נוכחים:

ב"כ המאשימה מתמחה ערן צמיר ועו"ד רחל חג'ג'

הנאשם ובא כוחו עו"ד אייל רחמים<#1#>

פרוטוקול

כללי:

1. הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של מכירת משקה משכר לקטין לפי סעיף 193א (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בכך, שביום 7/5/2011, ברחוב גיא אוני 4 באשדוד, בעסק בשם " מג'יק", מכר הנאשם משקה משכר מסוג וודקה לקטין יליד שנת 1996.

2. ביום 31/3//2014 הציגו הצדדים הסדר דיוני שהתגבש ביניהם לפיו, הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והוסכם כי יתקבל תסקיר בעניינו, שיבחן את שאלת ההרשעה. המאשימה הודיעה כי בכל מקרה עמדתה להרשעה.

א. טענות הצדדים:

3. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש של מאסר מותנה, קנס וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה, תוך שטענה, כי מתחם העונש הראוי בעבירה של מכירת משקה משכר לקטין בנסיבות דומות למקרה דנן נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל בן מספר חודשים, שיכול וירוצה בעבודות שירות. המאשימה לא חלקה על כך כי ככלל, ניתן להימנע מהרשעה בעבירה זו ואולם טענה, כי לאור עברו הפלילי של הנאשם עניינו אינו מצדיק הימנעות מהרשעה.

4. ההגנה לא הקלה ראש בחומרת העבירה אך טענה, כי יש מקום לבכר במקרה זה את שיקולי השיקום, תוך שהפנתה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעברו הפלילי שהתיישן, להודאתו במיוחס לו, לחיסכון בזמן שיפוטי, לחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה ולהמלצתו החיובית של שירות המבחן, וביקשה לאמץ את המלצות התסקיר- להימנע מהרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו עונש של ביצוע עבודות שירות למען הציבור.

5. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והתחייב כי הם לא יישנו.

ב. תסקיר שירות המבחן:

6. מתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 22/9/2014 עולה, כי מדובר בנאשם בן 33; רווק; יליד הארץ; מתגורר באשדוד.

שירות המבחן מפרט את קורותיו של הנאשם, אשר מפאת צנעת הפרט לא ארחיב לבד מלציין כי, הנאשם סיים 12 שנות לימוד חרף קשיי הסתגלות למסגרות; שוחרר משירות צבאי לאחר כשנה וחצי בשל אי התאמה; לאחר שחרורו הצבאי ועד לשנת 2007 עבד בעבודות מזדמנות; בשנת 2011 סיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון בכלכלה וניהול; החל משנת 2012 עובד בבנק "דיסקונט" כמאמן מכירות.

7. בכל הנוגע לרקע לביצוע העבירה נושאת האישום, ציין הנאשם בפני השירות, כי התבקש על ידי בעלת העסק שהינה מכרה שלו, להחליף אותה לפרק זמן קצר בעסק, ולא נתן דעתו לגילו של הקטין לו מכר את המשקה האלכוהולי.

8. שירות המבחן מציין, כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו וגילה הבנה לחומרת העבירה ולהשלכותיה, תוך ששלל נזקקות טיפולית. הנאשם הביע בפני השירות חשש כי הרשעה תוביל לפגיעה בעתידו המקצועי, ותחבל באפשרותו לקבל קביעות במקום עבודתו.

9. שירות המבחן העריך, כי מן הנאשם נשקפת רמת סיכון נמוכה להישנות מעורבות פלילית בעתיד. להערכתו זו הגיע השירות תוך שלקח בחשבון בין היתר, מחד - את מעורבותו הפלילית בעבר; קשייו להסתגל למסגרות בצעירותו ומאידך - משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות הקודמות ועד לביצוע העבירה הנוכחית; העדר מעורבות פלילית נוספת בשלוש השנים האחרונות; תפקודו התקין במקום עבודתו; שאיפותיו לנהל אורח חיים יציב ולהתקדם בעבודתו וההתרשמות לפיה, הנאשם לקח אחריות ומביע חרטה על מעשיו, מתוך מודעות לחומרת העבירה ולהשלכותיה.

