1. בפני תביעה לפינוי ותביעה כספית על סך של 14,243 ₪ כנגד הנכד של הדיירת החוזית, אלטוף גילברט ז"ל (להלן: "הדיירות החוזית") ואשתו, בהתייחס לדירה ברחוב הסנהדרין 1/7 (277/7) דימונה (להלן: "הדירה"). אין מחלוקת כי הדירה הושכרה לדיירת החוזית, הסבתא של הנתבע מס' 1 ביום 10/12/03. אין מחלוקת כי הנכד הנתבע מס' 1 ובהמשך מי שהייתה חברתו והיום אשתו, הנתבעת מס' 2 , עברו לגור עם הסבתא לפני שנת 2007. הסבתא נפטרה ביום 11/6/11. אין מחלוקת כי הנתבעים גרו בדירה בעת ביצוע ביקורי מעגל לפני 2007 וגם משנת 2009 ועד היום. אין מחלוקת כי הראיות של התובעת נסמכות אך ורק על הרישום בביקורי המעגל וכי העד היחיד שהעיד שעשה ביקורי מעגל היה העד אשטמקר שביט מתוך שני מבצעי ביקורי המעגל. המחלוקת היא לגבי הרישום בביקורי המעגל בשנים 2007 ו- 2008 (סיכומי באת כוח התובעת בעמ' 29 לפרוטוקול). התביעה לפינוי ובעילה הכספית נסמכת על קיום חוזה עם הדיירת החוזית, פטירתה וזכאותה לשכר דירה לפי מצבה הכלכלי (סעיפים 1 – 8 לתצהיר בטי טלקר מטעם התובעת). כל אלה אינם במחלוקת. לפיכך נטל הבאת הראיות הראשוני הורם ע"י התובעת והונחה תשתית ראייתית מטעמה המבססת את עילת התביעה לכאורה.

הנתבע מס' 1 טוען כטענת הגנה לזכות של דייר ממשיך. הנתבע מס' 1 טוען כי הוא והנתבעת מס' 2 חיו בדירה ברצף מעל 4 שנים לפני פטירת הסבתא ולכן קמה להם זכות של "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח -1998.

לטענת באת כוח התובעת, עו"ד גילה טל, הנטל להביא ראיות לתמיכה בטענת ההגנה נופל על כתפי הטוענים לזכות על פי החוק, ולטענתה נטל זה לא הורם. לטענת בא כוח הנתבעים, עו"ד טנא דותן, הנטל להוכיח פלישה חל על הטוען לו, קרי על התובעת. כאמור לעיל, הראיות הונחו בפני והנטל עבר לנתבעים להציג ראיות שלא פלשו.

המחלוקת סובבת סביב השאלה האם הנתבעים גרו עם הדיירת החוזית את מלוא ארבעת השנים הרלבנטיות . המחלוקת היא לגבי השנים 2007- 2008. אין מחלוקת לשנים 2009- 2011. כפי שאראה להלן, הכרעה בסוגיית המגורים אינה מקימה לכשעצמה זכות בדירה.

דו"חות ביקורי המעגל

2. התובעת נסמכת על ביקורי המעגל כדי לבסס את טענתה כי בשנים 2007- 2008 הנתבעים לא גרו בדירה. הרישומים בביקורי המעגל תלויים במילוי טפסים ברכיבים מסוימים והוספות לפי הבנת המבקר המבצע את ביקור המעגל. התובעת העידה את עורך ביקורי המעגל לשנים 2005 – 2007, אשטמקר שביט אך לא את עורך ביקורי המעגל בשנים הבאות מ- 2008, וקנין איל.

