1. התובע הינו מנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית משהד (להלן: המועצה). המחלוקת בתיק זה הינה האם הועסק התובע, בנוסף לתפקידו כמנהל מחלקת הספורט, גם כמאמן קבוצת הכדורגל של נערי כפר משהד בעונה 2001/2002, וככל שהתשובה על שאלה זו הינה בחיוב, האם העסקתו נעשתה כדין והאם הוא זכאי לשכר בגין חודשי עבודתו בתפקיד זה.

רקע עובדתי

2. ביום 28.10.2008 הגיש התובע תביעה כנגד המועצה בבית משפט השלום בנצרת, לתשלום סך של 28,000 ₪, וזאת בהתאם להסכם שהציג התובע עם המועצה לאימון קבוצת הכדורגל "נערי כפר משהד" בעונת המשחקים 2001/2002.

3. המועצה לא הגישה כתב הגנה, וביום 18.12.2008 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. לאחר כשש שנים, ביום 2.6.2015, פתח התובע בהליכי הוצל"פ כנגד המועצה למימוש פסק הדין, וביום 24.6.2015 הגישה המועצה בקשה לביטול פסק הדין. ביום 6.9.2015 ביטל בימ"ש השלום את פסק הדין. המועצה הגישה כתב הגנה ביום 10.9.2015 וטענה כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה, וכי הלכה למעשה המועצה לא התקשרה בהסכם עם התובע, לא כעובד ולא כספק.

ביום 25.1.2016 הורה בימ"ש השלום על העברת התיק לבית הדין לעבודה, בשל הסמכות העניינית.

4. ביום 16.6.2016 התקיים דיון מוקדם, במסגרתו הסכימו הצדדים לשנות את סיווג התיק מתיק דיון מהיר לתיק המתנהל בדרך רגילה, וכן ביקשה המועצה לתקן את כתב ההגנה ולקבל את עמדת משרד הפנים בנוגע למחלוקות בתיק.

5. ביום 8.7.2016 הגישה המועצה כתב הגנה מתוקן, במסגרתו נטען כי ההסכם נחתם עם ראש המועצה, ולא עם המועצה, וכי ההסכם נחתם תוך חריגה מסמכות ובניגוד להוראות הדין, וזאת כדי לעקוף את הוראות צו המועצות המקומית (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977.

6. ביום 13.11.2016 הוגשה תגובה מטעם המדינה – משרד הפנים, על פיה העסקתו של התובע נעשתה בניגוע לכללי העסקת עובדים ברשויות מקומיות.

7. ביום 1.12.2016 התקיים דיון מוקדם נוסף, בסיומו ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 2.1.2017 ביקשה המדינה להצטרף כצד להליך, וניתנה החלטה המצרפת את המדינה כנתבעת.

8. ביום 16.20.2017 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. התובע העיד וכן העידו שלושה עדים נוספים מטעמו: מר אסעד חסן ומר אמג'ד עלי – אשר שיחקו כבני נוער בקבוצת הכדורגל של המועצה, וכן מר אחמד מרעי, אשר שימש כמאמן כדורגל בתקופה הרלוונטית לתביעה. מטעם הנתבעת העיד גזבר המועצה, מר גסאן סלאח. לאחר שמיעת העדויות, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

9. לטענת התובע, הראיות שהוצגו על ידו מלמדות כי ביצע במשך שמונה חודשים את תפקידו כמאמן קבוצת הכדורגל. עוד טוען התובע, כי אף אם העסקתו היתה בניגוד לדין, הרי שבפועל ההסכם נחתם מול ראש המועצה ובהתאם לאופן שבו התנהלה המועצה באותן שנים, והתובע לא ידע באותו מועד כי העסקתו טעונה אישורים נוספים אשר לא ניתנו על ידי הגורמים המוסמכים.

10. המועצה טוענת כי התובע לא הוכיח את עבודתו כמאמן כדורגל, בין היתר מאחר ולא ניהל רישומי נוכחות, אף גורם לא פיקח על עבודתו ולא הוכח היתה לתובע ההכשרה המתאימה לאימון קבוצת כדורגל. לחילופין, טוענת המועצה כי כל שייקבע כי התובע שימש בפועל כמאמן כדורגל, הרי שהעסקתו נעשתה בניגוד להוראות הדין ולפיכך אין הוא זכאי לקבל שכר. בהקשר זה, מוסיפה וטוענת המועצה כי התובע, כעובד בכיר וכמנהל מחלקת הספורט, ידע כי העסקתו נעשתה תוך חריגה מסמכות, ללא תקן או מכרז, והתנהלותו מול ראש המועצה נעשתה על מנת לקבל תשלום שלא כדין.

