החלטה

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת.א. 61437-12-12 ות.א. 16191-04-14, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון ביום 1.11.17, בו נקבע, בין היתר, כי על המבקש לסלק ידו מהמקרקעין נשוא ההליך.
2. המבקש, יוסף ארביב, הינו הבעלים של חלקות 15 ו - 19 בגוש 2519 באשקלון. בשנות השבעים השתלט המבקש על חלקה 16 בגוש 2519, הסמוכה לחלקות בבעלותו (להלן - "המגרש"). באותה העת, היו הזכויות במגרש שייכות לרשות מקרקעי ישראל. החל משנת 1980 חלה על המגרש תכנית מתאר מקומית, המייעדת את המקרקעין לדרך ציבורית. המבקש, אשר ביקש לרכוש את הזכויות במגרש ולשנות את ייעודו, נקט לשם כך בהליכים שונים, ואף שילם לחברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (להלן - "החברה הכלכלית") דמי פיתוח עבור המגרש. עם זאת, בסופו של יום הליכים אלה לא צלחו והמבקש זנח את נסיונותיו לרכוש את הזכויות במגרש, תוך שהוא מוסיף לעשות שימוש במגרש. בשנת 2004 נרשמו הזכויות במגרש על שם עיריית אשקלון (להלן - "העירייה") מכוח הפקעה.
3. ביום 31.12.12 הגישה העירייה תביעה נגד המבקש לסילוק ידו מהמגרש, במסגרתה הוסיפה ותבעה דמי שימוש ראויים עבור המגרש בסכום של 241,704 ש"ח (ת.א. 61437-12-12). המבקש, מצידו, הגיש ביום 24.4.14 תביעה נגד העירייה, הועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון (להלן – "הועדה") והחברה הכלכלית לפיצוי בגובה 1,095,985 ש"ח בגין השקעותיו במגרש, החזר דמי פיתוח, ועוגמת נפש (ת.א. 16191-04-14). התביעות נידונו במאוחד.
4. ביום 1.11.17 ניתן פסק דין בתביעות. בית המשפט קבע כי אמנם המבקש ניהל הליך ארוך על מנת לרכוש את הזכויות במגרש, אולם בסופו של יום הוא זנח זאת. ההקצאה היום אינה אפשרית, לאור יעוד המגרש לדרך ומאחר והמגרש הופקע לטובת העירייה. על כן, דין התביעה לסילוק יד להתקבל ועל המבקש לסלק ידו מהמגרש תוך 45 יום. עוד נקבע, כי על המבקש לשלם לעירייה דמי שימוש ראויים בסכום של 160,152 ש"ח, ועל החברה הכלכלית לשלם למבקש 256,658 ₪, כהחזר עבור דמי הפיתוח ששילם. תביעת המבקש להחזר השקעות במגרש ולפיצוי בגין עוגמת נפש - נדחתה.
5. ביום 3.12.17 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד. בו ביום קבעתי, כי אין מקום למתן צו במעמד צד אחד, בהמשך הוסכם בין הצדדים כי לא יינקטו הליכים לפינוי המבקש עד שתוכרע הבקשה לעיכוב הביצוע.
6. המבקש טוען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר ומדובר בסילוק יד ממקרקעין. כן יש ליתן משקל לכך שהמבקש מחזיק במגרש עשרות שנים והשקיע בו כספים רבים וידרש לעלויות רבות לצורך פינויו. העירייה, לעומת זאת, גילתה דעתה כי לא אצה לה הדרך לשינוי המצב הקיים, מה עוד שלאורך השנים היא עודדה את המבקש לפעול לרכישת הזכויות במגרש ושינוי היעוד בו.

המבקש מוסיף, כי גם סיכויי הערעור הינם טובים. לטענתו, קיימת לו רשות בלתי הדירה להחזיק במגרש, לאור השנים הרבות בהן הוא מחזיק במגרש ולאור התמיכה של גורמים בעירייה בניסיונותיו לרכוש את המגרש. כמו כן, העירייה, הועדה והחברה הכלכלית מנועות מלטעון כי אין לו זכויות במגרש, מאחר ופעלו בחוסר תום לב תוך הפרת הבטחה שלטונית, עת מנעו ממנו להשלים את רכישת הזכויות במגרש.

