1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה, בגין טענתו על כך שעקב תנאי עבודתו כמכונאי רכב, הוא לקה - בדרך של "מחלת מקצוע" בפגימה בכפות ידיו - תסמונת התעלה הקרפלית.

2. במכתבו מיום 10/9/12 הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה הנטענות, וזאת - בטענה שהתובע לא התייצב אצל הנתבע לבירור תביעתו.

כפי הנראה, מאוחר יותר התייצב התובע לבירור התביעה אצל הנתבע. כך מסתבר מהעובדה שנראה שביום 24/10/12, דחה הנתבע את התביעה פעם נוספת, והפעם - לגופה של התביעה.

למרות זאת, התובענה שבפני הוגשה כנגד מכתב הדחיה מיום 10/9/12, מבלי להזכיר בה מכתב דחיה נוסף מיום 24/10/12, אשר נזכר בכתב ההגנה, אך העתקו לא הוגש לתיק.

מכל מקום - המחלוקת שיש לדון בה, היא מחלוקת לגופה של שאלת קיומה של פגיעה בעבודה שהביאה לתסמונת התעלה הקרפלית אצל התובע, ואין צורך לדון בשאלת הצדקת דחיית התביעה בשל הסיבה שנזכרה במכתב הדחיה מיום 10/9/12.

3. ב"כ הצדדים קיבלו את המלצתי וניסו להגיע להסכמה בדבר עובדות המקרה, אך הדבר לא עלה בידיהם (למרות שקשה לי להבין מדוע לא). משכך, שמעתי (בלא נציגי הציבור שהוזמנו ולא באו) את עדותו של התובע. לאחר מכן - הוגשו סיכומים בכתב, וכעת ניתנת החלטה זו.

אלה העובדות

4. התובע, יליד שנת 1976, החל לעבוד במוסך ששייך לאביו, עוד בהיותו נער, בשנת 1992.

5. עוד לפני גיוסו לצה"ל עבד התובע כמכונאי רכב גם אצל מעביד אחר (יוסף ורדי ובניו בע"מ) במשך תקופה קצרה (יוני ויולי 1994). התובע שב לעבוד באותו מקום, למשך מספר חודשים בשנת 1995, במקביל לשירותו הצבאי.

6. לאחר שחרורו מצה"ל, ועד יולי 2012, עבד התובע כמכונאי רכב (כולל מכונאי אופנועים וכולל מכונאי מלגזות) או כנותן שירותי חשמל רכב, בכל התקופות, למעט התקופות הבאות:

א. 8 חודשים (בלתי רצופים) שבהם הוא היה מובטל.

ב. חודש אחד (מרץ 1997) שבו עסק התובע בהתקנת וילונות, והשתמש במכשירי הברגה.

ג. 7 חודשים (בשנת 2002) שבהם עבד התובע אצל מעבידים שונים אחרים.

ד. 3 חודשים (בשנת 2009) שבהם עבד התובע בבית מלון.

ה. חודשיים (בשנת 2010) שבהם עבד התובע בהתקנת פרגולות (והשתמש במקדחות ובמכשירי הברגה רוטטים).

ו. חודשיים (בשנת 2010) שבהם עבד התובע כטכנאי מתקני מים (והשתמש במכשירי הברגה רוטטים).

7. בעבודותיו במוסכים השונים, כמכונאי רכב, אופנועים ומלגזות, השתמש התובע, שימוש קבוע ותדיר, במכשירים הבאים:

א. מכשירי הברגה רגילים.

ב. מכשירי הברגה רוטטים, לשם פתיחת ברגים "עקשניים".

ג. פטישי אוויר גדולים.

ד. פטישי אוויר קטנים (ראצ'ט אוויר).

ה. מקדחות.

8. במשך רוב שעות עבודתו ביצע התובע שימוש בשתי ידיו לצרכי עבודתו, באופן שבידו הימנית, הדומיננטית, הוא הפעיל מאמץ וכח רב על המכשיר שאותו הוא אחז, ובידו השמאלית הוא תפס את חלקי הרכב שעליהם הופעל המכשיר.

9. בין השאר, עסק התובע במלאכות הבאות: פירוק והרכבה של גלגלי רכב, באמצעות פטיש אוויר, פירוק והרכבה של ראשי מנוע, של גירי כלי רכב, של רדיאטורים, סרנים אחוריים, צירים, ציריות וכיוצ"ב. כל אלה - מחוברים לכלי הרכב באמצעות ברגים המוברגים בחוזקה ועל התובע היה לפתוח ולסגור את הברגים באמצעות המכשירים שהוא עבד עמם, באופן האמור לעיל.

גם כשהתובע עבד באמצעות מפתח ברגים שאינו רוטט, הוא החזיק מהצד השני את החלק באמצעות מכשיר רוטט.

10. הכח שהתובע היה אמור להפעיל על כל אחד מהמכשירים בעמם הוא עסק, לא היה תמיד שווה, וגם זוויות ההחזקה והגישה לא היו תמיד דומות (התובע עבד לעתים בעמידה, לעתים בכריעה ולעתים בשכיבה), אך בעיקרן - התנועות שהתובע עשה בידיו והכח שהוא הפעיל בידיו, חזרו על עצמם.

11. שבוע עבודה רגיל של התובע נמשך 6 ימי עבודה, ויום עבודה רגיל של התובע היה בן 8 שעות.

12. במהלך שנות עבודתו, החל התובע לחוש תחושות של נימול בידיים. למרות זאת, המשיך התובע את העבודה.

לאחר מכן, במהלך שנת 2010, החלו להופיע אצל התובע גם כאבים בידיים. המצב הלך והחמיר בשנת 2011. ביולי 2012 - הפסיק התובע את עבודתו.