10. שירות המבחן התרשם עוד, כי חרף קשייו בעבר, הנאשם ערך שינוי משמעותי בדפוסי חשיבתו והתנהגותו, תוך שהשתלב בלימודים אקדמאיים ובשוק העבודה בהצלחה; מבטא כיום שאיפות נורמטיביות והבנה למשמעות של הפרת החוק ונורמות חברתיות הבאות לביטוי בין היתר, בהימנעותו ממעורבות פלילית בשבע השנים האחרונות, למעט מעורבותו בתיק זה.

11. שירות המבחן המליץ על הימנעות מהרשעת הנאשם, על מנת לצמצם את הפגיעה בעתידו המקצועי ובאפשרות של קבלת קביעות במקום עבודתו הנוכחי, ובכך לסייע לו לשמור על אורח חייו התקין.

12. בסופו של יום, המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית בדמות צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.

ג. דיון והכרעה:

13. בסימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) אשר הוסף לחוק במסגרת תיקון מס' 113 נקבע עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה, היינו ניתן משקל בכורה לשיקולי גמול, ונקבע כי בראש ובראשונה על העונש להלום את חומרת העבירה בנסיבותיה ואת מידת אשמו של הנאשם.

בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

ד.1. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו:

14 . הערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה ממעשי הנאשם הינו, בטחון הציבור בכלל וביטחונם של קטינים בפרט, באשר ידוע הקשר ההדוק בין צריכת אלכוהול על ידי קטינים לבין ביצוען של עבירות פליליות. מציאות שבה נמכרים משקאות אלכוהוליים לקטינים והעדר הקפדה של בעלי עסקים בכגון דא, היא מציאות קשה שיש להביע מסר עונשי ראוי בגינה.

ד.2. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן:

15. ממקרא כתב האישום ומעיון בתסקיר שירות המבחן, לא עולה אינדיקציה לכך שהנאשם פגע באופן ניכר בערך המוגן בנסיבות המקרה.

ד.3. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות לפי ס' 40 ט (א) (1)-(5) לחוק:

16. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לתת את הדעת לשיקולים הבאים: אמנם אין אינדיקציה לכך שהנאשם תכנן מראש את ביצוע העבירה ואולם, כפי העולה מעובדות כתב האישום חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה היה גבוה ואין כל אזכור בכתב האישום לכך שאחר השפיע עליה לבצע את העבירה.

17. בהקשר זה לקחתי בחשבון אף הנזק הישיר והעקיף שנגרם ושעלול היה להיגרם מביצוע העבירה, העובדה שהנאשם יכול היה להבין את אשר היא עושה, את הפסול שבמעשה או את משמעות המעשה וכי היה ביכולתו להימנע מהמעשה עת לא נפגעה מידת השליטה שלו בו.

ד.4. מדיניות הענישה הנוהגת:

18. סקירת הפסיקה מלמדת כי בדרך כלל הענישה בגין עבירה זו נעה בין הימנעות מהרשעה לבין מאסר מותנה, כאשר ברי כי כל מקרה נבחן לגופו, בשים לב בין היתר לחומרת העבירה, נסיבותיה, תוצאותיה, הישנותה, והמלצת שרות המבחן.

ראו לעניין זה :

ת"פ( טב') 21450-05-13 מ"י נ' סויסה (7.1.14)

ת"פ( ק"ג) 15993-06-13 מ"י נ' בוטראשוילי (15.12.13)

ת"פ ( ק"ג) 42725-08-13 מ"י נ' בר (24.12.13 )

ת"פ( ק"ג) 42745-08-13 מ"י נ' דניאל ספיאשוילי (24.12.13)

ת"פ( ק"ג) 16416-09-13 מ"י נ' דזנאשוילי ( 5.1.14)

ת"פ ( ק"ג) 37667-10-13 מ"י נ' קנדחורוב (23.1.14)

ת"פ( טב') 47537-11-13 מ"י נ' לוין ( 26.2.14)

ת"פ( ת"א) 32157-11-10 מ"י נ' כדורי שמה (13.2.11)

19. בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשה הנאשם, מידת הפגיעה בהם, בנסיבות ביצוע המעשה ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין הימנעות מהרשעה לבין מאסר מותנה, כאשר חריגה ממתחם ענישה זה לקולא אפשרית בשל שיקולי שיקום, ולחומרא בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור בעתיד.

