1. התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 28.5.08. התובעת הגישה ביום 11.2.13 תביעה, בין היתר, גם כנגד מבטחה – הנתבעת בגין נזק שנגרם לרכבה. טוענת הנתבעת להתיישנות התביעה מכוח הוראות הפוליסה ומכוח הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. המחלוקת אשר לפני להכרעה הינה האם עומדת לנתבעת טענת ההתיישנות, או שמא זו פעלה בחוסר תום לב ו/או שלא בהתאם להוראות חוזר בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות ציבור מיום 28.3.11 כשלא שלחה לתובעת כל הודעה בדבר התיישנות.

2. התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 28.5.08 בה נגרם נזק נטען לרכבה.

3. התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעת 1 שהינה המבטחת של רכבה וכן כנגד הנתבעים 2 ו-3 שהינם הנהג והמבטחת של רכב צד ג' שהיה מעורב בתאונה.

4. לאחר שנשמעו עדויות וטענות הצדדים ביום 14.6.13 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 2 ו- 3.

5. הנתבעת 1 הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות מכוח הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1982 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

6. בדיון מיום 11.6.13 ובכדי לאפשר לתובעת את יומה בפני בית המשפט אל מול טענותיה של הנתבעת 1 בטענת התיישנות, התיק כנגד הנתבעת 1 נותר פתוח ובית המשפט אפשר לתובעת להגיש תגובה בכתב לבקשה וכך היא עשתה. לאחר קבלת תגובת התובעת, זומנו הצדדים לדיון נוסף ליום 24.11.13 ובדיון כאמור נשמעו טענות הצדדים מעבר לנטען בבקשה ובתגובה.

7. טוענת הנתבעת לכך שהיות ומקרה הביטוח אירע ביום 28.5.08 חלפו 4 שנים ו 9 חודשים עד למועד הגשת כתב התביעה ובהתאם להוראות הקבועות בפוליסה בסעיף 14 (פרק ד') והוראות סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, תביעתה של התובעת התיישנה.

8. בתגובת התובעת לבקשה נטען שהנתבעת מנועה מלעלות טענת התיישנות מכוח עיקרון תום הלב. הנתבעת נהגה עם התובעת שלא בתום לב ועשתה ככל שניתן בכדי "להרדים" אותה על ידי תחלופת מכתבים וניהול משא ומתן מתמשך עד שהגיע תקופת ההתיישנות. כמו כן, 6.6.13 הוצע לה הצעת פשרה.

9. בנוסף, טוענת התובעת שהנתבעת לא פעלה על פי חוזר בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות ציבור מיום 28.3.11 (להלן :"החוזר") סע' 8 ז. שם נקבע, בין היתר:

"הודעה בדבר התיישנות תביעה

1)הודעת תשלום, הודעת תשלום חלקי, הודעת דחייה והודעת המשך בירור ראשונה - תכלול פסקה אשר בה תצוין בהבלטה מיוחדת תקופת התיישנות התביעה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות, וכן יצוין כי ככלל, הגשת התביעה לגוף מוסדי, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות וכי רק הגשת תביעה לבית משפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות (להלן – פסקת התיישנות).

2). כל הודעה הנשלחת לתובע בנוגע לתביעה במהלך השנה שקדמה למועד הצפוי להתיישנות התביעה תכלול פסקת התיישנות, את מועד קרות מקרה הביטוח וכן יצוין בה כי מרוץ ההתיישנות החל במועד קרות מקרה הביטוח.

3) לא כלל גוף מוסדי פסקת התיישנות בהודעה לפי פסקה (1) שנשלחה לתובע שלא במהלך השנה שקדמה למועד הצפוי להתיישנות יראוהו כמי שהסכים שתקופת הזמן שבין המועד הראשון שבו היה עליו לתת הודעה ובה פסקת התיישנות לבין המועד שבו ניתנה בפועל הודעה ובה פסקת התיישנות, לא תובא במניין תקופת ההתיישנות. הסכמת הגוף המוסדי בפסקה זו, תחול רק לגבי ההפרה הראשונה של הגוף המוסדי במהלך השנה שקדמה למועד ההתיישנות..."

10. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח."

11. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתאונה ארעה ביום 28.5.08 והתביעה הוגשה ביום 11.2.13, דהיינו, כארבע שנים ותשעה חודשים לאחר קרות האירוע נשוא התובענה. לפיכך, אין חולק על כך שהתביעה כנגד הנתבעת 1 הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח.

12. אין גם מחלוקת על כך שהתובעת לא קיבלה כל הודעה מצדה של הנתבעת בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות ולמיצוי זכויותיה במסגרת תקופה זו.

13. טענותיה של התובעת כנגד הנתבעת הינה בשני מישורים: האחד, שהנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות החוזר ולא מסרה לה כל הודעה בדבר חלוף תקופת ההתיישנות והשני עניינו ניהול מו"מ שלא בתום לב ושלא עפ"י אמות המידה המצופות מחברת ביטוח.

14. אדון תחילה בהוראות החוזר. אכן בהתאם להוראות כאמור וכמפורט בחוזר חובה על חברת הביטוח ליידע את מבוטחו בדבר התיישנות התביעה.

