1. בקשה מטעם המשיבה, לעיכוב הליכים בתובענה שבכותרת, שעניינה בטענות אודות אי קיום חובת המשיבה לסמן את מוצריה על פי דין, על פי החובות הנגזרות מתקנות בריאות הציבור (מזון)( סימון תזונתי); תשנ"ג- 1993, תקנות בריאות הציבור (מזון)(תוספי מזון), תשנ"ו- 1996; תקנות בריאות הציבור(מזון)(סימון ואזהרה מחנק), תשנ"ו- 1996, תקנות בריאות הציבור (מזון)(סימון גלוטן), תשנ"ן- 1996 (להלן: "תקנות בריאות הציבור"), המחייבות סימון מתאים בעברית. הבקשה היא לעיכוב ההליכים בתובענה זו עד להכרעה בתובענה ייצוגית מקבילה, ת"צ 14982-11-12, שנדונה בפני כבוד השופטת ש. אלמגור (להלן: "התובענה הראשונה"), שעניינה בטענות לפיהן, המשיבה איננה מסמנת את מוצריה על פי דין, מאחר ואיננה מסמנת את המוצרים בסימון מחיר ליחידת מידה, וכן משום שאיננה מסמנת את רוב מוצרי המזון בסימון תזונתי בשפה העברית כפי המתחייב, בין היתר, מכוח צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט 1998 (להלן: "צו סימון ואריזה"). כן, נטען, כי המשיבה משתמשת בפרסום מוטעה.
2. לטענת המשיבה, המדובר בשתי תובענות ייצוגיות חופפות אשר הוגשו על ידי אותה ב"כ מייצג ובשם אותה קבוצה ואשר מעוררות שאלות דומות של עובדה ומשפט, ולפיכך יש מקום לקבל את הבקשה. המבקש, מאידך, הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, אך, בד בבד טען, כי התובענה הראשונה עוסקת במספר עילות הפרה וממילא העילה החופפת, כביכול, שונה באופן מהותי בשתי התובענות, היות והיא נובעת מדברי חקיקה שונים בעלי מקור סמכות ורציונאל שונה.
3. לאחר עיון בשתי התובענות נמצא, כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד, וזאת מטעמים של יעילות הדיון, חסכון במשאבי זמן, מניעת הכרעות סותרות וכיוצ"ב. אין זה ראוי לאפשר ניהול מספר הליכים בו זמנית, בעילות דומה ובעניינים שהתשתית העובדתית והמשפטית דומה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתובענות ייצוגיות. ודוק, אין הכוונה לזהות וחפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים (בעניין זה, ראו למשל, ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481 (1975) וכן רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (28.1.02)).
4. מעיון בשתי התובענות עולה, כי קיימת חפיפה רבה למדי ביניהן, הן באשר לאופן ניסוחן, אשר חלק ניכר מן הכתוב בהן הינו זהה, והן במהותן, עת אחת מעילות התביעה המרכזית הנה הפרת חובת סימון מוצרי מזון בשפה העברית, בין אם כחובה הנגזרת מתקנות בריאות הציבור (הבקשה דנן) ובין אם מכוח צו הסימון והאריזה (התובענה הראשונה). מן הראוי היה כי המבקש, העומד מאחורי הגשת שתי התובענות, היה מרכז את כלל טענותיו ודברי החקיקה בבקשה אחת, אולם משלא נעשה כן, אין מנוס מעיכוב ההליך דנן עד למתן הכרעה בתובענה הראשונה.
5. עוד יודגש, כי ב"כ המבקש הודיע, כאמור, כי הוא מתיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, וכי ב"כ המשיבה הודיע בדיון שהתנהל בפניי ביום 10/12/13, כי היה ויחוייב בסימון הנדרש, במסגרת התובענה הראשונה, סימון זה יוחל גם על הנטען בתובענה זו, זאת למעט מצב של הסדר חקיקתי חדש. הצהרות אלו מטעמם של באי כוח הצדדים, מהוות נימוק נוסף לקבלת הבקשה.
6. יוער, כי ייתכן שהיה מקום באיחוד התובענות לפי סעיף 7 לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו- 2006, ואולם, בהתחשב בשלב בו נמצאת התובענה הראשונה (לאחר דיון הוכחות ומתן החלטה המורה על הגשת סיכומים בעניין בקשת האישור), אין לעשות כן מטעמים של יעילות הדיון.
7. לאור כל האמור, ההליך בתיק הנדון בפניי מעוכב עד למתן החלטה בתובענה הראשונה.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.