נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אמל סעד

הנאשם – נוכח

הסניגור – עו"ד אל חאג'

פרוטוקול

עד תביעה מס' 1, מר אריק אביטל מוזהר לומר את האמת, ומעיד:

ב"כ המאשימה מציג דו"ח תנועה לעד. לשאלתו משיב העד:

אני ערכתי את הדו"ח, את נסיבות המקרה ותגובת הנהג אני רשמתי.

הדו"ח הוגש וסומן ת/1.

המקרה אינו זכור לי.

אין לי מה להוסיף על הכתוב בדו"ח.

ש. איך אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהרכב שנעצר הוא הרכב שביצע את העבירה.

ת. היה בצבע כחול, היה בין שני מוניות לבנות. מן הסתם יש קשר עין רצוף עם הרכב.

בחקירה נגדית לב"כ הנאשם:

ש. אני מציג בפניך עותק שמסרת לנאשם. האם זה העותק שמסרת?

ת. כן.

ש. על העותק שאני מחזיק אין חותמת של משטרת ישראל?

ת. אין לי חותמת כזו. רשמתי את הדברים בכתב ידי.

ש. מתי הוחתמה החותמת?

ת. כשזה מגיע למשרד.

ש. אני רואה שיש עוד שינויים ועוד הבדלים בין הדו"ח שהוצג לבית המשפט לבין הדו"ח שבידי הנאשם. מי עשה את התיקון בתיאור המקום ?

ת. לא נעשה תיקון, נעשתה תוספת שהיא גם כתובה בנסיבות. עשיתי פרסה ורשמתי בדיוק את הק"מ. בתחילה רשמתי 5.5 ואח"כ הוספתי בין 4.5 ל – 5.5.

ש. בסעיף ג' לאותו דו"ח שונה בית המשפט והתאריך. אני רואה שהשינוי הוא לא אותו כתב יד. איזה מביניהם הוא כתב ידך?

ת. כתב היד של התיקון הוא לא כתב היד שלי.

ש. הסיבה?

ת. שאני רשמתי בית משפט נצרת, וסימנו את זה בית משפט עכו. טעות בית המשפט.

ש. זה לא אתה עשית את התיקון ולא בזמן כתיבת הדו"ח?

ת. ממש לא.

ש. בתיאור הנסיבות אתה אומר שביצעת פניית פרסה על מנת לנסוע אחרי הרכב.

ת. נכון

ש. אם אני מבין נכון גם אתה ביצעת פניית פרסה בקו הפרדה רצוף.

ת. אני לא ביצעתי פנייה בקו הפרדה רצוף.

ש. ז"א הקטע שביצעת בו היה מקווקו.

ת. כן

ש. לא היה רחוק ממקום ביצוע העבירה שבוצעה ע"י הנהג, כי אמרת מיד הסתובבת ונסעת אחריו.

ת. נכון.

אני שולל את האפשרות שהוא יצא לעקיפה במקום בו קיים קו מקווקו. אני בטוח שהוא יצא במקום בו קיים קו רצוף.

ש. כמה רכבים הוא עקף?

ת. רכב אחד.

ש. סביר להניח שנקודת היציאה שלו היתה לא בדיוק בנקודת המפגש לטענתך ביניכם, אלא טיפה אחורה.

ת. מטבע הדברים היתה לפני.

ש. בוודאי אתה ירדת לשוליים, המשכת את הנסיעה, הסתובבת ונסעת אחריו. כרזת בכריזה וביקשת מנהג המונית לזוז הצידה.

ת. נכון.

ש. הטיפה הזו שיצאת לאחר שעלית מהשוליים לכביש והסתובבת, לא יכול להיות שאותה נקודת מוצא של העקיפה?

ת. לא, הוא היה על קו לבן. אני המשכתי מספר מטרים לא גדול אחרי שהוא עבר אותי ושם ביצעתי פרסה בקו מקווקו. אני לא מבין למה המסקנה היא שיכול להיות שהוא יצא לעקיפה בקו מקווקו.

ש. בתיאור הנסיבות אתה אומר שהיית בקשר עין רצוף כל הזמן עם הנאשם.

