תביעה למתן פסק דין המורה על ביטול עסקת רכישת רכב ועל חיוב הנתבעת בפיצוי התובעת בסך של כ- 278,000 ₪.

מדובר בעסקת מכר שנעשתה בחודש דצמבר 2011, לפיה רכשה התובעת מאת הנתבעת רכב מסוג אודי A3, מס' רישוי 66-545-76 (להלן: הרכב).

עיקר טענות התובעת

1. התובעת טענה, כי בחלוף כחודשיים וחצי מיום קבלת הרכב לידיה, היא הבחינה בתופעות מוזרות ברכב. כך לדוגמא, במהלך נסיעה במהירות של 80 עד 100 קמ"ש התובעת הרגישה כי הרכב רועד בצורה משונה וכי מפלס המים במתקן מי הקירור של המנוע נמוך מהמפלס הנורמאלי.
2. הרכב הועבר למוסך הנתבעת לבדיקה, ושם הוחלט על הוספת מים למתקן מי הקירור. נציגי הנתבעת הסבירו לנציג התובעת (אחיה שהעביר את הרכב למוסך), כי הרכב נמצא תקין וכי מדובר בתופעה רגילה לרכב חדש וזו לא תחזור על עצמה.
3. מאז, הרכב שימש את התובעת במשך תשעה חודשים, עד שביום 25.12.2012 וכשהרכב היה מונע, התובעת הבחינה כי הרכב פולט מים ממערכת הפליטה, כי המנוע התחיל לגמגם ולשנות טורים ולפעמים אף נכבה מעצמו. אחיה של התובעת (להלן: זאהר) שב והעביר את הרכב למוסך הנתבעת ודיווח על הבעיות הנ"ל למנהל המוסך.
4. לאחר בדיקת הרכב נמסר לזאהר כי קיים צורך בהחלפת חלק במנוע, שנקרא קולר (cooler). אלא, שלאחר פירוק הקולר, ומשלא נמצא קולר חדש במלאי, הקולר הותקן בחזרה והתובעת הוזמנה להגיע למוסך לאחר שבוע, עד להזמנת החלק הנדרש. במסגרת אותו ביקור אף בוצעה החלפת חוט הצתה לאחד מארבעת הפלגים ברכב, ובסיום התיקון אופס מחשב הרכב.
5. בעניין זה התובעת טענה, כי הנתבעת התירה לתובעת להשתמש ברכב לא תקין וסיכנה את חייה, עת נתנה לה להשתמש ברכב עד להחזרתו למוסך לצורך החלפת הקולר.
6. ביום 1.1.2013, השיב זאהר את הרכב למוסך הנתבעת, בוצעה החלפת הקולר, אך התופעות שפורטו לעיל בעינן נותרו. לכן, הוחלט במוסך על החלפת משאבת המים, וכך נעשה ושוב ללא הועיל. יתרה מכך, הבעיות רק החמירו והמנוע התחיל להתחמם. זאהר נתבקש להשאיר את הרכב במוסך לצורך ביצוע בדיקות נוספות. הרכב הושאר במוסך רק לאחר שזאהר ביקש כי לא יבוצעו עבודות ותיקונים כלשהם בטרם יידעו את התובעת אודות הממצאים והמסקנות לצורך המשך הטיפול.
7. באותו יום הנתבעת אף מסרה לתובעת רכב חליפי מסוג פולקסווגן פולו.
8. ביום 3.1.2013 התקשר מנהל המוסך אל אחיה הבכור של התובעת (להלן: סוהיל) ומסר לו כי גילו שהתקלה בראש המנוע וכי הנתבעת מוכנה לקחת על עצמה את האחריות להחלפתו בראש מנוע חדש ללא חיוב התובעת. סוהיל, בעל מוסך בעצמו, ביקש ממנהל המוסך אצל הנתבעת שלא לבצע שום החלפה עד שיבדוק את הנושא ויחזור אל הנתבעת עם אישור סופי מהתובעת.
9. זאת ועוד, ביום 4.1.2013 שיגר אחיה השלישי של התובעת (להלן: עו"ד בחוס) מכתב בהול בו נתבקשה הנתבעת להימנע באופן מיידי מפירוק ראש המנוע ו/או מביצוע כל עבודה נוספת ברכב.
10. ביום 6.1.2013 התייצבו סוהיל ועו"ד בחוס במוסך הנתבעת, וגילו כי הנתבעת, ובניגוד לבקשתם, פירקה את ראש המנוע.
11. ביום 13.1.2013, ולאחר שהתובעת התרשמה כי הממונים על מוסך הנתבעת אינם מצליחים לגלות את התקלה, ולאר שחשה כי המוסך מנסה לבצע עבודת "טיוח" ולהסתיר פגם ברכב מבלי ליידעה אודותיו, שיגרה היא מכתב נוסף לנתבעת, בו הביעה את הסתייגותה ממעשי הנתבעת וממחדליה, וביקשה להכניס מומחה מטעמה לצורך בדיקת הרכב. עוד ביקשה התובעת כי לא יבוצעו ברכב פעולות נוספות כלשהן בטרם קבלת הנחיותיה בכתב ולאחר הבדיקה של המומחה מטעמה וקבלת חוות דעתו.
12. ביום 24.1.2013 קיבלה התובעת, לראשונה, מכתב תשובה מהנתבעת, לפיו דחתה זו האחרונה את כל טענות התובעת ובקשותיה, תוך שהציעה לקיים פגישה בין הצדדים בניסיון ליישב את המחלוקת ביניהם.
13. ביום 27.1.2013 הודיעה התובעת כי רק לאחר בדיקת הרכב על ידי מומחה מטעמה ולאחר קבלת חוות דעתו, תהיה היא מוכנה לנהל מו"מ עם הנתבעת.
