1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה, בגין טענתו על כך שעקב תנאי עבודתו כמכונאי רכב, הוא לקה - בדרך של "מחלת מקצוע" בפגימה בכפות ידיו - תסמונת התעלה הקרפלית.

2. במכתבו מיום 10/9/12 הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה הנטענות, וזאת - בטענה שהתובע לא התייצב אצל הנתבע לבירור תביעתו.

כפי הנראה, מאוחר יותר התייצב התובע לבירור התביעה אצל הנתבע. כך מסתבר מהעובדה שנראה שביום 24/10/12, דחה הנתבע את התביעה פעם נוספת, והפעם - לגופה של התביעה.

למרות זאת, התובענה שבפני הוגשה כנגד מכתב הדחיה מיום 10/9/12, מבלי להזכיר בה מכתב דחיה נוסף מיום 24/10/12, אשר נזכר בכתב ההגנה, אך העתקו לא הוגש לתיק.

מכל מקום - המחלוקת שיש לדון בה, היא מחלוקת לגופה של שאלת קיומה של פגיעה בעבודה שהביאה לתסמונת התעלה הקרפלית אצל התובע, ואין צורך לדון בשאלת הצדקת דחיית התביעה בשל הסיבה שנזכרה במכתב הדחיה מיום 10/9/12.

3. ב"כ הצדדים קיבלו את המלצתי וניסו להגיע להסכמה בדבר עובדות המקרה, אך הדבר לא עלה בידיהם (למרות שקשה לי להבין מדוע לא). משכך, שמעתי (בלא נציגי הציבור שהוזמנו ולא באו) את עדותו של התובע. לאחר מכן - הוגשו סיכומים בכתב.

אלה העובדות (כפי שפורטו בהחלטתי מיום 24/2/14)

4. התובע, יליד שנת 1976, החל לעבוד במוסך ששייך לאביו, עוד בהיותו נער, בשנת 1992.

5. עוד לפני גיוסו לצה"ל עבד התובע כמכונאי רכב גם אצל מעביד אחר (יוסף ורדי ובניו בע"מ) במשך תקופה קצרה (יוני ויולי 1994). התובע שב לעבוד באותו מקום, למשך מספר חודשים בשנת 1995, במקביל לשירותו הצבאי.

6. לאחר שחרורו מצה"ל, ועד יולי 2012, עבד התובע כמכונאי רכב (כולל מכונאי אופנועים וכולל מכונאי מלגזות) או כנותן שירותי חשמל רכב, בכל התקופות, למעט התקופות הבאות:

א. 8 חודשים (בלתי רצופים) שבהם הוא היה מובטל.

ב. חודש אחד (מרץ 1997) שבו עסק התובע בהתקנת וילונות, והשתמש במכשירי הברגה.

ג. 7 חודשים (בשנת 2002) שבהם עבד התובע אצל מעבידים שונים אחרים.

ד. 3 חודשים (בשנת 2009) שבהם עבד התובע בבית מלון.

ה. חודשיים (בשנת 2010) שבהם עבד התובע בהתקנת פרגולות (והשתמש במקדחות ובמכשירי הברגה רוטטים).

ו. חודשיים (בשנת 2010) שבהם עבד התובע כטכנאי מתקני מים (והשתמש במכשירי הברגה רוטטים).

7. בעבודותיו במוסכים השונים, כמכונאי רכב, אופנועים ומלגזות, השתמש התובע, שימוש קבוע ותדיר, במכשירים הבאים:

א. מכשירי הברגה רגילים.

ב. מכשירי הברגה רוטטים, לשם פתיחת ברגים "עקשניים".

ג. פטישי אוויר גדולים.

ד. פטישי אוויר קטנים (ראצ'ט אוויר).

ה. מקדחות.

8. במשך רוב שעות עבודתו ביצע התובע שימוש בשתי ידיו לצרכי עבודתו, באופן שבידו הימנית, הדומיננטית, הוא הפעיל מאמץ וכח רב על המכשיר שאותו הוא אחז, ובידו השמאלית הוא תפס את חלקי הרכב שעליהם הופעל המכשיר.

9. בין השאר, עסק התובע במלאכות הבאות: פירוק והרכבה של גלגלי רכב, באמצעות פטיש אוויר, פירוק והרכבה של ראשי מנוע, של גירי כלי רכב, של רדיאטורים, סרנים אחוריים, צירים, ציריות וכיוצ"ב. כל אלה - מחוברים לכלי הרכב באמצעות ברגים המוברגים בחוזקה ועל התובע היה לפתוח ולסגור את הברגים באמצעות המכשירים שהוא עבד עמם, באופן האמור לעיל.

גם כשהתובע עבד באמצעות מפתח ברגים שאינו רוטט, הוא החזיק מהצד השני את החלק באמצעות מכשיר רוטט.

10. הכח שהתובע היה אמור להפעיל על כל אחד מהמכשירים בעמם הוא עסק, לא היה תמיד שווה, וגם זוויות ההחזקה והגישה לא היו תמיד דומות (התובע עבד לעתים בעמידה, לעתים בכריעה ולעתים בשכיבה), אך בעיקרן - התנועות שהתובע עשה בידיו והכח שהוא הפעיל בידיו, חזרו על עצמם.

11. שבוע עבודה רגיל של התובע נמשך 6 ימי עבודה, ויום עבודה רגיל של התובע היה בן 8 שעות.

12. במהלך שנות עבודתו, החל התובע לחוש תחושות של נימול בידיים. למרות זאת, המשיך התובע את העבודה.

לאחר מכן, במהלך שנת 2010, החלו להופיע אצל התובע גם כאבים בידיים. המצב הלך והחמיר בשנת 2011.