ת. נכון.

ש. איך תוך כדי ביצוע פניית פרסה אתה יכול להיות בקשר עין עם רכב מהצד השני?

ת. אתה מבצע פרסה ומסתכל ... הסתכלתי לכיוון הרכב כל הזמן. כשאתה עושה פרסה, אתה מסתכל קודם במראה ואז אתה עושה פרסה ומסתכל.

ש. ברגע שביצעת את פניית הפרסה, האם הסתכלת על הכביש או הסתכלת לכיוון הרכב של הנאשם?

ת. ברגע שביצעתי את הפרסה הסתכלתי על הכביש, ראיתי שהוא בין שתי המוניות ואחרי הפניה המשכתי והסתכלתי לכיוונו.

ש. ברגע מסויים לא ראית את הרכב שלו או שכל הזמן ראית את הרכב שלו למרות פניית הפרסה?

ת. כל הזמן הייתי בקשר עין.

ש. אחרי איזה מרחק עצרת את הרכב שלו?

ת. בצומת חנתון. בסביבות 1 ק"מ.

ש. למה היה צורך לבקש מנהג המונית לזוז הצידה ולא לחכות עד שאתה מגיע למקום בטוח באמת ולעצור את הנהג .

ת. כדי להשאר צמוד לנהג הרכב ולא לעקוף ולסכן את עצמי ואחרים.

ש. אתה ירדת לשוליים בעת העקיפה?

ת. כן.

ש. אם אעשה את ההשוואה בין ירידתך לשולים בעת ביצוע העקיפה, לבין הורדת נהג המונית אחרי ק"מ אחד לשולים, אני רואה בשתיהם סיכון.

ת. אין סיכון בזה שנהג המונית יורד לשולים לפי הוראתי, וזה לא שונה מעצירת רכב אחר שאני מורה לו לעצור.

ש. בעת ביצוע העקיפה, הנסיעה שלך מכיוון צומת המוביל לכיוון מנדה, היו רכבים לפניך?

ת. לא.

ש. אישרת גם שקטע הכביש בו ארעה העבירה הוא קטע ישר עם שדה ראייה טוב

ת. כן.

ש. לא הייתה לך כל אפשרות לראות את רכב הנאשם מבצע עקיפה עוד לפני שהגעת ממש קרוב אליו?

ת. אם היה אפשרות לא הייתי בולם, ולא יורד לשולים. ברגע שהוא מחליט לעקוף ולא מחשב את המרחק של העקיפה שלו, אז אתה לא יכול לדעת מה קורה לאדם שמגיע מולך.

ש. ברגע שהוא יצא לעקיפה ראית אותו?

ת. כן.

ש. באיזה מרחק הוא היה מולך?

ת. לא יודע את המרחק.

ש. יכול להיות 10 מטר?

ת. יכול להיות. לא יודע לומר לך את המרחק בעת נסיעה. היה קרוב, בין 3 ל-10 מטר.

ש. ניסית לקבל פרטים ממי משני הנהגים של המוניות?

ת. לא.

ש. לא ראית לנכון לעשות זאת, אולי זה יחזק את האשמה נגד הנאשם?

ת. אני לא צריך, מספיק שאני רושם.

אין חקירה חוזרת.

הנאשם, מוזהר כחוק לומר אמת ומעיד:

בשעות הבוקר נסעתי לכיוון בית הספר שאני מלמד. עקפתי בקו מקוקו וחזרתי חזרה לנתיב שלי בדיוק בקו מקוקו, לפני תחילת הקו הלבן. ראיתי את השוטר ממול, במראה כשהוא ירד לשולים ורצה לנסוע אחרי, ראיתי שעשה פרסה. לא עצרתי בהתחלה כי השוליים היו צרים, עד שהגעתי לכיוון הצומת, שם השוליים היו יותר רחבים, ועצרתי שם. נתתי לו איתות שיהיה רגוע, שאני לא מבריז לו. אותתי ימינה, שאני רוצה לעמוד בשולים, רק כשהיו שולים יותר רחבים.

ש. אמרת שראית אותו יורד לשולים, זה אחרי שסיימת...

