משלים

על פי פסק הדין של כבוד השופטת רחל ברקאי, ע"א 4064-08-16 , שניתן ביום 08.01.17 נקבע כי התיק מוחזר לבית המשפט לקבוע את הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה ביום 30/8/12.

התובע הגיש תביעה נגד המבטחת לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו, מס' רישוי 54-036-36 בתאונה בה הוא נכנס ברכב שנסע לפניו בכביש הבין עירוני תוך כדי נסיעה. התובע תבע את הסכומים הבאים:

השמאי מטעם התובע, גבי גלעד, קבע כי היקף הנזק לרכב השייך לתאונה עומד על 56% מערך הרכב. לפי חוות דעת השמאי עלות התיקונים של הנזק נשוא התאונה עומד על 41,207.40 ₪. לאור היקף הנזקים נקבע כי שווי הרכב הוא : 71,892 ₪, לאחר הפחתת נזקים שאינם קשורים לתאונה. לפי חוות הדעת הופחתו: תיקון וצביעה של מגן אחורי בסך של 850 ₪, פנס אחורי שמאלי במגן בסך של 258 ₪. סך הכול: 1,108 ₪. כן צוין כי ההערכה כפופה לעבר הביטוחי של הרכב, מחירון יצחק לוי, והפוליסה. מד האוץ עמד על 268,086 ק"מ. הרכב נבדק ביום 2/9/12 . לפי חוות הדעת שנת הייצור הוא 2002. נתון שהוא נכון לפי רישיון הרכב. מספר השלדה הוא: 1019.

הנתבעת הגישה חוות דעת קודמת של אותו שמאי, מיום 22/2/12 לאחר שבדק את הרכב בגין תאונה קודמת מיום 29/12/11. לפי חוות הדעת הקודמת, הרכב הוא משנת ייצור 2005 ומס' הק"מ הנקוב במד האוץ הוא: 257,881 . מספר השלדה של הרכב 1019. הטעות היא בשנת הייצור. הרכב אז נפגע ברכיבים הבאים: הרכב לפי הדוח נפגע בחלקו הקדמי. החלפים שנמצאו מעוותים ומכופפים וחייבו יישור הם: פח חזית ודופן ימין. בתיקון הוחלף אינטרקולר שמן משומש וכן החלקים הבאים: מגן קדמי, פנס ערפל ימני, מסגרת לפנס האמור, כנף קדמי ימני, ביטנה ימנית, פנס ראשי ימני, סורג חזית ניקל, פנימית למגן קדמי תחתון ועליון, ופינה למגן קדמי ימני. לפי חוות דעת השמאי לרכב נגרם נזק של ירידת ערך של 2%. שווי הרכב סויג על ידי השמאי להשלמה גם של עבר ביטוחי.

הנתבעת חלקה על רכיבים בנזק שלטענתה לא קרו בתאונה עצמה. המחלוקת מתייחסת לנזק בדמות קימור במרכז החלק הקדמי של הרכב. הנתבעת טענה להעצמה מכוונת. נזק שאינו עולה מהתאונה הקודמת שהייתה בצד הימני של הרכב.

בסוף שמיעת התיק קבעתי כי לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות נותר ספק לגבי הטענה של העצמה מכוונת של הנזק. בסוגיה זו של הקימור נחקרו רק מומחי הצדדים שהם בוחני התנועה חנניה דרעי מטעם התובע ודב גל מטעם הנתבעת. הספק פועל לרעת הטוען את הטענה נשוא הספק. קרי, הנתבעת.

אני מקבלת את חוות דעת השמאי של התובע לגבי הנזקים נשוא חוות הדעת שהם:

כיפוף בדופן שמאל ובדופן ימין. נפגעו מצנן מים, כונס אוויר. החלקים התחליפיים הם מגן קדמי, פנימי למגן קדמי, פינה ימנית ושמאלית למגן קדמי, מכסה מנוע, סורג חזית, מנעול מכסה מנוע, פנס ראשי שמאלי ופנס ראשי ימני, 2 פנסי קישוט לכנפיים, כנף קדמי ימני. כן נפגעו מעבה מזגן , וכונס אוויר למזגן. כן, כרית אוויר לנהג ולנוסע ומחשב כריות אוויר. נזק זה כולל את הקימור והנזקים הפנימיים.

בהעדר מידע מדויק לגבי שווי הרכב בהיבטים שהשמאי סייג בשתי חוות הדעת ולאור החסר הבולט של תאונה קודמת כאמור לעיל אני מקבלת את חוות דעת השמאי רק בגין הנזק בעין ולא לגבי שווי הרכב.

התובע תבע גם סך של 6,000 ₪ בגין שכירת רכב חלופי במשך חודשיים (סעיף 25 לתצהיר התובע). התובע לא צירף לכך ראיה. התביעה לא הוכחה והיא נדחית. התובע גם תבע ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. סימני השאלה לגבי היקף התאונה לא נדחו חד משמעית לכן לא מצאתי לקבל תביעה זו. כן התבקש בית המשפט לצוות על הנתבעת לשאת בכל עלויות אחסנת הרכב אם ישנן כאלה. בהעדר כימות ותשלום אגרה העתירה נדחית.

סוף דבר

לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה והנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:

סך של 41,207.40 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9/9/12 ועד ליום התשלום המלא פועל.

הוצאות משפט לפי שומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ז, 21 יולי 2017, בהעדר הצדדים.