תביעה כספית על סך 5,146 ₪, במסגרתה ביקשה התובעת, תאגיד מים, לחייב את הנתבע בתשלום עבור אספקת מים ואגרות ביוב, ביחס לתקופה שבין התאריכים 1.1.2009 ל- 13.6.2012.

רקע וטענות הצדדים

1. הנתבע מחזיק בנכס ברח' האמוראים 3 בחדרה.

2. התובעת היא חברה הפועלת כתאגיד עצמאי מכוח חוק תאגידי מים וביוב התשס"א- 2001.

3. אין מחלוקת כי הנתבע החזיק בנכס הנ"ל בתקופה מושא התביעה, ואין מחלוקת שהתובעת סיפקה מים לנכס האמור בתקופה זו.

4. לטענת התובעת, הנתבע לא שילם את מלוא החיובים בגין צריכת מים ובגין אגרת ביוב ביחס לנכס בתקופה האמורה. לטענתה, הנתבע קיבל דרישות תשלום שוטפות, וידע אודות החיובים השונים, אולם לא טרח לשלמם במלואם. התובעת טוענת, כי בכך אילץ אותה הנתבע לנקוט נגדו בפעולות אכיפה מנהליות, אשר גרמו להוצאות נוספות. נטען, כי במהלך התקופה הנ"ל הגיע הנתבע אל משרדי התובעת, קיבל מידע ונתונים שונים אודות החוב, שילם סכומים לכיסוי חלקי של החוב, אולם נמנע מלשלם את מלוא החוב, זאת חרף הבטחות שניתנו על ידו לעשות כן. הסכומים ששולמו ע"י התובע קוזזו מסכום החוב ואינם מהווים חלק מהתביעה.

5. הנתבע, שייצג את עצמו בהליך זה, העלה שלל טענות, מן הגורן ומן היקב. מרבית הטענות שהעלה הנתבע לאורך ההליך אינן קשורות למהות המחלוקת בין הצדדים, אלא לעניינים פרוצדוראליים ואחרים. כך למשל, הנתבע הגיש, במהלך בירור התובענה, תלונה למשטרה כנגד ב"כ התובעת; תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד ב"כ התובעת; ותלונה לשר התשתיות. כמו כן, הגיש הנתבע בקשות והתנגדויות רבות שונות, ובכללן בקשות לדחיות דיונים, לרבות דיוני הוכחות, בקשה לדחייה על הסף, ועוד כהנה וכהנה בקשות שונות.

מבין שלל טענותיו של הנתבע, כפי שהוצגו, בין היתר, בסיכומיו בכתב, ניתן לחלץ את הטענות הבאות לגופם של דברים:

• הנתבע שילם לתובעת תשלומים שונים ביחס לתקופה האמורה, אולם התובעת לא עדכנה את חשבונו בהתאם.
• לא ברור לפי איזה תעריף חישבה התובעת את חיוביו של הנתבע בגין צריכת המים, ולא ברור מהו היקף צריכת המים לפיו נערכו חישוביה.
• התובעת לא היתה מוסמכת לדרוש תשלומים בגין הוצאות אכיפה.
• התובעת הפנתה דרישות תשלום המנוגדות לחוק תאגידי מים וביוב.

6. למען שלמות התמונה אציין, כי מסכת הראיות בתיק כללה תצהיר עדות ראשית מיום 30.10.13 של של הגב' ציפי איבגי, מנהלת מרכז שירותי לקוחות בתובעת, על שלל נספחיו, ותצהיר הנתבע מיום 3.10.13, שצורף לבקשה שהגיש לסילוק התביעה על הסף, אותו ביקש הנתבע לראות כתצהיר עדות ראשית מטעמו. ביום 18.2.16 נשמעו ראיות הצדדים, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

דיון והכרעה

7. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

א. התובעת הוכיחה כדבעי את החוב הנטען.