ת. כן.

ש. מתי הוא ירד לשולים?

ת. אחרי שראה אותי חוזר לנתיב שלי, היה רחוק ממני, לא פחות מ-100 מטר. התחיל לעשות לי את הפלאש הזה בפנס, ידעתי שזה מכוון אלי, ראיתי אותו במראה כשהוא ירד לשולים ועשה את הפרסה.

ש. האם תוך כדי ביצוע העקיפה שלך ראית רכב כלשהו מתקרב אליך וירד לשולים?

ת. לא.

בחקירה נגדית:

ש. אתה זיהית רכב משטרה מולך, לפני שהתחלת לעקוף?

ת. לא, בזמן העקיפה.

ש. זה כביש ישר או כביש שיש בו עקומות בקטע הזה?

ת. בקטע הזה היה ישר.

ש. כשהתחלת לעקוף עוד לא היה שוטר ממול?

ת. כשהתחלתי את העקיפה לא היה כל רכב שמסכן, לא ראיתי אפילו רכב. בזמן שאני בנתיב הנגדי, ראיתי את השוטר בא ממול, והיה רחוק.

ש. כמה מרחק יש לך שדה ראייה קדימה?

ת. מעל 100 מטר.

ש. למה רק 100 מטר אתה רואה שם?

ת. אפשר לראות לא פחות מ-400, 500 מטר. אני אמרתי 100 מטר, התכוונתי לניידת.

ש. יש לך 400 מטר, התחלת לעקוף. כל הזמן הזה יש לך קו מקווקו או קו לבן בהמשך?

ת. כל הזמן קו מקוקו, וברגע שחזרתי למסלול שלי, גם היה מקוקו, אחרי 20 מטר היה קו לבן.

ש. עקפת מונית ונכנסת בין שתי מוניות?

ת. לא, אני עקפתי שתי מוניות שהיו צמודות בנסיעה איטית.

ש. בזמן העקיפה, באיזה מרחק היה השוטר מולך?

ת. מעל 100 מטר. כשזיהיתי את השוטר, זה היה בתחילת חזרה לנתיב שלי.

ש. האם שמת לב שהשוטר בלם וירד לשול?

ת. השוטר כשעבר לידי, הוא עדיין היה בנתיב שלו ואחרי 20, 30 מטר הוא נתן איתות ועצר, ונתן לי גם את הפלאש הזה. הבהוב. כשהיה ממול.

ש. הוא הבהב כשהיה ממול?

ת. כן.

ש. כשלא סיימת את העקיפה?

ת. כשחזרתי, הבנתי שזה מכוון אלי.

ש. למה המשכת להסתכל השוטר?

ת. המשכתי לנסוע, כשעה את ההבהוב הזה, הבנתי שזה מכוון אלי, זה דבר טבעי רציתי לראות מה הוא רוצה לעשות.

ש. אתה ראית אותו עושה פרסה?

ת. ראיתי אותו יורד לשולים ועושה פרסה.

ש. איפה עשה פרסה בקו לבן או בקו מקווקו?

ת. בטח בקו מקווקו. אני ראיתי את זה. עברתי משם, אני יודע שזה קו מקווקו.

ש. באיזה מהירות נסעת?

ת. 70 קמ"ש.

ש. יכול להיות גם 80?

ת. אני אמרתי 70.

ש. סיימת כמה מטר לפני הקו הלבן?

ת. כן.

ש. איך יכולת לדעת במראה איפה השוטר עשה פרסה?

ת. אני עברתי משם ויודע מראש שזה קו מקווקו, איפה שהוא עצר בשולים, באיזור הזה זה קו מקווקו, בטוח שלא עשה את הפרסה בקו לבן. אני גם ראיתי.

ש. אני אומר לך שאתה במהירות 70-80 קמ"ש עובר מרחק מסוים, ובמראה לא תוכל לראות בוודאות איפה הוא עשה את הפרסה.

ת. נכון, יש פה משהו לא מובן, אני מסביר שוב, אני עברתי מהאיזור הזה... ראיתי שהוא ביצע את הפרסה עצמה, ראיתי אותו מסתובב בכביש, לא ראיתי את הקו כשהוא עבר.

