מבוא

1. לפניי בקשת המבקשת (להלן: המדינה) לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנותה נוכח הוראת סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), התשי"ב- 1952 (להלן: חוק אחריות המדינה, החוק).

2. התובע, יליד 1993, הגיש ביום 30.4.13 לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים- האחת, אירעה ביום 16.11.08 (בעת היותו קטין) בצומת קלקיליה, בה נפגע התובע ממשאית צבאית בעת שרכב על עגלה עם סוס, והשנייה, אירעה ביום 18.3.10 בכביש המוביל לכפר סבא לאלפי מנשה, בה נפגע התובע מרכב שפגע בסוס עליו רכב בצד הכביש.

3. ביום 22.10.14 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף והעברת מקום הדיון, במסגרתה קבעה כב' השופטת רביד, כי חוק אחריות המדינה חל על התאונה הראשונה מיום 16.11.08, וזאת משום שהתאונה ארעה בעת שחייל צה"ל נהג ברכב צבאי, זאת אף מבלי שהוכרעה שם שאלת היותה של הנסיעה, נסיעה מבצעית. כמו-כן, השופטת עיגנה את החלטתה בכוונת המחוקק העולה, בין היתר, מהצעת החוק לתיקון מס' 4 לחוק זה ולפסיקה הדנה בתיקון זה, לפיה יש להחיל את חוק אחריות המדינה גם על פעולות אשר אינן נופלות בגדר פעולה מלחמתית כגון תאונות דרכים, כל עוד הללו התרחשו על ידי צה"ל באזור.

4. בהמשך לכך, ולאור הוראת סעיף 5ב1 לחוק אחריות המדינה הדנה בסמכות המקומית לדון בתביעות עליהן חל החוק הנ"ל, קבעה כב' השופטת רביד, כי חרף העובדה כי טענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, מכיוון שמדובר בהנחיה מנהלית המקנה לבית המשפט סמכות להעלותה מיוזמתו, יש להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המוסמך, היינו, בית משפט השלום בירושלים. עוד נקבע, כי על מנת לייעל את הדיון בתיק וכדי שלא יימצאו בתי משפט שונים דנים בשתי תאונות של אותו תובע, יועבר גם הדיון בתאונה השנייה לבית המשפט בירושלים בהיעדר התנגדות מטעם הצדדים.

5. מכאן, ולאור ההכרעות שנסקרו לעיל, נותר כעת לדון בשאלת התיישנות התביעה בגין הנזק הנטען מהתאונה הראשונה מיום 16.11.08.

6. קודם להכרעתי בבקשה שלפניי, ניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בעניין שאלת ההתיישנות, לאור הקביעות של כב' השופטת רביד בבית משפט השלום בתל-אביב.

טענות הצדדים

7. המדינה מבקשת לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנותה בהסתמך על הוראת סעיף 5א(3) לחוק, הקובעת תקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים (להלן: הוראת התיישנות המקוצרת).

8. על פי טענת המדינה, משהתביעה הוגשה רק ביום 30.4.13 בגין נזק מהתאונה מיום 16.11.08, נוכח הוראת תקופת ההתיישנות המקוצרת, הרי שתקופת ההתיישנות חלפה ולפיכך דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה.

9. עוד טוענת המדינה, כי הוראת ההתיישנות המקוצרת גוברת על הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, שכן היא מעוגנת בחוק ספציפי, היא מיוחדת ומאוחרת ואף מתייחסת לתחולתה הרטרואקטיבית. כמו-כן, נטען כי המחוקק לא סייג את הוראת ההתיישנות המקוצרת ביחס לסעיפים מסוימים בחוק ההתיישנות ולא קבע לה חריגים, ומכאן שאין תחולה להוראות חוק ההתיישנות.

10. התובע טוען מנגד, כי שאלת תחולת תקופת ההתיישנות המקוצרת על פעולה של צה"ל, בעלת אופי אזרחי גרידא, טרם הוכרעה בבית המשפט העליון, בשונה מפעולה שאינה מלחמתית לגביה נקבע כי יש תחולת לתקופת ההתיישנות המקוצרת. לטענתו לאור העובדה שהתאונה הנדונה הינה בעלת אופי אזרחי גרידא אין להחיל את תקופת ההתיישנות המקוצרת. עוד נטען, כי הרציונל שבתכלית החוק, שעניינו קושי באיתור עדים וגביית ראיות, אינם חלים בענייננו, שכן, מדובר בתאונת דרכים אשר ידועים פרטי המעורבים בה והמדינה אף מימנה לתובע טיפולים רפואיים.

11. המדינה השיבה לטענות וציינה כי עניין תחולת חוק אחריות המדינה, לרבות סעיף 5א לחוק, כבר הוכרע על ידי בית המשפט בהחלטת כב' השופטת רביד וכי מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת כב' השופטת רביד.

דיון והכרעה

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

13. סעיף 5א לחוק אחריות המדינה קובע תקופת התיישנות מקוצרת לתביעות נגד המדינה בשל נזק שנגרם באזור יהודה ושומרון וחבל עזה כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי כוחות הביטחון.

14. וכך לשונו של הסעיף:

"תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל תידון בכפוף להוראות סעיף זה...

(3) לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא הייתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת ההארכה כאמור לא תעלה על שלוש שנים".