11. המדינה תומכת בטיעוניה של המועצה וטוענת כי התובע לא הוכיח את היקף העבודה ואת השכר המופרז הנטען, וכן לא הוכיח כי התפקיד שמילא לטענתו כמאמן כדורגל היה נפרד מתפקידו כמנהל מחלקת הספורט של המועצה. עוד טוענת המדינה כי הסכם העבודה עמו נחתם בניגוד להוראות החוק, ללא אישור נחיצות משרה, מבלי שנבחר במכרז כדין לתפקידו כמאמן ותוך ניגוד עניינים לתפקידו כמנהל מחלקת הספורט.

12. מטענות הצדדים עולות למעשה שתי מחלוקות. הראשונה היא מחלוקת עובדתית: האם התובע שימש כמאמן קבוצת הכדורגל של בני הנוער במועצה. השנייה היא מחלוקת משפטית: ככל שהתשובה על השאלה הראשונה בחיוב, האם התובע זכאי לשכר בגין עבודתו וזאת נוכח העובדה כי העסקה זו נעשתה שלא כדין.

האם התובע עבד כמאמן כדורגל בעונת 2001/2002?

13. התובע טוען כי ביום 9.10.2001 הגיע להסכמה עם ראש המועצה דאז לפיה הוא יאמן את קבוצת הנוער, וזאת תמורת משכורת חודשית של 3,000 ₪ נטו וכן הוצאות נסיעה בסך 500 ₪ לחודש. עוד טוען התובע כי אימן את הקבוצה בפועל החל מיום 9.10.201 ועד ליום 12.6.2002, כלומר במשך שמונה חודשים.

14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, מצאתי כי אין לקבל את גרסתו של התובע, וזאת מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

15. התובע לא הציג מסמך כלשהו המלמד על כי ביצע את תפקיד מאמן קבוצת הכדורגל. כך למשל, לא הוצגו רישומים המלמדים על שעות וימי האימון, לא הוצגו מועדים של משחקים שנערכו בין הקבוצה לבין קבוצות אחרות, התובע גם לא הציג אסמכתא כי הזמין עבור הקבוצה ביגוד או אמצעי תחבורה כדי לנסוע למשחקים מחוץ לאזור המועצה. למעשה, התיעוד היחיד שבידי התובע היא תמונה אשר צורפה לתצהירו ובה הוא מצולם יחד עם ילדים הלבושים במדי קבוצת ספורט. אין תיעוד על גבי התמונה מתי היא צולמה, האם בשנת האימון הנטענת או בתקופה אחרת (שכן התובע טוען כי הועסק כמאמן כדורגל גם בתקופה מוקדמת). עדיו של התובע גם לא התייחסו לתמונה זו ולא הסבירו האם הם מצולמים בתמונה, טענה אשר היתה יכולה לתמוך בגרסתו של התובע. זאת ועוד, התובע צירף לתצהירו מספר מסמכים בשפה הערבית, ללא כל תרגום, ולכן לא ניתן לראות בהם כראיה התומכת בטענותיו.

16. עדותו של התובע לא הותירה רושם מהימן. מספר פעמים לאורך החקירה הנגדית, התובע התחמק ממתן תשובות מלאות, בטענה כי אינו זוכר, ולעיתים היו אף סתירות בתשובותיו. כך למשל, התובע לא זכר לומר מתי התקיימה הפגישה בינו לבין ראש המועצה דאז, במסגרתה נחתם הסכם העבודה, וטען כי הפגישה התקיימה כאשר הוא נכנס לתפקידו "בשנת 2002, לא זוכר מתי",^[1] אולם העבודה הנטענת החלה עוד בשנת 2001. עוד הסתבר כי למרות שהתובע חתם על הסכם בו נרשם כי הוא מאמן כדורגל מוסמך, הרי שבפועל לא היתה לו תעודת מאמן כדורגל אלא רק תעודת מדריך ספורט.^[2] כמו כן, כאשר נשאל התובע לגבי החתימות על גבי ההסכם, השיב כי הוא חושב שזו החתימה של ראש המועצה, וכאשר נשאל האם ראה אותו חותם, השיב תחילה בשלילה, אולם מייד לאחר מכן סתר את עצמו וטען כי ראש המועצה חתם על ההסכם בפניו.^[3] סתירה נוספת, תמוהה, נגעה לעצם תפקידו של התובע במועצה: בתחילת עדותו טען כי הוא משמש כמנהל מחלקת הספורט כבר 20 שנים לערך, וכי מונה לתפקיד בשנת 1997.^[4] אולם, כאשר נשאל התובע לעניין תקינות מינויו כמאמן במקביל לתפקידו כמנהל מחלקת הספורט, שינה התובע את גרסתו וטען כי היה אחראי על הספורט או רכז ספורט, ואף כאשר הוצגו בפניו תלושי השכר לחודשים הרלוונטיים (דצמבר 2001 ומרץ 2002), והוא חזר ונשאל האם היה מנהל מחלקת הספורט במשרה מלאה, השיב התובע כי אינו זוכר.^[5]

