לפניי בקשה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), לאשר הסדר פשרה.

1. הנתבעת מפעילה רשת חנויות פטורות ממכס שבה היא מוכרת מוצרי קוסמטיקה, בשמים, שוקולד ועוד. בהחלטתי מיום 25.05.14 (להלן: ההחלטה) אישרתי את ניהול התובענה נגדה בת"צ 14982-11-12 (להלן: תביעת רוקח) כתובענה ייצוגית ובין היתר קבעתי כי יש אפשרות סבירה שהתביעה תתקבל בשתי עילות: הפרת החובה הקבועה בתקנות 2 ו-3 לתקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח–2008 (להלן: תקנות מחיר ליחידת מידה), בכך שמחיר המוצרים ליחידת מידה אינו מסומן על-גביהם בחנויות הדיוטי-פרי; הפרת תקנות 2(א) ו-5(א) לתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ג–1993 (להלן: תקנות סימון תזונתי). בהחלטה הוריתי כי

בעילה של אי-סימון מחירי המוצרים ליחידת מידה, תכלול הקבוצה את כלל הצרכנים אשר רכשו בחנויות המשיבה מיום 01.01.09 ועד היום מוצרים שמחיריהם ליחידת מידה לא סומנו. העילה של אי-סימון תזונתי בשפה העברית תחול על הצרכנים שרכשו מן המשיבה מוצרי מזון מיום 22.01.12 [...] ועד היום.

(פסקה 12)

בכל הנוגע לנזק שנגרם לחברי הקבוצה עקב הפרת תקנות מחיר ליחידת מידה עמדתי על כך שסביר להניח כי חברים כאלה ואחרים בקבוצה מתקשים לחשב את המחיר ליחידת מידה ואת ההפרש בין מחירו ליחידת מידה של מוצר הנמכר באריזה גדולה לבין מחירו באריזה קטנה, וכי יש מי שטעו בחישוביהם. אמנם סביר גם כי יש כאלה שלא היו בוחרים מוצר תחת זה שבחרו אפילו נודע להם כי המחיר ליחידה זהה באריזות הגדולות ובקטנות, או אפילו שבאריזה הגדולה הוא עולה על המחיר בקטנה; ואולם בשלב הראשון, שבו נדונה בקשת האישור, הוכחה לכאורה הטענה שנגרם נזק ממון לפחות לחלק מחברי הקבוצה בשל אי-סימון המחיר ליחידת המידה. כמו-כן נקבע כי קיימת אפשרות סבירה שיוכח כי נגרם לחברי הקבוצה נזק לא-ממוני: פגיעה באוטונומיה של הרצון, מכיוון שלכאורה ניטלו מהם הכלים לבדוק בפשטות ובמהירות עד כמה העסקה כדאית להם, ואפשר שגם תחושת אי-נוחות ורגשות תסכול שחוו בעקבות ניסיונות כושלים לחשב ולהשוות.

בעילה של הפרת תקנות סימון תזונתי נקבע כי אי-סימון ערכי התזונה על מוצרי מזון בעברית הוא הפרת חובה חקוקה, והכול מהנימוקים שפורטו בהחלטה. בהקשר זה ראוי להדגיש כי הנתבעת טענה שבעקבות התובענה הייצוגית שהוגשה נגדה בעניין דומה בת"צ (מחוזי ת"א) 44422-08-10 לזרוב נ' James Richardson Proprietary Ltd. (פורסם באר"ש, 22.09.2011) והסדר הפשרה שאישר שם בית המשפט (להלן: פרשת לזרוב) ניתנה לה ארכה בת ארבעה חודשים לפנות לגורמים הממונים במשרד הכלכלה והתעשייה ובמשרד הבריאות ולעתור לשינוי הוראותיהן של התקנות, ככל שהדבר מוסב על ציון רכיבי המוצר בעברית על-גבי אריזות המוצרים הנמכרים בחנויות הדיוטי-פרי. בהחלטה הוגדרה הקבוצה בהתאמה. בעקבות פניית הנתבעת לאותם גורמים נערכה ישיבה שבה החליטו שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (כתוארו אז) וסגן שר הבריאות לפטור אותה מסימונם של חלק מהמוצרים בשפה העברית. הנתבעת ביקשה לראות בסיכום הישיבה הבטחה שלטונית שעליה סמכה ושעל-פיה נהגה. אליבא דיועץ המשפטי לממשלה בעמדתו שהוגשה בתביעת רוקח, סיכומה של אותה ישיבה לא היה יותר מגילוי דעת שלא השתכלל ,,[...] לכדי פטור רשמי בר תוקף משפטי''. בהחלטה דחיתי את טענת הנתבעת, בצייני:

