ע"י עו"ד יצחק איצקוביץ

מבוא

1. בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים. בבסיס הבקשה משלוח של כ- 45 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין במצב נוזלי בשווי מוערך של 15 מיליון ₪ שיובא לישראל מפרגוואי.
2. נגד המשיבים הוגש כתב אישום: כתב האישום מייחס למשיב מס' 1 (להלן: "ליאור") עבירה של יבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן: "הפקודה"). למשיבים האחרים (להלן בהתאמה: "לירון", "יוסי" ו- "דוד") מיוחסת עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיפים 7 (א') ו- (ג') לפקודה.
3. תיאור האירוע כפי שהוא נלמד מכתב האישום הוא כי במועד שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 9.1.13, קשר ליאור קשר עם אחרים ולפיו יישלח אליו מפרגוואי סם מסוכן מסוג קוקאין באמצעות משלוח אווירי של חברת השילוח הבינלאומית DHL. ביום 8.1.13 נחת בישראל המשלוח האמור, שכלל סם מסוג קוקאין במצב צבירה נוזלי ואוחסן בשני ג'ריקנים: האחד במשקל של 23.02 ק"ג; השני במשקל של 22.68 ק"ג. כל אחד מהג'ריקנים נארז בקרטון נפרד ובסך הכל הכיל המשלוח 45.7 ק"ג של סם מסוכן מסוג קוקאין.
4. כמתואר בכתב האישום בתאריך 9.1.13 בשעה 14:30 לערך קיבל ליאור את המשלוח של שני הקרטונים בביתו בירושלים באמצעות שוטר שהתחזה להיות שליח של חברת השילוח. מאוחר יותר באותו היום נסעו יוסי ודוד ברכב מסוג סוזוקי. הרכב נשכר על ידי יוסי ומי שנהג בו היה דוד (בכתב האישום נפלה טעות בקשר לכך). שניהם הגיעו מראשון לציון לירושלים ואספו את לירון. השלושה נסעו לביתו של ליאור ובשעה 20:23 הגיעו למגרש החניה הסמוך לביתו. הם נכנסו למגרש, עשו סיבוב פרסה כך שפתח תא המטען של הרכב הופנה לכיוון היציאה מחדר המדרגות של הבניין ועצרו את הרכב. ליאור ירד מביתו וצעד לכיוון הרכב. לירון יצא מהרכב בעוד יוסי ודוד נותרו לשבת בתוך הרכב ואז עלו ליאור ולירון לביתו של ליאור. לאחר מספר דקות ירדו שניהם מהבית כאשר כל אחד אוחז בקרטון אחד שבתוכו הסם המסוכן. הם ניגשו לרכב והכניסו את הקרטונים לתא המטען של הרכב. לירון, יוסי ודוד עזבו את המקום מיד בנסיעה. זמן קצר לאחר מכן ירד לירון מהרכב ועלה על מונית. יוסי ודוד המשיכו בנסיעה וכל השלושה נעצרו על ידי המשטרה (לירון במונית והשניים האחרים ברכב השכור).
5. לטענת המבקשת קיימות ראיות לכאורה הנובעות מתפיסתם של יוסי ודוד כאשר הסם ברשותם ברכב וכן עדויות של שוטרים סמויים שראו את כל המשיבים מעבירים את הסמים מרשותו של ליאור לידיהם של שלושת האחרים. באשר לעילת המעצר נובעת זו, כך טענת המבקשת, ממעורבותם ביבוא (ביחס לליאור) והחזקה (ביחס לאחרים) של סם מסוכן בכמות עצומה. מהותה של העבירה ונסיבות ביצועה מקימות עילת מעצר של מסוכנות. עוד מפנה המבקשת לעברם הפלילי של המשיבים. מטעם זה סבורה המבקשת כי אין מקום לבחינתה של חלופת מעצר.
6. המשיבים חולקים על קיום ראיות לכאורה כשהם, למעט לירון, מסכימים למעשה לקיום ראיות המתייחסות ליסוד העובדתי של העבירות הנטענות אך חולקים על כך שהונחה תשתית מספקת לקיומו של היסוד הנפשי. הטענה המרכזית היא כי אין ראיות מספיקות לכך שהמשיבים היו מודעים לכך שבתוך המיכלים נמצא סם. לחלופין התבקשה בחינתה של חלופת מעצר.

ראיות לכאורה

1. כפי שציינתי לעיל סנגוריהם של ליאור, יוסי ודוד אינם חולקים למעשה לצורך הדיון שלפני על התיאור העובדתי שבכתב האישום כפי שפורט לעיל וכפי שהוא נלמד מתוך הראיות ולא נטענו טענות בדבר אי קיומה של "שרשרת סם". הטענות התמקדו בשאלת קיומו של היסוד הנפשי.
2. סנגורו של לירון חלק על זיהויו תוך שהוא מפנה לכך שקיימות לשיטתו סתירות באשר לתיאור פרטי הלבוש שניתנו לגביו על ידי התצפיתנים. לא מצאתי כל ממש בטענותיו בעניין זה. מתוך דו"חות העיקוב הרציפים (דו"ח סיכום עיקוב 13-0034-280 והדו"חות עצמם) נלמד באופן ברור כי לירון הוא זה שמגיע עם השניים האחרים ברכב לביתו של ליאור, עולה עם ליאור ויורד עם החבילות, שם אותן ברכב, נוסע, יורד ממנו עולה על מונית ונעצר. זיהוי זה אינו נובע רק מעדויות העוקבים אלא נלמד מהודעותיו של דוד. איני סבור כי גם אם נפל פער מסוים בתיאור הלבוש, וספק אם נפל פער כזה, יש בכך כדי לפגום בעוצמת הראיות האחרות ואיני סבור כי הדבר דורש הרחבה.
3. מכאן שנקודת המוצא לדיון בשאלת הראיות לכאורה היא תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בכתב האישום לגבי האירועים השונים, דהיינו, הגעת הסמים ארצה בטיסת מטען של חברת DHL, מסירת החבילות לידיו של ליאור בביתו על ידי שוטר שלבש מדים של שליח של חברת DHL; הגעת יוסי ודוד ללירון ועלייתו לרכב. הגעת השלושה לחניית ביתו של ליאור; ירידתו של לירון מהרכב והצטרפותו אל ליאור לצורך הבאת החבילות לתוך הרכב כאשר יוסי ודוד נותרים ברכב; חזרתו של ליאור לביתו ועלייתו של לירון לרכב והנסיעה של השלושה מהמקום עד לירידתו של לירון מהרכב ולמעצרם בסמוך לכך.