ש. אתה טענת בפני השוטר "אני התחלתי עקיפה ואז נכנסתי בפס לבן, אני מאחר לביה"ס".

הסניגור:

מתנגד לשאלה.

<#2#>

החלטה

ההתנגדות נדחית.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.

המשך:

ת. זה בחלקו נכון. מה שנכון, כשאני אמרתי לו שאני עברתי בקו מקווקו וחזרתי בקו מקווקו, ואמר לי "תן לי רישיונות" אז אמרתי לו שאני מאחר לביה"ס.

ש. יכול להיות שהתחלת לעקוף בקו מקווקו וסיימת בפס לבן?

ת. לא.

ש. הטענה המיידית שלך הייתה שסיימת את העקיפה בפס לבן, ושלא יעשה לך יום מבאס. זה נכון?

ת. לא זה לא היה ולא נברא. אני נוהג, מי ישים לב?

ש. שמעת שהוא כרז למונית?

ת. לא. החלונות סגורים.

ש. האם תוכל להעריך באיזה מרחק היה השוטר מולך, כשהיית בנתיב הנגדי?

ת. מעל 100מטר.

ש. אתה גם לא תוכל לומר לנו מה מהירות רכב המשטרה ממול?

ת. לא.

ש. מתי ראית את השוטר יורד לשול?

ת. אחרי שחזרתי לנתיב שלי והוא עבר.

ש. ירד לשול ועשה פרסה?

ת. כן. כבר הייתי בנתיב הנגדי.

ש. האם היו המוניות בצבע לבן?

ת. כן.

ש. למה החלטת לעקוף שני רכבים, זה כביש מפותל?

ת. שוב חוזר ואומר, שני הרכבים היו צמודים אחד לשני ונוסעים במהירות איטית. המרחק ביניהם היה לא מעל 10 מטר. הם גם יצאו מכפר מנדא בכיכר, ראיתי כשיצאו ונסעו במהירות איטית.

ש. אתה החלטת לקחת סיכון?

ת. לא היה שום סיכון.

ש. מתי אתה מתחיל ללמד?

ת. 8.

ש. באיזה בית ספר אתה מלמד?

ת. משהד.

ש. כמה זמן נסיעה לוקח לך להגיע מכבול?

ת. כל הזמן אני לא נוסע משם, רק ביום שבת. אני שם את הילדה שלי בעיבלין בבית ספר ואז אני ממשיך לכיוון כפר מנדא. לוקח לי 30, 35 דקות תלוי במצב הכביש.

ש. אם מדברים על שעה 7.40 אז בטוח אתה מאחר לביה"ס.

ת. אמרתי לשוטר שאני מאחר לבית הספר, כדי שלא יעכב אותי, זה כל הכוונה.

אין חקירה חוזרת.

ב"כ המאשימה מסכם:

אני מבקש לקבל את גירסת עד התביעה אשר רשם את הנסיבות של המקרה. הוא ציין שהנאשם גרם לו הפרעה בעת שעקף רכב תוך חצית קו הפרדה רצוף. השוטר נאלץ לרדת לשול, לבצע פרסה ועצר את הנהג. השוטר הסביר שהנאשם נכנס בין שתי מוניות ועצר אותו. גם דיבר על צורת העצירה שלו, לאחר שקרא לרכב מונית לעצור ואחר כך עצר את הנאשם בבטחה. אין מחלוקת שהנאשם מודה שעבר את העקיפה. השאלה, האם העקיפה היתה על פס לבן ובדרך לא פנויה או לא. השוטר הביר שנגרמה לו הפרעה, ציין ששמר על קשר אין עם הנאשם. הנאשם לא מכחיש שראה שהשוטר הבהב לו, הבין שהשוטר עצר ובא אחריו. השוטר הסביר שהיה מרחק קצר, לא ניתן לבקש משוטר הערכה מדויקת למרחקים מאחר והוא גם נהג וגם הנהג עצמו לא יכול להעריך מרחקים. הוא ממוקד בביצוע עבירה. השוטר העיד באמינות שבזמן העקיפה הוא חזר למקום העבירה ורשם את מספר הקילומטר המדויק.