[...] פטור רשמי ובר-תוקף נחוץ במיוחד בנסיבות העניין, שכן יש בו כדי לבטל את תוצאתו של פסק-דין חלוט. ואולם בכך לא די: המבקשת מסבה את תשומת הלב לכך שהמשיבה משווקת גם מוצרים שערכיהם התזונתיים אינם מסומנים לא בעברית ולא באנגלית. היא הגישה תצלומים של מארז חטיפים אשר נמכר בחנותה [...], מלפנים ומאחור. בחזית ניתן לראות רק את שם המוצר, ועל גב האריזה מופיעים בצד הברקוד פרטי היצרנית בשפות רבות שהעברית אינה נמנית עמן. שוב אין זכר לסימון תזונתי על המארז, והרי אף ההחלטה בסיכום הדיון במשרד הכלכלה שהמשיבה טוענת כי היא פטור לכל דבר ועניין הותנתה בכך שמרכיבי המוצר יפורטו באנגלית. אריזה אחרת שלא פורטו עליה הרכיבים בשום שפה [...] הוצגה למנהל החנות, והוא העיד שהדבר נראה לו תמוה [...]. כשהתבקש להתבונן בחטיף בודד נוסף אישר כי שם היצרנית וארץ הייצור אינם מצוינים על אריזתו בעברית [...]. אם כן דומה שהמשיבה הפרה חובה שבדין, ומכל מקום נכונה טענת המבקשת כי ההחלטה שעליה המשיבה נשענת נוגעת אך ורק לפירוט רכיבי המזון ואפילו בה לא הייתה כוונה לפטור מציון פרטים אחרים, כמו אזהרות לרגישים לחומרים מסוימים (למשל, גלוטן).

(פסקה 7)

מהטעם הזה מצאתי כי קיימת אפשרות סבירה שתתקבל טענת התובעת כי הופרו ההוראות שבתקנות, וכן הופרה החובה לתקן את הטעון תיקון כפי שהתחייבה וחויבה הנתבעת בפרשת לזרוב, ובכך פגעה באוטונומיית הרצון של חברי הקבוצה.

2. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 4497/14) ובמרכזה הציבה את הפטור שכביכול ניתן לה. היא גרסה בין השאר כי הסתמכה עליו ואין לטעון נגדה כי הפרה את הוראות הדין כשלא סימנה את המוצרים בעברית. בהמלצת נשיא בית המשפט העליון (בדימ') אשר גרוניס ובהסכמת הצדדים הוחלט להפנות את התיק למגשר, השופט (בדימ') אורי גורן. כמו-כן הוחלט להפנות לגישור תיק שבו הוגשה בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת, אשר טרם הוכרעה: ת"צ 26167-03-13 (להלן: בקשת חומסקי).

בבקשת חומסקי נטען כי בסימון המוצרים הנתבעת אינה ממלאת אחר החובות החלות עליה לא רק מכוח ההוראות שבתקנות סימון תזונתי, אלא גם בתקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א–2001 (להלן: תקנות תוספי מזון), בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון אזהרה מסכנת חנק), התשנ"ו–1996 (להלן: תקנות אזהרה מחנק), ובתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ"ו–1996 (להלן: תקנות סימון גלוטן) (כל התקנות הללו תכונינה להלן תקנות בריאות הציבור). נוסף על כך נטען כי הנתבעת מפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה באשר אינה מסמנת אזהרות מפני אלרגנים, והנתבעת השיבה כי אין כל הוראת חוק המחייבת סימון מוצרים באזהרה כזאת. היא הוסיפה כי

[...] הטענה כאילו המשיבה מפרה את תקנות אזהרת חנק היא משוללת בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. עיון בבקשת האישור מגלה כי המבקש מנסה לבסס טענה זו על כך שהמשיבה משווקת ממרח שוקולד NUTELLA [...], שאינו מסומן באזהרת חנק. אכן, נוטלה אינו מסומן באזהרת חנק, מהסיבה הפשוטה שאין כל חובה וגם אין כל היגיון לסמנו (כפי שאין כל חובה או היגיון בלסמן יוגורט או ריבה באזהרה כזאת). על פי תקנות אזהרת חנק, רק ממרחים המכילים חתיכות פיצוחים קלופים מחוייבים בסימון אזהרת חנק[...]

(ההדגשה במקור)

בתשובה לטענה כי הופרו תקנות תוספי מזון טענה הנתבעת כי אינן ממין העניין, ובתשובה לטענה כי הופרו תקנות סימון תזונתי ותקנות סימון גלוטן – כי הסתמכה על הפטור הנטען מחובת הסימון בעברית וכי על המוצרים הופיעו סימונים באנגלית. ככלל טענה למעשה בית דין שנוצר בפרשת לזרוב וחל על כל מי שרכש מוצרים בחנויות הרשת עד לתום התקופה שהוקצבה לה לשם התארגנות. גם בבקשת חומסקי נטען לנזק ממוני ושאינו ממוני.

תיק שלישי שהוגשה בו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת, ושגם בו נתבע פיצוי בעד נזק ממוני ונזק שאינו ממוני, צורף להליך הגישור בעיצומו. באותו תיק, ת"צ 131-09-13 (להלן: בקשת מעוז), התמקדו המבקשים במכירות המיוחדות – מבצעים, בשמן הנפוץ – שהנתבעת עורכת. הם ביקשו לקבל כי הנתבעת מטעה את לקוחותיה במחיר שהיא מציגה כמחירו הקודם של מוצר הנמכר במבצע, שלמעשה הוא מחירו בקטלוג להלכה בלבד ויש שהמחיר שבו נמכר קודם למבצע היה זול ממנו. הנתבעת גם מְשווה, המשיכו וטענו, רושם של מבצע זמני למכירה קבועה של מוצרים בשיטה שבה הצרכן משלם תמורת מספר מסוים של פריטים ומקבל נוספים חינם. נוסף לזה קבלו המבקשים על כך שהנתבעת אינה מוסרת פרטים חיוניים בפרסמה את המבצעים, דוגמת מִשכו והתנאים החלים עליו. תביעתם נשענה על עילות של הטעיית הצרכן וניצול מצוקתו, לפי סעיפים 2 ו-3(ב) (כנוסחו אז) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), בהתאמה, והפרה של סעיפים 15 ו-17; הפרת חובות החקוקות בתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ"ג–1983, בתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א–1991 (להלן: תקנות פרסום מחירים), ובצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים), התשל"ג–1973 (להלן: צו התמרוקים); טעות, הטעיה, עושק והפרת החובה לנהוג בתום לב במשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובקיומו, לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; עשיית עושר ולא במשפט.