סקירת הראיות

1. לצד תיאור העובדות שבכתב האישום הנסמך על דו"חות פעולה, דו"חות עיקוב, והודעות של השוטרים, חוקר המכס ושליח חברת השילוח נסמכת המבקשת על שתי טענות כלליות: הטענה האחת עניינה כמות הסם ומקורו. המבקשת מפנה לכך שהמדובר בסם שיובא מפרגוואי בשווי של כ- 15 מיליון ₪. משקל הסם הוא 45 ק"ג והעמסת שתי חבילות ששוקלות מעל 20 ק"ג לתוך רכב אינן מהלך שלא ניתן לחוש בו. הטענה השנייה עניינה - מזג האוויר הסוער מאוד באותו ערב. כעולה מתוך הראיות ודומה כי על כך אין מחלוקת האירועים התרחשו בזמן הסערה שפקדה את הארץ בכלל ואת ירושלים בפרט. באותו לילה מזג האוויר בכל חלקי הארץ היה מהסוערים שידעה ותושבי ירושלים סבלו מקור עז והמתינו לשלג.
2. המשיבים נחקרו מספר פעמים. ליאור מסר שתי הודעות. בהודעה הראשונה מיום 9.1.2013 בשעה 22:44 הוא נשאל אם ברצונו להיוועץ בסנגור. הוא השיב בחיוב. החוקר העיר כי נשלח פקס לסנגוריה הציבורית והתקשרו מספר פעמים אך לא היה מענה והחקירה נמשכה. ליאור נשאל מה עשה באותו ערב והוא השיב כי ירד מהבית ברחוב ניקנור 217 לרחוב בר יוחאי, קנה שם שתיה, עלה לצומת פת ולקח אלכוהול מידידה. הוא המשיך ולקח אלכוהול מהלוטו ואז חזר הביתה. הוא אמר שמי שהעלה אותו הביתה היה "קובי ספצ''' ופרט לכך לא היה מחוץ לבית. באותו שלב הוא מבקש לדבר עם עורך דין והחוקר מעיר שהוציא את החשוד לעורך דין (הכוונה ככל הנראה לשיחה טלפונית) ובשעה 23:29 החקירה נמשכת. החל מאותו שלב החליט ליאור שלא להשיב לשאלות תוך שהוא מציין כי לא יענה עד לאחר שייפגש עם עורך דין.
3. ההודעה השנייה היא מיום 14.1.2013 בשעה 16:45. לפני מתן הודעה זו ייעץ סנגורו של ליאור לליאור טלפונית ולפי האמור בהודעה בשל כך הודיעה הסנגוריה כי לא תשלח עורך דין אחר ליעוץ. ליאור נמנע מלהשיב על מרבית השאלות. כאשר הוטח בפניו כי בקרטונים שהגיעו אליו מחו"ל היו סמים הוא השיב:

"שומר על זכות השתיקה. אמרו לי שאין בקרטונים סמים, היה צריך להיות בזה חומר שמן של מסאג', משהו כזה. אני אתייעץ עם עורך דין ואחרי זה אני יענה לך על כל שאלה, כל שאלה אני ייתן לך תשובה, מה ואיך קרה, אני יודע שלא היה בזה קוקאין, אני נקי שש וחצי שנים ולבית שלי לא נכנס סמים." (ש' 37-39; ההדגשה מכאן שלי – א.ד.)

1. ליאור אישר בהמשך החקירה כי אכן קיבל את הקרטונים וזיהה את חתימתו על האישור שנמסר לשליח אך לא השיב על שאלות אחרות.
2. לירון מסר ארבע הודעות. בהודעה הראשונה מיום 9.1.2013 בשעה 22:40 מתואר כי הגיע עורך דין מטעם הסנגוריה לייעץ לו אך בשל כך שלא ניתן היה לקיים את ההתייעצות במשרד או בחדר סגור זו לא התקיימה. על מרבית השאלות סרב לירון להשיב והסביר כי ענה את התשובות שנתן בגלל שלא ניתנה לו אפשרות לדבר עם עורך דין.
3. בהודעה השנייה שנגבתה ביום 14.1.2013 בשעה 16:35 התייחס לירון לשאלות הנוגעות למצבו המשפחתי ולעיסוקו. בתשובה לשאלה מה עשה ביום 9.1.2013 משעות הבוקר ועד שנעצר הוא השיב כי בשעות הערב 19:00 – 20:00 הוא ירד לאכול בפת. התחיל שלג והוא עלה הביתה במונית ואז קפצו עליו הבילוש והוא נעצר (ש' 39-40). לצומת פת הוא הגיע במונית (ש' 42). ברגע שהחל להישאל שאלות לגבי החשד והיכרותו עם המעורבים האחרים הפסיק להשיב וענה כי הוא חף מפשע. ההודעה שלישית היא מיום 15.1.2013 בשעה 14:33. לירון הסביר כי לפי עצת סנגורו הוא שומר על זכות השתיקה והשיב על כל השאלות כי הוא חף מפשע (למעט אלו שאישרו את הדברים שאמר יום קודם לכן). הודעתו הרביעית נגבתה ביום 15.1.2013 בשעה 17:59. גם בה נמנע מלהשיב לשאלות הנוגעות לחשדות.
4. הגרסה הראשונה שנתן יוסי מתועדת בדו"ח פעולה שערך יונתן ועקנין על ביצוע מעצר רכב הסוזוקי ביום 9.1.2013 בשעה 21:20. השוטר מתאר כי אזק את יוסי תוך שהוא מודיע לו שהוא עצור והוביל אותו לניידת. הוא שאל אותו איך קוראים לו ויוסי השיב. לאחר מכן שאל אותו "יש עליך משהו לא חוקי" ויוסי השיב בשלילה. הוא הזהיר אותו כי אינו חייב לדבר ובהגיעם למשרדי התשאול ערך חיפוש על גופו. לאחר מכן שאל את יוסי של מי הרכב ויוסי השיב "זה רכב שלי מושכר, הנהג שעצרתם לא קשור לכל זה הוא נוהג לי כי אני בשלילה". יוסי נשאל "למי שייך מה שיש ברכב" והשיב "כל מה שיש ברכב שייך לי, הנהג לא קשור לכלום".
5. יוסי מסר שלוש הודעות. הראשונה ביום 9.1.13 בשעה 21:39. בטרם החקירה הוא שוחח עם בא כוחו אך לאחר מכן סרב להשיב על השאלות ושמר על זכות השתיקה בתשובה למרבית השאלות. בתשובה לשאלה האם יש דברים שנתפסו (ברכב) והם לא שלו הוא השיב "לא. זה רכב שלי. מה אני יודע מה שמו באוטו לא שמו באוטו" (ש' 45-46). הוא לא השיב לשאלה מי יכול היה לשים ולא אמר דבר מה נוסף.
6. בהודעתו השנייה מיום 15.1.2013 בשעה 09:30 הוא אמר בפתח ההודעה את המשפט הבא:

