1 בפני תביעה כספית על סך של 79,000 ₪ של מבוטח נגד המבטחת שלו , הנתבעת, בביטוח מקיף על דחיית תביעתו . התביעה היא לפיצוי בשווי של הרכב לפי מחירון יצחק לוי, בסך של 73,000 ₪ לאור כי שמאי המבטחת קבע כי היקף הנזק עולה על 50% והרכב מוגדר כאבדן להלכה וכן סך של 6,000 ₪ עבור שכירת רכב חלופי.

הנתבעת דחתה את התביעה כי על פי החקירה עלו סתירות רבות בגרסאות השונות לנסיבות לפני , במהלך ולאחר האירוע, וכן כי קיים חוסר התאמה מוחלט בין הנסיבות לנזקים שהוצגו בפני השמאי (מכתב דחיה מיום 10/12/12 ).

לטענת הנתבעת היא פטורה מפיצוי על פי הפוליסה על פי הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. עיקר המחלוקת בין המבוטח, התובע, למבטחת, סובב סביב טיב הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה שאין לגביה מחלוקת של ממש שהיא לא קרתה.

לטענת הנתבעת התובע מסר לה גרסאות סותרות וכוזבות.

2. הנסיבות העובדתיות שאינן במחלוקת הן כי התובע ביטח את הרכב שלו, מדגם מיצובישי פג'ארו , ג'יפ, מס' רישוי 540-36-36 (להלן : המיצובישי") אצל הנתבעת בביטוח מקיף. ביום 30/8/12 בסמוך לשעה 23:30 , על פי הודעת התובע, הוא פגע ברכב שנסע לפניו. הרכב הנפגע הוא מסוג פולקסווגן פסאט, מס' רישוי 3746261 שנהג בה פואז אלמקאווי (להלן: "צד ג'").

לגבי היקף הנזק שנגרם למיצובישי יש רק עדות ראיה של התובע, צילומים שלו מהיום למחרת, וצילומי שמאי הנתבעת שבוצעו במוסך אסולין לשם נגרר הרכב. צד ג' לא העיד, וגם רכבו לא צולם ואין אסמכתא על היקף הנזק שנגרם לו.

גרסת צד ג' נמסרה לחוקר של המבטחת. חקירת צד ג' ע"י חוקר חברת הביטוח אישרה כי התובע פגע ברכבו בחלקו האחורי ביום התאונה. חקירת צד שלישי לא שפכה אור על המחלוקת לגבי הנזק שנתבע על ידי התובע. הוא הפנה את החוקר לאחים שלו אך החוקר לא הצליח לאתר אותם.

3. גרסת התובע לתאונה כפי שעלתה מגרסתו המקורית הייתה שהוא לא ראה את רכב

צד ג' עד אשר הוא פגע בו מאחור והוא לא ידע מהיכן צד ג' הגיע (עמ' 3 לפרוטוקול). הוא גם מסר גרסה שראשו הוסט מהכביש כי הוא התעסק עם מערכת השמע (סעיף 5.3 לדו"ח החוקר, עמ' 3 לפרוטוקול). גרסת התובע עברה שדרוג בעת שהוא ובוחן תנועה מטעמו, בוחן התנועה חנניה דרעי, עשו שחזור כעבור כשנה וחצי במקום בו הייתה לכאורה התאונה. על פי השחזור קבע בוחן התנועה את המיקום, וגם את הסיבה לתאונה שהייתה כי רכב צד ג' פרץ מנתיב ההאצה לנתיב הנסיעה של התובע (סעיף 4.1 לחוות דעתו מיום 13/1/14 ). באי כוח הנתבעת עתרו לקבוע כי חוות הדעת אינה קבילה ומדובר בהרחבת חזית.