בשלושת התיקים ציינו המבקשים כי בית המשפט הגבוה לצדק ציווה על הנתבעת עוד בשלהי האלף הקודם לסמן את המוצרים שהיא משווקת לפי חוק הגנת הצרכן, צו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג–1983 (להלן: צו סימון טובין), וצו התמרוקים (בג"ץ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 49, 77ב–ג [1999]), ואילו היא מפרה את הצו. המבקשים בבקשת מעוז טענו: ,,[...] דומה כי אין לך מקרה ראוי יותר לשימוש בפקודת ביזיון בית המשפט []כדי לאכוף את הדין על המשיבה[...]'' (סעיף 195; ההדגשה במקור), בכוונם לסימון התמרוקים הנמכרים בחנויותיה. הנתבעת לא השיבה לבקשת מעוז, אבל על-פי הבקשה לאישור ההסדר היא סבורה כי פעולותיה אינן סותרות את הדין.

3. הצדדים הסמיכו את המגשר להכריע כבורר, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, מה יהיה סכום הפיצוי לציבור שתשלם הנתבעת, שאותו תחמו בין חמישה מיליון לבין עשרה מיליון ש"ח. זאת, לאחר שהמגשר שמע את טענותיהם ביום 18.12.14. בהליך הגישור גובש הסכם פשרה בשלושת התיקים, וזה הוגש לבית המשפט העליון לקבלת אישורו. ביום 01.02.15 ביקש בית המשפט העליון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה באשר להסדר, ובתאריך 19.03.15 הודיע היועץ כי לדעתו אין מקום לאשרו כפי שהוא, מנימוקים שיפורטו בהמשך. בסוף אותו חודש העביר הנשיא גרוניס את הטיפול בהסכם לבית המשפט המחוזי, בציינו – מבלי להרחיב, כדי שלא לקבוע מסמרות – כי ההסדר ,,[...] מעורר, לכאורה, קשיים שונים'' (רע"א 4497/14 James Richardson Propriet[a]ry Ltd נ' רוקח, פסקה 6 [פורסם באר"ש, 31.03.15]). הסכם פשרה מתוקן הוגש ב-7 ביולי 2015, וביום 10.09.15 נשמע דיון לפניי שבו הועלו גם הערותיו של בית המשפט עליו. ב-16 בפברואר 2016 מניתי בְהחלטה נקודות עיקריות בהסכם שהיו טעונות שיפור. הסכם הפשרה השלישי, שאת אישורו הצדדים מבקשים כעת, הוגש ביום 12.04.16.

4. על-פי הסכם הפשרה שלפניי, לשם יישוב הסכסוך בתביעת רוקח התחייבה הנתבעת לפעול לסימון המחיר ליחידת מידה לפי תקנות מחיר ליחידת מידה. בין הצדדים הוסכם, על דעת היועץ המשפטי לממשלה, כי מאחר שמחיר המוצר מוצג בדולר ארה"ב יוצג גם המחיר ליחידת מידה באותו מטבע (אם לא תתקבל הוראה או הנחיה אחרת מהמְאסדר). המחירים יסומנו בתוך חמישה חודשי התארגנות שתחילתם היום.

כפי שראינו, בקבוצה שהוגדרה בהחלטה נכלל כל צרכן שקנה מוצרים אשר לא סומן מה מחירם ליחידת מידה בחנויות שהנתבעת מפעילה, בתקופה שבין אחד בינואר 2009 ובין יום מתן ההחלטה, 25 במאי 2014. כעת הצדדים מבקשים מבית המשפט, לפי סעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, להרחיב את הגדרת הקבוצה כך שתכלול גם את מי שרכשו את המוצרים הללו עד היום. לטענתם הם הוסיפו להסדר סכום יָעוד ונפרד, בבחינת פיצוי בעילה זו לכל אלה שלא נכללו בקבוצה שהוגדרה בהחלטה. ובכן הכלל, כמצוות סעיף 10(א) לחוק, הוא שלא ייכלל בקבוצה אדם אשר עילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית. הבקשה לאישור לא תוקנה באופן שירחיב את הקבוצה וסכום הפשרה הוא גלובלי, כפי שיבואר עוד להלן, ולא מצאתי בו ייחוד לתקופה הנוספת המבוקשת. על-כן אינני רואה לנכון לסטות מן הכלל שבסעיף 10(א).