17. פגם נוסף במהימנות התובע נגע למועדי ביצוע עבודתו. תחילה, כאשר נחקר התובע על ידי בא-כוח המועצה, טען כי אימן את הקבוצה בזמן שהמועצה היתה סגורה, בימים שישי וראשון.^[6] אולם, לאחר מכן, כאשר נחקר על ידי באת-כוח המדינה, אמר:^[7]

"ש. מה היו שעות עבודתך כמאמן כדורגל?

ת. הייתי צריך שעתיים.

ש. כמה ימים בשבוע?

ת. 3 ימים. תחילת שבוע, אמצע, וסוף שבוע.

ש. אילו ימים?

ת. שני, רביעי וחמישי. אחרי הצהריים.

ש. דיווחת למישהו על השעות שעבדת?

ת. לא."

18. התובע אישר בחקירתו כי היה על מאמני הספורט במועצה לדווח על שעות עבודתם. אולם, בפועל, הודה כי לא מילא רישומי נוכחות לגבי המועדים בהם לכאורה אימן את קבוצת הנוער.^[8]

19. יצוין, כי השיהוי המשמעותי בהגשת כתב התביעה היה בסופו של יום בעוכריו של התובע, שכן לא עלה בידו להציג מסמכים המלמדים על פעילות הקבוצה, כגון תיעוד למועדי המשחקים או האימונים. למעשה, לא הוצגה כל אסמכתא משכנעת המלמדת על רציפות פעילות הקבוצה, או על מעורבותו של התובע באימון. בהקשר זה יש לציין בעיתיות נוספת אשר מערערת את מהימנותו של התובע: בעוד שהתובע ידע למסור פרטים מסוימים על אימון קבוצת הכדורגל, אשר התרחש לפני למעלה מ-15 שנים, הרי שפרטים אחרים ביחס לאותה תקופה, התובע לא זכר. כך למשל, התובע נשאל מי היה גזבר המועצה באותה תקופה ומי היה החשב המלווה, אולם תשובותיו היו "לא זוכר",^[9] וזאת למרות שכאמור מילא תפקיד בכיר במועצה.

20. מר מרעי העיד מטעם התובע וטען כי הועסק על ידי המועצה בעונת 2001/2002 כעוזר מאמן, וכי אימן יחד עם התובע את קבוצת הנוער. בתצהירו, טען מר מרעי כי חתם על הסכם העסקה עם ראש המועצה, אולם לא הציג כל אסמכתא לכך. עוד טען מר מרעי בתצהירו, כי התובע היה אחראי לארגן משחקי ליגה אזורית, אולם הוא לא הסביר האם תפקיד זה נעשה על ידי התובע כמאמן הקבוצה או כמנהל מחלקת הספורט של המועצה. כמו כן, טען מר מרעי כי אימוני הקבוצה נעשו על ידו ועל ידי התובע לרוב בסוף השבוע, בימים שישי, שבת וראשון, כאשר באמצע השבוע היה מתקיים אימון רק אם היה משחק ביום שישי.^[10] טענה זו עומדת כאמור בסתירה לטענתו של התובע כי אימן בימים שני, רביעי וחמישי אחרי הצהרים. זאת ועוד, התובע העיד כי מר מרעי עבד בימי שישי וראשון, וכאשר נשאל האם עבד תמיד באותם זמנים עם מר מרעי, השיב כי לפעמים אימנו בו זמנית וחילקו את המגרש לשניים עבור שתי קבוצות.^[11] מנגד, מר מרעי טען כי תמיד אימן יחד עם התובע, באותם מועדים.^[12]

21. מר מרעי הסביר בעדותו כי היו קיימות שתי קבוצות, כאשר הוא והתובע היו אחראים כל אחד לקבוצה נפרדת, אולם מעדותם של שני השחקנים עולה הטענה כי התובע ומר מרעי אימנו ביחד. למעשה, מר חסן העיד כי מר מרעי היה המאמן שלו ואילו התובע שימש בשני כובעים, גם כאחראי על הקבוצה וגם כמאמן.^[13] עדות זו מחזקת את הרושם כי לא היתה הפרדה בפועל בין תפקידו של התובע כמנהל מחלקת הספורט לבין פעילותו בקבוצת הכדורגל. מר עלי התייחס גם הוא בעדותו לעובדה כי התובע ומר מרעי אימנו את הקבוצה ביחד, ולא בנפרד כפי שטען מר מרעי, וכאשר התבקש להתייחס לימי האימונים, טען כי האימונים היו בימי שישי וראשון, לפעמים גם בימי רביעי וחמישי.^[14] הלכה למעשה, הצלבת עדותם של כל העדים מלמדת על חוסר עקביות הן ביחס לשאלה כיצד התנהלו האימונים (האם בקבוצה אחת או שתיים, ומי אחראי בפועל על כל קבוצה) והן ביחס לשאלת מועדי האימונים.

