1.בפני בקשה להורות על ביטול ההחלטה למנות מומחים רפואיים לתובע ולקבוע כי בשכר טרחת המומחה שבדק את התובע יישא התובע.

רקע עובדתי ודיוני

2. התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. לטענת התובע לאחר התאונה טופל בבית חולים שם אובחנו חבלות בצוואר, ונרשמו תלונותיו בדבר כאבי ראש וסחרחורות (נספח א' לכתב התביעה מיום 4.2.12). התובע המשיך במעקב אורטופדי במסגרת קופת החולים, שם אובחן כסובל מ- whiplash injury ומהגבלה בתנועות הצוואר והופנה לטיפולי פיזיותרפיה (נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה מיום 7.8.12 ומיום 8.11.12, שנערכו ע"י האורטופד, ד"ר גוייצקי ). בנוסף לכך, לאחר התאונה החל התובע לסבול, בין היתר, מכאבי ראש, סחרחורות, ומירידה בשמיעה והופנה לטיפולו של רופא האא"ג (נספח ו' לכתב התביעה מיום 1.11.12). בבדיקת שמיעה מיום 12.11.12, הודגמה ירידה בשמיעה באוזן ימין (נספח ח' לכתב התביעה, מיום 12.11.12).

3. ביחד עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה והאא"ג. משהובא התיק בפניי, לאחר קבלת תגובת הנתבעת לבקשה ותשובת התובע, החלטתי ביום 13.6.13, למנות לתובע מומחים רפואיים כמבוקש.

4. ביום 26.6.13, הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה או לעיון מחדש בה ולהורות לתובע להגיש תצהיר נסיבות וראיות להתרחשות התאונה הנטענת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ועל מנת לחסוך בדיונים ארוכים, בהליכים מיותרים ובהוצאות מרובות, הוריתי לצדדים להודיע "...האם הם מסכימים להצעת בית המשפט לפיה, התובע ימציא לנתבעת תצהיר נסיבות. עד להמצאת תצהיר הנסיבות תעוכב ההחלטה למינוי מומחים. הבקשה לעיון מחדש תמחק, ללא צו להוצאות."

5. ביום 10.10.13, לאחר שהצדדים הודיעו כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט, החלטתי על מחיקת הבקשה לעיון מחדש. לאור המצאת תצהיר הנסיבות שצורף לתגובת התובע להחלטת בית המשפט, הוריתי על ביטול עיכוב בדיקת התובע על ידי המומחה.

6. ביום 17.10.13, הגישה הנתבעת את הבקשה דנן, להורות על ביטול מינוי המומחים שמונו לתובע ולקבוע כי בשכר טרחת המומחה שבדק את התובע יישא התובע, ללא קשר לתוצאות ההליך. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ועל מנת לחסוך בדיונים ארוכים, בהליכים מיותרים ובהוצאות מרובות, הוריתי לצדדים להודיע האם הם מסכימים להצעת בית המשפט לפיה הבקשה דנן שהגישה הנתבעת תדחה, ללא צו להוצאות. הנתבעת הודיעה כי אינה מקבלת את הצעת בית המשפט.

טענות הצדדים

7. לטענת הנתבעת, עיכב התובע את תשובתו לבית המשפט להצעת בית המשפט מיום 28.8.13, ובינתיים פנה למומחה מבלי לידע אותה ותיאם איתו מועד לבדיקה. כתוצאה מכך, נבדק התובע על ידי המומחה "...באורח חד צדדי שיכול לפגוע בנתבעת." לטענת הנתבעת, התובע המציא תצהיר נסיבות סתמי, לפיו היה מעורב בתאונת דרכים, אין כל תיאור של התרחשות התאונה, מעורבים, עדים והפציעות. הנתבעת טענה כי התובע נהג בחוסר תום לב ומתוך זלזול בהחלטות בית המשפט. לפיכך, הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מהסכמתה להצעת בית המשפט מיום 28.8.13 והיא עומדת על ביטול מינוי המומחים. זאת, נוכח הנימוקים בבקשה דנן ובבקשה המקורית.

8. לטענת התובע, הוא נבדק על ידי המומחה בתחום האורטופדי עוד לפני שהוגשה הבקשה לעיון מחדש על ידי הנתבעת, בקשת הנתבעת רצופה סתירות, אי דיוקים והתבטאויות קשות כלפי ב"כ התובע. לפיכך, ביקש לדחות את בקשת הנתבעת ולהורות לה להעביר את מלוא התיעוד הרפואי שברשותה למומחים שמונו ובדקו את התובע.

דיון

הבקשה לביטול ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה

9. הלכה פסוקה היא כי החלטה שיפוטית ,שניתנה בהסכמת הצדדים, ממזגת בתוכה מאפיינים של הסכם ושל החלטה. עובדה זו משליכה על דרך תקיפתה של ההחלטה שניתנה בהסכמה. לשם ביטול הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, אשר בעל דין טוען כי נפל בה פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות(, הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שהתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול ההחלטה שניתנה על יסוד הסכמת הצדדים (ע"א 116/82 לבנת נ' טולדאנו, פ"ד לט (2) 729(1985); ב"ש 215/83, בג"צ 247/81 ספטי נ' ספטי, פ"ד לז(2) 181, 185(1985)).