אשר לעילת התביעה הנוספת בתביעת רוקח, אי-סימון מוצרי המזון שהנתבעת משווקת בשפה העברית – בנוסחו הקודם של הסכם הפשרה סוכם כי הנתבעת תפעל להקמתה של עמדת מידע דיגיטלית במרחב החנות, שבה יוכל הצרכן לקבל את כלל המידע הרלוונטי למוצר בעברית. שם הוסכם (סעיף 40 לבקשה מיום 07.07.15) שאם בתוך שמונה חודשים מהמועד שבו יינתן פסק-הדין לא יאשר המאסדר שזהו פתרון מספק, תפעל הנתבעת בתוך ארבעה חודשים מאותו תאריך להוציא את הנחיותיו מן הכוח אל הפועל. בנקודה זו אני תמימת דעים עם בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה: הצבת עמדת מידע אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם דרישות הדין, אשר מטילות את החובה לסמן את הדרוש על המוצרים גופם. לכך אוסיף כי הפניית הצרכנים לעמדת המידע תאלץ אותם לטרוח ולאתר אותה במיוחד – לא משימה פשוטה לכל אחד, ובל נשכח כי לא כל צרכן ישכיל להפעילה ללא בעיה. ההכבדה שבסידור כזה מתגברת כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהקונים בדיוטי-פרי ממהרים על-פי רוב לטיסה ואת האפשרות שלפני העמדה ישתרך תור ארוך. לא זו אף זו: בהסדר הפשרה בפרשת לזרוב, אשר קיבל תוקף של פסק-דין עוד בשנת 2011, התחייבה הנתבעת שכל עוד לא שונה הדין יסומן הסימון בעברית ויהיה ניתן להוסיף לו סימון תואם בלועזית (סעיף 11 לפסק-הדין). תקופת ההתארגנות שניתנה לה שם תוכננה כזכור להימשך ארבעה חודשים. הדין לא שונה עד היום, ובהחלטתי מיום 16.02.16 ציינתי שהפתרון של הצבת עמדת המידע אינו ממלא אחר הוראותיו. בהסדר הנוכחי קיבלה הנתבעת על עצמה לפעול בתוך שמונה חודשים מהיום, הדרושים לה לצורך התארגנות, לסימון כלל המידע הנדרש בעברית על-גבי המוצרים שהיא משווקת, ברם אם ,,[...]יאושר לנתבעת ע"י הרגולטור ו/או באמצעות שינוי חקיקה, הסדר ייחודי אחר (כגון הקמת עמדת מידע) לגבי חלק מהסימונים ו/או ביחס לחלק מהמוצרים'', היא תפעל בתוך אותו פרק זמן לפי אותן הנחיות. בהקשר זה יוער כי הנתבעת הבהירה שהיא מנהלת מגעים עם משרד הכלכלה והתעשייה ועם משרד הבריאות, המאסדרים, וכי משרד הבריאות הציע להקים עמדת מידע ממוחשבת כאפשרות חלופית.

בעילה זו הקבוצה מורכבת מכלל הצרכנים אשר בתאריכים 22.01.2012 (ארבעה חודשים מהיום שניתן פסק-הדין בפרשת לזרוב)–25.5.2014 רכשו מן הנתבעת מוצרי מזון שלא סומנו לפי צו סימון טובין. הצדדים מבקשים מבית המשפט לקרב את הגדרתה להגדרה שהגדירו בהסדר לקבוצה בבקשת חומסקי (ראו להלן), וזאת בשל כך ,,[...] שחלק מעילות התביעה בעניין זה חופפות [...]''. גם כאן הם מעוניינים להרחיב את היקף הקבוצה, ולכלול בה את ,,כלל הצרכנים אשר רכשו מן הנתבעת מוצרים שלא סומנו בעברית בהתאם לצווי הגנת הצרכן מיום 22.1.2012 ועד למועד מתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה זה''. שוב הם מציינים כי הגדילו את הפיצוי לטובת מי שלא היה חבר בקבוצה לפי ההחלטה. מהנימוקים שפורטו לעיל איני רואה מקום להוסיף חברים לקבוצה כפי שהוגדרה.

5. חברי הקבוצה בבקשת חומסקי הם כל הצרכנים שרכשו מהנתבעת בשבע השנים שקדמו להגשתה של בקשת האישור מוצרים אשר לא סומנו על-פי תקנות בריאות הציבור או באזהרות מפני אלרגנים. הפיצוי, כאשר קבע הבורר, יסתכם ב-750,000 ₪. השאלות המרכזיות המשותפות לחברים הן האם הנתבעת הפרה את החובות החקוקות הקבועות בתקנות בריאות הציבור בדבר הסימון התזונתי וסימון הימצאות גלוטן, אזהרה מחנק ותוספי מזון, האם הטעתה את הצרכנים והאם התרשלה כלפיהם בכך שלא סימנה את האזהרות. אף בתיק זה סוכם כי הנתבעת תפעל לסימון כלל המידע שהדין דורש בעברית על המוצרים שהיא משווקת, וכי התחייבותה זו תושלם בתוך שמונה חודשים מהיום אלא אם ,,[...]יאושר לנתבעת ע"י הרגולטור ו/או באמצעות שינוי חקיקה, הסדר ייחודי אחר (כגון הקמת עמדת מידע) לגבי חלק מהסימונים ו/או ביחס לחלק מהמוצרים'', שאז ,,[...] תפעל ליישומן של ההנחיות בתוך אותו פרק זמן של תקופת ההתארגנות'' (ההדגשה במקור).

6. בבקשת מעוז השאלות העיקריות המשותפות לחברים בקבוצה הן האם הנתבעת הטעתה את לקוחותיה בכל הנוגע למחירו הקודם של מוצר המוצע למכירה במכירה מיוחדת, האם הטעתה בהציגה הטבות קבועות כמבצע, האם נמנעה מהצגת פרטיו של מבצע כדרישת הדין בפרסומיה, והאם סימנה את מוצרי הבישום והקוסמטיקה שלה לפי צו סימון טובין ולפי צו התמרוקים.

