כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.9.12, בשעה 23:00 לערך, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 4, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו למחלף גבעת שמואל, החל בפניה ימינה לרחוב מבצע קדש, איבד שליטה על הרכב, סטה שמאלה, עלה על אי תנועה בנוי, פגע במעקה בטיחות והתהפך עם הרכב.

כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו הנאשם ורכבו ניזוק.

הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום, לרבות בכך שנגרמה לו חבלה גופנית.

מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:

עד תביעה מספר 1 – רס"ל כהן שרון, בוחן תנועה, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – דו"ח פעולה ממוחשב

ת/2 – דו"ח תפיסה וסימון

ת/3 – מזכר

ת/4 – דו"ח בוחן

ת/5 – סקיצה ונספח לסקיצה ממקום התאונה

ת/6 – לוח תצלומים

ת/7 – תרשים

עד תביעה מספר 2, רס"מ דן בירס, בוחן תנועה, מטעמו הוגש מזכר, שסומן ת/9

עד תביעה מספר 3, המתנדב מנחם פילקוביץ, מטעמו הוגש דו"ח פעולה, שסומן ת/10

כמו כן, הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם במשטרה, שסומנה ת/8

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד ולא הוגשו ראיות כלשהן.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותם של עדי התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 11.9.12, בשעה 23:00 לערך, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 4, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו למחלף גבעת שמואל, החל בפניה ימינה לרחוב מבצע קדש, איבד שליטה על הרכב, סטה שמאלה, עלה על אי תנועה בנוי, פגע במעקה בטיחות והתהפך עם הרכב.

עד תביעה מספר 3 הגיע לזירת התאונה, לאחר שהבחין בהתקהלות במקום וציין ב-ת/10, כי הבחין ברכב הפוך על גגו וכי נהג הרכב חולץ על ידי מכבי האש ופונה במצב בינוני לבית החולים תל השומר, על ידי מד"א – הצלה.

עוד ציין העד, כי עובר אורח שסירב להזדהות, מסר לו כי הבחין ברכב מגיע בנסיעה מהירה, פונה ומתהפך על אי התנועה.

כמו כן, ציין העד כי נהג מד"א אמר לו כי מצא ברכב ההפוך כדורים מסוג "קלונקס".

עד תביעה מספר 2 נשלח לבית החולים תל השומר, על מנת לתחקר את הנאשם באשר לפרטי התאונה, לאחר שהתעורר חשד כי הנאשם נהג בשכרות, אך בהגיעו למקום, כפי שציין ב-ת/9, נאמר לו כי הנאשם הגיע לבית החולים באמבולנס מד"א, אך סירב לקבל טיפול ועזב את בית החולים.

עד תביעה מספר 1 הגיע לזירת התאונה וביצע במקום עבודת בוחנות.

כמו כן, בחיפוש שערך ברכב הנאשם, מצא העד, כפי שציין ב-ת/1 ו-ת/2, קופסת סיגריות ובתוכה מבחנה משומשת לעישון סמים.

מממצאים שאסף העד בזירת התאונה, הוא קבע כי הראות במקום הייתה טובה, אף שתאורת הרחוב לא פעלה וכי שדה הראיה של הנאשם לפנים, היה 150 מטרים לפחות.

העד ציין כי הנזק במעקה הבטיחות, שהיה מכיוון אי התנועה לכביש, מראה כי המעקה נפגע מרכב הנאשם.

לסיכום, קבע העד כי רכב הנאשם, שהיה בפניה ימינה, סטה מנתיב נסיעתו שמאלה, עלה על אי התנועה הבנוי, פגע עם דופן שמאל במעקה הבטיחות והתהפך על גגו.

בחקירתו הנגדית השיב העד כי אינו יכול לקבוע דבר בנוגע למהירות נסיעה, או זווית הסטייה, אך ציין כי כיוון הנסיעה, כפי שנמסר לו על ידי עד תביעה מספר 4, מתיישב עם הממצאים בזירת התאונה.

בנוגע לתאורה במקום, מסר העד כי אף שתאורת הרחוב לא פעלה, המקום היה מואר הודות לתאורה מצומת המצוי כ-50 מטרים מהמקום וחנויות סמוכות.

