1. לפני בקשה לפסיקת גמול ושכ"ט לתובע ולבא כוחו לאחר שביום 12.2.20 ניתן פסק דין שאישר הסדר פשרה בין הצדדים.
2. ביום 11.10.15 אושרה בתובענה נושא הדיון, בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן:"החלטת האישור"). בבקשת האישור נטען כי הנתבעת אינה משיבה לזכאים רבים יתרות זכות הרשומות על שמם בספרי העירייה מזה זמן רב, בין אם בהשבה בעין ובין אם על דרך הקיזוז, וכן כי הנתבעת גובה ריבית פיגורים על יתרות חובה מבלי להביא בחשבון שלנישום קיימות במקביל יתרות זכות.

הצדדים היו חלוקים גם בשאלה האם המחלוקת נכנסת בגדר פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות.

תמצית החלטת האישור

1. נקבע כי ככל שיתרת חוב נוצרת בגין ארנונה עקב "קובעי חיוב" שגויים כגון שטח, סיווג, תעריף, אזור, תקופת חיוב וכד', שבגינם מתקבלים השגה, ערר או ערעור, אזי מדובר בגבייה שלא כדין מלכתחילה. הוא הדין גם בגביית תשלומי חובה אחרים, על ידי הנתבעת, שהם שגויים ושיתרת הזכות נוצרה עקב תיקון הטעות.

אשר לקבוצת הנישומים שלגביהם מלכתחילה הייתה גבייה כדין אלא שבעקבות הכרה בהנחה או מכל סיבה מאוחרת אחרת, נוצרה יתרת זכות לנישום בדיעבד – התקבלה טענת התובע כי ככל שנגבו מהנישום תשלומים לאחר היווצרות יתרת הזכות, מבלי לנכות את יתרת הזכות, הרי שחלה גבייה מחדש, שלא כדין, של סכום יתרת הזכות או חלקה לפי העניין, בכל גבייה נוספת.

אשר למקרים בהם מלכתחילה הייתה גבייה כדין ולא נגבו עוד סכומים מהנישום, נקבע כי ניתן לפרש את לשון פרט 11 באופן שגם גביה כדין מלכתחילה, יכולה להיות גבייה שלא כדין בדיעבד וזאת בהתאם לעקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט.

עוד נקבע כי על הנתבעת להשיב את יתרות הזכות בצירוף ריבית פיגורים לפי סעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם- 1980.

1. על החלטת האישור הוגש ערעור בבר"מ 9100/15. בית המשפט העליון אישר את החלטת האישור בחלקה הארי.

בית המשפט העליון קבע כי: "מסקנתי בכל הנוגע להיקף הקבוצה המיוצגת היא, אפוא, כי בהינתן הוראת סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות ובניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, אין לכלול בה מי שיתרת הזכות שלו נוצרה יותר משנתיים לפני שהוגשה בקשת האישור ולא נגבו ממנו תשלומים חדשים וריבית פיגורים במהלך תקופה זו. לעומת זאת, ניתן לכלול בקבוצה המיוצגת נישומים שיתרת הזכות הרשומה לטובתם נוצרה יותר משנתיים לפני שהוגשה בקשת האישור, אם נגבו מהם תשלומים חדשים וריבית פיגורים בשנתיים שקדמו להגשתה. לבסוף, לאור ההלכה שנפסקה לאחרונה בעניין מנירב, אין לכלול בקבוצה המיוצגת נישומים שעילת תביעתם נוצרה בתקופה שלאחר הגשת בקשת האישור. הלכה זו אמורה אמנם להיבחן במסגרת דיון נוסף (ראו החלטתי מיום ‏20.3.2018 בד"נ 8626/17), אך כל עוד לא שונתה יש לנהוג על פיה".

1. ביום 21.5.19 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה.
2. ביום 12.2.20 אושר הסדר הפשרה המתוקן, הכל כמפורט בהחלטה וניתן לו תוקף של פסק דין.

תמצית טענות התובע

1. את שכר הטרחה יש לפסוק לפי חמישה מדדים: מורכבות ההליך, מידת החשיבות הציבורית של התובענה, האופן שבו ניהל ב"כ המייצג את ההליך, הפער בין הסעדים שנתבעו לבין הסעד שנפסק, והתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה.
2. מורכבות ההליך - בהליך הנדון הוגשו עשרות בקשות ביניים וניתנו בו 206 החלטות.

ההליך התנהל למעלה מ-7 שנים והתקיימו בו 6 דיונים פרונטאליים בפני בית המשפט.

התקיים גם הליך ביניים שכלל גילוי מסמכים ספציפי ובחינה של 100 חשבונות מדגמיים.

הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובע.

התקיים הליך ראיות מלא לרבות חקירות והוגשו סיכומים.

