1. בפני תביעה כספית שהוגשה כנגד הנתבעים העוסקים בארגון נופשים מאורגנים והפעלתם עבור הציבור הדתי, זאת, בעקבות ליקויים שנפלו בחופשתם.

2. אליבא דגירסת התובעים, כפי העולה מכתב התביעה, רכשו הם חבילת נופש עבורם ועבור בני משפחתם לתאריכים 9.8.12-5.8.12, בבית מלון כפר גלעדי (להלן: "בית המלון") בתנאי פנסיון מלא, הכוללים, בין היתר, מזון בכשרות מהודרת, קייטנה לילדים, תכנים ההולמים את הציבור הדתי – חרדי. סכום התביעה הועמד על סך של 18,790 ₪ הכולל: החזר עלות החבילה ששולמה בסך 7,990 ₪, נזק לא ממוני בדמות עוגמת נפש בסך 3,000 ₪, הפסד ימי עבודה של התובעים בסך 7,000 ₪, וכן 800 ₪ הוצאות נסיעה. הזמנת החופשה בוצעה באמצעות חברם המשותף של התובעים, עו"ד עוזיאל יפה (ולהלן: "עו"ד יפה").

לטענת התובעים, ההזמנה שבוצעה עבורם כללה חדר מסוג "סוויטה" המהווה יחידת אירוח בבית מלון אשר מציעה רמה גבוהה יחסית למקובל של אירוח ושירותים יוקרתיים נלווים, זאת, במיוחד בשל גודלה אשר יאפשר לתובעים להלין את ילדיהם בסמוך אליהם בחדר גדול ומרווח. לגרסתם, הואיל ומדובר בחופשתם השנתית, נערכו הם לכך מבעוד מועד, לרבות הערכות מול מסגרות העבודה. דא עקא, כי ביום המיוחל, הגיעו התובעים לבית המלון וחשכו עיניהם בראותם, כי קיבלו חדר סטנדרטי מסוג "בוטיק", ולא חדר מסוג "סוויטה" כפי שהוזמן. מחוסר ברירה, קיבלו התובעים את הדין והתארחו בבית המלון, זאת בהיעדר חדרי "סוויטה" פנויים. עוד ובנוסף הלינו התובעים על איכות המזון, על שירותי הבידור הירודים שהיו למורת רוחם של התובעים ושאר חברי הקבוצה, וכן אף הפסקת הקפה אשר במשך כל החופשה חזרה על עצמה בדמותן של עוגות פשוטות וזולות. יצויין, כי ביחס לביצוע ההזמנה, לא קיבלו התובעים אסמכתא לכך בכתב כפי שהובטח על ידי הנתבע 2.

3. אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, הואיל והנתבעים 2-4 הינם עובדי הנתבעת 1, לא ניתן לחייבם במעשיה או מחדלי הנתבע 1 וזאת מכוח מסך ההתאגדות ובהיותה אישיות משפטית נפרדת מהם.

ביחס לטענות גופא, נטען, כי הזמנתם של כלל חברי הקבוצה - בכללם התובעים עצמם - כללה חדרים מסוג "בוטיק" בלבד ולא מסוג "סוויטה". ביחס לאיכות המזון נטען, כי "האירוח הוא על בסיס חצי פנסיון, ארוחת צהריים קלה וכן קפה ועוגה אחה"צ" (סעיף 4.ג. לכתב ההגנה). לטענת הנתבעים, המחיר אשר נגבה מן התובעים הוא עבור חדר מסוג "בוטיק" והם אף שילמו תמורה בעד חדר מסוג זה, כאשר, מחיר התמורה עבור חדר מסוג ""סוויטה" הינו גבוה יותר. משכך, התובעים קיבלו את מלוא התמורה בעד כספם, והם אלו אשר בחרו להתקשר עם הנתבעים ולממש את חופשתם.