בעילה הנסבה על המכירות המיוחדות תורכב הקבוצה מכל הצרכנים שהוטעו בקנותם מוצרים שהציעה הנתבעת לרכישה במכירה מיוחדת בשבע השנים שלפני הגשת הבקשה לאישור. הנתבעת התחייבה כי ,,המחיר הקודם'' שתציג יהיה המחיר שבו נמכר המוצר ללקוחות בשבעת הימים שקדמו למבצע לפחות. מחיר זה יוצג על-פי הנחיותיה של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, אשר קובעות כי ,,מחיר המוצר לפני המבצע הוא המחיר האמיתי בו נמכר המוצר בפועל ולא ,מחיר מחירון', ,מחיר מומלץ', ,מחיר היבואן' וכיוצ"ב, שאינו המחיר האחרון בו הוצע המוצר לצרכן''. כמו-כן לא תציג הנתבעת מחיר מבצע על מוצר במשך יותר מ-35 יום (שלאחריהם הוא הופך למחירו הרגיל – ראו תקנה 2 לתקנות פרסום מחירים). נהיר שהנתבעת תוסיף לפעול לפי הנחיות הממונה על הרשות להגנת הצרכן ועל-פי דין גם אם יחולו בהם שינויים. ככל שהדברים אמורים במוצרים אשר נמכרים דרך קבע במתכונת 2+1 וכדומה, הנתבעת התחייבה שלא לכנות את ההטבה המתמדת בשום מונח (דוגמת "sale" או ,,מבצע'') שממנו ניתן להבין בטעות כי הכוונה למכירה זמנית וחולפת. בפרסומיה בדבר מכירה מיוחדת, כך הוסכם, היא תציין על-פי הוראות הדין מה תנאיה, אילו טובין נכללים בה, מה היה מחירם לפניה ומה שיעור ההנחה או המחיר אחרי ההנחה. בפרסומים שמחוץ לחנויות, לפי סעיף 15(ב1) לחוק הגנת הצרכן והנחיות הממונה על הרשות להגנת הצרכן, תציין גם את מספרם המזערי של הפריטים הנמכרים בה ושל הפריטים המוצעים בהנחה מרבּית. עוד נקבע בהסכם כי בפרסומים שעניינם מכירה מיוחדת של מגוון מוצרים או של מוצרים משתנים תציין הנתבעת את המידע המפורט על אודות הפריטים המוצעים באמצעות הפניה לתקנון המבצע. התקנון יפורסם בחנויותיה ובאתר המרשתת שלה. נכון ליום החתימה על הסכם הפשרה, הנתבעת מציינת, התחייבויותיה בעניין מבצעי המכירות כבר הוחלו אצלה.

לבסוף, באשר לטענה בבקשת מעוז כי הנתבעת אינה מסמנת את התמרוקים שהיא משווקת בשפה העברית, אגב הפרת צו בג"ץ לסמן אותם כדין, תכלול הקבוצה את כלל הצרכנים שבשבע השנים אשר הסתיימו במועד הגשתה של בקשת האישור קנו מהנתבעת מוצרי בישום וקוסמטיקה שלא סומנו לפי הוראות הדין. בלי להודות בהפרות התחייבה הנתבעת לוודא כי מוצרי הבישום והקוסמטיקה שהיא משווקת יסומנו לפי הוראות הדין, כך ששמות היצרן והיבואן ייכתבו בעברית.

סכום הפיצוי הכולל בבקשת מעוז יהיה 750,000 ₪ גם כן.

7. אם כן לפי ההסכם סך הפיצוי לציבור בשלושת התיקים יעמוד על 8,250,000 ₪. הוא ישולם באופן הזה:

א) הנתבעת תרים תרומה בסך 500,000 ₪ לאגודה למלחמה בסרטן. הנתבעת הצהירה כי אין זו תרומה שהוסכם עליה קודם לכן, והצדדים הצהירו כי הבורר הוא שקבע לפי שיקול דעתו למי תוענק; להם אין עניין אישי בה והם אינם מצויים בניגוד עניינים. הסכם הפשרה מקציב שבעה חודשים לצורך התשלום, אך הואיל וההסכם המקורי לבית המשפט העליון עוד ביומה האחרון של שנת 2014 אני מורה לנתבעת להעביר לאגודה את התרומה לא יאוחר מיום 30.09.16.

ב) פיצוי בשווי היתרה, בסך של 7,250,000 ₪, יינתן ללקוחות הנתבעת בכל קנייה על סך 20$–100$ ומעל 100$, כפי שיוסבר להלן.

בהסדר השלישי הסכימו הצדדים כי במעמד הקנייה יוכל הלקוח לבחור ממגוון מוצרים מוצר אחד שעלותו לצרכן 2$ לכל הפחות ולקבלו חינם-אין-כסף. דעתי לא נחה מהטבה זו, וביום 12.04.16 הוריתי לצדדים לפרט את המוצרים שיחולקו בקופות ללא תמורה. היו אלה ג'ל לניקוי הידיים ולחיטוין שמחירו 3.50 דולר; מגבוני ניקוי למשקפיים שמחירם 3.50 דולר; מגבונים לניקוי הגוף ולחיטויו שמחירם 2.90 דולר; ערכת ג'ל לניקוי הגוף שמחירה 7.50 דולר; תיק קניות רב-פעמי שמחירו 9.90 דולר; מארזי שוקולד Kit Kat ו-Nestlé שמחירם 8.99 ו-9.99 דולר, בהתאמה. מחירם של רוב המוצרים היה לדעתי גבוה לעומת התמורה שהם מקנים לחברי הקבוצה, ובדיון שהתקיים ביום 07.07.16 ביקשו הצדדים שהות כדי לגוון את המוצרים שיינתנו במתנה מכוח הסכם זה ולבחור כאלו שמחירם גבוה עד כמה שניתן. ב-4 באוגוסט הגישו הודעה משלימה שאליה צורפו שתי טבלאות ובהן מנו את המוצרים ואת התנאים לקבלתם:

(א) [...] מוצרים במתנה שיחולקו כהטבה בגין כל רכישה בסכום שמעל 20$ – מחירם של המוצרים בקטגוריה זו נע בין 2.90$ ל-10$.