"אני לא היה לי שום ידיעה שמדובר בסמים, אני באתי בידיעה שמדובר בשמן מסאג' רפואי לספא, בקשר למה שאמרתי לבלשים ופה שכל ששאלו אותי אם כל מה שיש ברכב שלי אמרתי אה עקב כך שידעתי שכל מה שיש ברכב חוקי ולא מדובר בסמים. מעבר לזה אין לי מה להגיד" (ש' 4-7)

1. לאחר מכן לא ענה יוסי על שאלות נוספות עד לתום החקירה. כאשר הוא נשאל אם ברצונו להוסיף הוא אמר:

"אני רוצה להוסיף דבר אחד, שהנהג בסך הכל נהג לי באותו יום שנעצרתי בגלל שאני הייתי בשלילה. בקשתי ממנו רק לנהוג." (ש' 67-68)

1. בהודעתו השלישית שמר על זכות השתיקה.
2. הגרסה הראשונה שנתן דוד מתועדת בדו"ח פעולה שנערך על ידי איתי מלכא ביום 9.1.2013 בשעה 21:57. עורך הדו"ח היה עם יונתן ועקנין בעת מעצרם של יוסי ודוד. הוא מתאר כי רכב הסוזוקי הובל על ידי השוטר יוסי תורג'מן לחנייה של משרדי התשאול והוא קיבל ממנו את הרכב. לאחר מכן ביחד עם השוטר מאיר לנקרי ובנוכחותו ובהסכמתו של הנהג, דוד, בוצע חיפוש ברכב ושם נמצאו הארגזים כשהם צמודים אחד לשני. לשאלה של מי הארגזים ענה לו דוד: "האוטו לא שלי, הוא של חבר שלי, הארגזים שלו."
3. דוד היה היחידי שהשיב לשאלות שנשאל באופן מלא. בהודעתו הראשונה מיום 9.1.13 בשעה 21:29 הוא נשאל אם הוא מבקש להיוועץ בעורך דין. הוא השיב שהוא מעוניין והחוקר העיר כי נשלחה בקשה לסנגוריה ובהמשך נוצר עמה קשר אך לא היה מענה והחקירה החלה. הוא תאר כי בשעה 16:00 התקשר אליו יוסי, שהוא חבר שלו, וביקש ממנו לנהוג באוטו שלו כי הוא בפסילה. הוא נסע אליו באוטובוס והם החלו בנסיעה בעיר ראשון וטיילו. לאחר מכן באו לירושלים ואז עצרו אותם השוטרים. הנסיעה הייתה ברכב של יוסי שהוא רכב מושכר. הוא מתאר את מסלול הנסיעה בראשון ולאחר מכן את היציאה לירושלים ואת ההגעה אליה בשעה 19:30 לערך. לדבריו הוא היה הנהג ויוסי ישב לידו. הוא נשאל האם פגשו אנשים בדרך במהלך הנסיעה שלהם והשיב בשלילה. הוא השיב בשלילה גם לשאלה אם אנשים הצטרפו אליהם ועלו לרכב במהלך הנסיעה. מיד לאחר שהוצגה לו האפשרות שהוא משקר הוא שינה את גרסתו ואמר כי מישהו הצטרף לנסיעה אך אינו מכיר אותו. בהמשך הוא שב ואמר כי לא העלו אף אחד לרכב. לאחר מכן אמר שאכן עלה מישהו בירושלים – 10 דקות לפני שנעצרו אך אינו מכיר אותו. לדבריו יוסי וזה שעלה לרכב דיברו בעברית. הוא השיב שאינו יודע באשר לשני הגלונים שהועמסו לרכב. ושלל כי ידע שהם נמצאים בו. את הנסיעה בירושלים עשה לפי הנחיותיו של יוסי שאמר לו בשלב מסוים לעצור ואז עלה אדם שלישי לרכב. הוא הוסיף כי אותו אדם ירד מהרכב ולאחר כמה דקות חזר אליו. הוא לא שמע שתא המטען נפתח.
4. בהודעה השנייה מיום 15.1.2013 בשעה 14:30 הוא חזר על התיאור שנתן בהודעה הראשונה. באותו שלב הוא כבר ידע כי החבר של יוסי שעלה לרכב הוא לירון שנמצא עמו באותו חדר בבית המעצר. הוא הבהיר כי לא שם לב לכך שמישהו הכניס משהו לרכב כי היה יום חורפי וירד גשם. לדוד הוצג כי לפי התיאור שהוא נותן הוא נהג כרובוט – מי שאומרים לו והוא עושה מבלי לשאול שאלות. הוא השיב כי התיאור אינו מוטעה.
5. ההודעה השלישית ניתנה ביום 15.1.13 בשעה 18:51. הוא אמר כי לקח את לירון לאותה חניה כי יוסי ביקש אך שב ואמר כי לא ראה שלירון הכניס קרטון לתא המטען.