22. טענתן של המועצה והמדינה כי לא היתה בפועל הפרדה בין תפקידו של התובע כמנהל מחלקת הספורט, לבין פעילותו ביחס לקבוצת הכדורגל, נתמכה גם בעדותו של התובע. כך למשל, כאשר נשאל התובע לגבי הסיכום שנערך בינו לבין ראש המועצה דאז, השיב התובע:

"בתקופה שהוא היה ראש המועצה, כשהוא כיהן בתפקידו, הוא פנה אליי, ישבתי איתו והוא אמר לי שהוא מבקש ממני שאאסוף לו את הנוער ואת הילדים במקום שהם הסתובבו בכפר וילכו לדרך אחרת, מה שקורה היום, אז לקחתי, היו לי 50 ילדים".^[15]

גם לאחר מכן, הסביר התובע כי היה היחיד המוסמך בכפר ולכן: "אספתי את הילדים"^[16], וכן: "הוא אמר שאביא את כל הציוד על חשבון המועצה, תלבושת, כדורים",^[17] ומכאן ניתן ללמוד כי למעשה התבקש התובע להקים קבוצת כדורגל ולספק לה את כל הציוד הנדרש, פעולה שהינה חלק בלתי נפרד מתפקידו כמנהל מחלקת הספורט. התובע הוסיף ואישר בהמשך כי אף גורם במועצה לא פיקח עליו כמאמן כדורגל, וכאשר נשאל האם למעשה ניהל את עצמו כמאמן ספורט, השיב: "לא היה אף אחד בזמנו שהתעסק בספורט, אני לבד",^[18] אמירה אשר מדגישה את הערבוב בין תפקידו של התובע כמנהל מחלקת הספורט לבין אימון קבוצת הכדורגל, ככל שזה נעשה על ידו. הלכה למעשה, התמונה המצטיירת היא כי התובע, כאחראי במועצה על פעילויות הספורט, התבקש לקחת על עצמו את האחריות לכך כי ילדי הכפר לא יסתובבו ללא מעש בשעות אחר הצהרים ולצורך כך היה עליו לארגן להם פעילות ספורט, ולדבריו של התובע: "אם לא הייתי מחזיק את הילדים, לך תדע עכשו...".^[19]

23. התובע מציין בסיכומיו כי גם גזבר המועצה, מר סלאח, אישר כי הוא אימן את קבוצת הכדורגל. אולם, מר סלאח לא שימש גזבר בתקופה הרלוונטית לתביעה, ולא היה הממונה על התובע. זאת ועוד, קריאה מדוקדקת של החקירה הנגדית אינה תומכת בטענתו של התובע. מר סלאח טען כי אינו יודע האם התובע אימן את הקבוצה אליה הוא מתייחס בתביעתו,^[20] וכאשר נשאל מה הוא יודע בפועל על אימון הקבוצה, השיב: "הייתה קבוצה, לא הייתי במגרש, אני יודע שהוא מנהל מחלקת ספורט. הוא צריך להיות אחראי על כל מערך הספורט, אם זה מאמנים, שחקנים, ואם קבוצות שייכות למועצה."^[21] לאחר מכן, כאשר נשאל מר סלאח האם הוא מאשר שהתובע ביצע את העבודה, השיב כי "לפי ההסכם הזה האימונים בוצעו", אולם מייד לאחר מכן הסביר כי נודע לו לראשונה כי התובע ביצע אימונים רק כאשר התובע הגיש את התביעה.^[22] במילים אחרות, מר סלאח לא העיד מידיעה אישית האם התובע שימש כמאמן כדורגל או לא, וידיעתו נסמכת על טענותיו של התובע בלבד. דבריו של מר סלאח מתייחסים לעובדה כי נודע לו על טענתו של התובע כי ביצע את האימונים, ולא לגבי אימון הקבוצה בפועל, וזאת מאחר והוא לא היה מודע למתרחש באותה תקופה ולכן גם לא יכול היה לדעת את העובדות לאשורן. כל שיודע מר סלאח, כפי שעולה מעדותו, הוא מה טוען התובע ומה נרשם בהסכם מול ראש המועצה, ולא מה שארע בשטח.

