1. בפניי התנגדות לבקשה לביצוע שטר ביחס לשיק בסכום של 14,500 ₪ המשוך מחשבונו של המבקש לפקודת "אלוממור", אשר הוגש על ידי המשיב לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ מס' 01-06511-34-9.
2. על פי גרסת המבקש, השיק שהוגש לביצוע ניתן למר מיכאל כהן (להלן: "מיכאל") כנגד ביצוע עבודות אלומיניום בביתו, כאשר הוסכם ביניהם כי עם סיום העבודות במלואן, ימסור מיכאל את השיק למשיב. ואולם, לדברי המבקש, השיק נמסר למשיב בטרם הסתיימו העבודות, משכך טוען כי, השניים חברו יחדיו ועשו נגדו קנוניה, והמשיב אינו אוחז כשורה בשיק. בנוסף טוען המבקש כי, יש לקבל את ההתנגדות אף בשל חוסר ההתאמה בין הספרות לבין המילים על גבי השיק, וכן נוכח העובדה שבכוונתו להגיש הודעת צד ג' נגד הצד השלישי.
3. הצדדים זומנו בפניי לשמיעת ההתנגדות ביום2.6.13. במסגרת הדיון נחקר המבקש על תצהירו ומתשובותיו עולה כי, השיק נשוא התביעה נמסר לידי הצד השלישי במסגרת הסכם בכתב שנערך ביניהם לביצוע עבודות אלומיניום, ואילו בינו לבין המשיב, הנפרע, לא נערך הסכם כלשהו. במסגרת הסיכומים העלה המבקש טענת קיזוז הנובעת מעסקת היסוד, והפנה להלכת נורדלנד לפיה ניתן לקזז סכום שאינו קצוב.
4. במסגרת הדיון סיכם ב"כ המשיב את טענותיו, לדבריו המדובר בתביעה שטרית בין צדדים רחוקים לשטר ולכן הטענה בדבר כישלון תמורה חלקי אינה עומדת למבקש כטענת הגנה. היות וכך, סעיף 28 לפקודת השטרות חל במקרה דנן כך שהמשיב אוחז בשיק כשורה. אשר לטענת הקנוניה והקיזוז נטען כי, הטענות הועלו בצורה כללית ובלתי מפורטת בניגוד לדרישות התקנות.

דיון:

1. לאחר שבחנתי את טענות המבקש בתצהיר התומך בהתנגדות, וכן את נימוקי הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את בקשת ההתנגדות וליתן למבקש את יומו בבית המשפט.
2. ההלכה הפסוקה לעניין דיון בבקשת התנגדות לביצוע שטר קובעת כי, די לו למבקש להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתיעתר בקשתו. המבקש אינו נדרש לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, ואינו נדרש להוכיח את גרסתו (ראה- ע"א 462/88 בן צבי נ. בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1) 127). בית המשפט אף לא נכנס לבחינת מהימנות גרסתו של המבקש ועליו להניח כי האמור בתצהירו הינו אמת ובכפוף לחקירתו הנגדית של המצהיר (ע"א 256/85 מגן נ. הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319).
3. עם זאת, חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שערי בית משפט בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי, בית המשפט לא ייתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, במצב בו המבקש לא הציג בפני בית המשפט גרסה מפורטת ולא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה של הגנתו ולכן הגנתו היא בבחינת הגנת בדים (ראה- ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721, 722 (1988)).
4. בענייננו, טענות ההגנה הן בעיקר שתיים- האחת, הטענה כי המשיב אינו אוחז בשטר כשורה, והשנייה, טענה המתיימרת להיות טענת כישלון תמורה חלקי. בסיכומיו העלה המבקש טענת קיזוז, אולם מעבר לכך שטענה זו לא אוזכרה כלל בתצהיר המבקש, לא ניתן לקבלה לגופו של עניין שכן הלכת נורדלנד עליה נסמך המבקש (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, נג (2) 274) לא חלה בענייננו, כפי שיובהר להלן.
5. הפסיקה קבעה כי, הטענה בדבר כישלון תמורה חלקי אינה מהווה בדרך כלל הגנה טובה בפני שטר, גם בין צדדים סמוכים לשטר, למעט במקרה שבו הכישלון החלקי מתבטא בסכום קצוב (ד.ב. אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית, (2011) מהדורת פרלשטיין- גינוסר, עמוד 272). היות ובענייננו לא עלה בידי המבקש להראות כי ניתן לקצוב את הסכום לגביו נטען כישלון חלקי, לא ניתן לקבל את התנגדותו אך בשל טענה זו.
6. ואולם, העלה המבקש גם טענה בדבר אי אחיזתו כשורה של המשיב בשטר ומטעם זה שוכנעתי כי, יש ליתן למבקש להתגונן מפני התביעה השטרית. במסגרת החקירה הנגדית, הודה כאמור המבקש כי, בינו לבין המשיב לא נחתם הסכם כלשהו. עולה, אם כן, כי יחסיהם המשפטיים של הצדדים בתביעה זו, כצדדים לשטר, אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם אלא מקשר משפטי עם הצד השלישי, ולכן הם צדדים רחוקים זה מזה. במצב דברים זה, עשויה לעמוד למבקש הטענה בדבר אי אחיזה כשורה של המשיב בשיק, אלא שלטענה זו אין מקום להתברר במסגרת הדיון בהתנגדות. כאמור, במסגרת בקשת רשות להתגונן, השאלה היא אך ורק האם הנתבע הראה הגנה לכאורה שבה יכול היה להתגונן מפני תביעתו של הנפרע. המשיב מוחזק אומנם לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות כאוחז כשורה, אלא שאם יוכיח המבקש את טענת ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יוכל להוכיח את האמור בתצהירו, מוטל על המשיב, האוחז, להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב (ראה-ע"א 218/66 חביה ואח' נ' גליק, פ"ד כ(4) 63, 67).

כאן המקום לציין כי, נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה הצדדים לשטר הינם צדדים רחוקים, לא ניתן להחיל בענייננו הלכת נורדלנד עליה מצביע המבקש ביחס לטענת הקיזוז שהעלה.

1. נוסף על האמור לעיל, אני סבור כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן אף נוכח אי ההתאמה בין זהות המשיב לבין הנמשך "אלוממור". על אף שטענה זו לא הועלתה בתצהיר המבקש, אלא רק במהלך הדיון בפניי, והמשיב לא הואיל להתייחס לטענה זו, כך שמערכת היחסים ביניהם לא הובררה לי, שוכנעתי כי מן הראוי ליתן למבקש להתגונן מפני התביעה על מנת לעמוד על טיבו של עניין זה.
2. אשר על כן, שוכנעתי כי יש באמור לעיל משום הגנה לכאורה המזכה את המבקש במתן רשות להתגונן.

ההליך יעבור לפסים של סדר דין מהיר, תצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה בתיק והצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 כך שיהיה על התובע להתאים את הגנתו להליך של סדר-דין מהיר בתוך 30 יום ממועד קבלתו העתק החלטה זו.

הוצאות ההליך דנן בסך של 1,000 ₪ יובאו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.