15. דא עקא, בהתאם להוראות סע' 14 לחוזר תחילתן של הוראות החוזר מיום 1.6.11, דהיינו, תוקפן של הוראות אלו תחילתו בחלוף תקופת ההתיישנות של 3 השנים מיום התאונה נשוא התובענה.

16. זאת ועוד, בהתאם להוראות סע' 8 ז. לחוזר יש למסור הודעה בדבר התיישנות תביעה אך במקרים מסוימים של הודעת תשלום, הודעה על תשלום חלקי, הודעת דחייה והודעת המשך בירור ראשונה. בתקופה שבין פרסום החוזר ביום 28.3.11 ועד לכניסתן לתוקף של הוראותיו, לא היתה כל התכתבות בין הצדדים ולא הוכח אחרת. לפיכך, גם אם ניתן להחיל את עיקרון תום הלב בפרק הזמן שבין פרסום החוזר ועד לחלוף תקופת ההתיישנות של תביעת התובעת, בפרק זמן זה לא התנהלה כל התכתבות בין הצדדים והחוזר לא קבע כל חובה ליידע את כלל המובטחים בדבר תקופת ההתיישנות של תביעתם באופן יזום מצד חברת הביטוח.

17. אי לכך, טענת התובעת להפרת הוראות החוזר דינה להידחות.

18. בכל הנוגע לטענת התובעת להפרת חובת תום הלב, אין חולק על כך שהתובעת היתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה, עו"ד זהר חדד, שאף התכתב עם הנתבעת 1. בכל הנוגע להיקף חובת תום הלב כאשר מבוטח מיוצג ע"י עו"ד ואף ע"י סוכן ביטוח להבדיל ממבוטח שמנהל ענייניו בעצמו, קבע בימ"ש בע"א (חי') 6398-11-08 חייט נ' דקלה (פורסם בנבו):

"לגבי עורך הדין וסוכן הביטוח פועלת ההנחה שהם מודעים לתקופת ההתיישנות של שלוש שנים, ומודעים לפסיקה לפיה מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו התרחש האירוע הביטוחי, אך הנחה כזו אינה יכולה לפעול כשמדובר בפנייה של המבוטח עצמו ו/או רעייתו."

19. בנסיבות אלו, לא מצאתי כל דופי בהתנהלותה של הנתבעת 1 הן לעניין הטענה בדבר הפרת הוראות החוזר והן לעניין הטענה להפרת חובת תום הלב.

20. בהתייחס להצעת הפשרה שהוצעה לתובעת לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, זו ניתנה כנטען ע"י הנתבעת 1 לפנים משורת הדין וכמחווה בלבד והצעה זו אינה יכולה לעקוף את הוראות חוק חוזה הביטוח והוראות הפוליסה ולהקים לתובעת זכות מאין.

21. יתירה מכך, לא מצאתי שבנסיבות העניין הנתבעת התחייבה לטפל בדרישותיה של התובעת לתשלום דמי הביטוח תוך יצירת מצג של ויתור משתמע טענת התיישנות. ביום 24.9.08 נשלח לתובעת ולבעלה, שהיה מבוטח אצל הנתבעת, מכתב ובו דרישה להצגת מסמכים נוספים. ביום 13.9.10 שלח ב"כ התובעת מכתב לנתבעת בדרישה לפיצוי (המכתבים צורפו לכתב התביעה). מעבר למכתבים כאמור ותכתובת מיילים משנת 2012 ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות (שצורפה גם היא לכתב התביעה), אין בהתכתבות בין הצדדים כל ויתור משתמע לטענת התיישנות וכן לא מצאתי כל מצג שווא שהוצג בפני התובעת ובעלה או התנהלות בחוסר תום לב מצדה של הנתבעת. על עצם העובדה שהנתבעת ובעלה בחרו שלא לקבל את הצעת הנתבעת לפשרה שניתנה לאחר ולמרות חלוף תקופת ההתיישנות ובחרו במקום לנהל ההליך בבית משפט, אין להם אלא להלין על עצמם.

22. יפים בעניין זה דבריו של בית המשפט בת"א (ת"א) 17203/05 רודבסקי נ' כלל (פורסם בנבו), טרם נכנסו לתוקף הוראות החוזר, שם נפסק:

"עצם העובדה שהתובע הגיש דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, טרם חלוף תקופת ההתיישנות ונענה על ידי סוכנות הביטוח כי עליו למלא טופס תביעה או כי תביעתו הועברה לנתבעת אשר תעדכן אותו בדבר המשך הטיפול, אין בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות גם אם לא צויין בכותרת המכתב כי אין בו משום ויתור על טענת ההתיישנות. עצם הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, ראה לעניין זה פסה"ד בעניין ג'רייס ברבארה הנ"ל. בע"א (תל-אביב יפו) 2426/04 מזל נחום נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו] 27.2.08), נפסק כי אין זה מחובתה של חברת הביטוח להודיע למבוטח את דבר חלוף תקופת ההתיישנות שכן הטלת חובה על בעל דין להזהיר את בעל דינו הפוטנציאלי, מפני סכנת ההתיישנות אינה אלא "מידת חסידות" שאינה בגדר הדין. כן ראה ע"א 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו]"

23. לסיכומו של דבר, תביעתה של התובעת נדחית בזאת. הנני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

24. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.