ביום 14.5.12 ארעה התנגשות בין רכב מ.ר. 7683967, שהיה נהוג על ידי הגב' חגית ביבי (להלן: "הנהגת") והשימוש בו מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב משא מ.ר. 7159757 (להלן: "המשאית").

אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשטח המשמש לחניה, ליד בנין מגורים במודיעין, וכי בעת ארוע התאונה ביקשה הנהגת למצוא חניה במקום כדי להוריד אחד מילדיה, ובמהלך פנייתה שמאלה לכיוון מקום חניה, התרחשה התאונה.

המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה האם התאונה התרחשה כתוצאה מנסיעת המשאית לאחור בעת שרכב התובעת פנה שמאלה לתוך אזור החניה, או שמא כטענת עדי הנתבע (שרשום כבעלים של המשאית אולם לא נהג בה ולא היה נוכח בעת התאונה), התאונה ארעה כאשר המשאית עמדה במקומה, נהגה היה מחוץ למשאית ורכב התובעת שהגיע במהירות או בחוסר זהירות, פגע עם צידו הימני קדמי בחלק השמאלי אחורי של המשאית.

בדיון נשמעו בפני עדות הנהגת וכן עדות נהג המשאית, מר בימבאט (להלן: "הנהג") ועד נוסף שעבד איתו באותו היום (להלן: "העובד").

בטופס ההודעה שמולא על ידי הנהגת, ציינה כי היתה בנסיעה איטית ו"רכב שנסע לאחור פגע ברכבי". במהלך עדותה בפני היתה הנהגת הרבה פחות פסקנית וציינה כי לא הבחינה במשאית נוסעת לאחור שכן, לטענתה, לו היתה מבחינה בה, היתה עוצרת כדי למנוע את הפגיעה. מכאן עולה שהאמור בטופס ההודעה מבוסס על השערה של הנהגת ולא על דבר שראתה במו עיניה.

אמנם הנהגת הוסיפה וטענה בעדותה כי השערתה זו מבוססת על מראה עיניה, וכי מיד לאחר התאונה ראתה את הנהג במשאית יוצא מהצד השמאלי של המשאית, אולם דבר זה אינו מתישב עם דבריה, רגע לפני כן כי דבר ראשון שעשתה לאחר הפגיעה בין הרכבים, היה לדאוג לילדיה שישבו מאחור, כך שלא סביר בעיני כי הבחינה באותו רגע גם בנהג היוצא מהמשאית.

לעומת גרסתה של הנהגת, נשמעו בפני שני עדי הנתבע שהם כאמור מי שנהג במשאית ועובד נוסף שסייע לו, אשר תארו שניהם באופן דומה את התרחשות הדברים כדלקמן:

המשאית הוחנתה על ידי הנהג במקביל למדרכה על מנת לפרוק ממנה סלון שהובל על ידם לדירה בבנין הסמוך. לאחר שפרקו את הסלון, העלו אותו לדירה וחזרו למשאית, ועוד לפני שהספיקו להיכנס למשאית על מנת לנסוע מהמקום, שמעו את הפגיעה של רכב התובעת במשאית בעת שהם עמדו מצידה הימני של המשאית. כאשר עקפו את המשאית מאחור על מנת להבין ממנה נגרמה הפגיעה, הבחינו ברכב התובעת שפגע במשאית. שני העדים תיארו באופן זהה את סדר הפעולות שלהם וכן את מיקום הרכבים מיד לאחר שניגשו מאחורי המשאית והבחינו ברכב התובעת.

לאחר שמיעת העדויות בפני ובהתחשב בכך שעדותה של הנהגת הינה עדות יחידה מטעם התובעת ומנגד מצויות שתי עדויות שלא מצאתי סתירות בהן או אי התאמה שיש בה להביא לאי מתן אמון בעדויות אלו, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי התאונה ארעה כגרסתה בעת נסיעת המשאית לאחור, מאחר ואין בעדותה היחידה של הנהגת בכדי להטות את מאזן ההסתברויות ולהעדיף את גרסתה על גרסת עדי הנתבע.

אמנם נכונה טענת ב"כ התובעת שיש לנהג במשאית אינטרס למסור גרסה שתסיר מעליו את האשמה בהיותו בעל אינטרס בדחית התביעה על אף שאינו הנתבע עצמו (זאת לאחר שהתברר כי בנו הינו הבעלים בפועל של המשאית על אף שזו אינה רשומה על שמו, וקיים ספק באשר לקיום כיסוי ביטוחי לחבות הנתבע), ולפיכך אין לראות את עדותו כעדות עד ניטרלי וחף מאינטרס. אולם גם לאחר שהזהרתי את עצמי בענין זה, אינני מוצאת שניתן להכריע בין הגרסאות הסותרות ולהעדיף דווקא את עדות הנהגת על פני העדויות מטעם הנתבע.

אינני מקבלת טענת ב"כ התובעת כי מיקום הנזק ברכב התובעת, מתיישב יותר עם גרסתה מאשר עם גרסת עדי הנתבע. העובדה שהנזק הינו לאורך הצד הימני מהכנף לדלת הקדמית ולא נראה נזק בחלק החזיתי של פינת הרכב, אין בו כדי לשלול את האפשרות שהנהגת, אשר כאמור היתה במהלך פניה שמאלה, שפשפה את המשאית עם החלק הימני של רכבה בלבד ולפיכך, נזק כזה יכול להסתדר במידה שווה עם שתי הגרסאות.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בגין שכר העדים בסך של 500 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 1,200 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.