<#1#>

פרוטוקול

בא-כוח המשיבים:

התכלית העיקרית בבקשה לתסקיר זה היתה לאפשר להם לחזור להתגורר בתל שבע, בתנאים שיאפשרו להם בעצם, במידה מסוימת, לחזור לשגרת חיים שתאפשר להם לקיים את העסק שלהם ולהתפרנס בכבוד, ולחזור לאותו מצב שהיה קיים לפני האירוע נשוא כתב האישום, כאשר את היחסים בין שני הפלגים של אותה משפחה מסדיר הסכם "סולחה" שגם בו יש מנגנון שבוחן כל סכסוך עתידי באמצעות פנייה לשייח, שבעצם יפסוק לגבי כל מחלוקת. במקרים אחרים הייתי אומר שהמלצה להשאיר מישהו ב"מעצר בית" לילי, כאשר מצמצמים זאת רק לשעות הלילה – היתה יכולה להתקבל, אך המצב שלנו שונה לחלוטין. המצב שלנו הוא כזה שהשארתם בקאסם בעצם אומרת שהעסק שלהם לא יתקיים יותר. העסק שלהם בעצם עובר לידיים אחרות ולא יתקיים יותר. עסק שהם פתחו והקימו. נכון שהעסק מתחיל לפעול, אבל ברגע שהוא מתחיל לפעול הוא כבר לא יהיה בידיים שלהם. שירות המבחן מתייחס לבעייתיות שבהפעלת העסק הזה, כאילו שצריך לתת כאן פרס לאחד הצדדים. העסק הזה יחזור לעבוד בידיו של אחר, אם הם לא יחזרו להפעילו. שירות המבחן אומר – הסכם ה"סולחה" לא נותן פיתרון למכלול היחסים בין המשפחות. אני לא באתי לפתור את כל הבעיות של כל העולם. יש כאן שני צעירים, שהוריהם נפטרו, והם מכלכלים את עצמם. זהו מצב לא נפוץ, שבגיל כ"כ צעיר עליהם לצאת לעבוד בכוחות עצמם, ללא סיוע של משפחה קרובה. והם לקחו את עצמם בידיים והחלו להיות פרודוקטיביים. היה כאן אירוע ששני הצדדים לא מעוניינים שיחזור, ושלשני הצדדים היה בו חלק. אי אפשר, בעקבות אירוע זה, לנתק אותם משגרת החיים שלקחו על עצמם, ושהם מנסים לקדם.

אני חושב שמצב שבו כן מאפשרים להם לחזור לתל שבע, וקובעים שם פיקוח מסוים על ההתנהלות שלהם, הוא מצב שיכול להביא לאיזשהו איזון. מצב שבו קיימת כתובת, בדמות אדם שאליו אפשר לפנות בכל מקרה של משהו שלא מסתדר בין הצדדים – מסדיר את העניין. לעומת זאת, להשאירם בכפר קאסם, אפילו ללא "מעצר בית" אלא רק "מעצר בית" לילי, ייצור איזשהו אנטגוניזם דווקא עם אלה שלא קשורים לכתב האישום – בני המשפחה האחרים שבחרו לקחת את הפיצריה ולהפעיל אותה, כשלהם תהיה הרגשה כי צד אחד יוצא כשידו על העליונה, עם סוג של התנהלות שלא לקחה בחשבון את הדברים ששני הצדדים עשו. אמנם אי אפשר לבוא ולומר שקיימת בכתב האישום בעיה בראיות לכאורה, אך זה בהחלט כתב אישום חד-צדדי. אנו יודעים שהתנהלויות כאלה הן אף פעם לא חד-צדדיות. היה פה שיהוי בהגשת התלונה. מי שהגיש את התלונה הוא בכלל הדוד, בעלים של פיצריה אחרת. לבוא ולקחת צד אחד, כפי שעשתה פה המדינה – זה לא נכון. המדינה לא יכול להחליט שצד אחד צודק בהכול, ומאמינים לכל מילה שלו, וזהו הצד הצדיק, כשהצד השני הוא העבריין. זה לא מה שהיה כאן. היה כאן אירוע חמור, שהסתיים בכתב אישום נגדם, וגם תהיה פה ענישה. הם מבינים זאת, ויודעים שעשו טעות. הם מרגישים שהם איכשהו נגררו לשם. אם שואלים אותם היום, האם היו פועלים בצורה דומה, תשובתם שלילית באופן חד-משמעי. הם יודעים שהיום יש להם שתי דרכים לפתור בעיות דומות – באמצעות המשטרה או באמצעות מנגנון ה"סולחה" שעליו הוסכם.

לכן אבקש לקבל את המלצות התסקיר במובן מסוים, ולאפשר את העניין באמצעות ערבים בתל שבע, שנוכל גם להציג בפני ביהמ"ש, אם אדוני יבקש.