8. כאמור, סכום התביעה הועמד על סך 5,146 ₪ (4,923 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית). סכום החוב הורכב מסך של 4,522 ₪ קרן (הכוללת הוצאות בגין שליחת התראות והודעות דרישה, חיבור לאחר ניתוק, והוצאות אכיפה) וסך נוסף של 400 ₪ בגין ריביות פיגורים.

9. טענת התובעת לחוב האמור נסמכה, כאמור, על תצהירה של הגב' ציפי איבגי. לתצהיר זה צורפו העתק מרישומי התובעת, לרבות מצב חשבון לקוח המכיל פירוט של גובה החיובים החודשיים בתקופה הרלוונטית; רישום ממוחשב של כמות צריכת המים בנכס המדובר; פירוט תנועות היסטוריות ביחס לחשבון הנוגע לנכס; ודוחות התכתבות מול הנתבע.

עיון בנספחי התצהיר מעלה, שהנתבע חויב פעם בחודשיים עבור צריכות מים ואגרת ביוב, כאשר דובר בחיובים של מאות שקלים בכל פעם. עוד עולה, כי הנתבע היה מודע לדרישות החוב, ואף הגיע לצורך עריכת בירורים והסדרת התשלום (כך למשל, בתצלום תוכנת האוטומציה של התובעת מיום 23.5.2010 אשר צורף כנספח לתצהיר מטעמה, צוין כי "הגענו להסדר כל 25 לחודש 500 ₪ שני תשלומים של 500 ואחד של 592.90 ₪").

10. צודקת התובעת בטענה, שרישומיה הנ"ל מהווים "רשומה מוסדית" כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראיות. הגדרת המונח "מוסד" בסעיף 35 לפקודה הינה: "המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור". התובעת, כמי שמספקת שירות לציבור (ניהול ותחזוקה של תשתיות המים, חיוב וגבייה פרטנית מהצרכנים וכיוצ"ב), עונה ללא ספק על הגדרה זו, ולפיכך מהווים רישומיה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנם (סעיף 36 לפקודה).

11. ברי אפוא כי הנטל לסתור את רישומי התובעת הוטל על הנתבע. מסכת הראיות מלמדת, כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שהחוב הרשום בפנקסי התובעת שגוי, או לחלופין, כי הסכום ששולם על ידו הביא לסילוק מלוא החוב.

ב. טענת הנתבע לתשלומים שבוצעו על ידו

12. לטענת הנתבע, שולמו על ידו תשלומים שונים לכיסוי החוב מושא התביעה. לתמיכה בטענתו צירף התובע לתצהירו שלוש קבלות, בסכומים של 1,500 ₪, 540.7 ₪ ו- 500 ₪, כאשר בכל אחת מהן יש פירוט אודות סוג התשלום שבוצע (אגרת ביוב, אספקת מים, הודעות דרישה, הוצאות אכיפה וכו').

13. התובעת הסבירה, כי תשלומים אלה נלקחו בחשבון וקוזזו מיתרת החוב של הנתבע, וכי סכום התביעה לוקח בחשבון תשלומים אלה. מסכת הראיות מלמדת, כי הדברים אכן כך.

בסעיף 24 לסיכומיה הראתה התובעת כיצד נלקחו בחשבון התשלומים המופיעים בחשבוניות שצירף התובע, וזאת כפי שמשתקף בנספחי תצהיר העדה מטעמה. עיון בנספחי תצהיר העדה מטעם התובעת מלמד, כי סכומי שלוש הקבלות הנ"ל אכן נלקחו בחשבון ע"י התובעת, וקוזזו מחיוביו של הנתבע.

הנה כי כן, עיון ברישומי התובעת מעלה, כי כל התשלומים שבוצעו ע"י התובע אכן מופיעים בהם, וכי הם קוזזו מסכום החוב המצטבר.

14. בחקירתו הנגדית טען הנתבע, לראשונה, כי מעבר לשלושת התשלומים בגינם הוא המציא קבלות, ישנם תשלומים נוספים ששולמו על ידו או על ידי אשתו (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 15-16ו-21). דובר בעדות כבושה, שלא נתמכה בראיות של ממש.