14. ביום 28.1.2013 נמסרה עמדת הנתבעת לעו"ד בחוס, ולפיה היא מתנגדת לבדיקת הרכב על ידי מומחה מטעם התובעת, אך משעמדה התובעת על דרישתה, הודיעה הנתבעת ביום 30.1.2013 על הסכמתה לבדיקת הרכב כאמור.
15. ביום 7.2.2013 ביקר המומחה מטעם התובעת, מר שלמה אייזנברג (להלן: המומחה אייזנברג), במוסך הנתבעת, ולאחר שביצע בדיקה חזותית ביקש לערוך בדיקות נוספות, בין היתר, בדיקת NDT – רדיוגרפיה לראש המנוע. בדיקה זו מחייבת שימוש במכשור מיוחד ומחייבת עריכת סידורים בטיחותיים. מכאן, ביקש המומחה אייזנברג ממר נועם חסון, נציג הנתבעת (להלן: חסון) לקבל את ראש המנוע לידיו לצורך ביצוע הבדיקה הנ"ל במעבדה מוסמכת, אלא שהוא נתקל בסירוב מוחלט.
16. דרישותיה המאוחרות של התובעת לקבל לידיה את ראש המנוע לבדיקה נדחו אף הן על ידי הנתבעת. לא זו אף זו, הנתבעת דרשה מהתובעת לקבל את הרכב לידיה בחזרה כל עוד שאינה מסכימה לתיקון המוצע על ידי הנתבעת. הדבר הביא לפניית התובעת לבית המשפט, בבקשה לסעד זמני בעניין, וביום 14.2.2013 ניתן צו שהורה לנתבעת לאפשר לתובעת לבדוק את הרכב על ידי מומחה מטעמה, הכל בטרם יבוצע התיקון ברכב.
17. בעקבות הצו, הרכב הוצא ממוסך הנתבעת ביום 17.3.2013 ונבדק על ידי המומחה אייזנברג אשר מצא כי התקלה שבמנוע הרכב מקורה בבעיה בגוף המנוע ולא בראש המנוע. עוד קבע המומחה, כי התקלה נוצרה עקב אירוע שהתרחש בתהליך ייצור הרכב
18. לאור ממצאי המומחה אייזנברג ברי, כי הפתרון שהוצע על ידי הנתבעת (החלפת ראש המנוע) לא היה פותר את הבעיה ברכב. ממצאי חוות דעתו אף חיזקו את עמדת התובעת שמלכתחילה התנגדה להחלפת ראש המנוע, משסברה כי הדבר יפגע בתפקוד המנוע בצורה משמעותית.
19. התובעת טוענת, כי בנסיבות העניין, יש לקבוע כי התקלה שנמצאה בגוף המנוע מבססת את טענתה בדבר אי ההתאמה ובדבר הפרת הסכם המכר על ידי הנתבעת שמסרה לתובעת מוצר שאין בו את האיכות והתכונות לשימושו הרגיל, ואינו משמש את המטרה שלמענה הרכב נמכר. מצב זה מזכה את התובעת, לגישתה, בביטול העסקה ומתן צו להשבה, בהתאם להוראות סעיפים 11(3), 11(5), 14, 15 ו- 17 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר).
20. לטענת התובעת, אילו הייתה מסכימה הנתבעת להחליף את כל המנוע, בעקבות ממצאיו של אייזנברג, הרי שבכך ניתן היה לצמצם את המחלוקות בין הצדדים ואולי גם ניתן היה להקטין את נזקיהם. אלא, שהנתבעת עמדה בסירובה.
21. זאת ועוד, בעקבות ניסיונות התיקון הכושלים נמנע מהתובעת שימוש תקין ובטיחותי ברכבה ויש לפצותה בגין עוגמת נפשה ואיבוד ההנאה מרכבה. בכלל זה, יש להתחשב במספר ביקורי הרכב במוסך הנתבעת, על אף שמדובר ברכב חדש שנרכש מתוך ציפייה כי שירת את התובעת ללא תקלות וייחסכו ממנה ביקורים במוסכים למשך תקופה ארוכה, אך ציפיותיה נחלו אכזבה.
22. לאור כל האמור, התובעת ביקשה לראות בפניותיה, שבעל פה ובכתב, וכן בהודעת בא כוחה מחודש פברואר 2013, כהודעה על קיומה של אי התאמה, כהודעה על ביטול עסקת הרכישה ועל דרישתה להשבה, וזאת לאחר שנתנה לנתבעת מספר רב של הזדמנויות לתיקון התקלה.
23. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בהשבת הסך של 170,000 ₪ בגין מחיר הרכב, לרבות הריביות וההוצאות שהוטלו עליה על ידי הבנק אשר נתן לה הלוואה לרכישתו. עוד ביקשה לחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקיה הבאים: סך של 1,235 ₪ - עבור הוצאות הרכב החליפי עפ"י חיובי הנתבעת; סך של 30,000 ₪ - בגין הפסד הנאה מהרכב (הרכב החליפי היה ברמה פחותה מזו של רכבה); סך של 60,000 ₪ - בגין עוגמת נפש; סך של 10,000 ₪ - בגין הוצאות בטלה ואיבוד זמן לשם העמדת הרכב לבדיקה; 600 ₪ - עבור הוצאות גרר; סך של 9,350 ₪ - עבור חוות דעתו של המומחה אייזנברג; סך של 3,393 ₪ - בגין חלקה בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט ועוד 2,000 ₪ - בגין שכרו של מומחה בית המשפט עבור התייצבותו לעדות.