בביקור המעגל משנת 2006 רשום כי הנכד גר וגם החברה ואשה (מוצג נ/1). בביקור המעגל משנת 2007 צוין כי מצבה של הדיירת החוזית הוא שהיא גרה לבד ומצבה בינוני, אבל בסימון האם הדייר גר בגפו הסימון הוא ברובריקה: "לא". לפי דברי העד שביט אשטמקר הוא טעה והסימון "לא" וצריך היה לסמן "כן" (עמ' 9 לפרוטוקול). לדבריו הוא הגיע למסקנה זו משיחה עם הדיירת (עמ' 9 לפרוטוקול). הרישום של ביקור המעגל בשנת 2007 שונה מרישום ביקור המעגל של שנת 2005. אז צוינו פרטי הנכדים כגרים עם הדיירת החוזית, שהם הנתבעים. בטופס ביקור המעגל משנת 2005 צוין ביקור שבו לא היה מישהו בבית, (בסיום 29/11/05), צוין תאריך נוסף שלא ברור האם הביקור התקיים אז וצוין כי הדיירת החוקית אמרה לו שהבן שמואל יגיע למחרת תוך ציון התאריך 14/12/05. בביקור המעגל משנת 2005 צוין גם מספר תעודת הזהות של הנתבע מס' 1. בביקור המעגל משנת 2008 צוינו שוב פרטי הנתבע מס' 1 וגם טלפון בעבודה של מישהו, מצב הסבתא נרשם כ"טוב" על אף ה"בינוני" מהשנים 2005,2006, 2007, ואף 2009 – כאשר גם את ביקור המעגל של שנת 2009 ערך איל וקנין.

בביקור המעגל של שנת 2008 לא מצוין האם הדייר גר בגפו או לא.

בשנת 2009 חתמה על הביקור הנתבעת מס' 2. בדו"ח משנת 2009 צוין כי הנכד גר עם בסבתא.

על הדו"ח של שנת 2005 לא חתמה הנתבעת מס' 2, שנרשם שהיא ה"נכדה". החתימה בשנת 2006 שונה מהחתימה בשנת 2007, והחתימה בשנת 2008 שונה משניהם. החתימה בשנת 2009 ברורה והיא של הנתבעת מס' 2. על פי עדות איל אשטמקר מטעם התובעת מי שחתם על הדו"ח בשנת 2007 היא הסבתא (עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 7 ; מוצג נ/2). על אף שאין מדובר בחתימה מלאה, לכאורה החתימה דומה לרישא של החתימה של הדיירת החוזית על החוזה שצורף למוצגי התובעת. זו אינה החתימה על הדו"ח משנת 2008 שערך איל וקנין שכאמור ציין את פרטי הנתבע מס'1 וגם לא סימן את מספר הגרים בדירה. לפי דברי הנתבע מס' 1 סבתו לא שלטה בשפה העברית ( עמ' 16 לפרוטוקול).

אוסיף כי הדו"ח של שנת 2007 משקף את המצב בעת ביצוע הביקור וזאת ביום 14/3/07. ביום 7/3/07 נערכה בדירה מסיבה כעולה מצילומים שצירף הנתבע מס' 1 למוצגיו. לפי גרסתו מדובר במסיבת השחרור שלו (עמ' 20 לפרוטוקול). במסיבה נכחו בני המשפחה המורחבת. קרבת התאריך של הביקור של איל שביט למועד המסיבה יכול אף הוא להצביע על העדרם של בני הזוג מהבית וגם אם הסבתא אמרה שהיא לבד, לא בהכרח הכוונה הייתה שהיא לבד "דרך קבע".

