1. עסקינן בתאונת דרכים מיום 28.5.08 ברח' מוהליבר ביהוד. מחלוקת בין הצדדים כיצד אירעה התאונה ולמי מהצדדים אחריות לנזק ברכבה של התובעת.

2. על פי הנטען בכתב התביעה נהגה התובעת ברכב מכיוון צפון לדרום כשלפתע יצא אוטובוס בו נהג הנתבע 3 ממפרץ מצד הכביש ופגע בחלקו הימני של רכב התובעת.

3. על פי הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו 3, האוטובוס שהיה נהוג על ידי הנתבע 3 עמד בתחנת אוטובוס במטרה להעלות נוסעים. התובעת נסעה בחוסר זהירות ושפשפה את רכבה באוטובוס אשר היה בעצירה מוחלטת.

4. התובעת הגישה תביעה אף כנגד הנתבעת 1 וזו הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות. לאור מועד הגשת הבקשה ולאור זאת שהתובעת לא עיינה בבקשה טרם מועד הדיון ביהמ"ש איפשר לתובעת לשקול הבקשה ולהגיש תגובה בהתאם. לפיכך וכאמור בהחלטה מיום 11.6.13, פס"ד זה מתייחס אך לנתבעים 2 ו 3 ולא לנתבעת 1.

5. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את גרסתם של הנתבעים 2 ו 3 לעצם קרות התאונה אך יש להשית עליהם רשלנות תורמת מסוימת כמפורט להלן וזאת מהטעמים הבאים:

א. מטעם הנתבעים העידו נהג האוטובוס – הנתבע 3 וכן מר לוי שהיה נוסע באוטובוס.

ב. ראשית, עדותם של הנתבע 3 ומר לוי מתיישבת זו עם זו ולא מצאתי כל סתירה בין עדויותיהם.

ג. בנוסף, מר לוי הינו עד אובייקטיבי ללא כל קשר וזיקה לנתבעים ועל כן הנני רואה בעדותו כעדות בעלת משקל ראייתי משמעותי וכן עדותו נחזתה בעיניי כאמינה ביותר.

ד. בהתאם לעדותם של הנתבע 3 ומר לוי, האוטובוס עצר בתחנה בכדי להעלות נוסעים. הנתבע 3 הציג לביהמ"ש שרטוט כיצד עמד האוטובוס (ר' נ' 2) משרטוט זה ניתן לראות שהאוטובוס עמד בזווית כאשר חלקו האחורי בולט לכביש. מר לוי העיד שלמרות שהאוטובוס עמד בצורה שכזו, כל אותה עת התנועה משמאל בכביש נסעה כרגיל (ר' עמ' 4 ש' 2-3 לפרוטוקול).

ה. איני מקבל את גרסתה של התובעת לנסיבותיה של התאונה. התובעת העידה שנפגעה מחלקו האמצעי של האוטובוס וכן שבעת קרות התאונה החלק האחורי של האוטובוס עוד לא יצא מהמפרץ (ר' עמ' 2 ש' 32 לפרוטוקול).

ו. רכבה של התובעת נפגע בצדו הימני מאחורי הגלגל הקדמי ועד לסוף הרכב (ר' עמ' 2 ש' 14-15 לפרוטוקול ותמונות הנזק שסומנו ת/1).

ז. על פי עדותה, נסעה התובעת משמאל לאוטובוס והחלה לעקוף אותו כאשר לפתע סטה האוטובוס שמאלה לתוך נתיב נסיעתה ורכבה נפגע בצדו הימני כמפורט לעיל. גרסתה לעניין אופן קרות התאונה אינה מתיישבת עם הנזק אשר נגרם לרכבה. אם ובמידה התאונה הייתה מתרחשת כפי שנטען על ידה, לא ברור כיצד נפגע האוטובוס בחלקו האמצעי וכן לא ברור מדוע רכבה של התובעת לא נפגע בחלקו הקדמי, כאשר הייתה אמורה לפגוע עם חלקה הקדמי בצד ימין באוטובוס שחסם לה לפתע, לטענתה, את נתיב הנסיעה.

ח. יתירה מכך, התובעת העידה מחד גיסא שלא היה לה לאן להסיט את הרכב (ר' עמ' 2 שורות 15-16 לפרוטוקול) ומאידך גיסא, לאחר שנחקרה על גרסתה, השיבה שניסתה לברוח מהאוטובוס (ר' עמ' 3 ש' 3-4 לפרוטוקול). שינוי גרסתה זה של התובעת אינו אמין בעיניי.

ט. יחד עם זאת, בשל האופן בו עמד האוטובוס בתחנה כאשר בלט בזווית לנתיב הנסיעה יש בכדי לגרום להפרעה בתנועה. מסקנתי זו מתיישבת גם עם עדותו של מר לוי לכך ששמע צפירות מאחורי האוטובוס (ר' עמ' 3 ש' 31-32 לפרוטוקול). כמו כן, איני מקבל את טענת הנתבע 3 לכך שהיו רכבים שעמדו בתחנה ולא אפשרו לו להיכנס אליה (ר' נ/2). טענה זו אינה מתיישבת עם עדויות הצדדים לכך שהתובעת חסמה עם רכבה לאחר התאונה את האוטובוס מלפניו ולא אפשרה לו להמשיך בנסיעה, מצב שאפשרי אך אם אין רכבים נוספים לפני האוטובוס.

י. לפיכך, הנני רואה בנתבע 3 כאחראי לתאונה באופן חלקי בלבד בשיעור של 10%.

יא. לאור זאת שרכבה של התובעת לא תוקן ונמכר לאחר התאונה בסכום נטען של 165,000 ₪ וזאת ללא כל ראייה, לצורך חישוב הנזק והפיצוי לתובעת איני לוקח בחשבון את רכיב הנזק של ירידת ערך ושיעור הפיצוי יחושב אך מהנזק הישיר על פי חוו"ד שמאי בצירוף שכ"ט שמאי. כמו כן, איני מקבל הטענה על אובדן ימי עבודה באשר רכיב נזק זה כלל לא הוכח על ידי התובעת.

6. לסיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתבעים 2 ו 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הסך של 2,316 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

8. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

9. התיק יוותר פתוח והתובעת תפעל כאמור בהחלטה מיום 11.6.13 בהתייחס להמשך ההליכים כנגד הנתבעת 1.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ג, 14 יוני 2013, בהעדר הצדדים.