הטענות

1. המבקשת טוענת כי הראיות ברשותה הן חזקות וממשיות. היא מסתמכת על כך שקמה חזקה בדבר מודעותם של המשיבים לכך שהמדובר בסם ושהנטל להפריך אותה מוטל עליהם. החזקה לא רק שלא הופרכה אלא שהיא מתחזקת מחוסר ההיגיון שבגרסת המשיבים מהקושי לקבל כי ביום סוער במיוחד נסעו לירושלים כדי לאסוף שמן מסאג'. המבקשת חולקת על כך שזכות ההיוועצות של מי מהמשיבים עם עורך דין הופרה או כי יש לייחס לכך משקל.
2. באשר לליאור היא מוסיפה כי ליאור שיקר בהודעתו הראשונה בעת שטען כי ירד לצומת פת כדי לקנות אלכוהול וחזר הביתה וזאת בהתחשב במידע שעולה מדו"חות העיקוב. את הטענה, השקרית לדעת המבקשת, כי המדובר בשמן מסאג' העלה ליאור רק ביום 14.1.13 והיא תולה את השינוי בישיבה המשותפת של המשיבים בתא המעצר. מכל מקום כאשר ליאור נשאל שאלות נוספות לגבי אותו שמן הוא חזר לשתוק. המבקשת טוענת כי אין כל אינדיקציה התומכת בעיסוק של ליאור בתחום השמנים.
3. לגבי לירון נטען על ידי המבקשת כי הוא דווקא לא העלה את הטענה כי מדובר בשמן מסאג'. הוא מוסר גרסה ראשונה רק ביום 14.1.13 וגרסה זו שקרית ועומדת בסתירה לדו"חות העיקוב ולהודעתו של דוד. עלייתו לביתו של ליאור, נשיאת החבילות ביחד עמו והכנסתן לרכב כאשר הוא מגיע ברכב ונוסע באותו רכב מהמקום מחזקות לדעת המבקשת את מודעותו של לירון לכך שמדובר בסם מבלי שניתן כל הסבר מצדו להתנהגותו.
4. בעניינו של יוסי מזכירה המבקשת כי התייעץ עם עורך דין עובר לחקירה הראשונה; הוא אישר כי הרכב שלו ולא נתפסו בו דברים שאינם שלו. מעבר לכך הוא שתק. רק ביום 15.1.13 הופיעה הטענה כי מדובר בשמן מסאג' שגם היא תומכת בכך שהארגזים ובתוכם המיכלים היו מיועדים ליוסי. המבקשת למדה מכך שהימנעות יוסי מלבדוק מה הוכנס לרכב בנסיבות שבהן הוכנס מצביעה עוד יותר על מודעותו לכך. עוד נטען כי אין לייחס כל אמינות לגרסתו הכבושה בדבר מחשבתו כי מדובר בשמן מסאג'.
5. באשר לדוד חולקת המבקשת על הטענה כי מדובר ב'נהג' שאינו ידוע דבר. היא מפנה לכך שהוא התבקש לנהוג בערב סוער במיוחד כאשר אינו שואל ואינו מתעניין לגבי מטרת הנסיעה. הוא גם אינו שומע דבר ממה שנאמר ברכב, שתא המטען נפתח ושמוכנסים לתוכו חבילות במשקל לא מבוטל. עמדת המבקשת כי גרסתו של דוד בהקשר זה היא שקרית ולא ניתן לקבל כי לא חש בדבר.
6. סנגורו של ליאור טען כי המדובר במי שכף רגלו לא דרכה בחו"ל מעולם והרעיון שארגן יבוא סם בכמות כזו ועלות כזו הוא דמיוני. עוד הוא הפנה לחוסר התחכום שבמתן זהותו וכתובתו ולדבריו התמונה המתקבלת היא כי המדובר במה שמכונה 'קוף', שהיווה תחנת מעבר של מישהו שעומד מאחורי הקלעים. באשר ליסוד הנפשי הוא טען כי קיים כרסום בראיות התומכות בכך שליאור ידע שמדובר בסם. לדבריו ליאור לא פתח את החבילות; לא נגע בהן והניח אותן בסלון בית הוריו. לאחר מכן יצא החוצה והסתובב, דיבר עם אנשים וחזר וניתן ללמוד מכך שלא העלה על דעתו מה נמצא בביתו. גם תגובתו במהלך החקירה כאשר הוא שואל את החוקר "מה באמת במיכלים היה סם" מעידה על תמימותו. הצטברות הראיות הנסיבתיות איננה מביאה למסקנה חד משמעית כי זו התזה היחידה האפשרית. הסנגור הוסיף וטען כי אין ללמוד משתיקתו של ליאור דבר שכן נשללה ממנו הזכות להיוועץ בעורך דין נוכח התנהלות היחידה החוקרת. לדבריו ליאור ביקש להיוועץ ועורך דין מטעם הסנגוריה הגיע למקום אך לא ניתנה אפשרות נאותה לשיחה עם עורך הדין. לטענת הסנגור, אף שאין לדבר ביטוי בכתובים, ליאור אמר בדיון הראשון בהארכת מעצרו שהוא ידע שמדובר בשמן מסאג' (עמ' 17, ש' 31-32) וכי החוקר יוכל להעיד על כך.
7. בעניינו של לירון נטען כי אין כל ראיה הקושרת בין לירון לבין ספק הסם בחו"ל או בינו לבין הנמען. אין כל ראיה על תכנון מוקדם וכל שמדובר בו הוא עליה לרכב, יציאה לבית, חזרה עם קרטון, הכנסתו לרכב, נסיעה קצרה ברכב וירידה ממנו. לטענתו אין בדל ראיה על מודעות לכך שמה שהיה בתוך הקרטון הוא סם ולירון דומה בהקשר זה לעובד של חברת השילוח או של נמל התעופה שהחזיק לרגע בקרטון. בנוסף נטען כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא נתן גרסה מסודרת מאחר ונשללה ממנו זכותו הטבעית להיוועצות עם סנגור.
8. סנגורם של יוסי ודוד עמד על כך שהשניים כלל לא יצאו מהרכב בעת שהחבילות הוכנסו לתוכו ותהה האם מי שיודע שהוא אמור לקבל סם בשווי כזה לא היה יוצא לבדוק מה הוכנס לרכב. הוא הפנה לתגובה הספונטאנית של יוסי מיד כשנעצר כאשר השיב בשלילה לשאלה אם יש עליו משהו לא חוקי. עוד הסביר הסנגור כי האמירה שמה שיש ברכב שייך ליוסי התייחסה לחפצים האחרים שהיו בו ואין ללמוד ממנה לגבי החבילות. בנוסף הפנה הסנגור לגרסתו של יוסי לפיה ידע שהנוזל הוא שמן מסאג' רפואי ולכך שזו הידיעה שהייתה לו לגבי תוכן המיכלים. על רקע זה סבור הסנגור כי גם אם יוסי היה מודע להימצאות הקרטונים שבתוכם ג'ריקנים לא ניתן לייחס לו מודעות לכך שהנוזל שבתוכם הוא סם. הסנגור חלק על המסקנה שמוסקת מהנסיעה ביום סוער כל כך לירושלים כדי לקבל את המטען והרצון ללמוד מכך שאין המדובר בשמן. הוא טען כי גם לכמות כזו של שמן מסאג' יש ערך לא מבוטל.
9. באשר לדוד הצביע הסנגור כי כל שניתן לראות בו הוא כי היה 'עגלון' שהסיע את יוסי מבלי שהייתה לו שליטה או מודעות באשר לנסיעה עצמה או למה שארע בה. הסנגור לומד זאת מכך שגם יוסי וגם דוד אמרו כל הזמן כי חלקו של דוד הוא כי נהג ברכב ומה שבתוכו לא היה שלו וזאת החל מהרגע הראשון. בנוסף טען הסנגור גם באשר להפרת זכות ההיוועצות עם עורך דין באשר לדוד.