לאחר אישור בקשת האישור נוהל משא ומתן להשגת הסדר פשרה והוגשה עמדת יועמ"ש שהצריכה התייחסות. בנוסף נדרשות פעולות לפיקוח וליישום הסדר הפשרה שהינו מורכב.

בנוסף הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שאליה צורפו גורמים נוספים. על כן מדובר בהליך מורכב שהתעוררו בו סוגיות עקרוניות ותקדימיות. הסוגיות דרשו מומחיות מיוחדת בהבנה וניתוח של תדפיסי תנועות בסוגיות חשבוניות ומשפטיות שונות.

התובע נטל סיכון משמעותי לאחר שבדיון ביולי 2013 הודיע שהוא עומד על התובענה.

ברור שנוכח התמשכות ההליך, הושקעו בו משאבים רבים.

1. החשיבות הציבורית – די לעיין בפסק דינו של בית המשפט העליון על כל רכיביו ובעמדות של היועמ"ש והמועצה לצרכנות כדי ללמוד שמדובר בהליך שיש לו חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה.

מדובר בהליך תקדימי ופורץ דרך ששינה את התנהלות הרשויות המקומיות ואחרות בכל הנוגע להשבת יתרות זכות.

1. אופן ניהול ההליך – ב"כ התובע דבק במשימה כשטובת הקבוצה לנגד עיניו ולא נרתע מקשיים.
2. התועלת שהביאה התובענה - בהתאם לדו"ח יתרות זכות שהפיקה הנתבעת בשנת 2014 היו ברשותה יתרות זכות בסכום של 15 מיליון ₪ בגין 19,000 נישומים. לפי דו"ח יתרות עדכני שהופק בדצמבר 2018 ושהוא חלק מהסדר הפשרה, יתרות הזכות שנותרו להשבה עומדות על 2.9 מיליון ₪.

רובו המכריע של הפער בין שני הדוחות נובע מהתובענה.

מאחר שהנתונים בידי הנתבעת חזקה שלו היו מוצגים הנתונים שבידה, הם היו מלמדים שהרוב המכריע של 12 מיליון השקלים הושבו לחברי הקבוצה בעקבות התובענה.

1. המדובר בקבוצה משמעותית שעליה נמנה גם התובע וברי שמי שאינו נמנה על חברי הקבוצה משום שיש לו יתרה ישנה ואין לו חשבון פעיל שממנו יכלה העירייה לבצע קיזוז, זכה להשבה בעקבות התובענה.
2. בעקבות התובענה יושבו לחברי הקבוצה קרוב ל-15 מיליון ₪ ובגינם יש לפסוק גמול ושכ"ט על בסיס התועלת לחברי הקבוצה.

גם אם קיימת קבוצה משמעותית מתוך ה-15 מיליון שאינם חברי קבוצה, אלו מצדיקים גמול ושכ"ט על פי המבחן הנוגע לחשיבות הציבורית של התובענה – לאחר שקיום היתרות התגלה בעקבות התובענה.

התועלת שבתובענה עולה על 10 מיליון ₪. על כן עותר התובע לשכ"ט בסכום של 1.8 מיליון ₪ ולגמול בשיעור של 15% משכר הטרחה.

תמצית טענות הנתבעת

1. יתרות הזכות על פי דו"ח עדכני מחודש דצמבר 2018 עומדות על 6.7 מיליון ₪ ולא כפי שטען התובע.

הנתבעת השיבה ומשיבה באופן שוטף יתרות זכות לנישומים רבים, כך למשל בשנת 2011 החזירה ל -2,005 נישומים יתרות זכות בסכום כולל העולה על 20 מיליון ₪ ובשנת 2012 החזירה ל-2,077 נישומים יתרות זכות העולות על 17 מיליון ₪.

גם בהסדר הפשרה שאושר על ידי בית המשפט הוסכם בין הצדדים כי עוד בטרם אישור ההסדר פעלה הנתבעת והשיבה לנישומים רבים יתרות זכות שעמדו לזכותם כחלק מפעולות ההשבה שנעשו באופן שוטף על ידי הנתבעת. על כן לא ניתן לקבוע כי התועלת שהביאה התובענה לקבוצה היא השבה של כ-10 מיליון ₪.

1. בית המשפט לא קבע בבקשת האישור שהעירייה אינה משיבה יתרות זכות אלא שהיא לא משיבה אותן במהירות הראויה. על כן התועלת הכספית, אם בכלל לקבוצה, היא השבת היתרות במהירות ראויה יותר. על כן יש לבחון מה השווי הכספי של הקדמת השבת יתרות זכות בסכום כולל של 8.3 מיליון ₪ (הפער בין דו"ח 2014 לדו"ח 2018).

כדי לחשב את שווי ההקדמה אפשר לעשות חישוב כדלקמן:

השבה של 2.5 מיליון ₪ בשנה כפול 6% ריבית רשויות מקומיות על סכום זה שווה 150,000 ₪ לשנה, דהיינו 600,000 ₪ ל-4 שנים של השבה. זהו סכום ההטבה המירבי שקיבלו חברי הקבוצה.