24. התובע נסמך על הטענה כי גם בעבר שימש כמאמן קבוצת כדורגל במועצה, ובגין תקופה זו הגיש תביעה (תיק עב 2117/01) והגיע לפשרה עם המועצה לתשלום סך של 50,000 ₪. התובע טוען כי המועצה בחרה שלא לבקש את ביטול פסק הדין שניתן באותו תיק קודם, ויש ללמוד מכך על העובדה כי אכן שימש כמאמן כדורגל. אולם, מעיון בהסכם הפשרה, אשר הוגש במסגרת הליך גישור שהתנהל בבית הדין,^[23] לא ניתן ללמוד על העובדות הקשורות לאותה פשרה, בגין איזו תקופה שולם הסכום ומה נטען על ידי המועצה בכתב ההגנה לעניין עצם ביצוע האימון בפועל. על כן, הסכם פשרה זה אינו יכול להוות ראיה משכנעת לנסיבות התיק הנוכחי.

25. אשר על כן, לא שוכנעתי כי התובע עבד כמאמן הכדורגל של קבוצת הנוער בשנים 2001-2002, ולא שוכנעתי כי נוכחותו של התובע באימוני הקבוצה נעשתה בנפרד מתפקידו כמנהל מחלקת הספורט של המועצה. יודגש שוב, כי במצב בו שימש התובע כמנהל מחלקת הספורט, האחראי על גיוס מאמנים לקבוצות הספורט הפועלות במועצה, הרי שלטענתו כי שימש במקביל גם כמאמן הכדורגל של קבוצת בני הנוער נדרשות ראיות משכנעות ברמה גבוהה, וראיות אלו לא הובאו בפני. לא נעלמה מעיני העובדה כי מספר עדים תמכו בטענתו של התובע כי שימש מאמן הקבוצה, אולם במאזן בין עדויות אלו לבין הסתירות שהתגלו בעדותו של התובע עצמו ובין עדותו לבין עדותם של העדים, אין לקבוע כי התובע עמד בנטל השכנוע. לכך יש להוסיף, כפי שהוסבר לעיל, כי השיהוי הרב בהגשת התביעה והעדר מסמכים התומכים בטענותיו של התובע, אף הם פוגמים בגרסתו.

26. על יסוד כל האמור לעיל, הרי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו.

אופן העסקתו של התובע

27. למעלה מן הנדרש, מצאתי לנכון להתייחס גם לטענות הצדדים לעניין נפקות העסקת התובע שלא כדין, שכן הצדדים שטחו טענותיהם בעניין זה בהרחבה וכן לנוכח הראיות שהוצגו בפני.

28. אין חולק כי העסקת עובדים ברשויות המקומיות מוסדרת בסעיף 140 לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950, הקובע כדלקמן:

"(א) ראש המועצה רשאי למנות למועצה עובדים שלא פורטו בסעיף 139 למשרות שיש עליהן הקצבה בתקציב המאושר.

(ב) לא יתמנה אדם לעובד המועצה לפי סעיף קטן (א) אלא על פי הוראות צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962."

צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962, קובע בסעיף 13 כי "לא יתמנה אדם עובד רשות מקומית... אלא לאחר שראש הרשות המקומית או מי שהוסמך לכך על ידיו הכריז על המישרה בפומבי, בין שנתפנתה, ובין שהיא עשויה להתפנות".

29. זאת ועוד, בצו המועצה המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977. סעיף 2 לצו קבועה כי "לא יתמנה אדם כעובד במשכורת ברשות מקומית ולא יועבר ממשרה אחרת באותה רשות מקומית אלא למשרה פנויה בתקן". בענייננו חל גם סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950 וסעיף 203(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], הקובעים כי הסכם או התחייבות כספית מטעם המועצה דורשים חתימה של ראש המועצה והגזבר. כמו כן, קובע סעיף 142(ג)(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], כי התחייבות כספית דורשת גם את חתימת החשב המלווה.^[24]

30. התובע אינו מכחיש כי התקבל לעבודה מבלי שהתקבל אישור נחיצות משרה, ללא שפורסם מכרז לתפקיד, ללא הגדלת אחוז משרה (שכן התובע כבר הועסק במשרה מלאה) ומבלי שהגזבר והחשב המלווה יחתמו על ההסכם שנערך מול ראש המועצה. טענתו היא כי על אף שהעסקתו אינו עומדת בדרישות החוק, עדיין הוא זכאי לתשלום עבור עבודתו.