הנאשם מיהר לבית הספר, עקף שני כלי רכב. אם היה לו שדה ראייה 400 מטר, אז מאיפה הגיע השוטר פתאום וראה אותו רק במרחק 100 מטר. הדברים סותרים אחד את השני. השוטר יכול היה להיות בטווח הראייה שלו.

התגובה של הנאשם מחזקת את דברי השוטר. הטענה שהתחיל בקו מקוטע וסיים את העקיפה על פס לבן, השוטר רשם את זה בנסיבות וגם בתגובה שלו.

מכל האמור לעיל, עולה שמדובר במורה שביצע עקיפה כי הוא מיהר לבית הספר. אני מבקש להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הסניגור:

מיוחס לנאשם ביצוע עבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנוייה. העיד כאן השוטר אשר עצר את הנאשם ורשם את הדו"ח. בעדותו הלא אמינה בלשון המעטה, ניתן להבין כי הוא ביצע בעצמו את פניית הפרסה וביצע אותה בקו הפרדה מקווקו ולא רצוף ואישר גם כי הוא ביצע את פניית הפרסה לאחר כמה מטרים מהמקום שכביכול נפגש רכבו עם רכב הנאשם. המסקנה היחידה והטבעית מדברי השוטר היא כי לכל הפחות הנאשם ביצע את תחילת העקיפה כשקו ההפרדה היה מקווקו.

השוטר לא ידע להשיב אף בהערכה את המרחקים ואת המרחק בין הרכב שלו לבין רכב הנאשם. אינני מקבל את דבריו של חברי כי לא נדרש השוטר לתת תשובה מדוייקת או הערכה, ודווקא כן הנאשם צריך לתת ו/או לספק תשובות מדוייקות.

השוטר אישר גם כי תוך כדי ביצוע פניית הפרסה הוא נשאר בקשר עין עם רכבו של הנאשם ולא הוריד את מבטו מרכב הנאשם ולו לרגע אחד, היינו, כי השוטר עצמו תוך כדי ביצוע הפרסה, נסע באופן לא זהיר ו/או חפוז לכל הפחות. הדבר מעיד כי עדות השוטר אינה אמינה כי אפשר לבצע פניית פרסה מבלי להסתכל לשני צדדיו של הכביש ולוודא כי אכן אין רכבים. תוך כדי להיות בקשר עין גם עם רכב הנאשם שהמשיך לנסוע.

עדות הנאשם כאן הייתה רציפה, ממש אמינה, הסביר את כל האירוע מתחילתו ועד סופו, איך התחיל את העקיפה ואיך סיים אותה. הסביר את שדה הראייה בקטע הכביש הישר, עובדה שגם השוטר אישר, הסביר שמדובר בשדה ראייה טוב שמאפשר ראייה טובה עד לטווח של כ-400 מטר, הסביר שראה את רכב המשטרה במרחק של יותר מ-100 מטר ממנו וזאת לקראת סיום העקיפה ואין הרבה הבדל בין סיום העקיפה לתחילתה כי מדובר בעקיפה של שני רכבים שלא אמורה להיות לפרק זמן ארוך.

התיקונים שנעשו בכתב האישום ובמיוחד הקילומטר שבו בוצעה העבירה לפי טענת השוטר, והתיקון שבו מעיד כי השוטר לא ידע גם שם את המרחקים, להעריך את נקודת ביצוע תחילת העקיפה לכן נאלץ לחזור למקום. דבריו והתיקון שערך בדו"ח, נערך לאחר שהדו"ח המקורי נמסר לנאשם ואני רואה בזה כהסתרת מידע מאת הנאשם.

על כן, אני סבור שהתביעה לא הצליחה להוכיח ולא להרים את נטל ההוכחה הנדרש שיביא להרשעת הנאשם, לכן, אבקש שביהמ"ש לא ירשיע את הנאשם ויזכה אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

החלטה

נדחה למתן הכרעת דין ליום 3.9.13 שעה 13.00.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.