15% מסכום זה הוא 90,000 ₪ שכ"ט ומכך יש לגזור גם את הגמול.

1. התביעה אינה מורכבת וההליך לא דרש מומחיות.

התובע ובא כוחו לא נטלו על עצמם סיכון מיוחד ולא הוציאו הוצאות מיוחדות.

בסיכומים לא פורט היקף ההשקעה והמשאבים שהושקעו ולא הובאה כל ראיה בעניין.

בקשת רשות הערעור הייתה מוצדקת וצמצמה את היקף הקבוצה ועל כן ב"כ התובע אינו יכול לזקוף לזכותו את ההליך הזה.

לא מדובר בהליך תקדימי ופורץ דרך. התובענה לא קידמה אינטרס ציבורי כלשהו, שכן כאמור הנתבעת השיבה יתרות זכות גם לפני הגשת הבקשה.

יש לדחות את הבקשה לפסיקת גמול ושכ"ט או לחילופין לפסוק סכומים מינימאליים.

דיון

1. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. שיקולי תפוקה - התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הסדר הפשרה הביא להתחייבות הנתבעת להמשיך ולפעול להשבת יתרות הזכות לכלל חברי הקבוצה שטרם הושבה להם היתרה; הנתבעת חידדה את נהלי עבודתה לעניין השבת יתרות זכות; הנתבעת תשיב ריבית פיגורים ככל שנגבתה כזו מנישומים שהייתה להם יתרת זכות במקביל ליתרת החובה; הנתבעת התחייבה לאתר את כל הזכאים להחזר שלהם יתרות זכות מעל 100 ₪ שאין להם חשבון פעיל ולבצע להם השבה של יתרות הזכות; הנתבעת התחייבה ליידע את הזכאים להשבת יתרות זכות על האפשרויות לבירור זכאותם; נקבעה דרך ליידוע תאגידים בדבר יתרות זכות שמעל 100 ₪.

שיקולי תשומה - השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע ובא כוחו. אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן בהגשת בקשת האישור, בניהול ההליך ובגיבוש הסדרי הפשרה כפי שפירט ב"כ התובע והדברים הובאו לעיל. התובענה התנהלה משך שנים ארוכות כאשר ב"כ התובע דבק בטענותיו. מדובר בבקשה שהעלתה טענות חדשניות האחת - שגם גביית שנעשתה מלכתחילה כדין יכולה להיחשב לגביה שלא כדין בנסיבות מסוימות ולזכות בעילה על פי פרט 11; השנייה – כי גבייה מנישום לאחר שנוצרה לו יתרת זכות מבלי לנכותה, מקימה גבייה שלא כדין. אף כב' הנשיאה חיות סברה כי מדובר בסוגיה עקרונית וקבעה בבר"מ 9100/15 כי: "עיינתי בטענות הצדדים והגעתי למסקנה כי המקרה הנדון מעורר סוגיה עקרונית ולפיכך יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה". אשר לסיכון, אני סבורה כי התובע נשא בסיכון כבכל שהתובענה תידחה ושיחויבו בהוצאות נוכח אי הוודאות באשר לעילה.

שיקולי הכוונה ציבורית - חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית בענייננו הביאה בסופו של יום לקביעת הלכה על ידי בית המשפט העליון בנושא שמטריד נישומים רבים ועניינו יתרות זכות שמצטברות לטובתם ואינן מוחזרות.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת. התובענה הביאה להגשמת מטרות חוק תובענות ייצוגיות והביאה לאכיפת הדין, ולהרתעה מפני הפרתו.

1. לאור האמור עד כאן אינני מקבלת את טענת הנתבעת שהתובע ובא כוחו אינם זכאים לגמול ולשכר טרחה. נוכח שיקולי התפוקה התשומה וההכוונה הציבורית, ובהתחשב בטענת הנתבעת כי התובענה הביאה אך להקדמה של השבת יתרות הזכות, ושהסכום אותו נקב ב"כ התובע של 10 מיליון ₪ אינו מתייחס אך לשנתיים שלפני התובענה אני קובעת את הגמול ושכר הטרחה על דרך האומדנה ואני מורה כי שכר הטרחה יעמוד על 877,500 ₪ (כולל מע"מ) והגמול יעמוד על 75,000 ₪.

הגמול ישולם בתוך 14 יום מהחלטתי זו. שכר הטרחה ישולם בשלבים, כדלקמן : 50% מסכום שכר הטרחה ישולם לב"כ התובע בתוך 14 ימים מיום החלטה זו. יתרת הסכום (50%) תשולם בתוך 14 ימים ממועד השלמת החיובים של הנתבעת על פי הסדר הפשרה ולאחר שהצדדים יצהירו כי הסדר הפשרה בוצע, ולאחר אישור בית המשפט.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"פ, 24 יוני 2020, בהעדר הצדדים.