א. בפני בקשת הבהרה של התובע על פיה עולה לכאורה כי התובע פטור מלציית להוראות בהחלטתי מיום 24.6.2013 באופן כולל ומוחלט. דין ההבהרה שכמוה כבקשה להידחות!.

ביום 24.6.2013 החלטתי בזו הלשון : (לצורך הדיון הוספתי מספרי פסקאות שאינן במקור):

"

1. התובע, עופר מוסרי, נושא ת.ז. 032785735, הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בהסתמך על אחיזתו ב-4 שיקים שפרטיהם מופיעים בסעיף 1.א ו-2.א ו-2.ב. לכתב התביעה. בסך הכול מסתכם סכום התביעה ל-110,785 ₪ סכום שהוא צירוף 4 השיקים.
2. .........................
3. כפי העולה מכתב התביעה, לתובע עסק של ניכיונות שיקים שהוא המנהל והבעלים שלו – סעיף 7 לכתב התביעה. כפי העולה מהמשך סעיף זה, נתן התובע לטענתו "הלוואות גישור" לנתבע לצורך תשלומים שהיה עליו לשלם עבור חומרי הבנין שרכש. לטענת התובע, נתן את ההלוואות כהלוואות גישור ללא ריבית מכוח היכרות רבת שנים עם הנתבע "בשל היותו לקוח של המשפחה".
4. לטענת ב"כ התובע, אין מדובר בהלוואה הבאה בגדר הלוואות על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ומסיבה זו, גם אין התביעה עונה על הדרישות על פי חוק זה.
5. בהקשר זה מוצאת לנכון להדגיש כי המחוקק, בסעיף 9 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות הסמיך את בית המשפט גם ביוזמתו, לא כל שכן על פי בקשת הצד שכנגד לבטל את החוזה או תנאי מתנאיו והכל על מנת להתאימו לדרישות החוק.
6. במקרה דנן, מורה החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות למלווה לפרט את כל הפרטים שיש לגלותם בסעיף 3ב לחוק ולענייננו סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית – יתכן וכאן אין שיעור ריבית כך לפחות לגרסת התובע. בסע' 3.ב.9-תקופת ההלוואה, סכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם ועוד.
7. אשר לסוגיה האם ב"הלוואה" עסקינן. הרי שעל פי חוק זה, לווה הוא "למעט תאגיד" כלומר, מי שלגרסת התובע לקח הלוואה והמלווה, מי שנותן ההלוואה למעט תאגיד בנקאי. לא מצאתי בטיעוני ב"כ התובע כל סיבה או נסיבה, מדוע לא תיחשב הלוואת הגישור או לא תחשבנה הלוואות הגישור אשר נכון להרגע נותרו בגדר תעלומה כהלוואות על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
8. ואחזור ואדגיש, מעיון בכתב התביעה, לא ניתן ללמוד איזו הלוואה, באיזה סכום, מתי נתן התובע לנתבע, איזה חלק מההלוואה או מההלוואות נפרע בעקבות מכירת הדירה שמושכרת בסעיף 8 לכתב התביעה, איזה יתרת חוב נותרה אם בכלל, באיזה הקשר במדויק נמסרו השיקים. שכן, התובע מנסה להפריד בין אחיזתו לשיקים לבין הלוואות הגישור שנתן.
9. אני קובעת כי אין מדובר בעילה שטרית גרידא, באשר גם לגרסת התובע, הצדדים הם צדדים סמוכים לעיסקת יסוד. משכך, שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.-(- כפי שיובהר להלן – רק חלק זה של החלטתי בוטל על ידי ערכאת הערעור- הערה שלי – כ.ל.). שומה עליו להוכיח את סך כל החובות על פי כלל הלוואות הגישור שנתן אם נתן, את מתן ההלוואות בפועל, מתי נתן ולמי והיכן האסמכתא למתן כאמור, את פירעון חלק מההלוואות – באיזה סכום על דרך מכירת דירת הנתבע – סעיף 8 לכתב התביעה. איזה סכום נוכה מסכום החוב בגין ההלוואות בגין מכירת הדירה ומתי ואיזה סכום נותר לתשלום אם בכלל.
10. בהעדר כל אלה, הרי שבית המשפט מנוע מלדון בהלוואה שאמורה להיות מוסדרת על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אלא שהוגשה כביכול בעילה שטרית בלתי אפשרית מאשר הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות גוברות על טענת אחיזה גרידא בשטר על פי פקודת השטרות.
11. אשר על כן ומאחר והחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מורה לבית המשפט לאפשר לצדדים להתאים את התביעה לחוק, ניתנת ארכה לתובע להגיש תביעה בהלימה מדויקת לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות עד ולא יאוחר מ-10.9.13 שאם לא כן, אורה על דחיית התביעה בהעדר עילה.
12. מאחר והנתבע בבר"ל העלה טענותיו בקשר לאי התאמת התביעה לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי בסך של 17,700 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום. ימי פגרת הקיץ יובאו במניין הימים.

