בפניי תביעת כספית מיום 25/12/12 ע"ס 11,951 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 6/8/12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 14/1/14 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבסיומה הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

מדובר בתביעה של בעלות הרכב הניזוק בתאונה, התובעות פיצוי, כבעלות הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולהן בתאונה.

פרטי התאונה

בתאונה מעורב רכב אחד- רכב פרטי מתוצרת ניסן (להלן: "הניסן"). מדובר בתאונה עצמית שבה התנגש רכב התובעות בעמוד שאמור היה לחסום את מעבר הרכבים ממפלס למפלס בחניון מגדל טויוטה שנמצא ברחוב יגאל אלון בת"א. יצויין כי בחניון יש 2 כניסות בלבד- כניסה צפונית וכניסה דרומית.

שעת התרחשות התאונה: 10:00.

המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעת בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת (פרט לטענה במישור הנזק שתידון לקראת סוף פסה"ד), והנתבעת גם לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעות שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

אין מחלוקת לגבי קרות האירוע, כאשר מוסכם גם כי נהג הניסן היה אמור להיכנס מהכניסה הדרומית כדי להגיע למקום החניה של הניסן בקומה 3- שכן הרכבים המחנים בקומות 3- ו 4- אמורים להיכנס מהכניסה הדרומית של החניון (חניות פרטיות) והרכבים שמחנים את רכבים בקומות 1- ו 2- אמורים להיכנס לחניון מהכניסה הצפונית (מזדמנים ומנויים) אך באותו יום נכנס מהכניסה הצפונית. עיקר המחלוקת הוא בשאלת האחריות לאירוע ולצורך הכרעה בכך יש להכריע תחילה בשאלה האם העמוד שבו התנגשה הניסן היה בזמן האירוע במצב שוכב או עומד ובשאלה האם השילוט בחניון היה ברור או מטעה.

גרסת התובעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה

הניסן נכנסה לחניון דרך כניסת האורחים (הכניסה הצפונית). נהג הניסן ירד עם רכבו לקומה 2- ורצה להמשיך לרדת לקומה 3-. נהג הניסן נסע בעקבות סימון חץ בכביש החניון, שהורה על ירידה לקומה 3- דרך הנתיב הימני, בעוד שבנתיב השמאלי היה פס דוקרנים ולצדו תמרור "זהירות אין כניסה". לפתע הרגיש נהג הניסן כי חפץ כלשהו נתפס מתחת למרכב הרכב וכשעצר התברר לו כי מדובר בחוסם כניסה נמוך שהיה אמור להיות מקובע לרצפה אך ככל הנראה, משהיה מחובר באמצעות בורג בודד, נפל ולכן נהג הניסן לא הבחין בו. כשהמשיך נהג הניסן בנסיעה, התרומם העמוד ופגע במרכב הרכב.

גרסת הנתבעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה

הניסן נסעה במסלול שאסור לנסיעה שמתומרר ב"אין כניסה וחסום בעמודים. העובדה שנהג הניסן לא ראה את העמוד החוסם מראש, מעידה על נסיעה מהירה, פראית ובניגוד לתנאי הנתיב הקצר המתעקל בתוך החניון וההתנגשות בעמוד היא תוצאה של רשלנות וחוסר ריכוז קיצוני מצד נהג הניסן.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

טופס הודעה על תאונה מטעם התובעות (מצורף לכתב התביעה).

דו"ח תנועות בחניון (מצורף כנספח ד1-ד4 לכתב ההגנה).

תמונות שחור לבן ממקום התאונה (מצורפות לכתב התביעה).

תמונות שחור לבן של החניון (מצורפים כנספחים ב' ו-ג' לכתב ההגנה).

תמונות צבע של נזקי הניסן (מוצג ת/1).

תמונות צבע של החניון (מוצג נ/1).

עדויות נהג הניסן ו-2 עובדי הנתבעת שהיו במקום האירוע.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי.