בסיכומיו הוסיף הנתבע וטען, כי יש בידיו חשבוניות נוספות בגין תשלומים שונים (סעיפים 9-10 לסיכומים). אלא, שחשבוניות כאמור לא הוצגו ולא הוגשו במהלך שמיעת הראיות, וממילא לא הוכחו כדבעי.

ג. טענת הנתבע לגבי תעריפי המים וכמות המים שנצרכה

15. לטענת הנתבע, לא ברור לפי איזה תעריף הוא חוייב בגין צריכת מים. הנתבע מפנה לכך שהעדה מטעם התובעת לא הצליחה להסביר בעדותה מהו התעריף לכל קוב מים שנצרך. כמו כן, הנתבע קבל על כך שלא ניתן לברר, לשיטתו, מהי כמות המים בגינה חושבו חיוביו.

אין ממש בטענות אלה של הנתבע.

16. תעריפי המים נקבעים ע"י רשות המים והם מפורסמים, בהתאם להוראות חוק המים התשי"ט - 1959, ברשומות. מדובר במידע פומבי הזמין לכל, כאשר לתאגידי המים אין כל חובה להציג את עלויות המים במסגרת דרישות התשלום.

ואכן, בסעיף 31 לסיכומי טענותיו פירט הנתבע את התעריף של כל קוב מים שנצרך. אלא שלא היה בפי הנתבע ולו בדל טענה לעניין ליקוי בקביעת תעריף המים או לעניין חישוב שגוי או טעות ברישומי התובעת, והוא לא טען לצורת חישוב אחרת או חלופית לחישוביה.

17. גם בעניין כמות המים שנצרכה, לפיה נערכו חישובי התובעת, אין בפי הנתבע טענה של ממש. יצויין, כי כמות המים לפיה נערך חישוב החוב מושא התביעה עולה מנספחי תצהיר העדה מטעם התובעת, לרבות מדו"ח צריכות. הנתבע אינו טוען כי לא צרך מים, והוא אינו טוען שהחישובים מבוססים על צריכת מים בלתי סבירה. טענותיו בנדון נותרו אפוא ערטילאיות.

ד. טענה בעניין חוקיות דרישת הוצאות גביה ואכיפה

18. טענה נוספת שהעלה הנתבע נגעה לחוקיות דרישות התשלום שהפנתה התובעת, ביחס להוצאות גביה ואכיפה. גם כאן מדובר בטענה שאין בה ממש. משלא שילם הנתבע את תשלומי החוב במועדם, זכאית הייתה התובעת לנקוט בפעולות אכיפה ולחייב את התובע בגין כך, זאת מכוח הוראות פקודת המיסים (גבייה), ותקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א- 2011. הוצאות שנגרמו לתובעת בגין נקיטה בהליכים אלה הן בהחלט ברי תביעה.

ה. טענות לגבי תקינות ההליך השיפוטי

19. כאמור, התובע לא חסך בהעלאת טענות מטענות שונות, מבלי להבחין בין עיקר וטפל, כשהוא מפנה חיצי ביקורות לגורמים שונים במערכת המשפטית, לרבות מותבים שדנו בתיק זה ומזכירות בית המשפט, וכן טענות כלפי בא כוח התובע. לא מצאתי להרחיב ולדון בטענות אלה, שאין בינם לבין הכרעה לגוף עילת התביעה והטענות הנוגעות לה, ולא כלום.

סוף דבר

20. לאור כל האמור והמקובץ לעיל, אני מורה על קבלת התביעה.

21. הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,146 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים, כהגדרתה בכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע -2009, מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט (כולל שכ"ט עורך דין) בסכום של 6,000 ₪, וזאת בשים לב להתנהלותו הדיונית, לרבות הגשת בקשות רבות לבית המשפט ולגורמים נוספים.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים ותפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ו, 22 יוני 2016, בהעדר הצדדים.