באת-כוח המבקשת:

אנו מתנגדים לחזרתם של המשיבים לעיר תל שבע – המקום בו המתלוננים מתגוררים, המקום שבו היה האירוע נשוא כתב האישום. לטעמנו הכול עדיין טרי. אני מפנה גם לתסקיר אשר התייחס לסכסוך ולהסכם ה"סולחה", וציין כי מדובר בסכסוך טרי יחסית, כאשר להבנתנו הסכם ה"סולחה" הינו ראשוני ברמה קונקרטית, ואינו לוקח בחשבון מורכבות ודינמיקה, וכן סיכון לאפשרות הסלמה, שכן מדובר בהחזרתם לאותה סביבה בה שהו טרם מעצרם. השירות קובע חד משמעית כי הסכסוך עדיין טרי, וזה לא הזמן להחזירם.

אנו מתנגדים גם להמלצה להקל בתנאיהם. לא עבר זמן ניכר. החלטת השחרור היא מיום 2.4.13. גם אם אדוני כן יחליט על הקלה בתנאים, נבקש שיהיה מדובר בפרק זמן מצומצם מאוד, שיכלול ליווי של אחד מן הערבים.

בא-כוח המשיבים:

מישהו הלך למתלוננים לשאול אותם אם יש בעיה שהם יחזרו? נאמרות כאן מילים ריקות מתוכן. אם חבריי היו משוחחים עם הגורמים המעורבים בעניין הם היו יודעים שזו ההמלצה הנכונה, כי זאת הדינמיקה.

<#2#>

החלטה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, מעשה פזיזות ורשלנות, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

ביום 2.4.13 הוריתי על שחרורם של המשיבים לחלופה בדמות "מעצר בית" מלא בצד פיקוח וערבויות כספיות בכפר קאסם, כאשר במקביל הוריתי על קבלת תסקיר שיבחן אפשרות הקלות בתנאי שחרורם ואפשרות חזרתם לתל שבע. שני תסקירים שכאלה הוגשו היום לבית המשפט, ובסופם ממליצים על הקלות בתנאי השחרור, אולם אינם ממליצים על חזרתם לעיר תל שבע.

בא-כוח המשיבים סבור כי ניתן ללכת "צעד אחד קדימה" ולאפשר את חזרתם לעיר תל שבע. הותרת תנאי מגביל זה יש בה כדי להביא לקריסת העסק המשפחתי, ובפועל – מתן "פרס" למתלוננים בשעה שהעסק שלהם ימשיך לפעול. המשיבים הינם צעירים ללא עבר פלילי, אשר נטלו יוזמה והקימו עסק חרף קשיים רבים. דווקא הותרתם מחוץ לעיר תל שבע יש בה כדי להעצים את הסכסוך. נערך הסכם "סולחה" אשר גם בו יש כדי ללמד כי השטח נרגע.

באת-כוח המבקשת מתנגדת להמלצות שירות המבחן וכך גם לעתירתו של בא-כוח המשיבים להחזרתם לעיר תל שבע.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, קראתי התסקירים, הסכם ה"סולחה" וההחלטות הקודמות בעניינם של המשיבים, מצאתי לאמץ את המלצות שירות המבחן כפי שהן. נדמה כי המתווה אותו מציע שירות המבחן הוא זה שעורך את האיזון הנכון. כאן המקום לציין כי למשיבים מיוחסות עבירות קשות, וכי לא חלף פרק זמן רב מאז החלטת השחרור באופן אשר מאפשר חזרתם של המשיבים לעיר תל שבע.

שירות המבחן מודע לחשיבות המשך ניהול העסק, אך בד בבד מתרשם כי הסכסוך עודנו טרי, וכי הסכם ה"סולחה" הינו ראשוני ברמה קונקרטית. כאן המקום לציין כי למקרא הסכם ה"סולחה" ניתן ללמוד כי ישנו איסור מוחלט כי אחד מבני המשפחות ייכנס לשכונה אחרת בעיר תל שבע, נתון אשר הוא לכשעצמו מלמד על מתח הקיים בין המשפחות. עוד לציין כי העסק של המשיבים מתופעל, כפי שניתן ללמוד מהתסקיר, על-ידי בני משפחה אחרים, ומכאן הפגיעה, גם אם קיימת, אינה בלתי הפיכה, וזאת כאשר ידוע שכל שחרור לחלופת מעצר כרוך בו גם מחיר כלכלי.

בנסיבות המתוארות לעיל הנני מורה כי תנאי שחרורם של המשיבים ישונו באופן שיותר להם לצאת את "מעצר הבית" בפיקוח אחד מן הערבים, בין השעות 19:00-7:00, כאשר בכל מקרה ייאסר עליהם לחצות את קו אשקלון-קריית גת דרומה.

יתר התנאים ייוותרו על כנם.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08/05/2013, במעמד הנוכחים.