(ב) [...] מוצרים במתנה שיחולקו כהטבה בגין כל רכישה בסכום שמעל 100$ – מחירם של המוצרים בקטגוריה זו נע בין 19.90$ ל-35$.

(סעיף 2 להודעה; ההדגשה במקור)

התובעת בתביעת רוקח ובא-כוחה השוו פעם נוספת את שוויים של המוצרים שיינתנו במתנה ומצאו כי רובם זולים מבשוק החופשי (אך צוין כי בקבוקי הבושם Stone White ו-Black Stone לא נמצאו מחוץ לחנויות הדיוטי-פרי, וכי במחירו של מארז השוקולד Under Cover בפחית ,,רטרו'' גלום מחיר האריזה הנאה) (סעיף 3 להודעה). ההצהרה בדבר בדיקה זו מקובלת עליי. לגבי דידי המגוון הרחב של המוצרים, בדמות שוקולד בקופסת פח או במארז 300 גר', קרם ידיים, משקאות חריפים כמו וודקה וברנדי ועוד, אטרקטיבי יותר מהמוצרים שהוצעו בהסדר הפשרה השלישי. מתנות מעין אלה – אף אם יצומצם מספר הנהנים מהן בגלל מחירן, היקר מעט יותר – עדיפות ממתנות שלטעמי אין בהן ערך אמִתּי למקבליהן וכמעט ניתן לומר שהן מיותרות.

בהסכם הפשרה הקודם שהוגש הוצע זיכוי על קניית מוצר מתוך מגוון מוצרים, והיועץ המשפטי לממשלה העלה את החשש שאותם מוצרים יהיו כאלה שהנתבעת מעוניינת ממילא להוזיל את מחירם ושאלמלא ההנחה לא היו הצרכנים בוחרים לרכוש אותם. כך, לדבריו, לא יינתן לנפגעים מהפרת הדין הסעד ההולם. בהחלטה מיום 16.02.16 קבעתי כי יש לשנות את אופן הפיצוי, וכפועל יוצא שונה הסכם הפשרה ונקבע בו המתואר בסעיף ב לעיל. הצדדים מסבירים כי הציבו את סכום הרכישה המזערי כתנאי כדי למנוע מצב שבו יגיעו לחנויות מי שאינם נוהגים לקנות בהן רק בשביל לקבל את ההטבה, ולטענת הנתבעת עשרים דולר הם סכום נמוך ביחס לסכומי הרכישות הממוצעים אצלה.

הנתבעת תחל לחלק את הפיצוי בתוך שלושה חודשים מהיום ותעשה זאת עד שיינתן מלוא היקף הפיצוי שעליו הוסכם. היא התחייבה כי הוא יחולק נוסף לכל מכירה מיוחדת שתתקיים אצלה בתקופה של מתן הפיצוי לציבור ובלי קשר אליה. היא לא תציג זאת כהטבה או כמבצע, אלא תבהיר ללקוחות כי זה פיצוי שניתן מכוח הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. הנתבעת תנהל מעקב אחרי השווי הכולל של המוצרים שניתנו ללקוחות ללא תמורה. כאשר יגיע סכום הפיצוי לסך 7,250,000 ₪ היא תפסיק את חלוקתו ותגיש דוח מאת רואי-החשבון החיצוניים שלה. בדוח יפורט כמה מוצרים חולקו ללקוחות, בחלוקה לסוגיהם, וטווח התאריכים שבו ניתן הפיצוי.

8. לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה מצאתי כי הוא ראוי והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי הפשרה היא הדרך היעילה וההוגנת ליישב את המחלוקת בתיקים דנן.

בתביעת רוקח התחייבה הנתבעת לפעול לסימון המחיר ליחידת מידה, ובכך לתקן את הפרתן של תקנות מחיר ליחידת מידה. את המחדל בעילת התביעה הנוספת, שעניינה אי-סימון מוצרי מזון בעברית, התחייבה לתקן בתוך שמונה חודשים בתנאי שלא ישונה בינתיים ההסדר החוקי. מחד גיסא עוד בפרשת לזרוב התחייבה הנתבעת לעמוד בדרישות הדין, שלא שונו. עמדו לרשותה ארבעה חודשי התארגנות מאז פסק-הדין, שניתן ביום 22.09.11. באי-קיום דרישות הדין הנתבעת מבזה לכאורה את פסק-הדין. מאידך גיסא יש לזכור שבערעורה לבית המשפט העליון טענה כי הסתמכה על סיכום הישיבה שבה החליטו השר וסגן השר לפטור אותה מסימונם של חלק מהמוצרים בעברית, וראתה בכך הבטחה שלטונית שעליה סמכה. אין להקל ראש בטענה זו.