1. העירייה והועדה (להלן - "המשיבות") טוענות, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן מאחר והמשך ההחזקה במגרש פוגע באינטרס הציבורי ומונע מהעירייה לעשות שימוש במגרש בהתאם לייעודו. עוד מעירות המשיבות, כי נטיית בתי המשפט לעיכוב פינוי של נכס מקרקעין נחלשת כאשר מדובר בנכס מסחרי ולא בבית מגורים.

עוד טוענות המשיבות, כי סיכויי הערעור הינם אפסיים. למבקש אין זכות קניינית במקרקעין, שהינם בבעלות העירייה. לא ניתן לטעון לרשות בלתי הדירה כאשר עסקינן במקרקעי ציבור, מה עוד שלא ניתנה למבקש מעולם רשות מפורשת להחזיק במקרקעין. למבקש יש, לכל היותר, רשות חינם הדירה במקרקעין, ועל כן היא ניתנת לביטול. גם אם העירייה השתהתה במשך השנים, אין בכך כדי להכשיר את החזקתו הבלתי חוקית של המבקש במגרש.

1. בתשובתו טוען המבקש, כי חוסר הדחיפות בביצוע הפינוי רק מתחזק לאור העובדה שהערעור קבוע לדיון כבר ביום 14.2.18. הוא מעיר כי המשיבות לא התייחסו באופן ממשי לשיקולי מאזן הנוחות, ולא בכדי; מאחר ובמקרה זה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, די בכך כדי להביא לקבלת הבקשה.
2. דין הבקשה להתקבל.

הכלל הוא, כי "אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי להצדיק, מניה וביה, את עיכובו. הטעם לכך הוא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו סמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש על פסק הדין. מקורו של כלל זה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי... לצד זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מן הכלל האמור, ולהורות על עיכוב ביצע של פסק הדין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא ייתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו" (ע"א 2777/17 מוחמד נ' מרעי, עמ' 7 (פורסם בנבו) (23.5.17)).

ככלל, כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע נכס מקרקעין, ישנה נטיה להיענות לבקשה, מאחר ומדובר בדרך כלל בנסיבות בהן במידה ויבוצע הפינוי יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3799/17 מקור הנפקות וזכויות נ' עיריית ירושלים, עמ' 6 (3.10.17)). עם זאת, עיכוב ביצוע ביחס לנכס מסחרי ינתן במשורה בלבד, מאחר ובניגוד לדירת מגורים, הנזק שנגרם בשל פינוי נכס מסחרי יהא ניתן בדרך כלל לפיצוי כספי, ככל ויתקבל הערעור (רע"א 3548/10 פלונית נ' פלוני, עמ' 3 (פורסם בנבו) (11.5.10)).

1. בענייננו, אין בסיכויי הערעור כדי להטות הכף לקבלת הבקשה. עם זאת, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אכן, עסקינן במגרש המוחזק על ידי המבקש לצרכים מסחריים ועל כן, לכאורה, ניתן יהיה לפצות המבקש ף בגין כל נזק שיגרם לו כתוצאה מהפינוי, היה ויזכה בערעור בסופו של יום. עם זאת, המגרש מוחזק על ידי המבקש עשרות בשנים, כאשר העירייה, אשר הבעלות במקרקעין נרשמה על שמה כבר בשנת 2004, הגישה התביעה לפינוי רק בסוף שנת 2012. בנסיבות אלה, אין לומר כי קיימת דחיפות של ממש בפינוי המבקש עוד טרם הערעור. כן יש ליתן משקל לכך שהערעור קבוע לשמיעה בפני ההרכב כבר ביום 14.2.17, כך שאין המדובר בעיכוב למשך פרק זמן ארוך.
2. סוף דבר, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, ככל שהוא נוגע לפינוי המגרש, עד להכרעה בערעור.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ח, 10 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.