31. אכן, בתי הדין לעבודה פסקו כי בקבלה לעבודה שלא כדין, ולא בהתאם לנהלים, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעסיק ותשלום שכר וזכויות מכוח יחסי העבודה (ע"ע 493/08 ‏מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' עו"ד מורה, מיום 9.2.2011, סע"ש (ת"א) 63711-12-14 שואהנה נ' המועצה המקומית ג'לג'וליה, מיום 2.11.2017). יחד עם זאת, בתי הדין גם פסקו במספר הזדמנויות כי כאשר העובד היה מודע לכך כי העסקתו אינו כדין, כגון כאשר העסקתו לא אושרה על ידי החשב המלווה ומשרד הפנים, או כאשר העובד אינו מוכיח מתכונת עבודה וגם העסקתו לא בוצעה בהתאם להוראות הדין, הרי שאין העובד זכאי לשכר (ס"ע (חי') 46064-03-12 נסר אלדין נגיב האני נ' מועצה מקומית דליה אל כרמל, מיום 7.4.2016, ס"ע (חי') 44275-03-11 איהאב חנא נ' מועצה מקומית ראמה, מיום 14.5.2015. בהקשר זה ראו גם תע"א (חי') 1970-05 ריאן מוניר נ' מועצה מקומית כאבול, מיום 26.1.2012).

32. עוד יצוין, כי פסקי הדין אשר קבעו כי יש לשלם שכר לעובדים שהתקבלו לעבודה שלא כדין, התייחסו בדרך כלל לעובדים אשר הועסקו תקופה ארוכה או עובדים אשר לא מילאו תפקידים בכירים ברשות המקומית, כלומר – עובדים אשר אין להטיל על כתפיהם את האחריות לאופן העסקתם שנעשתה שלא כדין (ראו למשל סע"ש 1509/10 הייב מייסון נ' מועצה מקומית טובא זנגריה, מיום 18.4.2012, ס"ע (ב"ש) מונה אבו סבית נ' עיריית רהט, מיום 17.1.2013, ס"ע (חי') 19703-02-11 יוסף מועדי נ' מועצה מקומית ירכא, מיום 20.3.2017, ס"ע (חי') 8524-01-12 מוחמד אחמד אבריק נ' מועצה מקומית אבו סנאן, מיום 25.7.2015).

33. התובע אישר כאמור בחקירתו כי במועד בו חתם על ההסכם עם ראש המועצה, שימש בתפקיד בכיר, וכי במועד החתימה על ההסכם, לא נכח במקום החשב המלווה או הגזבר,^[25] ובפועל כאמור הם לא היו חתומים על ההסכם גם לאחר מכן. התובע אישר גם כי ידע היטב מהם התנאים הנדרשים בדין על מנת שההסכם עמו יהיה תקף:^[26]

"ש. אתה מנהל מחלקה וגם היית מנהל מחלקה עוד בסוף שנות ה-90, לפני שחתמת על ההסכם עם המועצה, אתה יודע מה זה תקן ברשות מקומית?

ת. אני יודע מה זה תקן.

ש. אתה יודע מה זה אישור נחיצות משרה?

ת. כן.

ש. אתה יודע מה זה מכרז?

ת. כן. אני מכיר את הדברים.

ש. אתה יודע גם מה זה הגדלת אחוז משרה?

ת. כן.

ש. שום דבר מזה לא נעשה במקרה שלך?

ת. מה שנעשה, ראש המועצה הנוכחי עכשיו נתן לי את המינוי, שאני אהיה מנהל מחלקת ספורט."

34. התובע התחמק במהלך עדותו ממתן תשובות ענייניות, והדף למעשה כל שאלה לגבי חוקיות העסקתו. כך למשל:

ש. האם נעשה במקרה שלך תקן, מכרז או הגדלת אחוז משרה?

ת. אני לא יודע בזמנו בדיוק,.... אני חושב שלא עשו הגדלת אחוז משרה.

ש. למה לא עשו?

ת. תשאל אותם אני לא יודע.

...

ש. אני אומר לך שאי אפשר להגדיל אחוזי משרה מעבר ל-100%?

ת. בסדר.

ש. ולכן, טענתך שדובר על כך שהתוספת תכנס לתלוש לא נכונה ולא הייתה יכולה להיות נכונה, לכל היותר ניתן היה לבקש אבל כנראה שהיו מסרבים, לתת לך בערך את אותה הטבה, וחתמו איתך על החוזה הזה שהוא חוזה לא חוקי?

ת. זה לא בעיה שלי."

ושוב לאחר מכן:^[27]

"ש. אני מציג לך דוגמא לחוזה מיוחד להעסקת עובד ברשות מקומית, כאשר מדובר על העסקה באמצעות תלוש משכורת, כמו שאתה רואה החוזה כפוף לצו המועצות המקומיות, לרבות העובדה שצריך למלא בחוזה הזה את התפקיד לחלקיות אחוז המשרה... זה לא החוזה שלך, זה חוזה אחר לגמרי.

ת. הם עשו את זה בתוך המועצה, זה לא בעיה שלי.

...

ש. אתה לא אדם תמים, באותה תקופה היית מנהל מחלקה, עבדת לא מעט שנים במועצה ואתה יודע את הנהלים?

