לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

נציג ציבור (עובדים): מר עאטף טאטור

נציג ציבור (מעבידים): מר שמעון אלמאלם

החלטה

1. התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר בקיומו של אירוע חריג בעבודתו, אשר גרם לו לאירוע מוחי ביום 28.05.12.

הנתבע דחה את התביעה, במסגרת מכתב דחייה מיום 27.01.13, וזאת מהטעם שלא הוכח התרחשותו של אירוע תאונתי או אירוע חריג במהלך עבודתו של התובע וכן משום שהאירוע המוחי נבע ממצב תחלואי טבעי.

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

2. ביום 29.10.13, התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקר התובע על תצהירו.

בסיום הדיון, מאחר ולא הייתה הסכמה ביחס לקיום אירוע חריג בעבודה, נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם, וכך עשו - התובע ביום 31.10.13 והנתבע ביום 25.12.13.

3. העובדות הרלוונטיות לענייננו, כעולה מחומר הראיות, הן כדלקמן:

א. התובע יליד 1949.

ב. התובע עובד כעצמאי והינו שמאי רכב במקצועו, ובמסגרת זו עוסק, בין היתר, במתן שירותי שמאות לחברת ביטוח הפינקס (להלן: "חברת הביטוח" או "החברה") ולמשרד הביטחון.

ג. במהלך חודש 05/12, טיפל, התובע, בכלי רכב לאחר תאונה, רכב, שהועבר לתיקון ב"מוסך צחר" בראש פינה (להלן: "המוסך").

ד. ביום 20.05.12, ביקר, התובע, במוסך, ושהסתבר לו כי החלו לתקן את הרכב מבלי לקבל הרשאה לכך - לא מהתובע עצמו ולא מבעליו של הרכב, החל ויכוח קשה בינו לבין בעל המוסך שכלל הרמת קול וצעקות. בעקבות זאת, הרגיש, התובע, רע ולחץ דמו עלה.

במועד מסוים סמוך לאחר אותו תאריך, בהקשר לטיפול המוסך ברכב ללא קבלת ההרשאה כאמור, זומן, התובע, לשימוע בחברת הביטוח שנערך במשרדי החברה, דבר שהגביר את לחציו ומתחיו של התובע, שכן הרגיש כי בעקבות אותו שימוע עלולה חברת הביטוח להוציא אותו מרשימת השמאים של החברה.

ביום 28.05.13 בשעה 11:00, תוך כדי נסיעתו ברכבו בדרכו מקריית שמונה לכיוון ראש פינה, קיבל, התובע, הודעה ממשרד הביטחון על כך שלא זכה במכרז בו הינו זוכה באופן קבוע משנת 97, דבר שלטענתו גרם לו לחטוף "את השוק". התובע המשיך לעבוד ובערך בשעה 13:30 החל להרגיש "שהלשון כבדה, הרגל חלשה והיד ללא תחושה", ואולם משלא הבין מה קורה לו, המשיך בעבודתו ונסע למוסך צחר ולבסיס שמשון. התובע חזר לביתו למנוחה ולשינה, ומשהתעורר וחש החמרה במצבו, פנה לבית חולים העמק שם אושפז עד ליום 05.06.12.

4. לטענת התובע, נסיבות המקרים ותוצאותיהם מצביעות על קשר סיבתי בין האירוע המוחי לבין האירועים החריגים. לטענתו, אלמלא אותם אירועים שהיו בלתי שגרתיים והיוו יחד אירוע חריג אחד, הוא לא היה נקלע למצב נפשי קשה, לעצבנות ולכעס, ולא היה נגרם לו האירוע המוחי ממנו סבל באותו מועד.

כמו כן טען, התובע, שמצבו עובר לאירוע המוחי היה תקין, וכי נטל תרופות באופן סדיר ומצבו הרפואי היה מאוזן, ללא כל אירועים בריאותיים חריגים.