דיון והכרעה

1. בפן המשפטי המחלוקת המרכזית היא בשאלה האם ניתן לראות בכל אחד מהמשיבים כמחזיק בסמים. שאלה זו מצריכה דיון בשאלה מתי נחשב אדם כמי שמחזיק בסמים מסוכנים. המקור החוקי לקביעת ההחזקה הוא בהגדרת החזקה בסעיף 34 כד' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 שם נקבע כי:

"חזקה – שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר מצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר, יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד."

1. לצד ההגדרה הכללית בחוק העונשין נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 8 לפקודה לפיה:

"לעניין אישום בשל החזקת סם מסוכן, אין נפקא מינה אם הסם המסוכן נמצא ברשותו של הנאשם, או ברשות המחזיק אותו מטעמו של הנאשם, או אם הסם של הנאשם נמצא ברשותו של אדם אחר, או אם הסם נמצא במקום שאינו ברשותו או שאינו נתן לפיקוחו או להשגחתו של שום אדם."

1. כפי שנקבע במוקד הגדרת מונח "החזקה" עומד עקרון השליטה המורכב מיסוד נפשי ומיסוד פיסי. היסוד הנפשי עניינו מידת המודעות או הרצון לשלוט או להחזיק בנכס והיסוד הפיסי עניינו במידת הזיקה הפיסית לנכס (ר' ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' יאיר אזרי, פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן (31.10.07); ע"פ 7282/08 אבו עמרה נ' מדינת ישראל (13.1.10); ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (1) 811 (1985) וההפניות שם). היסוד הפיסי מתקיים כאשר לאדם נתונה היכולת על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל להגיע לעשייה פיסית בחפץ או שבידו לקבוע את גורלו הפיסי של החפץ (אזרי, שם).
2. היסוד הנפשי הנלווה להחזקה הפיסית בסם דורש קיומה של מודעות מצד המחזיק לשליטתו הפיסית בסם כאשר רכיב המודעות נלמד מנסיבות המקרה, נסיבות החיים והגיונם של דברים (ע"פ 3487/12 כרים גזאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט א' שהם (4.11.2012); ע"פ 611/80 מיהראן מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4) 85, 100 (1981)). קמה חזקה ולפיה מי שמחזיק בסם מסוכן מודע לכך שמדובר בסם ועליו הנטל לסתור את החזקה (ר' י' קדמי פקודת הסמים המסוכנים – הדין בראי הפסיקה, 121 (2007) וההפניות שם). חזקה כללית זו חלה גם על הימצאות סם ברכב. נובע ממנה כי כל הנמצאים במכונית נחשבים כמחזיקים בסם בידיעה שזה סם ועליהם הראיה לסתור (ר' ע"פ 459/95 עלי אבו רמדאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 775, 778 (1996); ע"פ 1335/95 אבו פאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 120, 124; (1992) ע"פ 2510/92 סאלח נ' מדינת ישראל (17.7.1994); ע"פ 1345/08 ארגדי איסטחרוב נ' מדינת ישראל, פסקה טו לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין (18.5.09).
3. מהפן הפיסי זיקתו של ליאור לסמים ברורה. הסמים יועדו אליו והוא הנמען לחבילות; הסמים נמסרו לו על ידי שליח DHL לבקשתו והוחזקו ברשותו עד שהגיעו שלושת האחרים לחניית ביתו. אז נכנס עם לירון ויצא ביחד עמו תוך ששניהם מניחים את הסמים ברכב. גם באשר ללירון, הרי שאין קושי עם הגדרתו שמי שהחזיק בסמים וזאת מאחר והוא הוריד אותם ביחד עם ליאור והכניס אותם לתוך תא המטען של הרכב. בכך הייתה לו באותו פרק זמן שליטה בסמים שהיה מצויים בידו ויש לראותו כמי שהחזיק בהם. יוסי ודוד היו ברכב שאליו הוכנסו הסמים. הם הגיעו עם הרכב, אספו את לירון, נסעו לביתו של ליאור, המתינו ברכב לירידתו של לירון ולחזרתם של ליאור ולירון עם המטען והכנסתו לתוך הרכב. לאחר מכן החלו בנסיעה והמשיכו בה, כאשר הסמים בתא המטען, גם לאחר שלירון ירד מהרכב, דבר המחזק את זיקתם למטען. באשר ליחס בין שניהם לבין המטען הרי ששניהם טענו למן הרגע הראשון כי דוד הוא רק הנהג וכי מה שהיה ברכב שייך ליוסי.