מצאתי לקבוע כי הנתבעת אשמה בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג רכב התובעות יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 35, כך שבסופו של יום יהיו התובעות זכאיות לפיצוי חלקי בשיעור של % 65 בלבד מהנזק הנתבע.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• מעדותה של מנהלת החניון עולה כי העמוד שבו פגעה הניסן, היה ממוקם במרחק של 5-8 מ' בעומק הירידה, כלומר, רק לאחר נסיעה קצרה, ניתן למעשה להבחין בעמוד זה משמדובר בירידה ולכן סביר להניח שלא ניתן לראות את העמוד בתחילת הנסיעה בירידה. משכך, מסקנתי היא כי מדובר במיקום בעייתי שלא מאפשר לראות מראש כי נתיב הירידה חסום וראוי היה כי העמוד יהיה מוצב בתחילת הירידה ובמקום שניתן מיד להבחין בו ולהבין שאסורה הנסיעה באותו נתיב, עוד בטרם תחילת נסיעה בנתיב. יתר על כן, מנהלת החניון לא ידעה להסביר בעדותה מדוע העמוד הוצב במקום שבו היה בזמן האירוע.
• מעדותה של מנהלת החניון עולה כי לפני הירידה לקומה 3- ישנו שלט המורה על כך שהכניסה אסורה וכך עולה גם מעדותו של מנהל החברה הנתבעת. מעדותו של נהג הניסן עולה כי במקום היה שלט אחד האוסר כניסה ומכיוון שאותו שלט מזהיר מדוקרנים, השלט מתייחס לנתיב השמאלי בלבד ואינו רלוונטי לנתיב הימני שבו אין דוקרנים. למעשה נהג הניסן הבין כי השלט האוסר כניסה מתייחס לנתיב השמאלי בלבד, כאשר הדבר נראה סביר בנסיבות שכן בשלט נזכרו דוקרנים שהיו בנתיב השמאלי בלבד ולכן לא מצופה להבין בדרך כלשהי שגם הכניסה לנתיב הימני היא אסורה.
• מעדותו של נהג הניסן עולה כי לכיוון הירידה בנתיב הימני, היו חצים שלכאורה הצביעו על כך שמותרת הנסיעה בכיוון זה. בעדותה של מנהלת החניון נשאלה על כך ובתשובתה לשאלה מדוע נמצא חץ בנתיב הימני ענתה "כי ככה בנו את הבניין" (שורה 5 מהסוף בעמוד 13 לפרוטוקול) ומדבריה ניתן ללמוד שאכן היה חץ על הכביש בכיוון הנסיעה של הניסן, דבר שסביר להניח יטעה את הנוסעים באותו נתיב ולכן רצוי היה, במצב שבו הנסיעה בהמשך של אותו נתיב, חסומה, לא יהיה חץ שלכאורה מלמד על כך שמותר לנסוע באותו מקום.
• בעדותו של מנהל הנתבעת, אמר כי בקומה 2- ישנו שלט שבו כתוב שקומה 3- היא חניון פרטי. הדבר לא מלמד בשום אופן על כך שאין כניסה או ירידה לקומה 3- ולכן לא די בשלט כאמור והיה על הנתבעת להציב שילוט ברור על כך שהירידה לקומה 3- מקומות 1- ו 2- אסורה. ניתן אף לומר כי מדובר בשילוט שעלול להטעות שכן ניתן רק ללמוד מהכתוב בו כי מדובר בחניה פרטית אך אפשר בקלות להבין כי הנסיעה אפשרית ואף מותרת.
• לטענת נהג הניסן, בעת שירד עם רכבו בנתיב הימני, העמוד שהיה במקום והיה אמור לחסום את הירידה לקומה 3-, היה שכוב על הרצפה. מצאתי לקבל את גרסתו בעניין ממספר סיבות: ראשית, עובדי הנתבעת שהעידו, לא יכולים היו לומר בוודאות כי לפני האירוע, העמוד היה תקין ועמד לגמרי על הרצפה ומדבריהם עלה רק כי לא סביר שהעמוד לא עמד מכיוון שבמקום נערכות ביקורות במהלך היום ואילו הייתה בעיה או תקלה, היו יודעים על כך. שנית, עובדי הנתבעת לא הציגו רישומים כלשהם לגבי תקינות העמוד והנתבעת גם לא הזמינה את העובד שבאותו יום עשה את הביקורת בחניון ולא הציגו תיעוד שנערך באותו יום. שלישית, עובדי הנתבעת שהעידו אמרו כי לא התרחש בעבר אירוע דומה כלשהו שזכור להם אך הדבר לא מתיישב עם מה שניתן לראות בתמונות שצורפו לכתב התביעה, שהעמוד היה מקובע בעבר במקום אחר בכביש, ומכאן שנראה שהעמוד כבר נפל או נחבל בעבר. רביעית, מתמונות הנזק ומחוות דעת השמאי עולה כי לא נגרם כל נזק בחזית הרכב והנזק שנגרם הוא במרכב/גחון הרכב. מכך ניתן ללמוד כי העמוד לא עמד על הכביש שכן אם היה כך, היה נגרם נזק כלשהו מהעמוד גם בחזית הרכב- החלק שהיה אמור לפגוע ראשון בעמוד במידה והעמוד היה עומד. משמסקנתי היא כי בזמן האירוע העמוד במקום לא עמד על הכביש כפי שהיה אמור, אלא היה שכוב על הכביש (ואף אם היה שכוב מעט ולא לגמרי), עולה כי הנתבעת לא דאגה לתחזק את העמוד כראוי.