5. מנגד טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה, מאחר ומצבו של התובע לא נגרם תוך כדי ועקב אירוע חריג בעבודתו, זאת והוא לא הוכיח קיומו של אירוע חריג במועד שהיה קרוב או סמוך למועד אשפוזו בבית החולים. לטענתו, גרסתו של התובע איננה מהימנה ומלאת סתירות ואינה עולה בקנה אחד עם החומר הרפואי שתועד בעניינו סמוך לאחר מועד האירוע.

בנוסף, טען הנתבע, כי פרק הזמן שעבר מיום האירוע הנטען למועד האירוע המוחי מנתק את האפשרות לקשר סיבתי.

6. המסגרת המשפטית

בנסיבות העניין שלפנינו, משמדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין (אירוע מוחי), הרי שבשאלת הוכחת קיומה של תאונת עבודה, חלה הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, שקובע כדלקמן:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

אמות המידה להכרה "באירוע מוחי" כתאונת עבודה, דומות לאלו שבאוטם שריר הלב: בהתאם לפסיקה, על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודת המבוטח, אשר התרחש בסמוך לקרות האירוע המוחי, היינו מתח נפשי יוצא דופן או מאמץ גופני בלתי רגיל (דב"ע מו/0-139 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח, 315). על תובע המבקש להכיר באירוע המוחי בו לקה כתאונת עבודה, מוטל הנטל להביא ראשית ראיה לכך שאירע לו אירוע בעבודה, אשר היה חריג למאמץ הרגיל שלו בעבודה, סמוך לפני האירוע המוחי, כאשר בית הדין בוחן את האירועים במבחן סובייקטיבי, מנקודת מבטו של הנפגע, ולא מנקודת מבט אובייקטיבית (דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75; עב"ל 148/03 מאיר ארג'ואן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.3.04; עב"ל 228/06 יצחק גולדגויכט - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1012.07; עב"ל 307/07 עמליה יאזמה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7.11.07).

אירוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של אוטם, הכוונה למאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן אשר משמשים "trigger" להופעת האוטם (דב"ע מו/0-139).

לאור ההלכה פסוקה הנ"ל, אם כן, על מנת להכיר באירוע מוחי כתאונת עבודה יש צורך באירוע או מאמץ מיוחד, כאשר גם ויכוח קשה או התרגזות, אם הם יוצאי דופן, מספקים את דרישות ההלכה.

7. דיון והכרעה

נקדים ונציין כי לאחר עיון בכתבי הטענות, לאחר ששמענו את עדותו של התובע ועיינו בחומר הראיות, בפרוטוקול הדיון, בפסיקה ובסיכום טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע השכיל להוכיח כי האירועים, השתלשלות העניינים, הדחק הנפשי והוויכוח בינו לבין בעל המוסך ביום 20.05.12, עולים כדי "אירוע חריג". וזאת כפי שיפורט להלן.

ההודעה לחוקר המוסד לביטוח לאומי -

בהודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי מיום 07.01.13 (נ/1), עוד בטרם ידע שתביעתו תידחה ע"י הנתבע, תיאר התובע את השתלשלות העניינים, והכיצד השפיעו הוויכוחים שהיו לו לרבות המתח שבו היה שרוי במהלך השבוע עובר לקרות האירוע המוחי שאירע לו ביום 28.05.12, ואשר קדם לו, בלשון התובע: "השוק" אותו "חטף" בו ביום. מפאת חשיבות הדברים נביא להלן את דברי התובע כפי שתוארו באותה הודעה:

"באמצע נסיעה מקרית שמונה לכיוון חצור במסגרת העבודה הרגשתי שהלשון כבדה הרגל חלשה והיד ללא תחושה, לא ידעתי מה זה והמשכתי לעבוד, הייתי במוסך צחר בראש פינה ולבסיס שמשון ולאחר מכן נסעתי הביתה לנוח, כשהתעוררתי זה החמיר נסעתי לביה"ח ושם אושפזתי.

....

ש. מהו תאריך הפגיעה?

ת. ב - 28.05.2012 קרה האירוע בערך בשעה 13:30 בצהריים זו השעה שזה התחיל ובאותו יום גם אושפזתי.

ש. מה קרה לך ב - 20.05.2012?