ביולי 2012 - הפסיק התובע את עבודתו.

מחלת מקצוע או מיקרוטראומה

13. בסיכומי הנתבע שהוגשו עוד בטרם ההחלטה מיום 24/2/14, נטען בין השאר כי יש לדחות את תביעת התובע, בלא היזקקות למומחה רפואי מטעם בית הדין, שכן בעבודתו של התובע לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לשם בחינת תורת המיקרוטראומה. לטענת הנתבע, בעבודתו של התובע כמכונאי, הוא ביצע עבודות מגוונות שאינן מתאימות ליישום תורת המיקרוטראומה. טענה זו של הנתבע נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 24/2/14. בסעיפים 14-15 להלן אפרט את הטעמים לדחיית טענת הנתבע, כפי שהובאו בהחלטה האמורה.

14. ראשית, טענות הנתבע התעלמו משאלת האפשרות של קיומה של מחלת מקצוע. פריט 26 לחלק א' של רשימת מחלות המקצוע (התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1953, עוסק בדלקת של גידים ותיקיהם או במקומות חיבור שרירים. ייתכן שמצבו הרפואי של התובע מתאים לכך.

בנוסף, התובע עבד גם עם מכשירים רוטטים (הן במוסך והן ההגה של האוטובוסים מתוצרת "ליילנד") כך שנכון לבחון אם הוא לקה במחלה המפורטת הפריט 14 לחלק ב' של רשימת מחלות המקצוע.

בענין זה, אני מזכיר כי בטופס התביעה שהוגש לנתבע נכתב על ידי התובע כי מדובר ב"מחלת מקצוע".

15. שנית, עמדת הנתבע אינה מקובלת עלי גם בכל הנוגע לשאלת המיקרוטראומה.

אמנם, כאמור כבר לעיל, התובע היה לעתים בתנוחות שונות והוא עבד עם מכשירים שונים, אך באופן עקרוני - הוא ביצע בידיו פעולות חוזרות ונשנות, ועשה כך שעות רבות בכל יום עבודה, במשך עשרות שנים.

די היה בכך כדי להצדיק את בחינת קיומו של הפן הרפואי של תורת המיקרוטראומה.

16. אשר על כן, קבעתי בהחלטה מיום 24/2/14 כי יש לדון במחלוקת הרפואית שבין הצדדים ולבחון את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין פגימותיו בכפות הידיים, בין בדרך של מחלת מקצוע ובין בדרך של מיקרוטראומה.

המומחה

17. בהחלטה מיום 24/2/14, מיניתי את עלי ינאי, לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתובענה זו (ד"ר ינאי ייקרא להלן: "המומחה").

הפניתי אל המומחה שאלות בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המצב הרפואי בכפות ידיו, בין בדרך של מחלת מקצוע ובין בדרך של מיקרוטראומה.

18. המומחה נתן את חוות דעתו.

19. מחוות דעתו של המומחה, עולה כי לדעתו, התובע סובל מתסמונת התעלה הקרפלית בכפות שתי הידיים. מחלתו של התובע מצויה בפריט 14 לחלק ב' של רשימת מחלות המקצוע (התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954).

לדעת המומחה, אף שתסמונת התעלה הקרפלית עלולה להיגרם גם באופן ספונטי, בלא גורם חיצוני, הרי שהתרומה היחסית של עבודת התובע עם מכשירים רוטטים - גדולה מכל אפשרות אחרת.

20. לאחר שחוות דעתו של המומחה נשלחה אל ב"כ הצדדים - הם קיבלו הזדמנות לבקש להפנות אל המומחה שאלות הבהרה. הם לא עשו כך. משכך - נפתחה בפניהם הדרך לסכם את טיעוניהם בכתב. ב"כ התובע אכן ביקש כי התביעה תתקבל, ובאת כחו של הנתבע הודיעה כי לאור חוות דעתו של המומחה, מסכים הנתבע להכיר בפגימת התובע כבתוצאה של פגיעה בעבודה.

גורל התביעה

23. הן בשל האמור בחוות דעתו של המומחה, והן בשל השינוי בעמדת הנתבע, אני מקבל את התביעה ומצהיר כי תסמונת התעלה הקרפלית אשר התובע לקה בה בכל אחת משתי ידיו, היא תוצאה של פגיעה בעבודה.

הפגיעה האמורה נגרמה בדרך של מחלת מקצוע, בהתאם לפריט 14 בחלק ב' של רשימת מחלות המקצוע, שזו לשונו:

"מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים".

וזאת - ביחס לתנאי עבודה כאמור להלן:

"עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים".

24. התובע זכאי לבקש מהנתבע להעמיד אותו לבדיקת ועדה רפואית, לשם קביעה אם יש לו דרגת נכות מעבודה עקב אותה פגימה.

25. בענין הוצאות המשפט, אני מביא בחשבון הן את האמור בהלכה הפסוקה (בדבר פסיקת הוצאות משפט לפי כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי), והן את דעתי על כך שהנתבע היה יכול לחסוך את ההתדיינות כולה (אילו היה נותן את דעתו על כך שמדובר בטענה בדבר מחלת מקצוע ולאו דווקא במיקרוטראומה, שכן הנתבע לא חלק כלל על כך שהתובע עבד עם מכשירים רוטטים), והיה יכול לפחות לחסוך חלק מההתדיינות (אילו לא היה חולק על גרסת התובע בענין תנאי העבודה, גרסה שממילא לא היתה לנתבע גרסה שונה ממנה).

בהתחשב באמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/14, אם הוא לא ישולם לפני כן.

26. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, י"ג בניסן תשע"ד, 13 באפריל 2014, בהעדר הצדדים.