בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון בגדר ערעור שכנגד.

לטענת ב"כ המבקש, אף על פי שפסק הדין שנפסק כנגד המשיבים לא עוכב, הם טרם שילמו למבקש את הסכומים שנפסקו לטובתו, ומטעם זה, יש לפוטרו מהפקדת ערבון. לדבריו, במסגרת ערעורם נדרשו המשיבים להפקיד ערבון בסך של 20 אלף ₪ כשמדובר בשלושה משיבים, מאידך, המבקש הנו יחיד, ונדרש לבדו להפקיד סך של 10 אלף ₪. לטענתו, הערעור שכנגד מצומצם בהרבה מהערעור של המשיבים ומתייחס לשש קביעות ממוקדות של בית המשפט קמא, בזמן שערעור המשיבים מבקש לבטל את כל פסק הדין. כמו כן, נטען כי למבקש, אישה וחמישה ילדים קטנים, יושב בכלא ואינו יכול לפרנס את משפחתו, כאשר זו מתפרנסת מקצבת הבטחת הכנסה בלבד, בסך של 3,000 ₪. לטענתו, אין בידו של המבקש לשלם את הערבון נוכח מצבו הכלכלי וכי אי הגשת הערעור שכנגד, ימנע ממנו מלממש את זכויותיו כדין. לדידו, סיכויי הערעור שכנגד טובים, כשהנזק שעלול להיגרם למבקש באם לא תינתן לו האפשרות לערער שכנגד הנו גבוה. מכאן, סבור ב"כ המבקש שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש. במקביל, מתבקש בית המשפט להגדיל את גובה הערבון שהמשיבים נדרשים להפקיד וזאת בכדי להבטיח את הוצאותיו של המבקש.

לטענת ב"כ המשיבים, סיכויי הערעור שכנגד קלושים שכן מדובר בערעור על עובדות שנקבעו על סמך התרשמותו של בית משפט קמא ממהימנות העדים. לדבריו, בית משפט קמא ביסס ונימק באופן ממצה את הקביעה לפיה לא השתכלל כל הסכם שכירות בין המבקש למשיבה 2 ודחה את טענות המבקש להסכם מכללא או בכל דרך אחרת. לטענתו, המבקש לא הוכיח כי אין בידו כספים זמינים לתשלום הערבון ולא הוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלומו, בדרך של מימוש או הלוואה. בנוסף, נטען כי המבקש מיוצג על ידי עורך דין פרטי שלו וודאי משולם שכר טרחה העולה על גובה שיעור הערבון שנקבע.

ב"כ המבקש טען בתגובה כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו במסגרת הבקשה לפטור מהפקדת ערבון. לעניין הייצוג המשפטי נטען כי טרם התקבל תשלום מאת המבקש בגין הערעור שכנגד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007 (להלן- "עניין ורנר")). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

במקרה דנן, עיון בתדפיסי הבנק שצירף המבקש מעלה כי בניגוד לטענה לפיה הכנסת המשפחה עומדת על 3,000 ₪ בלבד, מופיעה הכנסה בסך של 1,215 ₪ בעבור משכורת מהמועצה הדתית, הכנסה בסך של 569 ₪ בגין קצבת ילדים והכנסה בסך של 3,310 ₪ בגין הבטחת הכנסה. בנוסף, המבקש ואשתו לא הצהירו אם ברשותם רכוש או חסכונות כלשהם ולא הציגו מסמכים המעידים אם אלו קיימים או נעדרים. כמו כן, תדפיסי החשבון שצורפו חלקיים ומתייחסים לחודשיים האחרונים בלבד ואין בהם כדי לשקף את מצבו הכלכלי של המבקש לאשורו. המבקש אף לא הסביר כיצד מימן את שכר טרחת עורך דינו בהליכים שבבית משפט קמא ומהו היקף שכר הטרחה שהוא מתעתד לשלם בגין הגשת הערעור שכנגד. בנסיבות אלו, משלא פרש המבקש את מלוא היריעה אודות מצבו הכלכלי, דין הבקשה לפטור מלא להידחות.

יחד עם זאת, מששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפוי וסיכויי הערעור שכנגד להתקבל, נחה דעתי, בשים לב לכך שמצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים, שיש בנסיבות הענין לחרוג מהסכום הנוהג ולהעמיד את הערבון על סך 5000₪ בלבד.

לא ראיתי מקום להגדיל את העירבון בערעור העיקרי.

הערבון יופקד אפוא בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, הערעור שכנגד יימחק ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ג, 01 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.