עיקר טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, במצב הדברים הרגיל, כאשר מתגלה, בתקופת האחריות, תקלה כלשהי ברכב, על בעל הרכב לפנות למוסך המורשה מטעם היבואן ולאפשר לו לפעול לתיקון התקלה, כשמטבע הדברים המתודה של ההתמודדות עם התקלה על ידי המוסך היא "מהקל אל הכבד". בנדון דנן, התובעת החליטה שלא לפעול בהתאם למקובל, התעלמה מהוראות כתב האחריות שבידיה ומנעה מהנתבעת לפעול לתיקון הרכב, וזאת עת סירבה לשתף פעולה עם הנתבעת ועת העדיפה במתכוון להותיר את הרכב בידי הנתבעת במשך שנים, כשראש המנוע של הרכב מפורק מבלי שניתן היה להשתמש בו.
2. לנתבעת היה חשוב להדגיש, כי בענייננו אין המדובר במקרה של בעל רכב שנטול כל הבנה בתחום הרכב, כי אם בתובעת שנעזרה באופן צמוד באחיה, שאחד מהם הוא מכונאי רכב ובעל מוסך בעצמו, השני מכונאי רכב במוסך והשלישי עורך דין. כל אלה עמדו לצידה של התובעת בכל דבר ועניין ועל כן, אין המדובר בתובעת "מוחלשת", אלא להפך. מדובר בתובעת שנעזרה בייעוץ שוטף של מומחים בתחום מכונאות הרכב ואשר קיבלו עבורה את ההחלטות.
3. לאחר שתי הטענות המקדמיות כאמור, אסקור כעת את טענות הנתבעת לגופו של עניין ואת עבודות המקרה מנקודת מבטה.
4. הנתבעת טענה כי עם מסירת הרכב לתובעת, ביום 15.1.2012, נמסרה לה תעודת אחריות לפרק זמן של 36 חודשים. כתב האחריות קובע בין היתר, כי: "אם יתגלה פגם במכלולי הרכב או בטיב יצורו למרות שימוש תחזוקה וטיפול נאותים .. יסודר ו/או יתוקן פגם כזה, ללא תמורה".
5. התובעת סירבה לפעול על פי הוראות כתב האחריות.
6. הרכב נכנס למוסך הנתבעת פעמיים, ולא מספר פעמים ולא בתכיפות כפי שהתובעת ניסתה להציג. בפעם הראשונה, הרכב נכנס למרכז השירות של הנתבעת ביום 18.3.2012, עקב תלונה על חוסר במי הקירור. לטענת הנתבעת, דובר בסיטואציה שבה מי הקירור היו מתחת למקסימום ומעל למינימום, כך שמדובר במצב שבתחום התקין. בכניסה זו הוספו מים עד למקסימום והרכב נמצא תקין. הפעם השנייה הייתה כתשעה חודשים לאחר מכן, וזאת ביום 26.12.2012 (כשנה לאחר מסירתו לתובעת), עת נכנס הרכב למוסך הנתבעת עקב תלונה על איבוד נוזל קירור והתחממות. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אין כל קשר בין תלונה זו לבין מילוי המים בפעם הראשונה. שכן ברור, לשיטת הנתבעת, כי לו הייתה תקלה שבשלה נזלו מי קירור מהרכב המים היו מתרוקנים תוך פרק זמן קצר, ולא לאחר כתשעה חודשים, ומנוע הרכב היה מתחמם. תופעות אלו לא התרחשו במהלך התקופה הממושכת כאמור, והדבר מלמד על העדר קשר בין שני הביקורים.