4. באשר למודעותם של כל הארבעה לכך שהמדובר בסם הרי שזו נלמדת מהחזקה שבמקרה זה לא רק שלא נסתרה אלא התחזקה במכלול הראיות הנסיבתיות: המדובר באירוע המתרחש ביום הסוער בשנה כאשר ירושלים קפואה וממתינה לשלג. ההנחה שדווקא ביום זה בוחרים יוסי ודוד לעלות בערב לירושלים כדי לקחת שני ג'ריקנים עם שמן מסאג' נראית דמיונית בוודאי לצורך השלב הנוכחי של ראיות לכאורה.
5. ליאור שהסמים יועדו אליו והוא הנמען לחבילות מקבל אותן מידי השליח. הוא מודע (כפי שעולה מגרסת השליח והשוטר שהתחזה לשליח) לכך שהוא אמור לקבל חבילות; יורד לקחת אותן ושם אותן בביתו. לאחר מכן בשעת לילה הוא מוריד עם לירון את החבילות למכונית. אף שניתן להניח כי המדובר בחוליה בשרשרת ואולי כהגדרת הסנגור ב'קוף', אני סבור כי התנהלותו אינה סותרת את החזקה לפיה הוא מודע למה שיש במיכלים וזאת אף אם השאיר אותם בבית (כאשר ככל הנראה אביו נמצא שם) ויצא. זאת ועוד, ליאור מסר גרסה שקרית במהלך חקירתו הראשונה וטען כי יצא מהבית רק כדי לקנות שתיה בעוד שמעשיו ידועים מתוך העיקוב. גרסה שקרית זו, התנהלותו בחקירה, השתיקה וההתפתחות המאוחרת בגרסתו יש בהן כדי לחזק את הראיות ואת החשד (ר' בש"פ 7292/12 חמוד קמיראת נ' מדינת ישראל (1.11.2012). מכלול הנסיבות אפוא מצביע על כך שהחזקה חלה בעניינו וניתן לראות בו כמי שהיסוד הנפשי מתקיים לגביו. עוד אציין כי לא מצאתי שניתן להסתמך על האמירה בדיון כי הדברים נאמרו בדיון המעצר הראשון מקום בו אין לכך כל תימוכין וממילא גם אם נאמרו איני סבור כי הדבר משנה את המסקנה כמפורט לעיל.
6. התנהלותו של לירון אף היא מעוררת שאלות ומקשה לקבל את הטענה כי החזקה איננה מתקיימת. לירון מוזעק על ידי יוסי ודוד לעלות לרכב. הם מסיעים אותו כדי שיוריד מתוך הבית עם ליאור את החבילות. נקל לשער שהדבר נעשה כדי שלא יהיה קשר כלשהו בין ליאור לבין יוסי או דוד ודומה שהמטרה של כל המהלך היא שהקשר יעשה דרך גורם שלישי – לירון. דבר זה מסביר את הימנעותם של יוסי ודוד מלצאת מהרכב ואת עמידת הרכב כאשר תא המטען מופנה לכיוון הבית כדי שככל הנראה ליאור לא יוכל לראות את היושבים בו. נשיאת מטען כה כבד מביתו של ליאור לרכב בנסיבות שתוארו ובהינתן מזג האוויר אף היא תומכת בחזקה ולפיה יש לראות בלירון כמי שמודע לכך שהוא נושא סמים ולא מטען תמים. גם בעניינו של לירון נזקפות לחובתו הימנעותו מלתת גרסה אחרת למעשיו כמו גם השקר לעניין מעשיו כפי שהוא מופיע בהודעה מיום 14.1.2013.
7. באשר לחלקו של יוסי הרי שלפי גרסתו שלו וגרסתו של דוד – המטען ברכב לרבות הארגזים היו שלו. בגרסה המאוחרת יותר – לפיה קיבל את המיכלים אך אלה אמורים היו לכלול שמן מסאג' – יש כדי לתמוך בשיוך המטען ליוסי. כפי שציינתי לעיל ההתנהלות אינה סותרת את החזקה: עצם הזמנת המטען על שמו של ליאור כאשר ככל הנראה הוא מיועד למישהו אחר – יוסי או מי שיוסי פועל בשליחותו; ההסתובבות ברכב באותו יום; הנסיעה לירושלים בשעת לילה ביום סוער, גשום ומושלג, ההישארות ברכב כאשר הרכב חונה כשתא המטען לכיוון הבית; ההיזקקות ללירון כדי שירד ויביא את המטען – כל אלה אך מחזקים את החזקה בדבר מודעותו. לצד אלה חוסר שיתוף הפעולה עם החקירה והשתיקה מקום בו נדרש הסבר מפיו של החשוד מחזקת את גרסת התביעה לצורך שלב המעצר (בש"פ 6158/12 כרים מוסא נ' מדינת ישראל (23.8.2012)).
8. דברים אלה חלים גם על דוד בהינתן כי הוא נמצא ברכב ואינו חש במה שקורה. הוא אינו מקשיב לשיחות; אינו מרגיש שנכנס מטען לרכב ונוהג, כהגדרתו, כרובוט.