ת. הייתי במוסך צחר ולא רציתי שהוא יתקן אותו כי הנזק שלו היה גבוה, מסתבר שהתחיל בטיפול בלי לשאול אותי ולא את בעל הרכב. בגלל המקרה הזה זומנתי לשימוע ע"י חברת הפניקס כי חשבו שנתתי הוראה לתקן. היה לי ויכוח על זה עם בעל המוסך ויכוח קשה, הרמת קול וצעקות.

ש. איך הרגשת אחר כך?

ת. הרגשתי גרוע אבל מדובר על שבוע קודם לא יום האירוע וגם הבירור בפניקס היה סמוך כולם סמוכים לשני. ביום האירוע גם קיבלתי הודעה ממשרד הביטחון שאני לא זכיתי במכרז שאני זוכה בו קבוע משנת 97 ופה חטפתי את השוק. כל זה ביום האירוע.

...

ש. למה אתה מייחס את האירוע?

ת. זה כל הויכוחים והמתח.

ש. מתי הודיעו לך על המכרז?

ת. באותו יום בערך בשעה 11:00 ע"י יוסי אלעזר ממשרד הביטחון.

ש. אתה בד"כ נקלע לויכוחים בעבודה?

ת. כן אבל לא ברמות ובממדים כאלה. הויכוח היה לפני השימוע אז המתח היה חריג שלא יוציאו אותי מהרשימה. הצעקות היו רמות הרגשתי שהלחץ דם עולה לי".

טופס ההודעה על פגיעה בעבודה

בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה נרשם:

"בתאריך 20/5/12 בדקתי רכב במוסך צחר בראש פינה ע"ש חדד ארז מס'...היו חילוקי דעות מקצועיים עם בעל המוסך ולאחר מכן סמוך לתאריך זה נקראתי לשימוע...".

בנקודה זו כבר נעיר, כי אומנם התובע לא ידע בחקירתו לפנינו, להשיב על השאלות - מי ערך את כתב התביעה ומדוע נרשם בטופס כי תאריך הפגיעה היה ביום ג – 29.05.12 (עמ' 3 שורות 8-27 לפרוטוקול), אולם התרשמותנו הייתה כי יום 29.05.12 נרשם מתוך טעות גרידא של התובע או מי מטעמו. חיזוק לכך שמדובר בטעות, ניתן למצוא בכך שבטופס ההודעה נרשם כי תאריך הקבלה הראשון לבית החולים היה ביום 29.05.12 (סעף 4 להודעה), בעוד שאין חולק על כך שקבלתו הראשונה של התובע בבית החולים הייתה ביום 28.05.12. גם במסמך הרפואי מיום 02.10.12 (נ/2) התובע חזר על אותו תאריך "מצב לאחר אירוע מוחי מתאריך 29.5...". אין ספק כי צריך היה שירשם כי "מצב לאחר אירוע מוחי מתאריך 28.5", שהרי לא יתכן שהאירוע המוחי יתרחש במועד לאחר אשפוזו של התובע שהיה ביום 28.05.12.

מכל מקום, דבריו של התובע יושבו היטב במסגרת חקירתו הנגדית, כאשר עמד על כך שתחילת סימני האירוע המוחי היו ביום 28.05.12, ולאמור "אני יודע שאת המכה הרצינית חטפתי ביום 28/5 בשעה 13:30 בדרכי מקריית שמונה לכיוון ראש פינה, את זה אני זוכר, הייתי בנסיעה באוטו. בשעה 11:00 קיבלתי הודעה ממשרד הביטחון שלא זכיתי במכרז, ובדרך חטפתי את האירוע" (עמ' 7 שורות 12-15 לפרוטוקול).

עדות התובע לפני בית הדין

התובע, למעשה, חזר בחקירתו, לפנינו, באופן עקבי על הדברים שאמר לחוקר המוסד לביטוח לאומי הנ"ל, ועדותו תאמה, באופן מדויק, את גרסתו שבתצהירו לבית הדין (סעיפים 7-10 לתצהיר). התובע תיאר את הוויכוח שהיה לו עם בעל המוסך ביום 20.05.12:

"ת. לא היה מי שירגיע אותי, אלא רק מי שיתווכח איתי.

