1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 4.3.13, פיצוי התובע בשל נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 28.8.12 ברחוב טהון בשכונת קריית יובל בירושלים (להלן – התאונה).

2. בכתב התביעה טוען התובע, כי הוא נכנס לחניה לצד המדרכה בנסיעה לאחור, סיים את החניה, ואז רכבה של הנתבעת , שנסע בכביש הראשי, פגע ברכבו בכנף הקדמית -שמאלית באמצע (ראה גם פרוטוקול מיום 16.7.13 עמ'2 שורה 11).

עוד טוען התובע, כי הנתבעת סירבה למסור לו את פרטיה הואיל ו"היא מורה וממהרת לשיעור".

3. התובע דורש סכום של 2,574 ₪ , הכולל נזק ישיר על פי חוות דעת שמאי בסכום של 1,989 ₪ , וכן שכר טרחת השמאי בסכום של 585 ₪.

4. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי היא עצרה הואיל והיו שני כלי רכב לפניה והאור ברמזור היה אדום.

לטענתה, היא הרגישה מכה בחלק האחורי של רכבה, וזאת כאשר הייתה בעצירה מלאה, והתובע אמר לה שהיא הפריעה לו לחנות ו"נכנסה בו".

הנתבעת טוענת כי בניגוד לטענת התובע – רכבו לא היה בחניה מלאה אלא מאחוריה, והוא זה שפגע ברכבה.

5. הנתבעת טוענת עוד, כי הנזק ברכבו של התובע לא נראה מתאים לנזק שנגרם לרכבה : ברכב התובע היה מעין שקע בצד הקדמי - ימני, בעוד שברכבה היה שפשוף בצד האחורי - שמאלי , בחלק התחתון.

6. הנתבעת מכחישה כי סירבה למסור את פרטיה לתובע, ואף טוענת כי היא הציעה לפנות לחברת הביטוח שלה , אולם התובע לא עשה כן.

7. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פנה אליה מספר ימים לאחר התאונה וטען כי תיקן את הרכב בעלות של 3,000 ₪, ומשסירבה הנתבעת לשלם את הסכום ושוב הפנתה לחברת הביטוח שלה – אמר לה התובע כי יגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות.

8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכל המסמכים ובתמונות – הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות , מן הנימוקים שיפורטו להלן.

9. מיקומם של הנזקים בשני כלי הרכב , ובמיוחד השקע שברכב התובע , אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי הוא כבר השלים את החניה ועמד ישר בין שתי מכוניות, בעצירה מלאה , ולאחר שכבר הוציא את המפתח (ראה פרוטוקול עמ'1 שורות 9 – 11).

אם רכבו עמד ישר , כמתואר בתמונה הגיש התובע - כיצד זה נגרם אותו שקע באמצע הכנף של רכבו על ידי החלק האחורי –התחתון של רכב הנתבעת?

10. זאת ועוד, מחוות הדעת של השמאי, שצורפה לכתב התביעה , עולה כי רכב התובע נבדק על ידי השמאי ביום 1.3.13, למעלה מששה חודשים לאחר התאונה, ויש בחלוף הזמן הרב כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין התאונה.

מדובר ברכב משנת ייצור 2009, אשר נסע למעלה מ – 100,000 ק"מ, וקיימת סבירות שהנזק נגרם עוד לפני התאונה וללא קשר אליה , או לאחריה ולפני בדיקת השמאי.

בקשר זה יצוין, כי השמאי בחוות דעתו קובע כי יש לבצע תיקוני צבע (950 ₪ ) לאחר תיקון כנף קדמית-שמאלית (450 ₪ ), וכן לאחר תיקון פגוש קדמי (300 ₪) , אשר לגביו לא נטען דבר , לא בכתב התביעה ולא בעדותו של התובע בבית המשפט.

11. יש לזכור גם, כי התובע לא הציג חשבונית בדבר תיקון הרכב, אשר ממנה ניתן היה ללמוד האם הרכב אמנם תוקן , ומה הייתה עלות התיקון בפועל.

12. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולכן דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת , תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסכום של 500 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתאם להוראות תקנה 16 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 , ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.