הפרת זכות היוועצות בעורך דין

1. כאמור, התייחסתי לעיל גם למשמעות של הימנעותם של כל אחד מהמשיבים, למעט דוד, לתת גרסה כלשהי הנותנת הסבר לחלקם באירועים עד לשלב שבו ליאור ויוסי החלו לטעון כי סברו שהמדובר במיכלים שבתוכם שמן מסאג'. לחוסר ההיגיון שיש בגרסה כבושה זו התייחסתי לעיל. עם זאת, במהלך הטיעון עמדו הסנגורים על כך שזכות ההיוועצות נשללה מהמשיבים בשל התנהלות היחידה החוקרת. הטענה הייתה בשני מישורים: האחד שחלק מהחשודים ביקש להיוועץ עם עורך דין כשהוצע לו הדבר אך בשל כך שהסנגוריה הציבורית לא הייתה זמינה נמשכה החקירה מבלי לממש זכות זו; השני – שכאשר הגיעו שני עורכי דין מטעם הסנגוריה לשוחח עם שניים מהמשיבים, ליאור ולירון, לא התאפשרה להם שיחה בתנאים של פרטיות וסודיות אלא שיחה במסדרון מצולם שבו חולפים ועוברים גם החוקרים.
2. המבקשת חולקת על הטענות בעניין זה. היא מתייחסת למכתבו של עו"ד זועבי המצוי בתיק החקירה ולדבריה זו שגרת הדברים במפלג וההתייעצות נעשית במקום שבו ביקשו החוקרים לקיים אותה ולא בחדר סגור. היא טענה כי גם החדרים מצולמים ומבחינה זו אין הבדל.
3. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על חשיבותה של זכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דין כפי שהיא מעוגנת בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") וכי "פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור" (סעיף 34 (ג) לחוק המעצרים. נטיית הפסיקה כפי שנקבע עוד בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא (1) 461 (2006) היא לראות בכך זכות חוקתית. על רקע זה ספק אם אכן הדרך היחידה למפגש של סנגור עם נחקר המצוי במעצר היא במסדרון ודומה כי יישום הולם של הוראות החוק מחייב תנאי מפגש שניתן להגדירם כ'פגישה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה'. עוד ספק בעיני אם מימוש הזכות בדרך של הודעה בפקסימיליה לסנגוריה הציבורית; שיחת טלפון שאין לה מענה והמשך החקירה אף שהעצור מבקש להיוועץ הוא מימוש מספק וגם בעניין זה קשה שלא להתרשם כי ככל שהעובדות נכונות התנהלות היחידה החוקרת מעוררת קושי. עם זאת, לא נובעת מכך המסקנה כי בשלב המעצר נשלל המשקל הראייתי שיש לייחס לגרסאות שניתנו ולהסברים שלא ניתנו או שניתנו באיחור.
4. אין המדובר בערך מוחלט ובית המשפט נדרש לאזן בין הפגיעה בזכויות החשוד, מהותה, חומרתה, משכה וכדומה לבין האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו של החשוד הכולל את גילוי האמת, הלחימה בפשיעה וההגנה על שלום הציבור שייבחנו בין היתר בהתאם לאופי החשדות ולצרכי החקירה (בש"פ 9220/12 שלמה עדי פרץ נ' מדינת ישראל (26.12.2012).
5. מטבע הדברים שאלת נסיבותיה והיקפה של הפרת החובה לאפשר היוועצות החשודים עם עורך דין מצריכה בירור עובדתי שלא ניתן לערוך אותו בשלב הנוכחי. מכל מקום בכל הנוגע ליוסי – זכות ההיוועצות קוימה במלואה וגם לליאור התאפשר לשוחח עם סנגורו בטלפון בשלב מוקדם של החקירה. שניים אלה הם היחידים שנתנו גרסה כבושה בשלב מאוחר של החקירה ואיני סבור כי - נוכח המשמעות שיש למתן הגרסה הכבושה במועד שבו ניתנה - ניתן לייחס משקל מהותי לכך שלגבי ליאור לא קוימה זכות ההיוועצות ככל שאכן כך היה. אף שהפרת הזכות יכולה לתת הסבר מסוים לשתיקה הרי שהיא איננה יכולה להכשיר מסירת גרסאות שקריות על ידי נחקר. לירון לא שינה את תשובותיו במהלך החקירה ודוד ממילא שיתף שיתוף פעולה מלא מהרגע הראשון וגרסתו הייתה עקבית. מכאן שבאיזון הכולל איני רואה כי יש לתת להפרת הזכות, ככל שהייתה, משקל מכריע בניתוח השאלה האם קיימות ראיות לכאורה.