העד נשאל בחקירתו הנגדית והשיב כי אינו יכול לשלול טענה לפיה הולך רגל חצה את הכביש, שלא במעבר חצייה והנאשם סטה שמאלה על מנת שלא לפגוע בו.

ב-ת/6, ניתן לראות את הנזקים הכבדים שנגרמו לרכב, בעקבות התאונה.

בחקירתו במשטרה, מסר הנאשם כי נהג ברכב במהירות של 40 קמ"ש לערך וכאשר נכנס לעקומה לפניה ימינה, התפרץ משמאלו הולך רגל ולכן סטה שמאלה על מנת לא לפגוע בו, פגע באי התנועה והתהפך על הגג.

הנאשם מסר כי לאחר שהגיע לבית החולים והמתין במקום כשעתיים ובהיותו הלום קרב, נכנס ללחץ וכיוון שלא נחבל, נסע הביתה.

הנאשם נשאל לגבי המבחנה לעישון סמים שנמצאה ברכב, השיב כי אין לו מושג לגבי זה והכחיש שימוש באלכוהול או סמים עובר לתאונה.

הנאשם נשאל והשיב כי הבחין בהולך הרגל כשנייה לפני שסטה שמאלה, במרחק של מספר מטרים וכי הולך הרגל חצה את הכביש בריצה.

להלן גרסת הנאשם, כעולה מעדותו בבית המשפט:

הנאשם נהג כאמור ולפתע הבחין באדם רץ על שטח ההפרדה, מתחנת אוטובוס סמוכה ועל מנת שלא לפגוע בו, סטה שמאלה, פגע באי התנועה הבנוי והרכב התהפך.

לדברי הנאשם, רכב של זק"א נסע מאחוריו והיה הראשון לסייע לו ואילו אמבולנס מד"א הגיע לאחר מכן.

הנאשם טען כי לא רצה להיכנס לבית החולים, בשל הטראומה ממנה הוא סובל.

בחקירתו הנגדית, מסר הנאשם כי התקרב למחלף היציאה לגבעת שמואל, כשהוא נוהג במהירות מאוד איטית, לקראת הרמזור וכשנשאל באיזו מהירות נהג, השיב :"40 קמ"ש".

הנאשם טען כי כלל לא הגיע לעיקול וסימן על גבי התרשים, היכן הבחין בהולך הרגל וסטה שמאלה.

הנאשם טען כי לא היה עליו לצפות כי הולך רגל ירוץ לכביש.

הנאשם מסר כי לא היה לו צורך לקבל טיפול רפואי ולכן לא נכנס לבית החולים, אך אישר בחקירתו הנגדית כי נפגע ביד והיה לו חתך ביד ימין שנחבש וכי הושם תחילה על קרש גב, עם צווארון.

בנוגע למבחנה לעישון סמים שנמצאה ברכב, השיב הנאשם כי הרכב שייך לאמו ולו אין תשובה לגבי כך.

הנאשם אישר כי הוא משתמש בכדורי קלונקס, על פי מרשם רפואי מהרופא שלו ומהפסיכיאטר שלו.

דיון והכרעה

עסקינן למעשה בתאונה עצמית ובנסיבות בהן רכב הנאשם סטה לפתע שמאלה, פגע באי התנועה הבנוי והתהפך על גגו.

"אכן, דרכם של כלי רכב לנסוע בימין הכביש. לפיכך, נסיבות שבהן כלי רכב נמצא נוסע לפתע בנתיב הנגדי, מעידות על אפשרות שלפיה הנהג התרשל בנהיגה. כמו שנאמר לעיל בפרשת בוקובזה הנ"ל:ו "נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות". המדובר, אם-כן, בכלי עזר להרמת הנטל הרובץ על המאשימה, מכוחו ניתן להסיק את אפשרות ההרשעה של הנאשם בנהיגה רשלנית או בקלות ראש. עתה עובר הסיכון - הנטל המשני - אל שכם הנאשם, ועליו ליתן הסבר להתנהגותו".

נסיבות של תאונה עצמית, זהות לאמור לעיל, בנוגע לסיטואציה בה רכב עובר לפתע לנתיב הנסיעה הנגדי ויוצרות אף הן, "הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות", המעבירה את הנטל המשני אל כתפי הנאשם, ליתן הסבר למה שהתרחש.