20. למעלה מן הצורך יצוין כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה ת"פ (ת"א) 3131/09 מ"י נ' פרץ, (4.1.11), אינה דומה למקרה שלפנינו. ראשית, מדובר בפסיקה שניתנה טרם תיקון 113 לחוק העונשין. שנית, שם דובר בנאשם אשר לא נטל אחריות על ביצוע העבירה והורשע לאחר ניהול הוכחות. שלישית, מדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד שלא התקבל כל תסקיר בעניינו. ברי כי אין דין מקרה זה כדין המקרה שלפניי.

ג.4. עוד טרם שקילת שיקולי השיקום בעניינו של הנאשם ישנן נסיבות מקלות רבות לעונש כמפורט בס' 40 יא לחוק ובכלל זה המאמצים שעושה הנאשם לעבר שיקומו:

21. כפי העולה מתסקיר שרות המבחן, הנאשם בן 33, בעל עבר פלילי ישן ומדובר במעורבותו הראשונה של הנאשם עם החוק מזה שבע שנים; הנאשם נטל אחריות והביע חרטה על מעשיו ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן; הנאשם עושה מאמצים לחזור למוטב וערך שינוי משמעותי בחייו לעבר שיקומו ולראייה, הוא סיים בהצלחה לימודי תואר ראשון בכלכלה וניהול והוא עובד באופן מסודר בבנק החל משנת 2012, תוך שהוא עומד לקראת קבלת קביעות במקום עבודתו; ברי, כי הרשעתו בדין עלולה לפגוע פגיעה קונקרטית בסיכויו של הנאשם לקבלת קביעות; הנאשם היה נכון להתבונן לעומק על התנהלותו באירוע נושא האישום, להבין את משמעותו והשלכותיו, תוך שהכיר בטעותו והבין חומרת מעשיו; התנהגותו באירוע נושא האישום הינה חריגה לאורחותיו הנורמטיביות, התנהגותו החיובית, ותרומתו לחברה בשנים האחרונות; מאז ביצוע העבירה חלפו כשלוש שנים וחצי במהלכן לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים;

ג.5. הרשעה- הכלל

22. על פי ההלכה הפסוקה (אשר לא שונתה בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין), משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם, וסיום ההליך המשפטי ללא הרשעה ייעשה רק במקרים חריגים, בהם היחס שבין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, אינו סביר. ברע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים), הדגיש בית המשפט העליון כי:

" ככלל, ביטולה של הרשעה במערך הענישה בפלילים הוא עניין חריג שבחריג, המתאפשר בנסיבות מיוחדות... על פי העיקרון המשפטי הרווח, קיומה של אחריות בפלילים לביצוע עבירות על החוק מחייב הרשעה וענישה כחלק מאכיפת הדין, כנגזר ממטרות הענישה, וכנדרש מיישום עקרון השוויון של הכול בפני החוק. בהתקיים אחריות פלילית, סטייה מחובת הרשעה וענישה היא, על כן, עניין חריג ביותר. ניתן לנקוט בה אך במצבים נדירים שבהם, באיזון שבין הצורך במימוש האינטרס הציבורי באכיפה מלאה של הדין, לבין המשקל הראוי שיש לתת לנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם, גובר בבירור האינטרס האחרון".

