בפניי בקשה לדחיית ערעור על הסף ובקשה למתן ארכה להגשת ערעור שכנגד.

ברקע התדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 9.1.13 ניתן פסק הדין בביהמ"ש השלום בירושלים (אצל כב' השופט עודד שחם) (להלן: "פסק הדין").

לטענת המבקש, פסק הדין שהתקבל במשרדי בא כוחו, נשלח למשרדו של ב"כ המשיבים בצירוף מכתב דרישה ביום 20.2.13 בדואר רשום ובפקס. לדבריו, ב"כ המשיבים אישר במכתב תגובה ששלח כי קיבל את פסק הדין וכי מניין הימים לתשלום הוראות פסק הדין יחולו מאותו יום, דהיינו מיום 20.2.13. המבקש טוען כי המועד להגשת הערעור חלף, וכי בהודעת הערעור שהגישו המשיבים ציינו באופן פסול את העובדה שהפסק דין התקבל אצלם בדואר רשום ביום 5.3.13, כשבפועל, אישור חברת דואר ישראל מראה כי הוא נמסר ביום 4.3.13. לטענתו, המשיבים לא הגישו בקשה להארכת מועד ולא הביאו טעמים מיוחדים לאיחור בהגשתו. המבקש מוסיף כי עת ב"כ המשיבים אישר את קבלת פסק הדין וקריאת תוכנו ואף אישר כי מניין הימים לאכיפתו יחל מאותו יום, הרי שיש למנות את הימים החל מאותו יום. כמו כן, נתבקש ביהמ"ש להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד עד להחלטה בבקשה לדחייה על הסף.

המשיבים טוענים כי הערעור הוגש ביום 14.4.13 וכי לאחר שביהמ"ש קיבל את בקשתם לתיקון כתב טענות ,הוא הוגש מתוקן לצורך הבהרה בלבד ביום 22.4.13. לטענתם, מניין הימים להגשת ערעור בתוספת פגרת הפסח מעלה אף לשיטת המשיב כי הערעור הוגש במועד. המשיבים מוסיפים שפסק הדין אכן הגיע לידם באמצעות הפקס ביום 20.2.13 אולם הוא לא הגיע בשלמותו ומספר דפים בו לא היו קריאים. לדבריהם, רק ביום 4.3.13 הגיע פסק הדין בדואר רשום באופן קריא וברור, ולא ביום 5.3.13 כפי שציינו בהודעת הערעור, בשל טעות. בתמיכה לטענות אלו צירף ב"כ המשיבים תצהיר מטעמו.

דיון

ההלכה ברע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות (8.7.07) קבעה כדלקמן:

"6. ודוק: גם על פי גישה זו –המסתפקת לכאורה בידיעה – הכרח הוא להוכיח כי נתקיימה ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית. בהתקיים ספק בשאלת הידיעה, ברי לכולי עלמא כי אין להתבסס עליה ויש למנות המועדים מעת ההמצאה כדין...

בכל הקשור למניין הימים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין, הכלל הוא כי מניין הימים יחל מעת ההמצאה כדין של פסק הדין או ההחלטה לידי בעל הדין היוזם את הליך הערעור. ממילא, עצם הידיעה של בעל דין אודות פסק הדין או ההחלטה נשוא הערעור קודם למועד ההמצאה כדין אינה צריכה ככלל לפעול לחובתו של אותו בעל דין. יחד עם זאת, במצבים חריגים ומיוחדים, ובעיקר מצבים העולים כדי השתק או חוסר תום לב, רשאי בית המשפט לסטות מכלל זה ולמנות את מניין הימים מעת הידיעה של בעל הדין ולא מעת ההמצאה. כך יעשה, ובלבד שאין חולק כי הייתה ידיעה בפועל של אותו בעל דין, ידיעה מלאה וברורה (וראו פסקה 6 שלעיל)."

במקרה דנן, אין חולק שעותק מפסק הדין הגיע לב"כ המשיבים ביום 20.2.13 בפקס והובא לידיעתו. יחד עם זאת, מעיון בתגובת המשיבים ובתצהיר שהוגש בתמיכה, שוכנעתי, שב"כ המשיבים לא פעל בחוסר תום לב, ונראה שאכן פסק הדין שהתקבל במשרדו, באמצעות הפקס, היה חלקי ולא קריא, ולפיכך, אין לטעמי להחיל במקרה זה את "כלל הידיעה", לעניין מניין הימים.

הנני קובע איפוא שבעניננו הוגש הערעור במועד.

בנסיבות אלו, הבקשה לדחייה על הסף, נדחית.

בנסיבות אלה ניתנת ארכה להגשת ערעור שכנגד, עד יום 15.6.13.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.