לצורכי השלמת התיקון שנקבע במסגרת הכניסה השנייה, הרכב הוחזר למוסך הנתבעת ביום 1.1.2013, בהתאם לדרישת הנתבעת ובהסכמת התובעת, וזאת לצורך החלפת הקולר שהוזמן במסגרת הכניסה כאמור.

1. בביקור השני הוסברו לזאהר המשמעויות הכרוכות בעניין הוצאת הרכב מהמוסך בטרם החלפת הקולר, אך התובעת, באמצעות זאהר, היא שהחליטה להוציא את הרכב מהמוסך. זאהר הוא איש מקצוע ואין התובעת יכולה לגלגל את האחריות בעניין זה על הנתבעת.
2. מוסכם על הנתבעת כי הקולר הוחלף ביום 1.1.2013. הנתבעת חולקת על החלפת משאבת המים וטוענת כי החלפה זו לא בוצעה כלל.
3. הנתבעת מסכימה כי גם לאחר החלפת הקולר הרכב המשיך להתחמם. הדבר נמסר לזאהר, ובתיאום עמו הוחלט להשאיר את הרכב במרכז השירות לצורך ביצוע בדיקות נוספות ומעמיקות לאיתור מקור התקלה.
4. הנתבעת טוענת כי לא הייתה לה כל סיבה לפרק את ראש המנוע לוּ התובעת הייתה מתנגדת לכך. ועוד טוענת הנתבעת, כי בשיחה שהתקיימה ביום 1.1.2013, בין מנהל המוסך מטעמה לבין סוהיל, עודכן זה האחרון בכך כי בעיית ההתחממות נותרה בעינה וכי קיים צורך להעמיק בבדיקה ולאתר את מקור התקלה. לטענת הנתבעת, האישור לבצע בדיקה מעמיקה כאמור כולל בחובו את ההרשאה לבצע כל פעולה סבירה לשם כך, ובכלל זה, פירוק ראש המנוע, פעולה שלא היה מנוס מביצועה בנסיבות. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי טענת התובעת כי אחיה סוהיל אמר למנהל המוסך לא לפרק את ראש המנוע לפני מתן אישור סופי מהתובעת, היא טענה שאינה משכנעת. שכן, התובעת ולשיטתה עצמה וכל העדים מטעמה, אינה בקיאה כלל בנושאים אלה, והיא סמכה על אחיה המומחים בתחום מכונאות הרכב והם שקיבלו את ההחלטות בנושא. אנשים אלה שהוסמכו על ידי התובעת לקבל את ההחלטות בנוגע לתיקון הרכב, לא נתנו כל הנחיה להימנעות מביצוע כל פעולה הדרושה לצורך איתור התקלה ולא ניתנה הוראתם האוסרת על פירוק ראש המנוע. מכתבו של עו"ד בחוס מיום 4.1.2013, בו נתבקשה הנתבעת לראשונה, להימנע מפירוק ראש המנוע, יצא מספר ימים לאחר פירוקו.
5. לאחר מכן, וביום 13.1.2013, שיגר עו"ד בחוס מכתב אל הנתבעת ודרש כי לא תבוצע כל פעולה ברכב בטרם קבלת הנחיות מהתובעת ובכתב. התובעת אף המשיכה בהתנגדותה להרכבת ראש המנוע מחדש או להחלפתו. באותו מכתב, ובטרם נבדק הרכב על ידי מומחה מטעמה, ידע עו"ד בחוס לטעון כי מדובר ב"פגם מולד במנוע" ו"סכנה בטיחותית". הדבר מלמד על כך, כי התובעת סימנה לעצמה את המטרה מראש.
6. ביום 24.1.2013, ובמענה למכתב הנ"ל, הנתבעת הפנתה לכתב האחריות, אלא שהתובעת בחרה לעשות דין לעצמה והתנגדה לביצוע כל פעולה ברכב. הדבר השבית את הרכב במשך שנים, עד אובדן ערכו.
7. הנתבעת הציעה להידבר עם התובעת, הציעה לבצע את החלפת ראש המנוע במסגרת כתב האחריות ולהימנע מהשבתת הרכב. הנתבעת אף נתנה לתובעת רכב חליפי לתקופה של כחודש וחצי, עד שהתובעת הודיעה כי אין היא מסכימה לתיקון הרכב. בהקשר זה הוסיפה הנתבעת וטענה, כי התובעת לא אמרה אמת עת הצהירה כי נאלצה להתנייד בתחבורה ציבורית.
8. ביום 17.2.2013, ובעקבות פניית התובעת לבית המשפט, נגרר הרכב מהמוסך, על ידי התובעת ומי מטעמה.
9. כתב האחריות הוא מסמך חוזי המסדיר את היקף וסייגי אחיות היבואן ו/או היצרן לתיקון תקלות ברכב. על הצדדים להסכם זה לנהוג לפיו.
10. על פי כתב האחריות, מתמצה אחריות הנתבעת בהחלפת החלק הפגום. הא ותו לא. ולתובעת אין את האופציה החוקית להימנע מהחלפת החלק הפגום.
11. בענייננו, התובעת, ולטענת הנתבעת, התנערה מתנאי ההסכם.
12. עוד נטען, כי אף אם נצא מתוך הנחה כי מקור התקלה אינו בראש המנוע, הרי שהייתה זו מחובת התובעת להסכים לביצוע הפעולה ולאפשר לנתבעת לבדוק את הרכב לאחר התיקון ואם הרכב היה ממשיך להתחמם, או אז הייתה הנתבעת מחליפה את המנוע במנוע חדש. אלא, שהתובעת לא אפשרה לנתבעת לבצע את הפעולות הנדרשות לאיתור התקלה. מכאן, הרי שלא תישמע מפיה כעת כל תלונה על אי איתור מקור התקלה.
13. התובעת בהתנהגותה כמפורט לעיל, נהגה בדרך לא מקובלת וחטאה לחובתה להקטין את הנזק. התובעת גרמה לכך כי הרכב הושבת במשך שנים ואיבד את ערכו כלל, ולא יעלה על הדעת כי הנתבעת היא זו שתישא בתוצאות ההתנהלות "הקפריזית" של התובעת ואחיה. אלה האחרונים ורק הם עליהם לשאת ובאופן בלעדי ומלא בנזקים שנגרמו.
14. טענת התובעת כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה להחליף את ראש המנוע, היא טענה אבסורדית. הרי התובעת בעצמה טענה לאורך כל הדרך כי התנגדה להחלפת ראש המנוע.
15. טענת התובעת כי נהיגה ברכב לאחר החלפת ראש המנוע הייתה מסכנת את חייה, היא טענה מופרכת ולא הוכחה כלל. התובעת לא הוכיחה את טענתה כי החלפת ראש מנוע מהווה פגיעה מהותית בתפקוד המנוע. אף נהפוך היא. שכן, ולטענת הנתבעת, החלפת ראש מנוע ברכב לא גורמת לכל הפחתה בשווי הרכב, ואילו החלפת כל המנוע מביאה להפחתה של עד 5% בשוויו. יתרה מכך, התובעת בעצמה טענה כי התקלה שהייתה במנוע הרכב היא פגם מולד וכי הדבר מזכה אותה בביטול העסקה. המומחה אייזנברג אף קבע בחוות דעתו ובחקירתו – קביעות שאינן מבוססות כלל לגישת הנתבעת – כי לאור הליקוי בראש המנוע קיים צורך בבדיקת כל הרכב ואין להסתפק בבדיקת המנוע. משמע, אף אם הנתבעת הייתה מציעה להחליף את המנוע במנוע חדש (ולא רק את ראש המנוע), הרי שהתובעת הייתה מתנגדת לכך או שפתרון זה לא היה מספק אותה. שכן התובעת שמה לעצמה מטרה להחליף את כל הרכב.
16. לטענת הנתבעת, התנהלות התובעת החריגה למעשה את כתב האחריות, ומטעם זה בלבד יש לדחות תביעתה.
17. למען הזהירות, הנתבעת ביקשה לאמץ את קביעותיו של המומחה מטעמה, מר שלמה נצר (להלן: המומחה נצר), שקביעותיו אף נתמכו על ידי קביעותיו של מומחה בית המשפט, מר אהוד אסטרחן (להלן: מומחה בית המשפט או המומחה אסטרחן), שקבע כי היה מקום להחליף את ראש המנוע ואטם ראש המנוע, ולא הייתה כל הצדקה להחלפת המנוע כולו.
18. לא זו אף זו, המומחה נצר ומומחה בית המשפט סברו כי התובעת נהגה ברכב באופן רשלני, במובן זה שכשאר החלה התחממות המנוע היא נמנעה מלעצור את הרכב ובכך נגרם נזק לראש המנוע.
19. עוד בבחינת למעלה מן הצורך הוסיפה הנתבעת והתייחסה לנזקים הנטענים על ידי התובעת. הנתבעת טענה, כי רכיב הריביות וההוצאות על ההלוואה לא הוכח; התובעת נמנעה מלקזז את שווי ההנאה מהרכב במשך שנות השימוש בו; הנתבעת סיפקה לתובעת רכב חליפי למשך כחודש וחצי ללא חיוב ולא ברי מהו מקור דרישת התובעת לפיצוי בעניין זה; הרכב החליפי לא היה ברמה פחותה מרכבה של התובעת ובחקירתה התובעת אף הודתה כי הייתה מרוצה מהרכב החליפי; ככל שנגרמה לתובעת עוגמת נפש, הרי שנגרמה עקב התנהלותה בעצמה; ראש הנזק של ביטול ואיבוד זמן נטען בעלמא אף הוא, ובפרט משראינו כי התובעת בעצמה כמעט ולא הייתה מעורבת כלל בנושא התיקון.

