תביעה כספית בסכום של 15,220 ₪.

1. התובעת היא מי ששכרה מהנתבע דירה. משך שבע שנים התגוררה התובעת במקום, כשבדירה הסמוכה מתגורר הנתבע בעצמו. במהלך התקופה התגלע סכסוך בין הצדדים אשר הוביל להגשת תלונות על ידי התובעת במשטרה (תיעוד לאמור בשנת 2009-2010 באסופת המסמכים ת/1). הסכסוך אף הגיע לבית המשפט, ובתאריך 5.11.09 ניתן פסק דין, על יסוד הסכמות הצדדים, לפיו תקופת השכירות מוארכת עד ליום 1.5.10, ובמידה שהתובעת לא תפנה את הדירה בתאריך זה – הנתבע יהיה רשאי לנתק את זרם המים והחשמל בדירתה כמו גם לפתוח את קיר הגבס המפריד בין הדירות, והתובעת לא תהיה זכאית לבקש צו מניעה נגד פעולות אלו (ראו פסק הדין מיום 5.11.09 בתיק 16177-10-09) (להלן: "פסק הדין").

2. לטענת התובעת, הנתבע נהג להציק לה, לזרוק את חפציה מהחלון, לנתק את זרם המים והחשמל בדירתה ולהיכנס לדירתה ללא רשות. על רקע זה אותן תלונות במשטרה (באסופת המסמכים ת/1), עד אשר נאלצה לעזוב את הדירה, לשכור אחרת תחתיה ולרכוש כלי בית וחפצים חדשים במקום אלו שזרק הנתבע. רק המקרר נותר בדירתה, והתובע חויב בפסק דין אחר לשלם לה 5,000 ₪ אשר טרם שולמו לה עד היום.

בתביעתה מציינת התובעת סכומים שונים כהחלפת מנעול (140 ₪), תשלום יחסי בגין צביעת הדירה (150 ₪), החלפת פלורסנט (120 ₪), החלפת צינור מתחת לכיור (120 ₪), מיטה ומזרון שנזרקו על ידי הנתבע (בשווי 900 ₪ לא כולל דמי הובלה בסכום של 150 ש"ח) כאשר על כל נזקיה דורשת התובעת סכום של 10,200 ₪ נוסף על עוגמת נפש בסכום של 5000 ₪ (סה"כ 15,200 ₪).

3. הנתבע מכחיש כי זרק את חפציה של התובעת או כי נכנס לדירתה. את המים והחשמל אכן ניתק, אך רק לאחר תאריך ה – 1.5.10 ועל פי פסק הדין. אשר למקרר, הוא נמצא בביתו והיא יכולה לבוא לקחתו בכל עת. עוד טוען הנתבע כי דווקא התובעת היא זו אשר חייבת לו כסף לאחר שלא שילמה את דמי השכירות ואת הוצאות המים והחשמל במלואם, ולאחר שגרמה לנזקים בדירה (תמונות נ/4-נ/6).

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים שהגישו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

6. על פי פסק הדין שניתן, רשאי היה הנתבע לנתק את זרם המים והחשמל בדירתה של התובעת לאחר שזו לא פינתה אותה. בתאריך 4.5.10, בסמוך לאחר מועד הפינוי המוסכם (1.5.10) אף הגיש הנתבע תלונה במשטרה (נ/2) לפיה התובעת איננה מפנה את הדירה למרות שמועד השכירות תם, כי פעל לניתוק זרם המים והחשמל ובעקבות האמור גם מי מטעמה של התובעת ביקש לתקוף אותו.

7. לטענת התובעת הגישה תלונות במשטרה, אולם למרות שחלפו מספר שנים מאז הגשתן, לא פרטה, לא כל שכן הגישה, כל מסמך המתעד מה העלתה חקירת המשטרה והאם ננקטו צעדים כלשהם נגד הנתבע. זאת ועוד; הסכומים השונים שפורטו על ידי התובעת בכתב תביעתה אינם עולים בקנה אחד עם סכום תביעתה הכולל. לשאלת בית המשפט השיבה כי למעשה היא תובעת החזר שכר הדירה החודשי (2,000 ₪) ששילמה במשך ששה חודשים שלאחר פסק הדין, במהלכם התעמר בה הנתבע. יודגש כי סעד זה כלל לא התבקש בכתב התביעה מלכתחילה.

8. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו גם ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ ([פורסם במאגרים] 15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)).

התובעת לא עמדה בנטל המונח לפתחה. טענותיה , בפרט לעניין הנזק, נעדרות כל תשתית עובדתית מתאימה.

9. סוף דבר;

דין התביעה להדחות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסכום של 700 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.