גרסת ההתפרצות מנתיב ההאצה אינה מתיישבת עם גרסת התובע שנמסרה למבטחת ביום 2/9/12 שהייתה כי: "תוך כדי נסיעה בכביש ישר רכב צד ג' נסע לפניי בלם לפתע ואני לא שמתי לב ופגעתי בו מאחור" (מוצג ד' למוצגי הנתבעת; סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית של התובע). לפי גרסה זו התובע ראה את רכב צד ג' לפני התאונה.

בהתייחס למיקום התאונה – אין מחלוקת כי מדובר בכביש מבאר שבע לכיוון נתיבות (נספח ד' למוצגי הנתבעת). נטען על ידי התובע כי הרכב הושבת בתאונה ולמחרת הוא נגרר למוסך אסולין על ידי חברת גרר (חברת מ.מ.סי. ). אין מחלוקת על הגרירה (סעיף 5.9 לדו"ח החוקר). המחלוקת היא האם אחרי התאונה התובע העצים את הנזק. לא הוגשה ראיה מטעם חברת הגרר מהיכן היא גררה את הרכב, ולא הועד הגורר לגבי מצב הרכב, סימני בלימה, חלקים שהתפזרו וכדומה.

על פי חוות דעת חנניה דרעי הצילומים שצורפו לחוות דעתו הם צילומים שצילם התובע בזמן אמת (סעיף 3.2 לחוות דעתו). הצילומים בוצעו בשעות אור והתאונה קרתה בלילה. אבל הצילומים של הרכב תואמים את צילומי שמאי חברת הביטוח שבוצעו במוסך ביום 2/9/12 . על כן אני מקבלת את הצילומים של התובע את הרכב לפני הגרירה.

אין בכך כדי לקבוע ממצא למנגנון התאונה.

4. עיקר המחלוקת בין המומחים, חוקרי התאונות, התמקד בקימור בחזית הרכב פנימה – שמתמקד בלוחית הרישוי (להלן: "הקימור"). לטענת הנתבעת התובע העצים את הנזק אחרי התאונה כאשר הועלתה אפשרות שהוא התנגש לאחר מכן בעץ. בהעדר עדות של צד ג' , ממצאים בכביש או בסמוך לו המעידים על התאונה, גרסת המוביל וראיות אחרות לא ניתן לקבוע ממצא כי המקום ממנו נגרר הרכב היה מקום התאונה. על מיקום התאונה היו יכולים להעיד צד ג', חברו שניר, אחיו של צד ג' שבא לאסוף אותו ולקחת אותו למיון, והאח של צד ג' שהמתין להמצאת פרטי הביטוח על ידי התובע שכן הם לא היו עליו בעת התאונה. הם לא הועדו. התובע מסר גרסת כי צלצל לחבר בשם שניר לאסוף אותו. התובע לא העיד את שניר הגם שצד ג' לא חלק על כך שהתובע נאסף ממקום התאונה ללכת להביא את פרטי הביטוח. החבר שניר אותר על ידי החוקר. החבר מסר כי הוא אכן אסף את התובע אך הוא לא בדק את מצב הרכב מבחינת טיב הפגיעה . לא ניתנה הנמקה על ידי תובע מדוע הוא לא העיד את שניר שהיה יכול לשפוך אור לפחות על המקום שבו הוא אסף את התובע, גם אם הוא לא הסתכל מקרוב על הפגיעה.