את חברי הקבוצה בתביעת רוקח התחייבה הנתבעת לפצות בסכום של 6,250,000 ₪. בהחלטה ציינתי כאמור שהקבוצה אינה מקשה אחת, וכשם שיש מי שטעו בחישוב מחיר המוצר ליחידת מידה או נכשלו בו, ישנם גם מי שיכלו לחשב אותו בנקל ומי שלא היו משנים את בחירתם אפילו צוין בבירור על המוצר. מחירה של יחידת מידה אינו השיקול הבלעדי ברכישת המוצר. מחירו הכולל של המוצר, גודל האריזה, צורתה וכיוצא באלה נתונים אף הם שיקולים שיש להם השפעה על הבחירה. היו גם כאלו שלא יכלו לדעת מה מוצרי המזון מכילים מפני שהרשימות לא נכתבו בעברית, ולעומתם מי שאינם מתעניינים ברשימות או שיכולים לקרוא באנגלית בלי קושי; כאשר הנוסעים יוצאים את הארץ ומגיעים לחו"ל, מן הסתם, המוצרים שהם קונים שם אינם מתוארים בעברית. משכך לא כל מי שנכלל בקבוצה נפגע עקב הפרת התקנות. סכום הפיצוי הוא אפוא גלובלי, כפי שהסכימו עליו הצדדים, ובנסיבות העניין הוא נראה לי סביר. אין טעם במינוי בודק משום שאין ניתן לחשב, אפילו על דרך האומדנה, מהי מידת הפגיעה בחברי הקבוצה. בפיצוי יזכה מי שנוסע יותר ונוהג לרכוש בחנויות הנתבעת, ואם קיימת קבוצת אנשים שנפגעה יותר מפני שהיא מרבה יותר לטוס לחו"ל, ייתכן שהיא תזכה בפיצוי יותר מפעם אחת. אכן מתן מוצר ללקוחות ללא תשלום יוצר זיקה מובהקת למדיי בין קבוצת הנפגעים לבין הקבוצה שתזכה בפיצוי, וזאת בשים לב להעדרה של אפשרות מעשית לזהות את כל החברים בקבוצה לצורך השבה אישית.

הצדדים הפנו לרע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, פסקה 12 (פורסם באר"ש, 27.05.2015), שבו קבעה כבוד השופטת אסתר חיות כי בלתי אפשרי לפצות כל חבר וחבר בקבוצה הואיל ואין יכולת לאתר כל מי שנפגע לכאורה וקשה לקבוע בדיוק מה הנזק שנגרם לו. בית המשפט הפנה להוראת סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר מורה:

מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין.

הוא הזכיר את האפשרות להפעיל מנגנון פיצוי כוללני, אשר נדונה בע"א 6339/09 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון ראבי (פורסם באר"ש, 04.12.2011), וציין:

[...]גם על פיו יש לתת עדיפות לפיצוי המקיים למצער קורלציה מסוימת בין ציבור הניזוקים לציבור המפוצים, באופן שאחוז גבוה ככל הניתן מהפיצוי המוצע ינותב אל קבוצת הניזוקים המיוצגת (שם, בפסקה 59). בענייננו אמור הפיצוי שהוסכם עליו בהסכם הפשרה להינתן לציבור המתדלקים הכללי וברי כי אף שלא תתקיים זהות מלאה בין מקבליו ובין מי שנפגעו מגביית היתר הנטענת, ניתן להניח שלפחות חלק ממי שיקבלו את הפיצוי שהוסכם עליו יהיו אותם לקוחות אשר נפגעו מכך. [...]

(שם)

דברים אלו יפים גם למקרה שלפניי, ואם נוסיף להם את התחייבותה של הנתבעת לשלם סך של חצי מיליון ש"ח לאגודה למלחמה בסרטן, יהיה אפשר לומר בביטחון כי הפיצוי על ההפרה מלא ושלם. אני סבורה כי בהסדר הפשרה יש כדי להגשים את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות לקדם את ,,אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו'' (סעיף 1(2)).

ודוק: הצעת הצדדים לשנות את אופן הצגתו של כל מידע שאליו פסק-דין זה נוגע בעברית ברוח הוראות מיוחדות של המאסדר – אינה מקובלת עליי. כבר מצינו ששר וסגן שר אישרו לנתבעת להימנע מהרישום הנדרש, ואולם לא היה בכך ואין בכך כדי לקיים את הוראות הדין. לכן יש לפעול לפי הוראותיו של פסק-דין זה כל עוד החקיקה הקיימת נותרת בעינה.

בבקשת חומסקי סוכם כי המחדל הנטען יתוקן בכך שהנתבעת תפעל לסימון כלל המידע הנדרש בעברית על-גבי המוצרים שהיא משווקת, וכי הציבור יפוצה בסך 750,000 ₪. את הנזק קשה לאמוד במיוחד בהתחשב בכך שיש כאלו שהכיתוב אקוטי בשבילם ויש כאלו שאינם בודקים אותו כלל. מכל הטעמים שפורטו סבורתני כי ההסדר הוגן ראוי וכי אין צורך במינוי בודק.

