לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בחדרה (כב' השופטת רקפת סגל מוהר) מיום 30.10.15 שניתן במסגרת ת"ק 40608-02-13.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

המבקשת הגישה נגד המשיבות תביעה קטנה לתשלום נזקיה בגין תאונת דרכים. בתאריך 2.11.12, סמוך לשעה 22.33, בצומת הרחובות הרברט סמואל – רמב"ם בחדרה, ארעה תאונת דרכים בה התנגש רכבה של המבקשת (התובעת) מסוג יונדאי ברכבה של המשיבה 1 (הנתבעת 1). המשיבה 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב המשיבה 1 במועד הנ"ל.

בימ"ש קמא בחן את עדויות הצדדים ואת שאר הראיות שהובאו בפניו וקבע כי המשיבה 1 נכנסה אל הצומת כשהאור בכיוון נסיעתה היה אדום, ככל הנראה מתוך בלבול שנבע מקיומם של שני רמזורים שבאחד מהם (המיועד לפונים ימינה) דלק אור ירוק. זאת קבע בימ"ש קמא גם לאור הרשעתה על פי הודאתה של המשיבה 1 בעבירה של נסיעה באור אדום ולאחר שהביא בחשבון את נסיבות נתינת ההודאה על פי גרסתה (טענה כי עשתה כן בעצת עורך דינה אשר אמר לה כי סיכוייה להצליח במשפט אפסיים). יחד עם זאת, לאור עוצמת הפגיעה ברכבה של המשיבה 1, כפי שהצטיירה מן הראיות ולנוכח דברי המבקשת אשר הודתה כי לא הבחינה ברכב המשיבה בעת שהיא עצמה נכנסה אל הצומת, אלא רק בסמוך לרגע הפגיעה בה, סבר בימ"ש קמא כי מדובר בתאונה שיש בה מידה לא מבוטלת של רשלנות תורמת מצד המבקשת, אשר נכנסה אל הצומת במהירות גבוהה מדי ומבלי שהבחינה ברכב המשיבה כמעט עד לרגע הפגיעה בו. בימ"ש קמא ציין כי גם כאשר מדובר בצומת מרומזר מוטלת על כל נהג הנכנס אליה לנקוט משנה זהירות ולוודא שהוא יכול לחצותה בבטחה, אף במקרים בהם מופיע אור ירוק בכיוון נסיעתו. בסופו של דבר, קבע בימ"ש קמא כי יש להטיל על המשיבה 1 60% מן האחריות לתאונה ותוצאותיה ואילו המבקשת תישא ב- 40% הנותרים.

המבקשת טוענת כי בימ"ש קמא שגה כשהחליט לייחס לה רשלנות תורמת לגרימת התאונה. נטען כי אין חולק כי המשיבה נכנסה לצומת בחסות רמזור אדום בכיוון נסיעתה וכי נסיבות התאונה אינן מעידות על אשם תורם של המבקשת, אלא ההיפך הוא הנכון. נטען כי המבקשת נהגה בזהירות והגיעה אל הצומת אשר הייתה פנויה לחלוטין וחצתה את הצומת אשר הייתה עדיין פנויה וריקה בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתה ואז לפתע מצד שמאל של המבקשת הגיעה המשיבה בנסיעה רצופה וחסמה את נתיב נסיעתה של המבקשת, אשר הופתעה מכניסתה לצומת של המשיבה ברמזור אדום. נטען כי בימ"ש קמא שגה עת ייחס למבקשת נהיגה במהירות גבוהה וזאת רק בשל העובדה כי המבקשת הבחינה במשיבה ממש לפני ההתנגשות בין הרכבים. כן נטען כי מסקנתו של בימ"ש קמא לפיה יש לייחס למבקשת רשלנות תורמת בגרימת התאונה כאשר המשיבה ברשלנותה גרמה לקרות התאונה עם כניסתה לצומת ברמזור אדום בכיוון נסיעתה הינה מוטעית.

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. טענות המבקשת נדונו בפירוט, הוכרעו ונומקו על ידי בימ"ש קמא בפסק דינו. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס על קביעות עובדתיות, שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט. בעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור מתערבת. גם ההכרעה המשפטית מעוגנת בדין ולא מצאתי שנפלה טעות באופן החלת הוראות החוק על העובדות כפי שהוכחו. בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפל פגם בהכרעתו של בית משפט קמא ובנסיבות אלו לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית על הסף בלא צורך בתגובת המשיבים.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפיקדון, אם הופקד, יוחזר לידי מי שהפקיד.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.