כבוד הש' קדמי, הגדיר בספרו – "על הראיות", תש"ע-2009, חלק רביעי, עמוד 1674, את המונח "ספק סביר", באופן הבא:

המושג ספק סביר מצביע על קיומה של אפשרות "מתקבלת על הדעת", לאמור: אפשרות ממשית שיש לה אחיזה בחומר הראיה, להבדיל מ"השערה" נטולת בסיס בראיות או קלוטה מן האוויר, או כזו שאינה בבחינת אפשרות תיאורטית גרידא".

בע"פ 493/82, חמו נגד מדינת ישראל, נאמר:

"בהיעדר אמון בהסברו של הנאשם או בהיעדר הגיון בתיזה התיאורטית שהוא מעלה, נשמט הבסיס הדרוש ליצירתו של ספק כזה...".

בנסיבות המקרה שבפני, ההכרעה תיפול על מידת האמון אותו מצא בית המשפט שיש לייחס לגרסת הנאשם, שכן אין בידי ההגנה כל תימוכין נוספים להסבר שהציג הנאשם לאופן קרות התאונה – התפרצות הולך רגל לכביש.

עסקינן בטענה קלה ושכיחה, בה נעשה שימוש לעיתים תכופות על ידי נאשמים המעורבים בתאונות דרכים עצמיות, כאשר הטענה נעה בין הולך רגל שקפץ לכביש, לבין בעל חיים שקפץ לכביש.

למצער, הנאשם לא עשה עלי רושם אמין ולא אוכל לקבל את גרסתו.

התרשמתי כי הנאשם ניסה למלט עצמו מחקירה מדוקדקת של נסיבות התאונה, על ידי כך שעזב את בית החולים על דעת עצמו, לפני שבוחן התנועה הגיע למקום.

ייתכן וחקירה שכזו, הייתה נותנת מענה לסוגיות נוספות שנותרו ללא תשובה, כגון, מבחנה משומשת לעישון סמים שנמצאה ברכב בו נהג הנאשם.

טענת הנאשם לפיה הרכב שייך לאמו ואין לו קשר לחפץ שנמצא, ממנה ניתן להסיק כי הנאשם משייך את החפץ לבעלת הרכב, דהיינו, אמו, אינה סבירה בעיני והיא מהווה נדבך נוסף של חוסר אמינות בגרסת הנאשם.

הנאשם הודה כי נהג במהירות של 40 קמ"ש בעקומה לימין, לקראת רמזור, מהירות אותה הגדיר כמהירות "מאוד איטית" - ראה עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 21-24.

לא ייתכן חולק, כי מהירות של 40 קמ"ש, בעקומה לימין, אשר על פי ת/7, נחזית כעקומה חדה יחסית, בנסיבות בהן ידוע לנאשם כי בסוף העקומה קיים צומת מרומזר, אינה מהירות סבירה ומתאימה לתנאי הדרך ורשלנותו של הנאשם מתבטאת בכך שלא האט מהירות נסיעתו והתאימה לתנאי הכביש.

לא מן הנמנע כי אם היה הנאשם נוהג במהירות איטית יותר וסוטה, מסיבה כלשהי, עם רכבו אל עבר אי התנועה הבנוי, לא היה מגיע למצב בו רכבו מועף אל מעבר לאי התנועה הבנוי ומתהפך על גגו.

לעומת הנאשם, הרי שעדי התביעה העידו באופן מהימן, כל אחד לגבי חלקו בטיפול באירוע ועל פי המסמכים שערך.

מהראיות שהובאו בפני, אני דוחה את טענת ההגנה, לפיה הנאשם לא נחבל בגופו.

הנאשם הוצא מהרכב על ידי כוחות הצלה, הושכב על קרש גב, חתך בידו נחבש והוא הועבר לחדר מיון באמצעות אמבולנס.

די בכך, לטעמי, כדי להראות כי לנאשם נגרמה חבלה גופנית כתוצאה מהתאונה והדבר נתמך גם בדברי הנאשם עצמו , בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 23-26.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד , 02 דצמבר 2013, במעמד הצדדים