברר סכסוך כזה.

11. לאור קביעה זו, אין צורך לדון בפרמטרים האחרים הנחוצים להכרעה בבקשה לסעד זמני מן הסוג הנדון שפורטו לעיל.

12. אשר על כן, אני מורה על עיכוב זמני של ההליכים בבוררות, עד למתן פסק הדין בבית המשפט העליון בע"א 401/12 או בהליך העיקרי שבגדרו הוגשה בקשה זו, לפי המוקדם שביניהם.

13. סגל יישא בהוצאות המבקשת בסך 7,500 ₪.

14. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג בטבת תשע"ג, 26 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.