מחלת מקצוע או מיקרוטראומה

13. לטענת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובע, בלא היזקקות למומחה רפואי מטעם בית הדין, שכן בעבודתו של התובע לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לשם בחינת תורת המיקרוטראומה. לטענת הנתבע, בעבודתו של התובע כמכונאי, הוא ביצע עבודות מגוונות שאינן מתאימות ליישום תורת המיקרוטראומה.

טענה זו של הנתבע אינה מקובלת עלי, והטעמים לכך יוסברו בהמשך.

14. ראשית, טענות הנתבע התעלמו משאלת האפשרות של קיומה של מחלת מקצוע. פריט 26 לחלק א' של רשימת מחלות המקצוע (התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1953, עוסק בדלקת של גידים ותיקיהם או במקומות חיבור שרירים. ייתכן שמצבו הרפואי של התובע מתאים לכך.

בנוסף, התובע עבד גם עם מכשירים רוטטים (הן במוסך והן ההגה של האוטובוסים מתוצרת "ליילנד") כך שנכון לבחון אם הוא לקה במחלה המפורטת הפריט 14 לחלק ב' של רשימת מחלות המקצוע.

בענין זה, אני מזכיר כי בטופס התביעה שהוגש לנתבע נכתב על ידי התובע כי מדובר ב"מחלת מקצוע".

15. שנית, עמדת הנתבע אינה מקובלת עלי גם בכל הנוגע לשאלת המיקרוטראומה.

אמנם, כאמור כבר לעיל, התובע היה לעתים בתנוחות שונות והוא עבד עם מכשירים שונים, אך באופן עקרוני - הוא ביצע בידיו פעולות חוזרות ונשנות, ועשה כך שעות רבות בכל יום עבודה, במשך עשרות שנים.

די בכך כדי להצדיק את בחינת קיומו של הפן הרפואי של תורת המיקרוטראומה.

16. אשר על כן, יש לדון במחלוקת הרפואית שבין הצדדים ולבחון את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין פגימותיו בכפות הידיים, בין בדרך של מחלת מקצוע ובין בדרך של מיקרוטראומה.

המומחה

17. אני ממנה בזאת את ד"ר עלי ינאי, לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתובענה זו (ד"ר ינאי ייקרא להלן: "המומחה").

18. המזכירות מתבקשת להעביר אל המומחה, ביחד עם העתק החלטה זו, גם את המסמכים הבאים או את העתקיהם:

א. מסמכים מבית החולים "זיו" (עמ' 4-5 למוצג שנסרק לתיק ביום 28/7/13).

ב. מסמכים מבית החולים "העמק" (עמ' 6-11 למוצג שנסרק לתיק ביום 30/7/13).

ג. מסמכים משרותי בריאות כללית (עמ' 3-15 למוצג הראשון שנסרק לתיק ביום 10/9/13, וכן עמ' 2-65 למוצג השני שנסרק לתיק ביום 10/9/13).

ד. רשימת מחלות המקצוע.

19. המומחה מתבקש לעיין בעובדות המקרה ובחומר המצורף, ולהשיב על השאלות הבאות:

(א) מהי המחלה או מהו הליקוי אשר מהם סובל התובע בכפות ידיו (להלן: "הליקוי").

(ב) האם הליקוי כלול ברשימת מחלות המקצוע ? (תשומת לב המומחה מופנית בעיקר לפריט 26 בחלק א' של הרשימה ולפריט 14 בחלק ב' של הרשימה).

אם התשובה על שאלה זו חיובית - נא לדלג לשאלה (ה).

(ג) האם ניתן לתאר את מצבו של התובע כנובע ממיקרוטראומה, כלומר - תנאי עבודתו גרמו לנזקים זעירים בכפות ידיו של התובע, נזקים בלתי ניתנים לאבחון לכשעצמם, ואשר לפחות בחלקם היו בלתי הפיכים, והצטברותם של נזקים אלה היא שהביאה לליקוי ?

תשומת לב המומחה מופנית לכך שכדי להשיב תשובה חיובית על שאלה זו, צריך שהמומחה יסבור כי סביר יותר להניח שאכן זה הגורם למצבו של התובע מאשר להניח את ההיפך, כלומר - שיש סבירות העולה על 50% שכך היה.

אם התשובה על שאלה זו - חיובית - נא לדלג לשאלה (ה).

(ד) אם התשובות על שתי השאלות (ב) ו-(ג) לעיל שליליות - מה הגורם לליקוי, ככל שהמומחה יכול לברר? (במקרה כזה - אין צורך להשיב על השאלות הבאות).

(ה) אם התשובה על שאלה (ב) או התשובה על שאלה (ג) לעיל חיובית - האם היו גם גורמים אחרים, מלבד תנאי העבודה, שהביאו לליקוי ?

(ו) אם התשובה על שאלה (ה) לעיל חיובית - האם בבחינת יחסיות תרומת תנאי העבודה על התרחשות הליקוי, לעומת תרומת הגורמים האחרים, נכון לראות את תרומת תנאי העבודה כמשמעותית ?

בענין זה מתבקש המומחה להניח שתרומה "משמעותית" פירושה תרומה יחסית של לפחות 20% מבין כלל הגורמים לליקוי.

20. המומחה מתבקש להחזיר לבית הדין, ביחד עם תשובותיו, גם את החומר הרפואי המצורף.

21. שכר טרחתו של המומחה ישולם מקופת בית הדין.

22. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום שבו ההחלטה תומצא לו.

ניתנה היום, כ"ד באדר א' תשע"ד, 24 בפברואר 2014, בהעדר הצדדים.