הראיות

1. התובעת העידה מטעמה את המומחה אייזנברג; את אחיה עו"ד בחוס; היא בעצמה; וכן את אחיה זאהר וסוהיל.
2. מטעם הנתבעת העידו העדים הבאים: המומחה נצר ומנהל מרכז השירות/המוסך – חסון.
3. אף מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו.

גדר המחלוקת

1. שלוש הן המחלוקות הנטושות בין הצדדים. הראשונה – מהותיות הפגם ברכב. השנייה – זכותה של התובעת לבטל את עסקת רכישת הרכב. השלישית – התרופות להן זכאית התובעת וגובה הפיצויים.

דיון והכרעה

1. הדיון יתמקד בעיקר טענות הצדדים. טענות שלא תזכינה לדיון הן טענות שלא מצאתי בהן כל ממש.
2. בטרם ניזקק לדיון במחלוקות שנתחמו לעיל, מצאתי לשים לנגד עינינו את המובן מאליו, כי תעודת האחריות אינה מתקיימת בפני עצמה, כי אם היא מהווה חלק מכלל תנאי הסכם רכישת הרכב. לא זו אף זו, תעודת האחריות, וכשמה היא, אמורה לספק ללקוחות הנתבעת אחריות למוצר הנמכר, ולא נועדה לספק לנתבעת פטור מאחריותה הקיימת על פי הדין. אכן, לא בכל מקרה של התגלות פגם ברכב יהא על המוכרת/היבואנית להחליף את הרכב לקונה, אלא עליה לטפל בפגם ולפעול לתיקונו ולהסרתו. ברם, אם הפגם לא הוסר או אם הפגם הוא מהותי, אזי הקונה כן יהא זכאי לבטל את העסקה או להשיב את הרכב ולקבל רכב חדש במקומו.
3. לקביעת מהותיות הפגם יש להתחשב, בין היתר, בחומרתו, היקפו, מספר ביקורי הלקוח במוסף השירות של היבואן, פרק הזמן שחלף מאז קבלת הרכב בידי הלקוח ועד להופעת הפגם, היקף נסועת הרכב ועוד. כאן המקום להבהיר, כי במישור העקרוני איני רואה מקום לקבוע מראש ולעצב רשימה של "מבחנים לקביעת מהותיות הפגם", אך מצבים אלה נדע לזהותם בגדרי הדיונים בתביעות לביטול עסקאות מכר רכב אשר תוגשנה לבית המשפט. עם זאת, ניתן להצביע, לשם ההמחשה בלבד ומבלי למצות, על המבחנים שמניתי לעיל.
4. יתרה מכך, בין המבחנים הנ"ל מתקיימת מקבילית כוחות. כך לדוגמא, ככל שחומרת הפגם מסיבית יותר, כך ייטה בית המשפט לבטל את עסקת המכר, אף אם מדובר במספר ביקורים מועט במוסך השירות של הנתבעת.
5. מכאן, יש לדון תחילה בשאלת מהותיות הפגם הנדון.

מהותיות הפגם:

1. המומחה אייזנברג מצא פגמים בבלוק המנוע (סדק בגוף המנוע) ובראש המנוע, וקבע כי "הפגמים שנחשפו בבלוק המנוע ובראש המנוע פוסלים את המנוע מלהחזירו כחלק מתוקן", וכי קיומו של סדק בגוף יציקה מהווה פגם בעל משמעות קריטית, "שכן סדק מתפתח ומתפשט והסיכוי לתיקונו הוא קטן ביותר".
2. המומחה אייזנברג סבר, כי החלפת המנוע, ולא רק ראש המנוע, הייתה פותרת את הבעיה (ראו: חוות דעתו – ת/1, וכן עמ' 22 לפרוטוקול ש' 27-28).
3. לעומתו, המומחה נצר מצא עיוות בראש המנוע, וקבע כי זו הסיבה למעבר נוזל קירור לתוך המנוע. המומחה נצר קבע כי "על מנת לפתור את הבעיה ... יש להחליף את אטם הראש, ולתקן או להחליף את ראש המנוע" (ראו: סעיפים 7.3 ו- 7.4 לחוות דעתו – מוצג נ/1). בחוות דעתו המשלימה הוסיף וקבע, כי לא מצא כל פגם בראש המנוע, אך יחד עם זאת ומאחר ובדיקתו לא שללה אפשרות של קיום סדק בראש המנוע, אז הוא סבר כי החלפת ראש המנוע תפתור את הבעיה.
4. כבר אציין, כי קביעותיו של המומחה נצר לוקות בסתירה פנימית. שכן, אם מצד אחד הוא לא מצא כל פגם בראש המנוע, ואם מצד שני הוא לא היה מסוגל לשלול את האפשרות להימצאות סדק בראש המנוע - משמע ענייננו אך ורק אפשרות שלא הייתה ניתנת לשלילה ולא בקביעה פוזיטיבית להימצאותו של סדק –, הכיצד הגיע למסקנה כי החלפת ראש המנוע תפתור את הבעיה?! המומחה נצר העריך כי הבעיה תיפתר על ידי החלפת ראש המנוע בטרם ידע ווידא כי הבעיה היא בראש המנוע. ברי, כי קביעה מעין זו אינה יכולה להתקבל.
5. לא זו אף זו, המומחה נצר לא בדק את הרכב, בדיקה פיסית, בטרם הכנת חוות דעתו. בחוות דעתו המשלימה ציין כי הדבר לא נעה משלא התאפשרה לו הגישה אל הרכב, ורק בשלב מאוחר יותר הוא עשה בדיקה ויזואלית לראש המנוע שהיה מפורק.
6. המומחה נצר ביסס את חוות דעתו כולה, ולמצער בעיקר, על עדויות מאנשי הנתבעת. והנה, חסון - מנהל מרכז השירות מטעם הנתבעת, מוסר בעדותו כי "החליטו שאולי הטיפול האופטימאלי הוא החלפת ראש מנוע" (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 25). אם אנשי השירות במוסך הנתבעת רק שיערו כי החלפת ראש המנוע יכולה לפתור את הבעיה, כיצד ידע המומחה נצר לקבוע בוודאו כי הדבר יביא לפתרון הבעיה, כאשר הוא בעצמו ביסס את חוות דעתו על תחקיר שעשה מול אנשי השירות אצל הנתבעת! אף לתהייה זו אין כל תשובה בפי הנתבעת. זאת ועוד, חסון הוסיף והודה בחקירתו הנגדית, כי אף הפתרון של החלפת המנוע כולו לא היה מביא בוודאות לפתרון הבעיה (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 15-27).
7. לאור הפערים בין קביעות המומחים מטעם הצדדים, מונה המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע את הדברים הבאים:

• דליפת נוזל הקירור הייתה ממצנן של מגדש הטורבו. עוד קבע, כי תופעה זו ארעה בסמוך למסירת הרכב לתובעת, דבר שאינו שכיח, שכן לדעתו מדובר בתקלה בחלק האמור "לחיות" זמן ממושך ללא תקלה. חרף זאת, המומחה הוסיף וקבע כי אין בתקלה זו כדי ללמד על קיומו של פגם רציני יותר במנוע.
• המומחה אסטרחן הוסיף וקבע, כי "הדליפה האמורה גרמה לחוסר נוזל קירור, דבר שהביא לחימום יתר של המנוע". המומחה אף העיר כי במקרים כאלה על הנהג ברכב "לשים לב לבקרה על חימום יתר במנוע – ולשם כך מותקנת בלוח המחוונים מד טמפרטורה או נורית אזהרה הנדלקת בשעת חימום יתר של המנוע". כבר אציין, כי אין בכוונתי להתייחס לכל טענה מצד הנתבעת או לכל קביעה מצד מומחה בית המשפט שמשתמע ממנה ניסיון להשית על התובעת אשם כלשהו בגרימת הנזק ברכב. טענות אלו הופרחו באופן סתמי, לא נבדקו במציאות ולא בוססו כדבעי.
• יתרה מכך, המומחה ציין בחוות דעתו, כי הנזק בחימום יתר של המנוע יכול לגרום לתופעות הבאות: עיוות ראש מנוע עד כדי היווצרות סדק; נזק לאטם ראש; היתפסות טבעות בוכנה ו/או בוכנה בצילינדר; עיוות בגוף המנוע – נזק זה עלול להיגרם לעיתים רחוקות; חמצון שמן מנוע וכן איבוד מתמשך של נוזל הקירור.
• מומחה בית המשפט מצא כי במקרה דנן לא נגרם נזק לצילינדר ולא נראה לעין כל נזק לגוף המנוע. אך, כן נגרם עיוות לראש המנוע כתוצאה מחימום יתר. עוד ציין המומחה, כי החלפת ראש המנוע הייתה מייתרת בדיקות נוספות של ראש המנוע. בפרק סיכום ומסקנות, המומחה אסטרחן אף הוסיף וקבע כי נגרם עיוות גם לאטם ראש המנוע, וכי החלפת ראש המנוע והחלפת אטם ראש המנוע הייתה מביאה לתיקון הרכב.

1. חרף קביעותיו הנחרצות, כמפורט לעיל, של מומחה בית המשפט, שוכנעתי, ולאחר חקירתו על חוות דעתו, כי זו אינה יכולה להוות בסיס לקביעת ממצאים עובדתיים באשר למקור התקלה ברכב ובאשר לפתרון הבעיה על ידי החלפת ראש המנוע ואטם הראש בלבד. ואסביר את קביעתי.

• המומחה אסטרחן הסתפק בבדיקה ויזואלית לראש המנוע המפורק; לא ביצע כל בדיקה לצורך שלילת או אישור קיומו של סדק בגוף המנוע (ראו למשל עדותו בעמ' 73 לפרוטוקול ש' 12-23); ולא עשה כל בדיקה לצורך הווידוא כי החלפת ראש המנוע ואטם הראש הייתה אכן מביאה לפתרון הבעיה ברכב.
• להמחשת העדר הרצינות בה התאפיינה עבודתו של המומחה אסטרחן, אצטט להלן מתשובותיו שנמסרו בעדותו לפניי, וזאת לצורכי ההמחשה בלבד: "... מאחר והיבואן היה מוכן להחליף ראש מנוע אז כל בדיקה בעניין זה מתבטלת"; "אני חוזר פעם שנייה, נציגי היבואן הסכימו להחליף את ראש המנוע לכן כל בדיקה נוספת הייתה מיותרת"; "לא מצאתי בראש המנוע שום פגם הנראה לעין היות והסכימו להחליף את ראש המנוע מחדש החלטתי שאין צורך בבדיקות נוספות" ועוד (ראו: עמ' 68-69 לפרוטוקול).
• בחקירתו הנגדית המומחה הודה בכך, כי הבדיקה הסופית של מצב גוף המנוע, מבחינת סדקים, הייתה אמורה להיות לאחר הרכבת ראש המנוע והפעלת ראש המנוע (ראו: עמ' 71 לפרוטוקול ש' 14-17). אלא, שהמומחה לא עשה בדיקה זו, לא ביקש לבצע את הבדיקה, לא פנה לקבלת הוראות והנחיות מבית המשפט בהקשר זה, והסתפק במתן תשובה לאקונית, ולפיה: "בכתב התביעה נאמר שלא מסכימים לתקן את המנוע" (ראו: עמ' 71 ש' 25-32).