23. זאת ועוד, בפסיקה המנחה בשאלת ביטול ההרשעה נקבע כי ביטול ההרשעה מותנה בהצטבר שני גורמים: האחד, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים ( לעניין זה ראו: ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל ( להלן: "הלכת כתב" ) וע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש (פורסמו במאגרים המשפטיים)). בע"פ 2083/96 הנ"ל ציין כבוד השופט לוין כי אי הרשעה תבוא במקום בו בית המשפט ישוכנע כי שיקולי השיקום של הנאשם המסוים שבפניו, גוברים על האינטרס הציבורי הנובע מחומרת העבירה והאפקט הציבורי של ההרשעה.

24. כבוד השופט לוין מונה בפסק הדין את שיקולי השיקום, המנחים בדרך כלל את שרות המבחן להמליץ על עונשים ללא הרשעה ואלה השיקולים:

" א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הנסיבות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, ( ההדגשה אינה במקור, נ.ש.מ. ) מקובלים עליי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה".

25. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתסקיר שרות המבחן אשר הוגש בעניינו של הנאשם, שוכנעתי כי מקרה זה נמנה בגדר אותם מקרים חריגים עליהם מדברת הלכת כתב כמצדיקים סטייה מן הכלל לפיו, נאשם שעבר עבירה יורשע בדינו. מצאתי כי עניינו של הנאשם נופל לגדר אותם "חריגים שבחריגים" ושמתקיימות בו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהרשעתו. זאת ועוד, הוכח בפניי כי הנאשם עושה דרך משמעותית לעבר שיקומו וכי הרשעה תפגע בהליך זה, פגיעה חמורה.

26. אין צורך להכביר מילים על הצורך להחמיר בענישה בעבירות המבוצעות כלפי קטינים, ואולם לא ניתן להתעלם מכך, כי העבירה אותה עבר הנאשם הינה עבירת עוון שהעונש המרבי שקבע המחוקק בצידה עומד על 6 חודשי מאסר, ולא ניתן אף להתעלם מהרקע לביצוע העבירה, ומהעבדה כי חלפו כשלוש שנים וחצי מאז ביצועה.

יצוין כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה ( רע"פ 34/09 בדארנה נ' מ"י ( פורסם במאגרים המשפטיים )) דווקא תומכת בגישה לפיה, לחלוף הזמן עשויה להיות השפעה על ההצדקה להימנע מהרשעת הנאשם, כאשר כל מקרה ידון לגופו, וכל פרשה תידון על פי נסיבותיה הפרטניות, והדגש הוא על כך שעיכוב יצדיק הימנעות מהרשעה כאשר זו מאיימת על שיקומו של הנאשם, ואופיין של העבירות המיוחסות לנאשם – מצדיק זאת.

27. עריכת האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה, הגנה על בטחון הציבור, וההכרח להילחם בתופעת מכירת האלכוהול לקטינים לבין האינטרס הציבורי והאישי בשיקומו של הנאשם איננה מלאכה קלה כלל ועיקר. יחד עם זאת, בנסיבות הייחודיות של המקרה המונח לפניי, לאור מסכת חייו של הנאשם, ההליך השיקומי המשמעותי שעבר והמהפך שהתרחש בשנים האחרונות בחייו, אני סבורה כי יש מקום בזו הפעם לתת לנאשם הזדמנות אמתית להמשיך במסלול חייו הנורמאטיבי ולהסתפק בקביעה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ולהימנע מהרשעתו בדין.

28. יתרה מכך, שוכנעתי כי טעמו של שירות המבחן להימנעות מהרשעה שעניינו, החשש מפגיעה עתידית בעיסוקו של הנאשם, יש בו ממש. שירות המבחן העריך כאמור, כי הרשעתו של הנאשם עלולה לחבל בהמשך התפתחותו המקצועית של הנאשם ובאפשרותו לקבלת קביעות במקום עבודתו הנוכחי, בעוד הימנעות מהרשעה תסייע בעדו לשמור על הישגיו השיקומיים ובכלל זה על ניהול אורח חיים תקין.