5. בשאלה כיצד נגרם הקימור חלקו מומחי הצדדים. בוחן תנועה חנניה דרעי חיווה את דעתו כי הנזק בכללותו נובע מאירוע אחד (סעיף 7.1 לחוות דעתו). הוא שלל שהקימור נבע מפגיעה בעץ שזו תזה של בוחן התנועה של המבטחת כי לא נראו לכך סימנים התואמים את החשד. כי היו צריכים להיות סימנים לכל גובה החזית דהיינו כולל מכסה מנוע ושמשה קדמית וגם היו נותרים סימנים דבוקים לחלקי הפח (סעיף 7.2 לחוות דעתו). בחוות דעתו המומחה לא מפרט מה יכול להיות הגורם לקימור. אלא הוא קבע כי זה מהפגיעה ברכב של שצד ג' מאחור. בחקירה נגדית הוא הסביר כי הקימור בלוחית הזיהוי מתאים :"זה מתאים לתיאור יש צורה של גלגל קשתית, הוא נכנס בחלק האחורי של האוטו הפסאט , כשהוא דחף את הרצפה הגלגל האחורי נמצא מאחור." (עמ' 13 לפרוטוקול מול שורות 8-9). לדבריו הוא חיווה את דעתו על סוגית העץ כי זה מה שביקשו ממנו (עמ' 14 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית העמיק המומחה את התזה כי מקור הקימור בגלגל הרזרבי של רכב צד ג' (עמ' 15- 18 לפרוטוקול).

מומחה הנתבעת, בוחן תנועה דב גל, חלק על התאוריה שפותחה כאמור תוך כדי דיון (עמ' 36-37 לפרוטוקול). הוא מסכם את הסוגיה לשאלת בית המשפט כי :

"ת: במקרה הספציפי הזה רב הנסתר על הנגלה אנחנו לא יודעים אם אלה הנסיבות של תאונה אני שופט את הממצאים על סמך הרכב. בפגרו נמצאו 3 התרחשויות שלא הוסברה עפ"י שנמסרה ע"י הצדדים. אחד במרכז אחד בחזית צד שמאל והנזק הסמוי כאשר מריבים את מכסה המנוע יש כיפופים שניהם רחוקים אחד מהשני. הכיפופים נזקים שנמצאים שלא אמור להיות שם נזק כי מכסה המנוע מכסה את הנזקים האלה. אני אומר שהם לא קשורים לתאונה אבל אני לא יכול לתת חוות דעת לגבי הגורמים להם והייתי שמח אם הייתה לי פסאט."

(עמ' 40-41 לפרוטוקול).

דיון

6. הנתבעת סירבה לקבל את התביעה של התובע מחמת גרסאות סותרות ומסירת ידיעות כוזבות (מכתב הדחיה; סעיף 7 לכתב ההגנה) בהסתמך על הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

התנאים למתן פטור למבטחת על פי סעיף 25 הם כי הופרה חובה על פי סעיף 22 או 23(ב) לחוק או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב) לחוק, או שהמבוטח מסר הודעות כוזבות , או שהעלים מחברת הביטוח עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח בכוונת מרמה.

על פי התשתית העובדתית והראייתית שהונחה בפני נותר ספק לגבי מקורו של הקימור, והעיתוי שלו. בוחן התנועה חנניה דרעי חלק על כך שמקורו מעץ תוך מתן הסבר כי המיקום המוגבל ללוחית הרישוי לא תואם עץ וגם כי היו נותרים חלקי עץ על הפח. בהתייחס לטעון של מיקום הפגיעה ביחס לעץ – אני סבורה כי השאלה הראשונה היא גובה העץ. יתכן ומדובר בגדם של עץ. אך זה לא העיקר. אני מסכימה עם בוחן התנועה דרעי כי אם אחרי התאונה התובע העצים את הנזק בפגיעה בגדם של עץ הצפי היה ששמאי המבטחת היה המציין שראה חלקי עץ על הפח. בראיות בפני אין תרשומת כזו.

אולם בוחן התנועה התעלם מהאפשרות כי מדובר בתאונה אחרת. בוחן התנועה גל התייחס לאפשרות כזו (עמ' 37 לפרוטוקול מול שורה 24 ).