כדי לחזק את המסקנה שאכן הדיירת החוזית גרה לבד בדירה נדרשה עדות חיצונית ואובייקטיבית של סיבוב של המבקר בדירה ובדיקתו. על פי הדו"ח סומנו פריטים שהמבקר נדרש לבדוק בהתייחס למצב התחזוקה של הדירה. שביט אשטמקר סיפר על דרך הבדיקה. לדבריו הוא בודק תעודת זהות, שואל את הדייר אם הוא לבד, מסתכל על חפצים שונים (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 20). העד דחה את הטענה שהדיירת לא יודעת עברית (עמ' 10 לפרוטוקול). לדבריו הוא גם נכנס למטבח ולשירותים (עמ' 11 לפרוטוקול). הוא נכנס לחדרים ומסר כי הוא ראה מיטה רגילה אך הוא לא פתח ארונות (עמ' 11 לפרוטוקול). הוא הוסיף כי בשנת 2006 הוא ראה מחשב נייד שלא תאם לסבתא (עמ' 11 לפרוטוקול). העד נשאל האם הוא בדק היכן ישנים הנתבעים בשים לב כי בדוחות מהשנים 2005 ו- 2006 רשום שהם נמצאים. על כך השיב העד כי הוא רשם שהם נמצאים אך הוא לא בדק היכן הם ישנים. לדבריו הוא ראה מיטת יחיד (עמ' 12 לפרוטוקול). הוא נשאל האם הוא ראה שיש עוד חצי חדר הוא השיב שיש בדירה חדר וסלון. הנתבעים העידו שהם ישנו בחדר הגדול והסבתא בחצי חדר שהיה בדירה בנוסף לחדר השינה. העד מסר כי לא ראה עוד חדר (עמ' 13 לפרוטוקול). העדות ניתנה לגבי ביקורים בין 10 – 8 שנים לפני מתן העדות. מאחר והתובעת לא חלקה כי הנתבעים גרו בדירה לפני ואחרי השנים 2007 – 2008 עם הסבתא יש להניח כי היא ישנה במיטה והם ישנו במיטה נפרדת בהעדר ראיות פוזיטיביות נגדיות.

טעמי הדחייה של הבקשה של הנתבע מס' 1 להיות דייר ממשיך

לאחר פטירת הסבתא עתר הנתבע מס' 1 להקניה לו של זכויות חוזיות. לפי רישום ממלאת הטופס הנתבעים צוינו בביקורי המעגל משנת 2005 אך לא במחשב. כן צוין כי אין תיעוד מגורים. יש תיעוד על פרק הזמן של 2004 ועד 2006 וכן 2009 ו- 2010. כן צוין כי על פי מרשם האוכלוסין הסבתא גרה בגפה והנכד עבר לאחר פטירת הסבתא. זאת ועוד, לכשעצמו, הנתבע מס' 1 לא זכאי לדיור ציבורי (תרשומת הפרטיכל מיום 17/7/12 של ועדת האכלוס העליונה של משרד השיכון). הזכות להמשך החזקת הדירה כפופה לתנאים המקדימים של היות "דייר ממשיך" וגם, במצטבר, לקביעה שהדייר הממשיך הוא גם זכאי, לכשעצמו, לדירה ציבורית לפי הכללים (סעיף 3 לחוק). לפיכך לא די להראות מגורים רצופים של 3 שנים לפני פטירת הסבתא. יש גם לעבור את התנאי העצמאי לדיור ציבורי. תנאי שהנתבעים לא עברו.

עדויות הנתבעים

3. הנתבע מס' 1 הרשים אותי בכנותו. הוא סיפר כי הוא בא מבית חרדי והוא חזר בשאלה. הסבתא גרה בדירה בקרבת בנה, אביו, ומצבה הבריאותי הצדיק שיהיה מישהו בבית עמה דרך קבע. על פי עדותו אביו הציע לו כי יעבור לגור אצל הסבתא וייתן לה גם תמיכה וגם תרד המתיחות בבית שנבעה מכך שאורח חייו השתנו והוא קיבל זאת כעצה טובה. בשלב מסוים הצטרפה אליו חברתו, הנתבעת מס' 2, שאז הייתה חודשיים לפני גיל 18 והוריה גרו בחדרה. פורמלית היא שינתה את כתובתה לכתובת הדירה בשנת 2006 כעולה מאישור רשם האוכלוסין. הנתבע מס' 1 לא שינה את כתובתו. הנתבע מס' 1 התגייס בשנת 2004 בסמוך למעבר לבית סבתו. על פי עדות האב, הבן של הדיירת החוקית, הוריו המנוחים גרו לבדם אך לאחר שנפטר אביו המנוח עברה אמו להתגורר בביתו. אלא שהמתיחויות שנוצרו הצדיקו מענה לצרכי האם וכך הוא סייע להשכיר לה דירה בדיור הציבורי, היא הדירה. הדירה לפי עדות הנתבעת מס' 2 כשהיא הגיעה הדיירת הייתה חסרת אמצעים לבישול ועל פי עדויות הנתבעים והאב, הארוחות, השבתות ובחלק מהזמן הסבתא הייתה אצל בנה.