29. לא נעלמה מעיני העובדה כי לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות אשר התיישנו אך טרם נמחקו: האחת, משנת 2004, בעבירות של חבלה על ידי שניים או יותר וחבלה חמורה, בגינה נדון למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות ולמאסר מותנה והשנייה, משנת 2007, בעבירות של היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, בגינה נדון למאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

30. צודקת המאשימה בטענתה כי על דרך הכלל, אין מקום לשקול הימנעות מהרשעה בעניינו של נאשם שהורשע בעבר, ואולם לכלל זה יכול ויהיו חריגים, במקרים המתאימים, ולא ניתן לשלול אפשרות זו מניה וביה.

31. אכן, התנאים להימנעות מהרשעה הותוו לראשונה באופן מסודר בהלכת כתב כאשר אחד התנאים הינו, כי הנאשם לא הסתבך בביצוע עבירות פליליות בעבר. ואולם, עיון בפסק הדין מגלה, כי עסקינן באחד מן השיקולים ששוקל בית המשפט מתוך רשימת שיקולים, שאיננה בגדר רשימה סגורה.

32. זאת ועוד, אין כל ביסוס חוקי הנוטל מבית המשפט את סמכותו להימנע מהרשעת נאשם אשר הורשע בעבר, אם כי ברור שעניין זה יעשה בזהירות יתרה, תוך התחשבות בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו ולאורו של תיקון 113 לחוק העונשין (ראו לעניין זה: נגה שמואלי- מאייר ואורון שוורץ, "הרחבת מעגל הנהנים משל"צ ללא הרשעה – לא רק למי שלא הורשע בעבר", חוברת הסנגור 52, יולי 2001).

33. לצד האינטרס הציבורי הדורש ענישה מוחשית ומרתיעה בעניינו של נאשם בעל עבר פלילי יש לזכור ולהזכיר כי הענישה גם לאחר תיקון 113, היא לעולם אינדיוידואלית:

ראו לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל וברע"פ 3173/09 פראאגין נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים) :

" זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" .

34. לדידי, השיקולים הפרטניים במקרה זה מצדיקים הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, חרף עברו הפלילי שהתיישן. נסיבות המקרה, כעולה מתסקיר שרות המבחן, ובייחוד כברת הדרך שעשה הנאשם לעבר שיקומו והעלאת חייו על מסלול נורמטיבי, מטים את הכף להעדפת השיקול השיקומי. בנסיבות אלה, מצאתי להימנע מהרשעתו של הנאשם.

ג.6. גזר הדין :

35. בבואי לגזור את דינו של הנאשם נתתי דעתי לשיקולים לקולא וביניהם: הודאת הנאשם במיוחס לו, החיסכון בזמן שיפוטי, חרטתו של הנאשם על מעשיו, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, והמוטיבציה שביטא הנאשם להמשיך במסלול חייו הנורמאטיבי ולשיקולים לחומרא וביניהם: חומרת העבירה ונסיבותיה. כמו כן נתתי דעתי לשיקולים של הרתעת היחיד והרתעת הרבים.

36. בהתחשב בכל אלה אני סבורה כי במקרה שלפניי יש בשיקול השיקומי כדי להצדיק ענישה ברף התחתון שקבעתי לעיל.

נוכח כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

א. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 2,000 ₪ שלא לעבור עבירה בה הודה וזאת לתקופה של שנה מהיום. אם לא תיחתם ההתחייבות תוך 7 ימים, יאסר הנאשם למשך 10 ימים.

ג. ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 120 שעות.

הובהרה לנאשם חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן בביצוע עבודות השל"צ ומשמעות היעדר שיתוף הפעולה.

שירות המבחן ימציא תכנית לביצוע השל"צ תוך 30 יום מהיום. לאחר קבלת התוכנית, אאשר אותה ללא צורך לקיים דיון נוסף.

העתק מגזר הדין בדחיפות לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

מורה על ביטול הדיון הקבוע ליום 7.12.14.

<#2#>

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"ה, 29/09/2014 במעמד הנוכחים.