• בכניסה לחניון לא הוצב שלט כלשהו שאומר שאין מעבר לקומות 3- ו 4-. בעדותה של מנהלת החניון נאמר כי העובדה שהחניה בקומות 1- ו 2- אסורה מצוינת במייל שנשלח על ידי הנהלת הבית. מעבר לכך שלא די בשליחת מייל, משאין וודאות לגבי הגעתו לכל אדם ולגבי קריאתו על ידי כל אדם רלוונטי שמגיע לחניון, לא נאמר כי מצוין באותו מייל כי הירידה לקומות 3- ו 4- אסורה או בלתי אפשרית ולכן לא מדובר באזהרה ומידע מספיקים. כמו כן, אדם שמגיע לראשונה לאותו חניון, לא אמור לנחש שאין אפשרות לרדת דרך אותה כניסה לקומות 3- ו 4- ומצופה שתהיה אזהרה בעניין בכניסה לחניון (שהרי מדובר באותו חניון וסביר לחשוב כי משתי הכניסות לחניון ניתן להגיע לכל הקומות שבאותו חניון).
• יחד עם זאת, סבורני כי גם לנהג הניסן יש אשם עצמי תורם מסוים. ראשית, נהג הניסן נכנס לחניון מכניסה שאינה מוכרת לו (כניסה צפונית) כאשר ברגיל היה נוהג להיכנס מהכניסה הדרומית, שממנה ידע בוודאות כי ניתן להגיע לקומה 3-. משעולה כי נהג הניסן הכיר את החניון ובהנחה שידע כי הוא מחולק למפלסים וכי ישנה הפרדה, היה עליו לברר מראש ובאופן יזום, האם יש מעבר מהכניסה הצפונית אל קומה 3-. שנית, נהג הניסן אמר כי כלל לא הבחין בעמוד שהיה על הכביש אך הדבר אינו סביר שכן נראה כי מדובר בעמוד שבסיסו הוא כ-20 ס"מ, ולכן מדובר בחפץ משמעותי הנמצא בדרכו של הנהג וסביר היה לצפות ממנו להבחין בחפץ זה בטרם דריסתו. שלישית, מצב השילוט המשובש והלא ברור בחניון בצירוף העובדה שקיימות שתי כניסות לחניון (אולי יש לכך נפקות מבחינת המעבר האפשרי לקומות בחניון) היה אמור להדליק אצל נהג הניסן נורה אדומה ולכן היה עליו לנהוג בזהירות מרבית בחניון.
• בסיכומי הנתבעת הועלתה טענה לעניין הנזק, כאשר הנתבעת מכחישה את גובה הנזק, במיוחד משהתובעות פנו אל הנתבעת לראשונה רק כחודשיים וחצי לאחר שתוקן הרכב. כמו כן טוענת הנתבעת בסיכומיה כי חוות דעת השמאי אינה חתומה ומפנה לאישור רו"ח שניתן אחריה והדבר מעיד על חוסר רצינותה. לעניין גובה הנזק המוכחש- התובעות שלחו לנתבעת דרישת תשלום ביום 04/10/12 והנתבעת השיבה לתובעות ביום 13/11/12. ככל שחלקה הנתבעת על סכומי הנזק שדרשו התובעות, עפ"י חוות דעת השמאי מטעמן, היה עליה לבקש מהתובעות להעמיד את רכבן לבדיקת שמאי מטעמה אך הדבר אינו עולה ממכתב התשובה לדרישת התשלום שבה התייחסה הנתבעת לעניינים טכניים ולנושא האחריות לתאונה בלבד. לעניין הטענה כי חוות דעת השמאי מטעם התובעות אינה חתומה- טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולכן לא אתייחס אליה בשלב מאוחר זה. מכל מקום, הנתבעת בחרה שלא להזמין את השמאי לחקירה על חוות דעתו ולא להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, ולכן היא מוחזקת כמכירה בנזק המפורט בחוות הדעת.

סיכום

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

על הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

1. סך של 7,768 ₪, שהינו סכום התביעה המופחת (בניכוי אשם תורם), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 25/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 25/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.