1. מהמקובץ לעיל, דומה כי חוות דעתו של המומחה אייזנברג, עדיפה בעיניי ומבוססת יותר מאשר חוות דעתם של המומחה נצר והמומחה אסטרחן.
2. משהגעתי לכלל מסקנה, כי מדובר בפגם במנוע הרכב, וכי לתיקון הפגם קיים צורך בהחלפת המנוע בכללותו, ברי כי מדובר בפגם מהותי המצדיק את ביטול עסקת המכר.
3. זאת ועוד, משקבעתי כי היה צורך בהחלפת כל המנוע, ולא רק בהחלפת ראש המנוע ו/או ראש המנוע ואטם הראש, ומשלא הציעה הנתבעת לתובעת בשום שלב להחליף את כל המנוע, הרי שלא תישמע טענת הנתבעת בדבר הפרת התובעת לחובת הקטנת הנזק.
4. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי במסגרת ההליכים דנן, התובעת הגישה בקשה למתן הוראות, שבמסגרתה הודיעה על הסכמתה להחלפת ראש המנוע אם כי בכפוף לשמירתה על כל טענותיה ותביעותיה כנגד הנתבעת, תוך שהודיעה כי אין בכוונתה לקבל את הרכב לידיה ולעשות בו כל שימוש אף לאחר התיקון המוצע. אכן, בית המשפט (כב' השופטת א. פריאל) דחה את בקשת התובעת למתן הוראות. אלא, שלא ניתן להתעלם מכך, כי התובעת כן נתנה את הסכמתה לעצם ביצוע התיקון שהוצע על ידי הנתבעת.

הזכות לבטל את הסכם עסקת הרכישה:

1. הזכות לביטול הסכם מעוגנת בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: חוק החוזים - תרופות) הקובע כדלקמן:

"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית".

"(ב) הייתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול".

1. "הפרה יסודית" מוגדרת בסעיף 6 לחוק החוזים - תרופות כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה".
2. בבחינת יסודיות ההפרה על פי דין על בית המשפט לבחון את חומרת ההפרה בשני שלבים. בשלב הראשון יש לבחון מהי חומרת הפגיעה הצפויה בגין ההפרה ובשלב השני יש לשאול האם האדם הסביר היה כורת את החוזה בנסיבות האמורות. כמו כן, יש ליתן משקל לחשיבות התנאי שהופר, קרי: האם מדובר בתנאי מרכזי בחוזה או בתנאי צדדי [דניאל פרידמן נילי כהן חוזים, כרך ד' (2011), עמ' 296-298]. שיקולים נוספים הנבחנים במסגרת חומרת ההפרה הם תום ליבו של הצד המפר, כאשר לא כל אי הסכמה ביחס לתוכן החוזה או לפרשנותו מובילה אוטומטית לכך שההפרה הינה יסודית (פרידמן וכהן, חוזים, עמ' 319).
3. בהפרה שאינה יסודית, חובה על הצד הנפגע ליתן לצד המפר ארכה לתיקון ההפרה במסגרת הודעת הביטול והביטול ייכנס לתוקפו זמן סביר לאחר שחלפה הארכה. סבירות הזמן לביטול הינה תלוית נסיבות ועל בית המשפט לבחון את טיב העסקה, מהות החוזה, טווחי הזמן אשר נקבעו לביצועו וכן התנהגות הצדדים [ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (10.9.2009)].
4. בנוסף לארכה סבירה לתיקון ההפרה, מוגבל כוחו של הנפגע לבטל חוזה בגין הפרה לא יסודית, כאשר ביטול החוזה בלתי צודק בנסיבות העניין. בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת צדקת הביטול, ייבחנו, בין היתר, השיקולים הבאים [פרידמן וכהן, חוזים כרך ד', עמ' 336-339]:
5. מידת חומרת ההפרה הלא יסודית;
6. התנהגות המפר ונכונותו לתיקון ההפרה;
7. האם ההפרה נעשתה בתום לב או בזדון;
8. מידת הפגיעה אשר יגרום ביטול החוזה למפר ביחס למידת הפגיעה בנפגע אם יוותר החוזה על כנו כאשר בבחינת שיקול זה יש להתחשב למשל בהיקף השקעותיו של המפר בנכס;
9. משך הזמן אשר חלף ממועד ההפרה ועד לביטול ומשך הזמן בו עמד החוזה בתוקפו. ככל שתקופות אלה ארוכות יותר, פוחתת ההצדקה לביטול החוזה [ראו גם: ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרויקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385 (2000), 395-396];
10. השפעת הביטול על צדדים שלישיים.
11. יישום המבחנים שנקבעו בסוגייה הנדונה על המקרה שבפניי מוביל למסקנה כי ביטול חוזה המכר על ידי התובעת היה ביטול כדין. כעולה מטענות הצדדים ומראיותיהם, מדובר בפגם משמעותי ביותר (פגם במנוע הרכב) ולא בפגם של מה בכך. זאת ועוד, התובעת נתנה לנתבעת מספר הזדמנויות לאתר את מקור הפגם ברכב ולתקנו, בעוד הנתבעת עמדה על רגליה האחוריות ומיאנה לבצע את התיקון המוצע על ידי התובעת (החלפת ראש המנוע) ללא וויתורה של האחרונה על טענתה לזכותה לבטל את עסקת המכר. יתרה מכך, הנתבעת סירבה בכל תוקף לבצע את הפתרון המוצע על ידי מומחה התובעת, היינו: החלפת המנוע בכללותו. משהתנגדה הנתבעת לבצע את הפתרון המוצע על ידי התובעת, ומשהתנגדה לבצע את הפתרון שהוצע על ידה עצמה ללא וויתור התובעת על הצורך בהמשך בירור המשפט בשאלת זכאותה לבטל את ההסכם, לא תוכל להיבנות היא מהטענה כי התובעת הפרה את חובתה בהקטנת הנזק ו/או לא נתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הפגם ברכב.
12. לא נעלם מעיניי, כי במקרה של החלפת המנוע תחול ירידה של עד 5% בלבד בערך הרכב. אך, הפחתה זו משקפת אך ורק את ההפחתה השמאית מקצועית, ואינה בהכרח משקפת את ההפחתה המעשית בשוויו של הרכב בשוק, ואין כל צורך בדמיון רב כדי לשער את עוצמת רתיעת ציבור קוני הרכבים מרכישת רכב שהוחלף את מנועו.
13. אמרנו לא אחת ולא שתיים, כי רכב שיש בו פגם במנוע ו/או בראש המנוע, הינו רכב שאינו מתאים למה שהוסכם בין התובעת לבין הנתבעת (ראו הוראת סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר). לצורכי ההמחשה ומבלי למצות, ראו: ע"א (מחוזי חיפה) 46200-01-16 מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ נ' בועז אלדר, 14.6.2016; ת.א 34587-04-12 (שלום חיפה) בועז אלדר נ' מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ, 10.12.2015; ע"א (מחוזי חיפה) 175/05 אלון את איציק בע"מ נ' חב' ישראלית לאוטומובילים בע"מ, 26.5.1996; ת"א (שלום ת"א) 57388/05 ליסקר אור נ' חברת מכשירי תנועה בע"מ, 26.12.2007; ת"א (שלום ת"א) 7734-07-13 יובל עיני נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ, 20.9.2016.
14. כמצוות סעיף 15 לחוק המכר, התובעת הודיעה לנתבעת על אי ההתאמה מיד לאחר שגילתה אותה.