ת. אני לא זוכר את הכל לפני 15 שנים. 50%, 60% מעובדי המועצה, הם עובדים בלי מכרזים, העובדים במועצה מקומית משהד, הם נכנסו בלי מכרז, יש עובדים חדשים שנכנסים ואתה יודע שהם נכנסו למועצה בלי מכרזים. זה לא תקין. זה לא בעיה שלי, מה שהם עשו במועצה, אני לא יודע."

35. ויוזכר שוב – התובע עובד בתפקיד בכיר במועצה, אשר אחראי בין היתר על גיוס עובדים נוספים למועצה או נותני שירותים, כגון מאמני ספורט בתחומים שונים. התובע אחראי על חוגי ספורט, ליגות בענפי הספורט, הנחיה של מדריכי ספורט ופיקוח על עבודתם.^[28] בתור אחראי על מאמנים במועצה ולמרות שהודה כי היה עליו לערוך רישומי נוכחות למאמני הספורט השונים, כאשר נשאל האם יש אישור נוכחות לגבי השעות שהוא ביצע, השיב כי ראש המועצה לא ביקש ממנו, ולכן גם מיוזמתו לא ערך רישום של שעות האימון.^[29] באופן מתמיה, התובע מינה את עצמו, בשיתוף לדבריו עם ראש המועצה, לבצע תפקיד אשר כפוף לו כמנהל מחלקת הספורט. כלומר, התובע כמנהל מחלקת הספורט היה אמור לפקח על עצמו כמאמן הכדורגל, כאשר כאמור הסכם העסקה נחתם בניגוד להוראות הדין. יודגש, כי מעדותו של גזבר המועצה עלה כי אין במועצה משרה מוגדרת של מאמן כדורגל.^[30]

36. תמיהה נוספת נוגעת לשכר שסוכם עם התובע. התובע העיד כי שכרו בתפקיד בכיר של מנהל מחלקת הספורט עמד באותו מועד על סך של 3,000 ₪ נטו לערך (ולאחר מכן טען כי בקושי הגיע לשכר של 5,000 ₪ לחודש), וכאשר נשאל כיצד נקבע כי יקבל סכום נוסף של 3,000 ₪ עבור ארבע עד שש שעות בממוצע לשבוע, השיב: "אמרתי שאני לא מוכן לרדת, אם לא ייתן לי כל חודש להוסיף לי למשכורת או שייתן לי בנפרד, הייתי אב עם 9 ילדים מקבל 3,000 ₪, רציתי לעבוד בזה, עד שאני יכול לחיות".^[31] במילים אחרות, הובטחה לתובע תוספת שכר בגובה שכרו הרגיל (בערכי נטו) או לכל הפחות של כ- 60% משכרו!

37. התובע גם בחר שלא לפנות לגזבר המועצה או לחשב המלווה כאשר לא שולם לו השכר, וגם לא פנה בכתב למועצה, אלא התנהל רק מול ראש המועצה. לא רק שהתובע היה מודע לכך כי לא היה תקן או אישור נחיצות משרה לתפקיד, הוא גם היה בהחלט מודע לבעייתיות באופן העסקתו וחשש כי המועצה לא תכבד את התחייבותה לשלם את השכר, ולכן עמד על כך כי יהיה מסמך חתום על ידי ראש המועצה:^[32]

"ש. למה היית צריך את ההסכם הזה? אמרת קודם שאתה ביקשת שיהיה הסכם?

ת. פחדתי שהוא לא ייתן לי את הכסף."

38. בנוסף לכל, כאשר נשאל התובע כיצד אמורה היתה להשתלם המשכורת בגין עבודתו כמאמן הכדורגל, ענה "על המשכורת שלי או שייתנו לי בנפרד",^[33] וכאשר נשאל מה הכוונה לשלם את השכר בנפרד, השיב "שיעביר זאת על חשבון המשכורת שלי, אם לא, שיימצא דרך אחרת להעביר לי את הכסף הזה".^[34] במילים אחרות, התובע ציפה שהמועצה תשלם את הסכום שהוסכם עמו, בין אם דרך תלוש השכר ובין אם בדרך אחרת, כפי שנעשה לדברי התובע ביחס לעובדים אחרים במועצה.