ש. אבל על מה להרגיע, הרי כשהגעת גילית שהם עשו משהו לא כ"כ נורא?

ת. אני מסביר לך, פירקו חלקים, הביאו חלקים חדשים, זה כן משמעותי פחות או יותר, אז אכן היה כעס, כי למה הבאת חלקים, למה התחלת לתקן. אתה לא יודע מה זה הטונים עלו?

ש. תסביר לי.

ת. הטונים עלו. הדיבור גם נפגע לי, אם הוא לא היה נפגע, הייתי עכשיו מראה לך למה הכוונה הטונים עלו. הטונים שלי עלו וגם שלו. לשאלתך אם אני זוכר מה נאמר שם, אני אומר שלא. קללות לא, בטוח" (עמ' 10 שורות 12-20 לפרוטוקול).

בהמשך, סיפר, התובע, לגבי השימוע שנערך לו "יום יומיים אולי" לאחר ה - 20.05.12 (עמ' 11 שורות 22-23 לפרוטוקול), וההרגשה שהייתה לו בעקבות כך: "הייתה לי הרגשה שהם קוראים לי לשימוע, אולי יוציאו אותי מרשימת השמאים שם, מי יודע?" (עמ' 12 שורות 13-15 לפרוטוקול). ובהמשך:

"ש. אפשר לבוא ולהגיד שהשימוע נעשה לפני 20/5? לפני הוויכוח?

ת. לא. לא יכול להיות. בטח שלא.

ש. מה נאמר לך בשימוע?

ת. שאלו אותי שאלות.

ש. והמסקנות?

ת. שזה בסדר, אחרת היו מוציאים אותי מרשימת השמאים, אם לא הייתי בסדר.

ש. כעסו עליך?

ת. כעסו עליי בהתחלה עד שהבינו מה קורה, כי הבקר אמר לי "יוסי אני חושש מהשיחה הזאת". זה מה שהוא אמר לי, לא פירש למה." (עמ' 12 שורות 23-28 לפרוטוקול וכן עמ' 13 שורה 1-5 שם).

בהמשך, העיד, התובע, בענין המכרז של משרד הביטחון:

"ש. לגבי אותו מכרז שאתה מציין בתצהירך, תספר לנו איזה סוג של מכרז זה, מתי השתתפת, מתי הגשת מועמדות?

ת. אני משנת 97 זוכה במכרז הזה, שכל 3,4 שנים אני מגיש מחדש ואני זוכה. וזה עיקר הפרנסה שלי למעשה, המשרד שלי נשען על הכנסות האלה ממשרד הביטחון.".

סמיכות הזמנים

אומנם, עיקר מצבו הרפואי של התובע (האירוע המוחי) מיוחס, על ידו, לאירוע החריג הנטען מיום 20.05.12 (הוויכוח במוסך), אולם לא ראינו שיהיה זה נכון לקבוע, כבר בשלב זה ובטרם נקבל חוות דעת רפואית, כי יש בפער הזמנים בין אותו אירוע לבין קרות האירוע המוחי משום ניתוק האפשרות לקיום קשר סיבתי כנדרש על פי הפסיקה, כנטען על ידי ב"כ הנתבע (סעיף 10 לסיכומים). בהתאם לגרסתו של התובע, שכאמור הייתה מהימנה בעינינו, עלה כי בימים שבין האירוע מיום 20.05.12 ליום האירוע המוחי אכן ליווה אותו מצב לא שגרתי של מתח חריג שהתבטא בזימנו לשימוע בחברת הביטוח ובהמשך אי זכייתו במכרז של משרד הביטחון.