.................................

ב. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שנתן שתי החלטות כאשר השניה בהן משלימה את הראשונה.

בהחלטה הראשונה מיום מ 27.11.2013 ניפסק:

"בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 24.6.13 (כב' השופטת כוכבה לוי) בה ניתנה ארכה לתובע המבקש להגיש את התביעה קמא בהלימה מדויקת לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אחרת תידחה התביעה בהיעדר עילה. כמו כן חויב המבקש בהוצאות המשיב ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי בסך 17,700 ₪.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה ובהחלטה החלטתי לדחות את הבר"ע מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ללא צורך בתגובה וזאת בכל הנוגע לחלק בהחלטה בעניין המסגרת המשפטית בנושא ובהוראה שניתנה בהחלטה בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן וכן בהחלטה בעניין ההוצאות. (ההדגשות אינן במקור)

גם אם תתקבל בהמשך הדיון ולאחר בירור עובדתי טענת המבקש לפיה ההלוואה ניתנה על ידו שלא בדרך עיסוק, מדובר בהלוואה המוסדרת בגדר החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ואין שגיאה בולטת המצדיקה התערבות בהוראת ערכאה קמא על הגשת כתב תביעה מתוקן."(-הדגשות שלי – כ.ל.)-

כלומר, הדרישה לעמידת כתב התביעה בהלימה מלאה לדרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות , מלבד הוכחת ההלוואה בהסכם בכתב- לא בוטלה על ידי ערכאת הערעור ונותר על כנו וזאת בלשון מפורשת וחד משמעית!.

ג. החלק של החלטתי שבוטל על ידי ערכאת הערעור בוטל בהחלטה השניה כמפורט להלן ובלשון שופטת בית המשפט המחוזי בוטלה רק הדרישה לאמור לפיה "שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק". אין בכך לאיין את דרישת המחוקק על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מלבד דרישת סעיף 2 לחוק כאמור!. אצטט להלן את החלטת ערכאת הערעור מ22.12.2013.:

"בהחלטה ניתנה ארכה לתובע המבקש להגיש את התביעה קמא בהלימה מדויקת לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אחרת תידחה התביעה בהיעדר עילה ובין היתר נקבע ש"שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק". כמו כן חויב המבקש בהוצאות המשיב ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי בסך 17,700 ₪.

בהחלטתי מיום 27.11.13, דחיתי את הבר"ע בלי להידרש לתגובה וזאת בכל הנוגע לחלק בהחלטה בעניין המסגרת המשפטית בנושא ובהוראה שניתנה בהחלטה בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן וכן בהחלטה בעניין ההוצאות.

בכל הנוגע לקביעת ערכאה קמא בהחלטה נושא הבר"ע לפיה "שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק", לאחר שעיינתי בבר"ע ובהחלטה ובתגובת המשיב לחלק זה של הבר"ע, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור בעניין חלק זה כדלקמן.

על פי סעיף 15(א) לחוק, דרישת הכתב, המעוגנת בסעיף 2 לחוק, לא תחול על הלוואה שניתנה שלא בדרך עיסוק.

בעניין דנן, קיימת בתיק קמא בין הצדדים מחלוקת עובדתית האם - כטענת המבקש - ההלוואה ניתנה על ידו שלא על דרך של עיסוק אם לאו, ויש לבררה בראיות.

לא היה מקום לקבוע נחרצות ובטרם נערך בירור עובדתי מלא של המחלוקת כי "שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק".

מניתוח זה עולה כי בית המשפט המחוזי קיבל טענה אחת בלבד תוך יישום הוראת סעיף 15 (א) לחוק , ואותה בלבד.

יוצא אם כך כי דין עמדת התובע להידחות!

החלק בהחלטה נושא הבר"ע לפיו "שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק" –הוא שבוטל.". כלומר , בפועל בוטל רק התנאי לפיו :" החלק בהחלטה נושא הבר"ע לפיו "שומה על התובע להוכיח את עסקת הלוואת הגישור בהסכם בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק" ". דרישות החוק האחרות לא בוטלו!

אשר על כן דוחה הבקשה!

ד. מחייבת המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בקשה מיותרת שגוזלת זמן שיפוטי יקר תוך ניסיון להטעות את בית המשפט ומבלי להפנות ל"החלטה הראשונה" של ערכאת הערעור בסך של 3000 ₪.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.