גם בבקשת מעוז הוסכם על תשלום פיצוי בסך 750,000 ₪ – סכום הוגן בעיניי בנסיבות המקרה. נוסף על כך הנתבעת התחייבה לתקן את המחדלים הנטענים ולסמן את התמרוקים לפי הדין. לא נעלם מעיניי כי אי-סימונם הוא הפרה של הצו מאת בית המשפט הגבוה לצדק, אך מנגד שוב קשה להעריך את מספר חברי הקבוצה שנגרם להם נזק. כמו-כן התחייבה הנתבעת לציין בפרסומים בדבר מכירה מיוחדת את המידע הקבוע בחוק, לא להציג הטבות קבועות כמבצע, לא להציג מחיר מבצע במשך התקופה שלאחריה רואים אותו כמחיר המוצר הרגיל, וכי מחירו הקודם של מוצר שיוצג יהיה המחיר שבו נמכר במשך שבוע לפני המבצע לכל הפחות. אני ערה לספק אם שבעה ימים הם פער זמנים ראוי כדי להתחיל במכירה מיוחדת חדשה בכל פעם. עם זאת הדין קובע כי משך המבצע לא יעלה על 35 יום, כך שלכאורה – ומבלי לקבוע עמדה – גם 24 שעות בין מבצע למבצע הן פרק זמן מספיק. כאן הסכימו הצדדים על תקופה בת שבוע שבה יימכר המוצר במחיר מלא, ונראה כי יש בהסכמה כדי לקיים את הוראות הדין.

אין באמור לעיל בנושא התחייבויותיה של הנתבעת כדי לקבוע עמדה חד-משמעית לכאן או לכאן בבחינת השאלה אם המתנה במשך שבוע בין מכירה למכירה היא התנהגות הוגנת. אפשר שבבוא היום תיבחן גם שאלה זו לעומקה. ואולם בהזדמנות זו, והואיל וכיום תלויים ועומדים כמה תיקים שבהם מתעוררת שאלת תוקפן של מכירות מיוחדות, משכן הנכון על-פי דין ופער הזמנים בין מבצע למבצע (ראו למשל ת"צ [מחוזי ת"א] 37456-06-13 סלע נ' אפריל רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ), אעיר זאת: ראוי לו למחוקק שייתן את הדעת על כך ויסדיר את הסוגיה בדרך ראויה וקבועה שאינה ניתנת לפירושים שונים, הגוררים אחריהם ניסיונות יצירתיים מצד המשווקים והקמעונאים להציג לפני הצרכנים את מחיריהם הרגילים של המוצרים כמחירי מבצע. זאת ועוד: לפי שעצם הצגת הטבה עלולה להתפרש כמכירה מיוחדת, אני מורה כי על-גבי המדפים שבהם ניתן למצוא מוצרים שעליהם חלות הטבות מתמידות יירשם בפירוש כי מחירם איננו מחיר מבצע.

התחייבותה של הנתבעת בדבר סימון כדבעֵי של רכיבי המוצר וכדומה על-גבי המוצרים וחזרתה בה מהרעיון של הקמת עמדת מחשב מידע לצורך פירוט המידע מתן המידע הן נכונות, כפי שציינתי לעיל, הן מהטעם שההתחייבות המתוקנת עומדת בדרישות הדין הן מהטעם שהיא תקל על הצרכנים בבדיקת המידע שאותו הם זכאים לקבל.

9. מכל הנימוקים שצוינו עד הנה החלטתי לאשר את הסדר הפשרה וליתן לו תוקף של פסק-דין. קבוצות התובעים יהיו כפי שהוגדרו לעיל, והעילות והסעד שעליהם חל פסק-דין זה כמעשה בית דין הם כפי שפירטתי, לפי כל עילה ותיק. למען הסר ספק מובהר בזאת כי פסק-דין זה לא ייחשב מעשה בית דין בכל הכרוך בנזקי גוף. בחלוף המועדים הקבועים בפסק-דין זה תגיש הנתבעת דוח מפורט, חתום בידי רואי-החשבון החיצוניים שלה, בדבר ביצועו המלא.

בתביעת רוקח המליצו הצדדים על תשלום סך 135,000 ₪ כגמול לתובעת וסך 553,500 ₪, בתוספת מס ערך מוסף כדין, כשכר טרחה לבאי-הכוח המייצגים. בבקשת חומסקי הומלץ על תשלום גמול בסך 25,000 ₪ ושכר טרחה בסך 80,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, ובבקשת חומסקי – על סך 17,500 ₪ לכל אחד מן המבקשים ועל סך 80,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, לפרקליטים. לאחר ששקלתי את השיקולים שבסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה שהסכומים הללו ראויים לתשלום. את הגשתן של תובענות ייצוגיות שעניינן אכיפה של דיני הצרכנות יש לעודד. בין השאר הבאתי בחשבון את חשיבות העניין שהועלה לדיון, את התועלת שצמחה לחברי הקבוצות השונות, את היקפן העצום ואת סכומי הפשרה. היזמה שגילו התובעים והסיכון שנטלו על עצמם אף הם שיקולים בעלי משקל, וזה המקום לציין כי בתביעת רוקח טרחו הפרקליטים טרחה רבה בניהול בקשת האישור עד תומה ובהתמודדות עם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. לפיכך אני רואה לנכון לאשר את המלצת הצדדים באשר לסכומי הגמול ושכר הטרחה. הגמול כולו ומחצית משכר הטרחה ישולמו בתוך 21 יום מהיום, והמחצית הנותרת, בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, תשולם לאחר שבית המשפט יאשר את הדיווח בדבר ביצוע פסק-הדין.

פרסום שני – ביומונים ,ידיעו אחרונות', ישראל היום' ו,גלובס'. גודל המודעה לא יפחת משליש העמוד. תזכורת פנימית – ביום 01.02.17.

ניתן בלשכתי היום, ו' אב תשע"ו (10 באוגוסט 2016).

המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתקים למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.