4. במהלך הדיון מיום 5.11.13 התובעים העלו טענה בדבר העדר סמכות מקומית, אך מפאת ייעול הדיון זנחו טענתם זו. בדיון ההמשך מיום 31.12.13 העיד בפני מטעם התובעים עו"ד יפה, וטען, כי בדומה לנטען בכתב התביעה, כי הוא זה אשר טיפל בהזמנת הנופש עבור הקבוצה, וכי הוא זה אשר שלח בפקס את ההזמנה בה לגרסתו נרשם במפורש, כי עבור משפחת התובעים, ביקש להזמין חדר מסוג "סוויטה" ולא חדר מסוג "בוטיק" כפי שאירע בפועל. כמו כן, העידה בפני הנתבעת 3, וגרסה, כי היא באופן אישי דיברה עם עו"ד יפה, וכי מעולם לא הובטח לתובעים קבלת חדר מסוג "סוויטה". אילו הייתה מתבצעת הזמנה של חדר מסוג "סוויטה", הרי שהדבר היה נרשם בעת ההזמנה.

דיון והכרעה:

5. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתשתית הראייתית אשר הונחה בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ולהלן נימוקיי:

6. ייאמר כבר עתה, כי בתובענה זו ניכר פער הציפיות של התובעים מחופשת הנופש אצל הנתבעת 1 הנסוב סביב כדאיות העסקה בעיניהם, זאת, בין היתר על רקע המחלוקת בשאלת הזמנת סוג החדר.

ראשית ועיקר, בסוגיית הזמנת החדר, מצאתי לדחות את גרסת התובעים. עדותם של התובעים בכל הקשור להזמנת החדרים הינה עדות שמועה שכן, לשיטתם, מי אשר טיפל בהזמנת החדרים הינו עו"ד יפה. כמו כן, עדות התובע 1 הינה עדות בעל פה כנגד מסמכים בכתב שמולאו בזמן אמת על ידי נציגי הנתבעת בדמות טופס רישום נופש משפחות כפר גלעדי וקבלה עבור תשלום בהם מצויין במפורש סוג החדר.

התרשמתי מעדותו של עו"ד יפה ככזו שאינה נקייה מספקות. ספק בעיני באם עסקינן בעדות אובייקטיבית, זאת, נוכח היותו חבר קרוב של התובע 1 ובשים לב למקרא תוכן התצהיר שצורף לאחר עדותו בפני אשר חרג מהסוגיות השנויות במחלוקת בתיק זה באופן האומר דרשני.

מסמכי ההזמנה - שהוצגו על ידי התובעים - מיום 24.6.12 ומיום 25.6.12 אומנם מציינים את הזמנת החדרים וביניהם חדר מסוג "סוויטה" שיועד לתובעים. דא עקא, כי במסמכים הנ"ל לא צויין מחיר חדר הסוויטה, אלא, עסקינן בהזמנה כללית בלבד. בנוסף, קיים פער בעניין סוג החדר בין תוכן מסמכי ההזמנה כפי שהוצגו על ידי התובעים לבין המסמכים שמולאו בפועל כיומיים לאחר מכן ביום 27.6.12 על ידי נציגי הנתבעת, זאת, במועד התשלום עצמו כאשר התשלום בוצע על ידי התובעים טלפונית.