עילת מעצר וחלופה

1. לא הייתה מחלוקת ממשית כי ככל שקיימות ראיות לכאורה ונוכח החזקה שבחוק המעצרים וכמות הסם שבו מדובר, כמו גם הנסיבות, קמה עילת מעצר. כל אחד מהמשיבים טען לכך שיש להורות על שחרור לחלופת מעצר תוך הפניה לפסיקה התומכת בעמדה זו.
2. בבחירת האפשרות להסתפק בחלופה למעצר יש לבחון את המעשה ואת העושה. השאלה עליה יש להשיב היא האם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו. הניסיון להשיב על שאלה זו הוא מעצם טיבו ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של הנאשם. בבחינת המעשה על בית המשפט לבחון אם מעידות נסיבותיה של העברה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה או לעשות מעשה דומה בדרך כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב השני עליו לבחון אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) 702, 705-706 (1998)).
3. באשר למעשה, דומה כי אין צורך להרחיב. ככלל אין מקום לשחרור ממעצר של מי שמואשם בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכלל ובכמויות גדולות כל כך בפרט אלא בנסיבות חריגות וזאת אף במקרים בהם אין לנאשם עבר פלילי (השווה בש"פ 5836/12 ראיד אמארה נ' מדינת ישראל, (9.8.2012); בש"פ 1134/12 מדינת ישראל נ' בר ציון (9.2.2012); בש"פ 8711/11 אמיר כתריאל נ' מדינת ישראל (4.12.2011)). זאת ועוד, ההלכה בדבר מעצרם של המחזיקים בסם חלה על כל המשתתף בשרשרת הפצת הסם וזאת לבל ימשיך להזיק לציבור (בש"פ 2903/11 מרדכי אברג'יל נ' מדינת ישראל (17.4.2011)) אף אם המדובר בבלדר, "קוף" או "עגלון" אם לשאול את הביטויים בהם השתמשו הסנגורים.
4. בכל הנוגע לעושים הרי שיש לבחון את עניינו של כל אחד מהם בהינתן חלקו במעשה ובהתייחס לעברו הפלילי.
5. לליאור – שהוא למעשה החוליה הראשונה בשרשרת ומי שניתן לראותו כ"יבואן הרשמי" של הסמים, הרשעות קודמות רבות והוא שוחרר מעונש מאסר שנשא בשל עבירה של פציעה או חבלה זדונית לתקופה של 14 חודשים זמן לא רב לפני האירוע המתואר (הרשעתו היא מיום 11.1.2012). בנוסף נשא עונשי מאסר בשנים האחרונות בשל ביצוע עבירות רכוש ואלימות. בשנת 2009 נדון למאסר לתקופה של 13 חודשים לאחר הפעלת מאסרים מותנים בגין עבירות גניבה והסגת גבול פלילית; ביום 15.5.2008 נדון ל- 15 חודשי מאסר לאחר שהורשע בעבירות פריצה, תקיפה, איומים, פירוק חלקים מרכב, החזקת סכין וגניבת רכב ; בשנת 2004 נדון ל- 7 חודשי מאסר בשל שורה של עבירות רכוש והרשימה ממשיכה. בהתייחס אליו איני מוצא כי המסוכנות הנשקפת ממנו על רקע המעשה והעושה מאפשרת את מתן האמון ההכרחי לצורך שחרורו לחלופה. המדובר במי שעיסוקו בשנים האחרונות הוא עבריינות, בתחום כזה או אחר ובשנים האחרונות בילה תקופות מאסר שאינן מביאות להרתעה. אף אם ניתן להניח כי המדובר כטענת הסנגור ב'קוף' – אין מנוס – בנסיבות שתוארו לעיל - ממעצרו עד לתום ההליכים. מטעם זה איני רואה צורך בהזמנת תסקיר מעצר לגביו.
6. חלקו של לירון – נראה על פני הדברים קטן יותר – כמי שסיפק שירותי סבלות של הסמים מהדירה לרכב (תוך שהוא עולה לרכב זמן קצר לפני ההגעה לבית של ליאור ויורד ממנו זמן מועט לאחר עזיבת הרכב את המקום). עברו הפלילי כולל מספר הרשעות ובהן הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית שנעברה בשנת 2004. בשנת 2006 הוא הורשע במספר עבירות רכוש ובעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ונדון למאסר בפועל למשך 6 חודשים שרוצה בעבודות שירות. בשנת 2007 הוא הורשע בעבירת שבל"ר ונדון לעבודות שירות לתקופה של חודשיים ולמאסר על תנאי. בשנת 2008 הוא הורשע בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב ונדון למאסר על תנאי ולקנס. המאסר המותנה הוארך לאחר שהורשע ביום 14.6.12 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. יש לציין כי עונש מאסר מותנה שהוטל על לירון למשך 6 חודשים החל על עבירות רכוש וסמים הוא בר הפעלה אם יורשע בהליך זה (עונש זה הוארך ביום 14.6.12 לתקופה של שנתיים). בעניינו איני סבור כי נכון לשלול מראש התכנות של חלופה ראויה ולפיכך המשך הדיון בעניינו יתקיים לאחר קבלת תסקיר מעצר.
7. ליוסי, שהן לפי גרסתו והן לפי גרסתו של דוד, האחריות לרכב הייתה שלו– זיקה הדוקה יותר לסמים ולצורך העניין ניתן לראות בו כמי שקיבל אותם לרשותו מליאור והוא מבין המעורבים הצרכן הסופי שלהם או ליתר דיון הצרכן הסופי הידוע. לחובתו מספר לא מבוטל של הרשעות בעבירות סמים. האחרונה מיום 23.6.10 שבגדרה נדון למאסר למשך 4 חודשים בשל החזקת סם שלא לצריכה עצמית; בשנת 2007 הורשע בעבירה של החזקת סכין; בשנת 2002 הורשע בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ונדון למאסר למשך 6 חודשים לאחר הפעלת עונש מאסר מותנה. חודש אחד מעונש מאסר זה הצטבר לעונש מאסר לתקופה של 22 חודשים שאותו נשא בשל שלוש עבירות סחר בסם מסוכן שבוצעו אף הן בשנת 2002. לחובתו שתי הרשעות נוספות מוקדמות יותר בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון; החזקת סם לצריכה עצמית והחזקת סכין. בגדרה של הרשעתו האחרונה הוטל עליו מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שלא יעבור כל עבירת סמים מסוג פשע מיום שחרורו. מאסר זה הוא בר הפעלה אם יורשע בהליך זה. גם בעניינו נוכח העבר החוזר ונשנה בתחום הסמים ונוכח חלקו המשמעותי יותר בקשר לסמים – איני מוצא כי קיימת חלופה מתאימה ולא נדרש בעניינו תסקיר מעצר. יוסי ייעצר אפוא עד לתום ההליכים.
8. דוד, היה לפי הגרסאות השונות, הנהג ברכב ואף שניתן לראותו כמי שביצע עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית התמונה בעניינו נראית חמורה פחות משל יוסי. לחובתו של דוד גם כן מספר הרשעות קודמות: הרשעה בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הרשעות ישנות יחסית הן בהחזקת סם לצריכה עצמית (עבירה משנת 1990) ושבל"ר (עבירה משנת 1987). בהתחשב בכך מצאתי לנכון לבחון חלופה גם לגביו ולפיכך יוזמן תסקיר מעצר בעניינו.

סיכום

1. מורה על מעצרם של המשיבים מס' 1 ומס' 3, ליאור נחמיה ופאהים יוסף אבזאך, עד לתום ההליכים בת.פ. 38681-01-13.
2. המשך הדיון בעניינם של המשיבים מס' 2 ו- 4, לירון אוזן ודוד בן נעים יידחה עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינם ויתקיים במועד שיקבע בתיאום עם באי כוח הצדדים.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לשירות המבחן.

ניתנה היום, י"ט בשבט תשע"ג, 30 בינואר 2013, במעמד הצדדים.