גם הנתבעת מס' 2 הרשימה אותי כי היא דוברת אמת. לפי גרסתה היא הכירה את הנתבע מס' 1 ועל אף גילה הצעיר והתנגדות משפחתה היא עברה לגור עמו חודשיים לפני גיל 18. בשנים הראשונות היא לא עבדה והייתה עם הסבתא כל שעות היום כולל הבאתה לבית הורי הנתבע מס'1 לצורכי ארוחות. היא מופיעה בחלק מביקורי המעגל. בנוסף לנתבעת מס' 2 קיבלה הסבתא גם שעות מטפלות שנתנו שירותים מוגבלים מבחינת השעות כל השנים עד לפטירת הסבתא. המטפלות לא הוזמנו להעיד. הוסבר שהיה סירוב מטעם החברה המעסיקה. הנתבעת מס' 2 דיווחה על החלפת כתובת בשנת 2006. לא ברור האם אז היא עברה לגור עם הנתבע מס' 1 פורמלית או שהיא התעכבה מלכתחילה בדיווח. היות הנתבעת מס' 2 בדירה משנת 2009 והלאה אינו במחלוקת. לפי עדותה היא זו שהפנתה את תשומת לב מבצעי ביקורי המעגל על מצב הדירה והתיקונים הנדרשים (קיר מתפורר בחדר השינה, ירוקת בשירותים) והם אף יידעו אותה על ליקויים שיש לתקן (דוד חשמל מסוכן, תריסים מעץ).

דמי שימוש

4. בנוסף לנתבעים העיד גם אביו של הנתבע מס' 1 אשר סיפר את הרקע של המעבר של בנו לבית סבתו כאמור לעיל. בנוסף, הוא העיד בתצהיר עדות ראשית כי עם מעבר בנו בשנת 2004 לדירה הוא פנה ליעקב גרינברג מעמידר שהיה רכז שטח בכיר "וידעתי אותו שבני וחברתו עברו לגור אופן קבוע עם אמי המנוחה. " (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית מטעמו). לפי גרסתו מר גרינברג החתים אותו ואת אמו על טופס דייר משנה תוך ציון כי זה יעלה את שכר הדירה של האם . האב הסביר כי מצב האם מחייב את ההסדר אפילו במחיר של העלאת שכר הדירה (סעיפים 10- 11 לתצהירו). התצהיר הוא מינואר 2014, כשנתיים לפני שמיעת העדות שלו. אך עד למועד שמיעת הראיות לא זומן יעקב גרינברג לשלול טענה זו וגם לא נבדקו דפי החשבון של תשלומי שכר הדירה כדי להתייחס לטענה של העלאת שכר הדירה. האב הסביר כי נעשה חיפוש של הטופס ללא הצלחה.

התובעת לא עשתה מאמץ לבדוק את גרסת האב ולא העידה עד שישלול את הגרסה שלו של דיירות משנה כולל התוספת של שכר הדירה. הנתבעים והאב העידו שהנתבעים היו מתחלקים עם הסבתא בעלויות ומשלמים לה את חלקם באמצעות האבא. אני התרשמתי מהאב שניהל את השיחה עם מר גרינברג ופעל על פי עצתו. בהעדר ראיות נגדיות אני מקבלת את עדותו. לפיכך אני דוחה את התביעה להפרש שכר דירה. שכן היה מספיק זמן לתובעת לבחון גרסה זו ולהציג ראיות נגדיות. גרסת האב נתמכת בעדות הנתבעים שעדותם הרשימה אותי כמהימנה.

סוף דבר

5. התביעה לפינוי מתקבלת. הנתבעים יפנו, ביחד ולחוד, את הדירה ברחוב הסנהדרין 1/7 (277/77) דימונה תוך 90 יום ממועד קבלת פסק הדין כשהדירה נקיה מכל אדם וחפץ.

התביעה לתשלום דמי שימוש נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, אגרת ביהמ"ש החלה על תביעת הפינוי בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ו, 27 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.