צד שלישי יוסי טורג'מון ואח'

1. ביום 24.3.13 הגישו התובעים נגד הנתבע תביעה כספית על סך 8,000,000 ₪ בה הם מייחסים לו רשלנות מקצועית בטיפולו בעסקת רכישת דירת הגג נושא המחלוקת (גוש 6936 חלקה 197 תת חלקה 12) שנערכה בחודש מאי 2006.

כתב התביעה נסב על הטענה לפיה נסמכה הרכישה על תוספת לתקנון הבית המשותף מיום 7.1.69 (להלן – התוספת הראשונה) שנחתמה ע"י בעלי הדירות בבניין ולפיה הוצמדו זכויות הבנייה בבניין לדירה הידועה כתת חלקה 12, עת "בחלוף מספר שנים ממועד החתימה על ההסכם נדהמו התובעים לגלות לראשונה על קיומה של תוספת נוספת כביכול לתקנון הבית המשותף מיום 25.1.1970" (להלן – התוספת השניה), המבטלת את הצמדת זכויות הבנייה כפי האמור בתוספת הראשונה. נטען כי הנתבע התרשל עת לא ערך את הבדיקות הראויות ולא התוודע לקיומה של התוספת השנייה, שלו ידעו על קיומה - לא היו מתקשרים בעסקת הרכישה מלכתחילה.

2. את נזקם בגין התרשלות הנתבע כימתו התובעים לפי ראשי הנזק הבאים: הסתמכותם על התוספת הראשונה שאפשרה להם בניית דירות על הגג ומכירתן לקונים פוטנציאליים; תשלומי היטל השבחה ופיתוח ששולמו על ידם; אגרת היתר בנייה; תשלום לאדריכלים ויועצים; שכ"ט שמאים; הוצאות שיווק ופרסום; ותשלומי עמלות. יצויין כי התובעים לא הסתירו כי בשנת 2007 נמכרה הדירה תת חלקה 12 תמורת סך של 2,030,000 ₪ וטענו כי סכום התמורה נלקח בחשבון עת גובש סכום התביעה.

3. כעולה מתיק ביהמ"ש, התביעה איננה מתנהלת רק בין התובעים לבין הנתבע, שכן הנתבע שלח הודעות צד שלישי נגד עו"ד נוסף, נגד מעורבים לטעמו בעסקה, אף נגד שתי חברות ביטוח שלטענתו ביטחו אותו בעת הרלוונטית ומשכך עליהן ליתן לו כיסוי ביטוחי. התביעה מתנהלת איפוא בין התובעים, הנתבע, ששה צדדים שלישים וצד רביעי אחד- שכל אחד מנם מיוצג ע"י פרקליט נפרד.

4. במהלך הדיון הוברר כי התובעים כלל לא השלימו עם תוקפה המחייב של התוספת השנייה, ובחודש ספטמבר 2011 הגישו נגד הבעלים של הדירות האחרות, בה עתרו לפסק דין הקובע כי התוספת הראשונה היא זו המחייבת (ה"פ 51986-09-11, להלן – התביעה הראשונה). התביעה הראשונה טרם נתבררה, למעשה אף לא החלה להתברר, והיא מצויה, כעולה מפרוטוקול הדיון שבה, בהליך גישור.

5. לאור התנהלותה של התביעה הראשונה נטען ע"י הנתבע והצדדים השלישיים כי המדובר בתביעה מוקדמת, שכן אם התביעה הראשונה תסתיים בתוצאה לפיה ישלל תוקפה של התוספת השנייה, כפי עתירת התובעים, והתוספת הראשונה תושב על כנה, באופן שזכויות הבנייה ייוחדו לדירה תת חלקה 12, הרי שנזקם של התובעים, אם בכלל, יצטמצם להוצאות המשפטיות שהיו כרוכות בניהול התביעה הראשונה (שככל הנראה מצויות בסמכות בית משפט שלום), להבדיל מתביעה על סך 8,000,000 ₪ כפי הסכום שנתבע עתה. מבוקש איפוא לעכב את בירורה של התביעה עד אשר תובהר שאלת הנזק.