15. בחינת תכליתו של תיקון מס' 4 לחוק אחריות המדינה (התשס"ב- 2002), במסגרתו הוסף סעיף 5א לחוק, כפי שהיא עולה מהצעת החוק לטיפול בתביעות של פעולות כוחות הביטחון ביהודה והשומרון וחבל עזה, התשנ"ז– 1977, (ה"ח 2645, 23 ביולי 1977 עמ' 497) (להלן: הצעת החוק), ומדברי הכנסת (פרוטוקול מס' 493 של ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט של כנסת מיום 24.6.02) מעלה, כי תקופת ההתיישנות המקוצרת נקבעה לנוכח הקושי הקיים בתחום סדרי הדין ודיני הראיות בתביעות כנגד כוחות הביטחון הפועלים בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. קושי זה נובע, בין היתר, מן הסיכון הביטחוני הכרוך בהגעה לסביבת מגוריו של התובע, מן העובדה שהטיפולים הרפואיים נעשים במתקנים שאינם בישראל, ומן התחלופה של כוחות הביטחון והקושי להביאם לעדות (עמ' 499 להצעת החוק).

16. זאת ועוד, מדברי הכנסת שאוזכרו לעיל ניתן ללמוד, כי בכוונת המחוקק היה להחיל את הוראות סעיף 5א לחוק אחריות המדינה על כל נזק שנגרם על ידי צה"ל ב"אזור", גם אם הוא לא תוצאה של פעולה מלחמתית, לרבות תאונות דרכים:

"אנחנו עוברים את העניין של פעולה מלחמתית, לפעולה מלחמתית יש פטור טוטלי. עברנו את זה והגענו למצב שהוא לא פעולה מלחמתית. הייתה פעולה בשטח, נזק כלשהו, הייתה תאונת דרכים בשטח.... החלק השני של החוק דן במגבלות הראייתיות על מקרים שהם לא פעולה מלחמתית....

כל המגבלות האלה של התיישנות וחובת ההודעה ונטל הראייה חלות גם על נזקים שלא קשורים בכלל לפעולות של חיילים. גם אם הייתה תאונת דרכים באזור, לפי החוק יחולו המגבלות". (מתוך דבריה של עוה"ד סיגל קוגוט, היועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט).

17. ואכן , סעיף א5 לחוק פורש בפסיקה כחל על כל מעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל באזור, מבלי לצמצם את תחולתו לפעולה מלחמתית.

18. כך למשל נקבע בפסק הדין של כב' השופט ורדי ברע (ת"א) 2086/07 המועצה המקומית אלקנה נ' מדינת ישראל- משרד הביטחון, מיום 22.12.08:

"מלשון סעיף 5א עולה כי הסייגים הקבועים בסעיף זה חלים על כל תביעה שתוגש כנגד המדינה בגין נזק שגרמה כתוצאה ממעשה כלשהו שנעשה על ידי צה"ל, בין אם הוא בעל אופי מלחמתי ובין אם לאו, ובלבד שנגרם ב"אזור".

וראו גם בש"א נצ' 1002/08 מדינת ישראל נ' עיד טאהר בני עודה (16.9.2008), (פסקה 13).

19. התובע טוען כי במקרה דנן לא מתעורר קושי ראייתי המצדיק את קיצור תקופת ההתיישנות כי מדובר בתאונת דרכים לגביה, קיים משטר של אחריות מוחלטת ואין מחלוקת באשר לזהות הנהג, ולכן אין להחיל את הוראת ההתיישנות המקוצרת על המקרה דנן.

20. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, גם במקרים שבהם לא קיימת מחלוקת בשאלת האחריות תיתכן מחלוקת בשאלת הנזק. שנית, הוראת ההתיישנות המקוצרת פורשה בפסיקה כחלה על כל מעשה או מחדל של צבא הגנה לישראל באזור, מבלי לבחון את הקושי המתעורר באיסוף הראיות, בכל מקרה ומקרה. (ראו למשל: ע"א (חי') 9509-02-10 זמירי נ' נמיר ומדינת ישראל (25.1.2011); ע"א (ת"א) 1811-09 קליין נ' משטרת ישראל (23.5.2010); ת.א (י-ם) 2515-02-11 שמעון לוי נ' יצחק שליסל (13.11.2011); ת.א (י-ם) 1299-09-12 פלוני נ' מפקד מוצב כלא עציון (10.4.2013)). בכל המקרים הנ"ל לא היה קושי מיוחד באיסוף הראיות, והטיפול הרפואי שניתן לתובעים, ניתן במוסדות בתוך מדינת ישראל ובכל זאת, לאור הוראת החוק המפורשת, בתי המשפט החילו את הוראת ההתיישנות המקוצרת, ודחו את התביעות.

21. התאונה ארעה ביום 16.11.08 והתביעה הוגשה ביום 30.4.13. במועד זה חלפו למעלה מארבע שנים מיום התאונה. תקופת ההתיישנות הבסיסית בת השנתיים חלפה והתובע לא טען וממילא לא הוכיח כי לא הייתה בידיו אפשרות סבירה להגיש את התביעה בתוך התקופה אמורה.

22. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה כנגד המדינה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

23. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

24. בכל הנוגע לתאונה השנייה, התובע רשאי להשלים את טיעוניו לעניין מינוי מומחים רפואיים עד ליום 20.2.15.

ניתן היום, א' שבט תשע"ה, 21 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.