נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד ארקוס

הנאשם/ת – בעצמו

<#1#>

לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס לפיה נהג ברכב ולא ציית להוראת תמרור 302 המוצב בדרך, בכך שלא עצר את רכבו במקום בו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה, בניגוד לתקנה 22 (א) ותקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

הנאשם ביקש להישפט, כפר במיוחס לו ובית המשפט שמע הראיות.

מטעם התביעה העיד עד תביעה 1 רס"ר צבי בלקינד אשר ערך את הודעת תשלום הקנס (ת/1). העד העיד כי הוא עובד מזה 13 שנה במשטרת לוד כאשר 8 שנים באגף התנועה בתפקיד של סייר תנועה. העד העיד כי עמד העד בצדו השמאלי של רחוב בורוכוב בעיר לוד, הבחין ברכב הנאשם לא עוצר עצירה מוחלטת בטרם פנה ימינה לרחוב צה"ל, על אף שמוצב במקום תמרור 302 (עצור). העד העיד כי הורה לנאשם לעצור בצדי הדרך בהמשך רחוב צה"ל תוך שהוא שמר על קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב. העד ציין כי מלבד הנאשם נסעו ברכבו שלושה נוסעים נוספים וכי לא משורטט קו עצירה על הכביש בקו הצומת.

האמצעות העד הגיש הנאשם שרטוט המקום (נ/1) ותמונות (נ/2-נ/4).

הנאשם אשר בחר להעיד, הכחיש את המיוחס לו, העיד כי עצר עצירה מוחלטת בהתאם לתמרור וכי התקדם בנסיעה איטית בכדי לשפר את שדה הראייה בצומת כאשר בצדו השמאלי של הרחוב חנו מכוניות אשר הגבילו את שדה הראייה.

לטענת הנאשם, אף עד התביעה בעצמו אישר בפניו ביום האירוע כי עצר בצומת אולם טען אז כי לא נתן זכות קדימה. הנאשם מכחיש גם טענה זו וטוען כי אפשר את זכות הקדימה בצומת.

עוד טען הנאשם בחקירתו הנגדית כי עד התביעה לא עמד במקום בו העיד כי עמד.

דיון

תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה קובעת את החובה לעצור מקום בו מוצב תמרור ב-302 כדלקמן:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר".

החובה לעצור על פי הוראות תמרור 302 מהווה חלק בלתי נפרד מהחובה ליתן זכות קדימה לתנועה המתקרבת לצומת. מקום בו משורטט קו עצירה, יש לעצור לפניו. מקום בו לא משורטט קו עצירה – יש לעצור במקום בו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה.

אין מחלוקת כי לא משורטט בצומת המדובר קו עצירה.

הנאשם בעצמו העיד ואישר כי לא עצר רכבו במקום בו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה וכי נסע בנסיעה איטית בכדי לשפר את שדה הראיה נוכח מכוניות אשר חנו בצומת.

וכך העיד:

"...אמרתי לו עצרתי בעצור, וכן נתתי זכות קדימה, אמרתי שלא ניתן לראות את הרכב הבא שמאל וכי יש מכוניות שמסתירות" (עמוד 4 שורות 16-17 לפרוטוקול).

ובהמשך העיד:

"אמרתי לו יכול להיות שלא עצרתי עד הסוף בזכות קדימה, אני לא חייב לעצור עד הסוף. אני נכנס לצומת לאט לאט, ולא חייב לעצור" (עמוד 4 שורות 29-30 לפרוטוקול).

הנאשם בעדותו מודה בעצם בביצוע העבירה שכן הוא אישר כי לא עצר רכבו במקום בו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה ונסע אט אט.

גם בגרסתו הראשונה, כפי שצוין כי אמר ב"דברי הנהג" בת/1, ניתן לראות ראשית הודיה. הנאשם שם אמר כי "יכול להיות שלא עצרתי עד הסוף".

איני מוצאת ממש בטענת הנאשם בעניין שדה ראייתו של עד התביעה. בהתאם למקום בו עמד אותו ציין בעדותו, בנסיבות המקרה בת/1 ובתמונות אשר הוגשו, הרי שעד התביעה יכול היה להבחין בביצוע העבירה.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, הנני מוצאת את עדותו של עד התביעה אמינה ומהימנה והנני מקבלת אותה. עד התביעה העיד באופן ברור כי הבחין ברכב הנאשם כאשר הוא אינו עוצר עצירה מוחלטת בצומת, העיד כי התמרור נבדק על ידו לפני שהתחיל באכיפה ונמצא תקין ונראה לעין, מזג האוויר טוב, ראות טובה וכי נשמר על ידו קשר העין עם רכב הנאשם עד לעצירתו.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, לאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, הנני מוצאת את הנאשם אשם בביצוע העבירה המיוחסות לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהתאם.

<#2#>

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תשע"ג, 18/03/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות.

לחובת הנאשם עבירות רבות, וותק נהיגה רב. נוהג משנת 36 – לחובתו 45 הרשעות קודמות, מציג.

עבירה אחרונה עבירה דומנה.

לאור ריבוי העבירות נעתור לפסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם:

אני נוהג כבר 50 שנה, זה פחות מעבירה לשנה. עצרתי בעצור, בשיא הכנות. יכולתי לשלם את ה-250 שח אבל זה חרה לי, ולכן עצרתי. באמת עצרתי.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה לפיה לא ציית להוראת תמרור 302 המוצב בדרך, בכך שלא עצר את רכבו במקום בו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה, בניגוד לתקנה 22 (א) ותקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

לא אחת נפסק כי משבקש נאשם להשפט ומשבית המשפט נחשף לעברו התעבורתי, אין בית המשפט כבול לעונש הקנס המקורי.

הנאשם מורשה לנהיגה משנת 66, לחובתו עבר מכביד של 45 עבירות, כאשר עבירה אחרונה משנת 2012 זהה לעבירה בה הורשע בתיק זה.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 500 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים

וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תשע"ג, 18/03/2013 במעמד הנוכחים.

סיגי - ק