רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה להעברת דיון בשל חוסר סמכות מקומית.
2. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה נזיקית על סך 492,946 ₪. במסגרת כתב התביעה טוען המשיב, כי נכרת בינו לבין חברת אוולון טכנולוגיות בע"מ (להלן: "החברה") הסכם בנוגע לרכישה והצבת ארבע יחידות נופש בנחלתו. לטענתו, החברה התרשלה באופן הצבת היחידות ובשל כך נגרמו לו נזקים כספיים. המבקש היה מנהל ובעל מניות בחברה. המשיב טוען, כי תבע את החברה אולם התברר, כי נכנסה להליכי פירוק ובשל כך נמחקה התביעה. במסגרת התובענה בה עסקינן טוען המשיב, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקש באופן אישי בחובות המשיבה.
3. המבקש טוען, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית משפט השלום ברחובות שכן, בהסכמים אשר נכרתו בין המשיב לבין החברה צוין, כי לבית המשפט המוסמך ברחובות בלבד תהיה הסמכות לדון בכל מחלוקת בקשר להסכם זה ו/או כל הנובע ממנו. המבקש טוען, כי עילת התביעה של המשיב מבוססת על הסכמים אלו והוא מבקש הרמת מסך. לטענתו, עילת התביעה נגד המבקש היא נגזרת של עילת התביעה נגד החברה וכל טענות ההגנה אשר עומדות לחברה עומדות אף למבקש. כמו כן, המבקש טען, כי במסגרת כתב התביעה לא ציין המשיב על מה נסמכת טענתו לפיה לבית משפט זה מסורה הסמכות לדון בתובענה.
4. לטענת המשיב דין הבקשה להדחות. לטענתו, תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחסת למצב בו היה הסכם בין בעלי הדין בנוגע למקום השיפוט. לטענתו, בענייננו אין מחלוקת, כי בין בעלי הדין בתובענה בה עסקינן לא נערך הסכם כאמור. לטענת המשיב, בנסיבות אלו ולאור העובדה, כי מקום ההתחייבות לבצע את העבודות הינו בתחום שיפוט בית משפט זה, הרי שבית המשפט בנצרת הינו בעל הסמכות לדון בתובענה.

דיון ומסקנות

1. האם בית משפט זה הינו בעל סמכות מקומית לדון בתובענה אם לאו? המחלוקת נסובה סביב השאלה האם תניית השיפוט המופיעה בהסכם אשר נכרת בין המשיב לחברה חלה בענייננו.
2. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט.
3. אין מחלוקת, כי בין החברה למשיב נכרתו הסכמים בהם מופיעה תניית שיפוט ייחודית לפיה הסמכות לדון בתובענה הנובעת מההסכם מסורה לבית המשפט ברחובות בלבד. כמו כן, אין מחלוקת, כי המבקש לא היה צד להסכמים האמורים וכי המשיב עותר להרמת מסך בין המבקש לבין החברה. מקום בו מורם מסך ההתאגדות הרי שכל עוולה או חוב המיוחסים לחברה ייוחסו לגורמים בחברה אשר מסך ההתאגדות בינם לבין החברה הורם. אין בכך בכדי ללמד, כי יש לראות במבקש כמי שהיה צד להסכם בין המשיב לחברה ומי שהוראות ההסכם חלות עליו כך שתניית השיפוט חלה במישור היחסים שבינו לבין המשיב.
4. אוסיף ואומר, כי עסקינן בחוזה אחיד אשר נוסח על ידי החברה. סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 קובע, כי תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך חזקה עליו, כי הינו תנאי מקפח. הנה כי כן, המשיב איננו אמור להוכיח, כי אין מקום להחיל את תנית השיפוט ותחת זאת על המבקש, העותר, כי בית המשפט יורה על העברת התובענה, מוטל הנטל להפריך את החזקה לפיה עסקינן בתנאי מקפח. מצאתי, כי לא עלה בידי המבקש להרים נטל זה. לפיכך, אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקש לפיה תניית השיפוט המופיעה בהסכם אשר נכרת בין המשיב לחברה רלוונטית לתביעה בה עסקינן הרי שדינה להתבטל בהיותה תנאי מקפח.
5. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 מונה חמש חלופות באשר לקביעת סמכות בית המשפט לדון בתובענה. בהתאם לתקנה, התובע רשאי לבחור בכל אחת מהחלופות לשם הכרעה באיזה אזור שיפוט יגיש את תביעתו. התקנה קובעת כי: "תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
   (1)   מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2)   מקום יצירת ההתחייבות; (3)   המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4)   מקום המסירה של הנכס;
   (5)   מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".
6. כאמור, די בכך שאחת החלופות מקנה לבית משפט מסוים סמכות שיפוט מקומית בכדי שהוא יהיה בעל סמכות לדון בתובענה ובידי התובע להחליט באיזה מבתי המשפט בעלי הסמכות המקומית בוחר להגיש תביעתו. בענייננו טוען המשיב, כי מקום ההתחייבות לביצוע העבודות היה בכפר זיתים. זהו אף מקום המעשה או המחדל שבשלו הוגשה התובענה. בנסיבות אלו, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה לבית משפט זה ישנה סמכות לדון בתובענה.
7. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.