7. תאוריה נוספת שהועלתה על ידי בוחן התנועה חנניה דרעי קשורה לגרסת סטייה מנתיב לנתיב של רכב צד ג'. לפי חלופה זו הפגיעה של המיציבושי הייתה בפינה ולא במרכז החלק האחורי של רכב צד ג'. מעבר לבעייתיות של העדר תשתית ראייתית לכך בגרסאות התובע, מצביע בוחן התנועה גל לכך שאם זה נכון הרכב הנפגע היה צריך לסטות ימינה לשול או לנתיב השמאלי לפי מיקום הפגיעה – גרסה שלא נמסרה על ידי אף עד (עמ' 37 לפרוטוקול מול שורות 16-22). גרסת הפגיעה בפינה של רכב צד ג' עלתה בחקירתו של המומחה והיא לא מופיעה בחוות דעתו (עמ' 18 לפרוטוקול מול שורות 11-13). אם המומחה סבר לאחר השחזור כי זו הסיבה לקימור היה עליו לנמק זאת בחוות דעתו. זאת הוא לא עשה. אינני מקבלת את החלופה הזו בהעדר כל תשתית עובדתית לכך. אם הפגיעה הייתה בפינה של רכב צד ג' היה על התובע להעיד עדים שראו את מצב הרכבים לאחר התאונה והוא לא עשה כן ללא הסבר. החסר פועל לרעתו [ ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 (1980)].

8. הנטל נופל על כתפי הטוען מרמה [ ע"א 400/86 עזבון המנוח קריגר נ' ד"ר שטנה, פ"ד מב(4) 500 (1989); ע"א 1203/01 (ב"ש) בן חמו נ' חברת ישראכרט בע"מ (2/6/02)]. השתכנעתי כי הנתבעת הרימה נטל זה.

על פי התשתית הראייתית השתכנעתי כי סימני השאלה לגבי מקור הקימור פועלים לרעת התובע. שכן היה בידי התובע להעיד עדים למצב הרכב בתום התאונה והוא לא עשה כן. הוא גם לא נתן לכך הסבר. לא קיבלתי את חוות דעת המומחה מטעם התובע להסבר לקימור לפי אף חלופה שהוא העלה. אני מעדיפה את חוות דעת בוחן התנועה מטעם הנתבעת, דב גל , שהודה שרב הנסתר על הנגלה וכי הוא לא מצא לקבל את התזות האלטרנטיביות של חברו שעלו תוך כדי דיון בהעדר תשתית ראייתית חיצונית עצמאית. ראיות שהיה על התובע להציג.

כמו כן התובע לא ביקש מהמומחה מטעמו לחוות את דעתו לאפשרות כי הקימור נגרם מהתאונה אלא רק לשלול כי הגורם היה עץ (סעיף 7.2 לחוות עת דרעי). אני לא מקבלת שחשדות של חוקר הנתבעת שלא בוססו בראיות מהוות את גזירת המחלוקת לבחינה מקצועית של מומחה שהוא בוחן תנועה.

לא נתתי משקל לכך שהתובע מסר גרסאות למעשיו לפני ואחרי התאונה שלא נתמכו על ידי חבריו כעולה מדו"ח החוקר ובכלל זה סוגית הטלפון. החוקר יצא מנקודת מוצא של מידע שהוא קיבל מצד ג' שלא העיד של חשד. בתום שמיעת הראיות לא ביססתי את מסקנתי בין על החשד ובין על הגרסאות האמורות או על העדר אחידות שלהם. מעבר לסוגית האמינות הכללית אין בכך כדי לתת משקל לסוגיית הקימור. אני מאמינה לתובע כי הייתה תאונה אך התובע לא שכנע אותי שמלוא הנזק ברכב שמצא שמאי הנתבעת נגרם מהפגיעה ברכב צד ג'.

החובה נופלת על המבוטח כתובע את נזקו להציג תמונה אמינה של הנזק ומקורו (סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח ). אי עמידה בכך מבססת לנתבעת לטעון לפטור (סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח).

מכל הטעמים במצטבר הנתבעת הרימה את נטל הבאת הראיות להוכיח כי היא פטורה מחבותה לפיצוי על פי הפוליסה.

סוף דבר

9. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט לפי שומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ו, 24 יולי 2016, בהעדר הצדדים.