1. בפני התנגדות לביצוע תובענה על סכום כסף קצוב בסך 5,126 ₪.

הרקע לתובענה זו הוא הסכם שכירות מיום 1.4.07 על פיו שכר המבקש מהמשיבה מחסן מס' 302 בבנין בסר 2 בבני ברק (להלן: "המושכר").

תקופת השכירות על פי הסכם השכירות היתה מיום 1.4.07 ועד 31.3.09.

תקופה זו באה וחלפה לה והמבקש פינה את המושכר בהסכמה לפני תום תקופת השכירות (אוגוסט 08) לאחר שעמד בכל תנאי ההסכם.

שק הביטחון שניתן על פי הוראות ההסכם הוחזר לו.

לימים, ליתר דיוק ביום 21.10.10, נדרשה המשיבה על ידי העיריה לשלם בגין המושכר את חיובי הארנונה לשנים 2007 ו 2008 ובסך 4,080 ₪.

המשיבה עותרת לחייב את המבקש בתשלום חיוב ארנונה זה וזאת על סמך סעיף 7 בהסכם השכירות.

המבקש מסרב לשלם וטוען כי המשיבה פטרה אותו מלשלם את הארנונה מאחר ונציג מטעמה הבטיח לו שאין חיובי ארנונה בגין המושכר וכי אין המשיבה רשאית לתבוע ממנו חיוב על פי הסכם לאחר שמילא את כולן למעלה מ 4 שנים קודם לכן והערבות שנתן לקיומן הוחזרה לו.

2. דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי עד לשנת 2010 לא נשלחה כל הודעת דרישה לתשלום הארנונה על ידי העיריה.

אין מחלוקת כי שמו של המבקש לא הוסב כמחזיק בעיריה.

המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בעיקרה, דהיינו, האם רשאי המשכיר לחייב את השוכר בהוצאות החזקת המושכר שהוטלו עליו על פי הסכם השכירות גם אם הוצאות אלו לא נדרשו על ידי הספק אלא שנים מספר לאחר תום תוקפו של הסכם השכירות בין הצדדים.

3. הנני סבורה כי יש לדחות את טענת המבקש כי אינו חב בתשלום הארנונה.

אין ספק כי המבקש היה משלם את חיוב הארנונה לו היה נדרש לכך בזמן אמת, דהיינו, לו היתה העיריה מנפיקה דרישת תשלום ארנונה במהלך תקופת השכירות, לא היתה למבקש כל עילת הגנה כנגד העיריה או המשיבה לתשלום הארנונה ואף לא נטען אחרת.

העובדה כי העיריה לא הנפיקה דרישת תשלום כאמור במועד אינה מעלה ואינה מורידה לשאלת חבותו של המבקש בתשלום הארנונה על פי הוראות הסכם השכירות.

זכותו של צד לחוזה שכירות לאכוף התחייבות על פיו אינה מוגבלת לתקופת השכירות.

המבקש נתלה בדברי מנהל המשיבה, מר זאב כהן, עת שכר את הנכס לפיו ציין זה בפניו כי אין חיוב בארנונה בגין הנכס הנ"ל וכי מעולם המושכר לא חויב בארנונה.

אין כל מתום בדברים אלו של מנהל המשיבה, אשר היו נכונים באותה עת, ולא ברורה לי העילה לפטור מתשלום הארנונה גם אם אכן נאמרו על ידי מנהל המשיבה. המבקש לא טען כי לא היה שוכר את המושכר לו ידע כי עליו לשלם ארנונה וגם לו היה טוען זאת, אין כל הסבר מדוע הסכים לשלם הארנונה, ככל שתחול על המושכר, כעולה מחתימתו על נוסח הסכם השכירות.

4. שלל טענותיו של ב"כ המבקש להעדר חיוב דינן דחיה.

טענת אי רישום המבקש כמחזיק בעיריה לפי הוראות סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) וחיוב המשיבה כתוצאה ממחדל זה, מקומה ביחסים המשפטיים שבין הבעלים והמחזיק לבין העיריה ואין לה חלות בין השוכר למשכיר אשר היחסים המשפטיים ביניהם נקבעים בהתאם להוראות הסכם השכירות.

חיוב המשיבה להודיע לעיריה כאמור בהסכם השכירות אין בה כדי לפטור את המבקש מתשלום הארנונה כמתחייב על פי הסכם השכירות.

אף השבת הערבות לידי המבקש אין בה כדי להועיל למבקש שכן אין בה כדי לפטור אותו מהתחייבויותיו על פי ההסכם. באותה עת בה הושבה הערבות, אכן מילא המבקש אחר כל התחייבויותיו לפי ההסכם ולא ניתן לומר כי השבת הערבות כשלעצמה מהווה ויתור על התחייבות המבקש לשלם הארנונה.

לא תתכן קיומה של חזקה בדבר ויתור כאשר המשיבה עצמה לא ידעה ולא יכלה היתה לדעת כי ויתרה על זכות כשלהיא העומדת לטובתה על פי ההסכם.

5. טענה אחרת שנטענה כנגד החיוב הוא העדר ראיה לתשלום בפועל של חיוב הארנונה לעיריה על ידי המשיבה ולפיכך, העדר קיומה של עילת תביעה כנגד המבקש להשבה.

ב"כ המשיבה צירף ביום 30.4.13 קבלה מאת העיריה המעידה על תשלום חובות ארנונה לשנים 2007 ו 2008 ובסך כולל של 3,314 ₪ בגין נכס מס' 23003030400 בשנת 2010.

צורף מסמך נוסף המעיד על חיוב בגין הנכס אשר מספרו כנ"ל בסך 2,272 ₪ בגין אותן השנים.

משמעותו של המסמך הנוסף אינה ברורה ולא ידוע על מה הוא מעיד למעט חיוב ארנונה של המושכר בשנים אלו.

מכל מקום, אף אחד מהמסמכים הנ"ל אינו מעיד על הסכום הנתבע, הן לפי הסכום המקורי כפי שנתבע מהמשיבה לטענתה והן על פי סכום התביעה הנדרש כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה.

אף סיכום שני הסכומים המופיעים על פני שני המסמכים אינו מהווה סכום החיוב המקורי או המשוערך.

6. כל טענה שהועלתה בדיעבד באשר לעצם החיוב – דינה דחייה.

אין לה זכר בהתנגדות שהוגשה לעצם זיהוי הנכס ותחשיב חוב הארנונה כפי שנדרש על ידי העיריה.

מלבד זאת, אין די בהעלאת הטענה בעלמא באמצעות הכחשה בלבד.

7. סוף דבר הוא כי ניתנת רשות להתגונן למבקש בשאלה אחת בלבד והיא הסכום ששולם על ידי המשיבה לעיריה בגין ארנונה של המושכר בתקופה שבין 1.4.07 ועד 31.8.08.

ככל שיומצא אישור העיריה על סכום התשלום אשר שולם על ידי המשיבה בתקופה זו – ינתן פסק דין בהתאם.

המבקש ישלם הוצאות הדיון בבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.