39. הסתמכותו של התובע, כעובד בכיר במועצה, על אי-חוקיות שנהוגה היתה כלפי עובדים אחרים – אינה לגיטימית. התובע טוען בסיכומיו כי "במועד בו נחתם הסכם העסקה עם התובע, היתה זו כנראה "הנורמה" במועצה המקומית. "סוגרים" הסכמים מול ראש המועצה – בעל התפקיד הכיר ביותר במועצה כנתפס כבר-סמכא ושכל השאר נשמעים להוראותיו, כולל הגזבר, "מבלי לשאול שאלות". התובע אף מפנה לשני מקרים הממחישים כיצד המועצה שילמה כספים על אף אי-החוקיות כביכול של פעולותיה, כאשר אחד מהם הוא אופן תשלום שכרו של עוזר המאמן על דרך של קיזוז חוב ארנונה. משתמע מעדותו של התובע כי הוא עצמו סיכם עם ראש המועצה כי השכר יכול להיות משולם שלא באמצעות התלוש, כגון באמצעות קיזוז חוב למועצה או בתשלום מזומן.

40. כל המפורט לעיל מעיד בבירור כי העסקתו של התובע נעשתה שלא כדין וכי התובע ידע היטב כי הסכם העבודה עמו נגד את הוראות הדין. התובע פעל בחוסר תום לב מובהק כאשר סיכם עם ראש המועצה דאז על שכר מופרז אשר ניתן היה לשלם גם "בדרך אחרת", מחוץ לתלוש השכר, וכאשר הלכה למעשה לא ניהל רישום כלשהו של השעות הנוספות אותן ביצע לטענתו. התובע הניח כי אי-הסדרים באופן העסקת עובדים במועצה (כפי שנטען על ידו) ישרת גם את טובתו, וכל זאת כאשר מדובר כאמור בעובד ותיק ובכיר, האחראי על כל מערך הספורט במועצה, לרבות העסקת מדריכי ומאמני ספורט.

41. עוד יודגש, כי התובע בחר שלא לזמן את ראש המועצה הקודם, אשר חתם על ההסכם עמו, וזאת משיקולים השמורים עם התובע. כלל הוא כי הימנעות צד מהבעת עד פועל לרעתו. במקרה דנן, התובע נמנע מלהביא לעדות את האדם בעל הסמכות הבכירה ביותר במועצה בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, אשר לטענת התובע עבד רק מולו והוא היה האדם היחיד אשר החליט על העסקתו בתפקיד הנוסף. בכך נמנע התובע מלהציג בפני בית הדין את התמונה המלאה, ואין לו אלא להלין על עצמו.

סיכום

42. לא שוכנעתי כי התובע שימש כמאמן הכדורגל של קבוצת הנוער בשנים 2001/2002. אף אם היה התובע עומד בנטל השכנוע לעניין עצם עבודתו כמאמן הכדורגל, הרי שנוכח נסיבות תיק זה אשר פורטו בהרחבה לעיל, בכל מקרה לא היה מקום לקבוע כי על המועצה לשלם את השכר הנדרש על ידו.

43. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

44. הוצאות: התובע ישלם למועצה הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש לפסוק הוצאות לטובת המדינה.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ח, (11 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עמ' 14 שורה 6. ↑

2. עמ' 14 שורות 9-28. ↑

3. עמ' 15 שורות 5-7. ↑

4. עמ' 13 שורות 4-9. ↑

5. עמ2 18 שורות 23-27, עמ' 19 שורות 1-4. ↑

6. עמ' 17 שורה 13. ↑

7. עמ' 25 שורות 16-23. ↑

8. עמ' 25 שורות 22-23. ↑

9. עמ' 20 שורות 14-21. ↑

10. עמ' 30 שורות 10-11. ↑

11. עמ' 26 שורות 20-24. ↑

12. עמ' 30 שורות 17-18. ↑

13. עמ' 31 שורה 12. ↑

14. עמ' 33 שורות 1-10. ↑

15. עמ' 13 שורות 27-28, עמ' 14 שורות 1-2. ↑

16. עמ' 14 שורות 7-8. ↑

17. עמ' 13 שורות 8-9. ↑

18. עמ' 26 שורה 1. ↑

19. עמ' 17 שורה 25. ↑

20. עמ' 34 שורה 27, ↑

21. עמ' 35 שורות 1-2. ↑

22. עמ' 35 שורות 8-13. ↑

23. נספח 4 לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בבימ"ש השלום. ↑

24. הסעיפים הרלוונטיים מפקודת העיריות [נוסח חדש] חלים על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. ↑

25. עמ' 16 שורות 7-10. ↑

26. עמ' 18 שורות 5-16. ↑

27. עמ' 19 שורות 23-27, עמ' 20 3-8. ↑

28. עמ' 23 שורות 24-28, עמ' 24 שוות 1-7. ↑

29. עמ' 20 שורות 22-27. ↑

30. עמ' 38 שורה 5, שורות 14-15. ↑

31. עמ' 15 שורות 22-24. ↑

32. עמ' 16 שורות 11-12. ↑

33. עמ' 16 שורה 18. ↑

34. עמ' 16 שורות 21-22. ↑