6. ב"כ התובעים מתנגד לעיכוב בבירור התביעה, וזאת מהטעמים הבאים: הנתבע איננו בעל דין בתביעה הראשונה; לא מתקיימים התנאים לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד; אין קשר בין הסעדים הנתבעים בשתי התביעות בהיותם "סעדים שונים לגמרי" המעוררים שאלות עובדתיות ומשפטיות שונות; המחלוקות המשפטיות בתביעה השנייה הינן פשוטות וכי "אילוץ התובעים להמתין עם בירור תביעה פשוטה זו עד להכרעה בהליך השני [התביעה הראשונה] תגרום לתובעים עיוות דין מיותר". לחילופין, התבקש ביהמ"ש להורות על פיצול הדיון באופן שבתחילה תידון שאלת האחריות ורק לאחר מכן, בהנחה שעד אז יסתיים הדיון בתביעה הראשונה, תידון שאלת גובה הנזק.

7. הפסיקה אליה הפנה ב"כ התובעים אינה מסייעת בענייננו שכן בקשת בעלי הדין להתלות את בירור התביעה השנייה איננה נובעת מקיומו של הליך משפטי מקביל בו נטענות עילות זהות ומתבררות שאלות דומות, באופן המקים חשש לכפל דיון ולפסיקה סותרת, שכן הבקשה נובעת מהטענה שקבלתה של התביעה הראשונה עשויה לשמוט את השטיח מתחת לבסיס התביעה השנייה, שהרי עסקינן בטענות סותרות עת בתביעה הראשונה עותרים התובעים למתן תוקף לתוספת הראשונה, ובתביעה השנייה עותרים הם לפיצוי בגין נזק שנגרם להם מחמת תוקפה של התוספת השנייה. תוצאת התביעה השנייה תלויה איפוא בתוצאתה של התביעה הראשונה, ואם זו תתקבל תצומצם התביעה השנייה עד בלי הכר.

8. אף לא אוכל לקבל את הבקשה החלופית לפצל את הדיון באופן שבשלב הראשון תדון רק שאלת החבות. די אם אפנה לפסק הדין שניתן ברע"א 4878/12, 4884/12 מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית קופ"ח כללית ואח' נ' פלוני ואח' (פסק דין מיום 10.10.12), שם נקבע ע"י כב' השופט זילברטל כי "במקרים לא מעטים החלטות על פיצול דיון גורמות לריבוי התדיינויות והארכת ההליך, והרצון לייעל בדרך של פיצול נמצא לא אחת מסוכל... אלא שיש לזכור שלא אחת גורם הפיצול דווקא להתארכות ההליך ולסיבוכו...". בית המשפט העליון סבר בנסיבותיו של המקרה המצוטט כי הפיצול היה מיותר מכיוון ש"הדיון בסוגיית הנזק אינו מצריך היערכות חריגה או השקעת משאבים מיוחדים, והדיון בסוגיית החבות אינו מהיר וקצר במיוחד. גם לא היה מקום להניח שסיכויי התביעה להידחות במלואם הם גבוהים".

כך הוא המצב בענייננו. הדיון בשאלת החבות לא יהיה מהיר וקצר, ואילו הדיון בשאלת הנזק, בין אם תתקבל התביעה הראשונה ובין אם תידחה התביעה הראשונה, לא יהיה חריג. אינני רואה איפוא כל מקום לקיים את הדיון בשני שלבים.

9. טענת עיוות הדין מוטב היה שלא הייתה מועלית, שהרי עסקינן בהתקשרות שנערכה בחודש מאי 2006 עת התביעה השנייה הוגשה רק בחודש מרץ 2013 ולא פורט בה אימתי התגלתה לתובעים התוספת השנייה, שעה שברור שבוודאי ולכל המאוחר היה ידוע להם על קיומה כבר בשנת 2011, עת הוגשה התביעה הראשונה. על השתהותם, לא ילינו התובעים אלא על עצמם בלבד.

10. אני רואה איפוא לנכון להתלות את בירורה של התביעה שמספרה ברישא עד לסיום בירורה של התביעה הראשונה. קודם לכן אני מוצאת לנכון ליתן כנגד כל בעלי הדין צו גילוי מסמכים כללי לקיום תוך 30 יום.

הדיון בתיק יותלה ולא יקבע בשלב זה תאריך המשך.

ב"כ התובעים יודיעני על דבר סיומה של התביעה הראשונה, שאו אז יקבע תאריך דיון מוקדם ככל האפשר.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.