סבורני, כי התובעים לא הצליחו להרים את נטל הראייה המוטל עליהם בגין הפער הנ"ל. אף אם אניח לטובת התובעים, כי הזמינו בתחילה חדר מסוג "סוויטה", הרי שבסופו של יום שילמו עבור חדר מסוג "בוטיק" בלבד. זאת ניתן להיווכח מעדות הנתבעת 3 אשר נתמכה במחירון החדרים במלון כפר גלעדי בזמנים הרלבנטיים. כמו כן, בשים לב לאמור במכתבו של עו"ד יפה מיום 25.6.12 עולה, כי התובעים באמצעות עו"ד יפה היו מודעים לכך, כי עלותו של חדר מסוג "בוטיק" כרוכה בתשלום נוסף ומקל וחומר שחדר מסוג "סוויטה בוטיק" שהינו חדר בדרגת תיירות גבוהה יותר. כאשר לית מאן דפליג שהתשלום ששולם על ידי התובעים בסופו של יום הינו עבור חדר מסוג "בוטיק" בלבד. לעובדה זו הנני מייחס את המשקל הראייתי הרב ביותר. שכן, ניסיון החיים מלמד, כי במועד התשלום בפועל כאשר מוצגים המחירים ללקוחות הפוטנציאליים לעיתים קרובות מבוצעים שינויים מהמבוקש בהזמנה הראשונית זאת משיקולי תקציב. הואיל ועסקינן בתקופת קיץ בה עונת התיירות מצוייה בשיאה הנני שולל אף טענה אפשרית בדמות ביצוע "הנחה" במועד ההזמנה עבור חדר משודרג יותר. זאת, נוכח העובדה, כי טענה זו לא נטענה ולבטח שלא הוכחה.

7. ביחס לשאר מרכיבי התביעה לרבות הפסדי ימי עבודה ונסיעות, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ומשלא הוכחו, אף דינם של טענות אלה להידחות.

8. שלישית, בעניין הציפיות מרמת השירות הן בחדרים והן מרמת האוכל מן המכתב של מר יפה מיום 25.6.12 עולה, כי המדובר הוא בקבוצה אשר ציפתה למנעמים ותפנוקים רבים כאמור: "אמרת שתפנק את קבוצתנו בלי סוף אז ככה: בקבוק יין בכל חדר, חדר אמבטיה מאובזר כולל חלוקי מגבת, נעלי בית וקרם גוף.... תראה, אנחנו אוהבים שתייה חריפה איכותית ויש בר טוב במלון זה עליך.. את יתר הפינוקים תוסיף כרוחך הטובה עליך". בעניין פער הציפיות וכדאיות העסקה סבורני, כי טענות אשר יסודן באי שביעות רצון סובייקטיבי וכללי של אורחים מרמת השירות ואיכות המזון, זאת, בהיעדר תשתית ראייתית מספקת - אינן יכולות להתקבל. בנוסף, ניכר מכל הראיות שהובאו בפני, כי התובעים נאחזו בעובדה שלא סופק להם החדר המבוקש, ועל כך גמרו אומר בליבם לחפש מגרעות נוספת בנופש על מנת לשכנע את בית המשפט כי הנאתם נפגמה. בהקשר אחר נאמר "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" (שהש"ר רבה ה´, ג´). בעניין זה אף יפים בהקשר זה גם דברי כבוד השופט קליין בתק (ת"א) 4308/04 ליבמן דוד נ' מנו ספנות בע"מ ((22/7/04)

"לאחרונה הולכת ומתפתחת תופעה מוזרה ומשונה של הצפת בתי משפט – ובמיוחד בתי משפט לתביעות קטנות – בתביעות קנטרניות וטורדניות של נופשים אשר מחפשים בכל מאודם, כל +תקלה או סיבה, אף "מתחת לאדמה" בכדי – בחזרתם לארץ – לתבוע את חברת התיירות, סוכן הנסיעות, חברת הספנות, חברת התעופה, מי לאו, בגין אי נוחות אמיתית או מדומה , קשה או קלת ערך בעת חופשתם.

במקום לשתף פעולה עם גורמי התיירות ולהודות על הנסיונות של גורמים אלו להתגבר על תקלות הנ"ל, ולהמשיך להנות מהחופשה ולשים התקלות בצד ולהדחיקם מהזיכרון, בוחר הנופש להתרגז ולרטון (ובכך להגדיל את רכיב "עוגמת הנפש" בתביעתם) ולתכנן את הרגע בו כף רגלם תדרוך על מפתן בית המשפט, בכדי ש"הצדק יצא לאור" ויוכלו גם הם לגרום ל"עוגמת נפש" לגורמי התיירות המסורים ".

9. סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך 1,000 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.