השבה ופיצויים:

1. בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק החוזים - תרופות, הזכות להשבה קמה עם ביטול הסכם המכר מחמת הפרתו, וזאת הן לנפגע והן למפר כאחד.
2. ככלל, עם הביטול קמה לנפגע זכות ההשבה בעין, כאשר השבה בעין שקולה מבחינה כלכלית להשבת הנכס כערכו ביום ההשבה לידי הצד המפר ולקבלת הסכום ששולם על ידי הנפגע לפי ערכו ביום ההשבה.
3. אכן, אין כל חולק כי ערכו של הרכב כיום ירד בצורה משמעותית לעומת שוויו ביום הרכישה, ברם משהגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא הפרה את חובתה בהקטנת הנזק, ומשסירבה הנתבעת להשאיר את הרכב בחזקתה עם הבאתו אליה מייד עם התגלות הפגם, הרי שלא ייזקף לחובתה ההפרש בין שווי הרכב ביום עסקת הרכישה לבין שוויו ביום ההשבה. יתרה מכך, בעניין זה כבר נאמר כי: "שאלה אחרת היא מה דין נכס שערכו ירד מטעמי בלאי טבעי. נראה, לכאורה, כי דינו כדין נכס שערכו השתנה עקב תנודות שוק שלצדדים לא הייתה שליטה עליו, ולא תידרש התחשבנות איזון. במצב הפוך, שבו נכס מוחזר בתוספת השבחה, עשויה להידרש התחשבנות איזון לפיצוי משביח הנכס על השקעתו. כך מתחייב מהעיקרון של מניעת התעשרות שלא כדין על חשבון הצד האחר" [ראו: ע"א 5267/03 אברהם פרג' ואח' נ' יעל מיטל ואח' (18.1.2005), וכן פרידמן וכהן, חוזים כרך ד', עמ' 433-438].
4. מנגד, ומשהשתמשה התובעת ברכב במשך תשעה חודשים בערך, הרי שיש להשיב לתובעת אך ורק את ההפרש בין המחיר ששולם על ידה לנתבעת במועד הרכישה (חודש דצמבר 2011) לבין שוויו של הרכב ללא הפגם ביום התגלות הפגם המהותי (25.12.2012).

לקביעת שווי הרכב ללא הפגם נכון ליום 25.12.2012, יהא על הצדדים לפעול בהתאם למחירון יצחק לוי.

1. בד בבד עם התשלום כאמור, הנתבעת תהא זכאית לקבלת הרכב לידיה בחזרה.
2. כמו כן, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת נפשה, וזאת בסך של 5,000 ₪, ובתוספת סך של 1,835 ₪ בגין הוצאותיה עבור רכב חליפי והוצאות גרר.
3. טענות התובעת לקבלת הוצאות ההלוואה והריביות, לא הוכחו כלל. למעשה, התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה בהקשר זה. כך גם טענותיה לקבלת פיצוי בגין אובדן ימי עבודה ובטלה.

לסיכום

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

• ההפרש בין המחיר ששולם על ידה לנתבעת במועד הרכישה (חודש דצמבר 2011) לבין שוויו של הרכב ללא הפגם ביום התגלות הפגם המהותי (25.12.2012);
• סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש;
• סך של 1,835 ₪ בגין ההוצאות עבור רכב חליפי וגרר.
• סך של 13,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ כדין);
• סך של 17,000 ₪ בגין הוצאות מומחים ואגרת בית משפט.

1. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום. שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' אב תשע"ז, 31 יולי 2017, בהעדר הצדדים.