אם, חרף זאת, הגיש בעל הדין את הבקשה לביטול החלטה במסגרת התיק המקורי תחת הגשת תובענה עצמאית לביטול ההחלטה שניתנה על יסוד הסכמת הצדדים, דין בקשתו הוא סילוק על הסף (ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח (פסקה 6 לפסק הדין, 1.5.05).

10. במקרה דנן, הגישה הנתבעת את הבקשה לביטול ההחלטה שניתנה על יסוד הסכמתה להצעת בית המשפט בתיק זה ולא הגישה תביעה נפרדת. לפיכך, דין בקשתה להידחות על הסף.

הבקשה לעיון מחדש

11. אך, גם לגופו של עניין, יש לדחות את הבקשה דנן ואת הבקשה המקורית לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 13.6.13 למנות מומחים רפואיים לתובע.

12. הלכה פסוקה היא כי דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי משפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר", כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש. שכן, אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות, רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה. אולם, זאת רק במקרים נדירים. כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד. מובן שקיים חשש כי בעל דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בייחוד אם מדובר בבקשות חוזרות (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פד נו(4) 505, 508(2002)).

13.יחד עם זאת יש לזכור כי:-

"הגשת בקשות חוזרות, אשר תכליתן להוות "מקצה שיפורים", על הבקשה המקורית, מטילה עומס מיותר על בית המשפט. הידרשות כדבר שבשגרה לבקשות חוזרות מהן אלה מכבידה, על כן, על יכולתו של בית המשפט ליתן שירות לכלל המתדיינים שבפניו. זאת ועוד בהידרשות כזו לבקשות ל"עיון חוזר" יש גם כדי להכביד על בעל הדין שכנגד, ולעיתים אף להסב לו הוצאות מיותרות." (רע"א 5168/01 ראובני נ' בן הרוש (28.10.01)).

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי:-

"החלטתו של בעל דין להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטה אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד על ההחלטה המקורית. בעל דין הפועל על דרך הוויכוח ושב וחוזר על בקשותיו לפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. אם סבר בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד. "הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיוצא בזה, הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה" (ע"א 502/00 רשות שדות התעופה נ' אפקון). אין מקום ליצור כלאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר עלול לגרור את ההליכים השיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי)." (בש"א 1/5012 יעקובוביץ נ' לרנר (11.7.01); רע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס (5.2.08)).

14. במקרה דנן, הנתבעת לא טענה כי התקיימו נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן החלטת המינוי מיום 13.6.13, אשר פותחות פתח לשינויה. כמו כן, לא השתכנעתי כי ההחלטה נשוא הבקשה הינה מוטעית וכי הינה בגדר המקרים הנדירים בהם בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטתו ולשנותה.

15. הנתבעת למעשה חזרה על האמור בתגובתה לבקשה למינוי מומחים רפואיים, שהייתה בפניי בעת שנתתי את החלטת המינוי מיום 13.6.13. הנתבעת שבה והכחישה את התרחשותה של תאונת הדרכים נשוא תביעה זו וביקשה להורות לתובע להמציא תצהיר נסיבות ביחס לתאונה הנטענת. כמו כן, התנגדה למינוי המומחים בטענה כי בתיעוד הרפואי שצורף אין ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. וכן ביקשה להשית את שכר המומחים על התובע.

16. כאמור לעיל, במקרה דנן המציא התובע תצהיר נסיבות בו הוא מתאר את עובדות התרחשות התאונה וצירף אליו אישור משטרת ישראל בדבר התאונה, אישור משרד הרישוי בדבר תוקף רישיון הנהיגה שלו במועד התאונה, תעודת ביטוח החובה וצילום רישיון הנהיגה. הכל בהתאם לבקשת הנתבעת בתגובתה לבקשה למינוי מומחים. לפיכך, לא ברורה לי טענתה של הנתבעת לפיה תצהיר הנסיבות אינו מפורט דיו.

17. בקשר לטענותיה של הנתבעת בנושא מינוי המומחים, נראה כי טענותיה אינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בעניין זה.

18. כידוע, בתביעות על פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי מינוי של מומחה רפואי על ידי בית המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו. אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי ב"ראשית ראיה" בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד נד(2) 216 (1990) ; רע"א 3497/98 רזין נ' "המגן" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5)136, 138-139 (1998)).

19. ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פסקה 5 לפסק הדין, 30.5.12) נקבע כי: -

"הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר לא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. "

20. במקרה דנן, כאמור לעיל, על פי המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, אובחן התובע כסובל מ- whiplash injury ומהגבלה בתנועות הצוואר. בכך יש לכאורה משום ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום האורטופדי (תקנה 72(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956). לפיכך, מונה המומחה בתחום האורטופדי.

21. נוסף לכך, כאמור לעיל, לאחר התאונה החל התובע לסבול, בין היתר, מכאבי ראש, סחרחורות ובבדיקה שנערכה לו הודגמה ירידה בשמיעה באוזן ימין. בכך יש לכאורה משום ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום האא"ג (תקנה 37(5) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956). לפיכך, מונה המומחה בתחום האא"ג.

22. לעניין טענתה של הנתבעת לנושא הטלת שכר טרחת המומחים על התובע, נראה כי גם היא אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בעניין זה.

23. הלכה פסוקה היא כי במרבית המקרים הנתבעת, היא שנושאת במימון הביניים של שכר טרחת המומחה. כך נקבע ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פסקה 20 לפסק הדין, 30.5.12) :-

"כידוע הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת- הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרונים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם יכולת ההשתכרות שלהם; חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. זאת, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שיפסק לתובע. אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות, שמדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה. בדומה לכך, כאשר נראה כי הצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד משמעי ומדובר במקרה גבולי יש מקום לשקול חיוב הנפגע במימון ביניים של שכר המומחה, אלא שיש לעשות כן בזהירות מרובה לבל תסוכל זכות הנפגע להוכיח את קיום הנכות רק בשל חסרון כיס".

24. במקרה דנן, לא השתכנעתי כי יש לחרוג מן הפרקטיקה הנוהגת ומההלכה הפסוקה לפיה יש להטיל את הוצאות עריכת חוות הדעת על הנתבעת. המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה מהווים ראשית ראיה לקיומה של נכות עקב התאונה. אין מדובר במקרה גבולי או יוצא דופן, שבו יש מקום לשקול חיוב הנפגע במימון ביניים של שכר המומחים. לפיכך, יש לדחות את הבקשה להטיל את שכר המומחים הרפואיים שמונו על התובע.

25. לגבי טענותיה של הנתבעת לעניין התנהגותם ותום ליבם של התובע וב"כ, לא שוכנעתי כי יש בהם כדי להביא לביטול ההחלטה למינוי המומחים הרפואיים ולהטלת שכר טרחת המומחים על התובע.

26. ההחלטה מיום 28.8.13, הייתה הצעה בלבד, שניתנה מטעם בית המשפט במהלך פגרת הקיץ. אין בהצעה זו כדי לעכב את ההחלטה למינוי המומחים. לפיכך, העובדה כי התובע נבדק בנתיים על ידי המומחים, אין בה כדי זלזול בהחלטות בית המשפט. לא השתכנעתי כי נגרם עיוות דין כלשהו מהתנהגותו של התובע. הנתבעת עדיין רשאית להעביר למומחים את כל החומר הרפואי התומך בטענותיה. המומחים הרפואיים טרם הגישו את חוות דעתם.

סיכום והכרעה

27. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את בקשת הנתבעת להורות על ביטול מינוי המומחים הרפואיים שמונו בתיק זה ועל הטלת שכר טרחתם על התובע. הנתבעת אינה יכולה לחזור בה מהסכמתה להצעת בית המשפט. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה והדרך לתקוף או לשנותה היא באמצעות הגשת תביעה נפרדת לביטול ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. אך, גם אם אקבל את בקשתה של הנתבעת לביטול ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה אין מקום לביטול ההחלטה למינוי המומחים הרפואיים. התובע המציא תצהיר נסיבות בהתאם לבקשתה של הנתבעת בתגובה לבקשה למינוי מומחים, וצירף לתצהיר הנסיבות מסמכים בהתאם לאותה הבקשה. במסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה יש משום ראשית ראיה לקיומה של נכות עקב התאונה. לפיכך, מונו המומחים הרפואיים כמבוקש. בהתאם להלכה הפסוקה הוטל שכר טרחת המומחים הרפואיים על הנתבעת. אין בהתנהגות התובע ו/או בא - כוחו כדי להביא לביטולה של ההחלטה למינוי מומחים רפואיים. לא השתכנעתי כי נגרם עיוות דין כלשהו. הנתבעת עדיין רשאית להעביר למומחים הרפואיים, שטרם הגישו את חוות דעתם, את כל המסמכים הרפואיים התומכים בעמדתה.

28. לפיכך, הבקשה להורות על ביטול מומחים המומחים הרפואיים שמונו בתיק זה ועל הטלת שכר טרחתם על התובע – נדחית. הנתבעת תעביר למומחים הרפואיים שמונו את כל המסמכים הרפואיים מטעמה בתוך 30 ימים מהיום.

הוצאות

29. הנתבעת תישא בהוצאות הדיון בבקשה ותשלם לתובע סך של 3,000 ₪, כולל מע"מ כדין.

ניתן היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.