בנקודה זו נדגיש, שאומנם נכון הדבר, כי סמיכות זמנים בין אירוע חריג בעבודה לבין הופעת האוטם ו/או האירוע המוחי, פועלת לטובת המבוטח (דב"ע נא/0-104 המוסד לביטוח לאומי - דניאל חיים פד"ע כג 360; עבל 1091/00 שמואל פיבוברוב - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(29), 40), אולם כבר נקבע בפסיקה כי סמיכות הזמנים אינה חזות הכל:

"באשר לטענת ב"כ המערער כי סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין תחילת הופעת האוטם חייבת להביא את בית הדין לקביעה, כי קיים קשר סיבתי משפטי, ייאמר כי קבלת טענה זו תביא להכרה אוטומטית בכל מקרה של אוטם שריר הלב שהופיע בסמוך לאחר מקרה חריג כלשהו, מבלי להתייחס לעצמת החריגות של המקרה, ובלי צורך למנות מומחה יועץ רפואי לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי. אנו סוברים כי אין לקבל טענה זו" (עב"ל 253/98 גשינסקי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(28) 25).

תיקו הרפואי של התובע

יש לומר כי ב"כ הנתבע טען שאין לקבל כמהימנה את גרסת התובע, שכן מעיון במסמכים הרפואיים שהופקו בגינו עולה שייחוס התופעות הגופניות לאירוע כלשהו בעבודה עולה רק מהרישום שנערך בתעודה הרפואית הראשונה שהונפקה ביום 18.12.12 - כחצי שנה לאחר האירוע הנטען, בעוד שבביקור בבית החולים לא נרשם כל אזכור של אירוע בעבודה, כך גם במסמך הרפואי מיום 12.09.12 שנערך על ידי העובדת הסוציאלית., כך גם

עוד הפנה ב"כ הנתבע לכך שברישום הרפואי מיום 02.10.12 נרשם: "לדבריו באותו יום בזמן הליכה ליד הבית דווח חולשה ואי יציבות עם דיבור מסורבל...".

עיון ברישומים הרפואיים שהופקו בגין התובע, מראה שאכן במסמך הרפואי מיום 28.05.12 ביום קבלת התובע בבית החולים תועד רק מהלך הטיפול ללא אזכור של אירוע מכל סוג, וכך גם במסמך הרפואי של בית חולים לוינשטיין מיום 12.09.12 (נ/3), ובמסמך הרפואי מיום 02.10.12 (נ/2).

ערים אנו גם להלכה בדבר חשיבותה של האנמנזה, והמשקל המיוחס לרישומים הרפואיים בהם נרשמת גרסתו של הנפגע בסמוך לאחר פגיעתו, וזאת על בסיס ההנחה שימסור את מירב המידע הרלבנטי לצורך קבלת הטיפול הרפואי הנדרש.

ברם - על פי אותה ההלכה, הרישומים הרפואיים אינם חזות הכל, ויכול בית הדין להעדיף, על פני העולה לכאורה מהרישומים האמורים או ממה שאין בהם - את הגרסה שמובאת בפניו, ככל שהיא מהימנה בעיניו (וראה את שנפסק, לדוגמא, בעב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.09 ובעב"ל 16656-03-11 צבי בן חיים - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.10.11).

בענייננו, מעבר לכך שעדותו של התובע הייתה, כאמור, מהימנה בעייננו, הרי שעיון ברישום הרפואי מבית חולים העמק מראה שלא מופיעה בו אנמנזה השוללת קיומו של אירוע חבלתי כלשהו (כפי שניתן למצוא לעיתים מזומנות) ולפיכך ניתן להתייחס אליה כאנמזנה "שותקת" ביחס לאירוע בעבודה.

אשר למסמכים הרפואיים האחרים (נ/2 ו - נ/3), קיבלנו כמניחה את הדעת גרסתו של התובע לגבי כך שבמסמך נ/3 לא נערכה איתו "שיחת נפש" והוא רק התבקש למסור פרטים אישיים (עמ' 5 שורות 9-13 לפרוטוקול), ואילו המסמך נ/2 תועד לאחר שחרורו מבית חולים לווינשטיין וכי לא זכר את הפרטים המדויקים, ואכן ניתן להבין את התובע, וזאת לאור מצבו החריג לאחר מצב של אירוע מוחי (עמ' 8 שורת 4-9 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבע הפנה לכך שבכרטיס הרפואי של התובע בקופת החולים עולה כי עוד בטרם התרחשות האירוע סבל ממצב רפואי לא תקין (סעיף 11 לסיכומים), אולם, לא מצאנו כי יש בעובדה זו כדי לפגום בגרסתו, בדבר עצם התרחשות האירועים דלעיל, כאשר שאלת משקלו ונפקותו של מצבו הרפואי של התובע עובר לקרות האירוע המוחי, הראוי שיבחן ע"י מומחה רפואי.

מעדיפים אנו, אם כן, את עדותו של התובע, על פני העולה, אם בכלל, ולכאורה בלבד, מהרישומים הרפואיים.נ

8. לסיכום

סבורים אנו כי בדברי התובע לחוקר המוסד לביטוח לאומי ובחקירתו בבית הדין, כפי שצוטטו לעיל, יש, בניגוד להשקפת הנתבע, משום ראשית ראייה לקיומו של אירועים חריגים בעבודה שתחילתם הייתה ביום 20.05.12. כן הוכח לפנינו כי במועד בו אירע האירוע התאפיינה עבודתו של התובע במתח חריג שאינו מאפיין את שגרת עבודתו, וזאת בעקבות הוויכוח שהיה לו ביום 20.05.12, השימוע שנערך לו בעקבות כך וההודעה על אי זכייתו במכרז משרד הביטחון.

9. בשים לב לקביעתנו הנ"ל, נזקקים אנו למינוי מומחה - יועץ רפואי מטעמו, על מנת שיחווה את דעתו בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי, בין האירועים החריגים בעבודת התובע, כפי שתוארו לעיל, לבין האירוע המוחי בו לקה בסמוך לאחר מכן.

10. לפיכך הרינו ממנים את ד"ר הר נוף שגיא - מומחה לנוירו-כירורגיה, כמומחה - יועץ מטעם בית הדין (להלן:"המומחה").

שכר טרחתו של המומחה ישולם על ידי בית הדין, כמקובל.

11. על המומחה לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין האירועים החריגים שארעו לתובע בעבודתו לבין האירוע המוחי שאובחן בו ביום 28.05.12.

12. על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמסמכים הבאים:

א. המסמכים הרפואיים ממרכז רפואי העמק - נ/4.

ב. תיק רפואי משירותי בריאות כללית - נ/5.

ג. תיעוד רפואי שצורף לכתב התביעה – ת/1.

13. המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות וזאת בהתבסס על העובדות המפורטות בסעיף 3 דלעיל ובהתבסס על החומר הרפואי המצורף בזאת:

א. מה הליקוי או המחלה מהם סבל התובע ביום המקרה?

ב. האם לדעת המומחה, קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה, כפי שתואר בהחלטה זו, לבין האירוע המוחי (או הליקוי) אשר פקד את התובע ביום 28.05.12?

ג. אם התשובה לשאלה 13 (ב) שלילית - מה הגורם לאירוע המוחי, ככל שהמומחה יכול לברר? (במקרה כזה, אין צורך להשיב על השאלות הבאות).

ד. אם התשובה לשאלה 13 (ג) חיובית - האם השפעת ה"אירועים בעבודה" על הופעת האירוע המוחי במועד שהופיע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים האחרים?

ה. אם התשובה לשאלה 13(ד) חיובית - מהם אותם גורמים אחרים.

14. המומחה מתבקש, במידת האפשר, להעביר את חוות דעתו בתוך 30 יום מיום שתומצא לו החלטה זו על נספחיה.

15. מותב בית הדין מסמיך את אב בית הדין להפנות למומחה שאלות הבהרה ככל שהדבר יידרש.

16. עם קבלת חוות הדעת, היא תועבר לצדדים והם יקבלו ארכה בת 21 יום לבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ביחס אליה.

במידה ותוגש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה, תינתן לצד השני ארכה בת 21 יום, להגיב לה.

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 יום להגיש סיכומיהם, שאם לא כן, ייחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה ולמתן פסק דין בהתאם.

17. המזכירות תטפל בתיק עד אשר הוא יהיה בשל למתן פסק דין או החלטה כלשהי.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, (505 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.